ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- שמות
שם אינו רק כינוי המשמש אמצעי לפנייה אל אדם אחר. שמו של אדם הוא דבר מהותי הרבה יותר. הוא מילת קוד לתפקידו של האדם בעולם, לייעוד הפרטי בתוך הבריאה הכוללת של הקב"ה.
לכל איש יש ייעוד המיוחד לו
בספר הקבלי 'ראשית חכמה' מאת רבי אליהו די וידאש מתואר הרגע שבו האדם נפטר מן העולם ומגיע לשמיים. בכניסה לגן עדן מחכה לו מלאך ושמו דומה (על פי הפסוק "לא המתים יהללו י־ה, ולא כל יורדי דומה"). מלאך זה, שמתואר כמלא עיניים, שואל את הנפטר שאלה אחת: מה שמו. אם האדם יודע מה שמו, המלאך מכניס אותו לגן עדן, אבל אם הוא שוכח את שמו, המלאך מוציא שלשלאות של ברזל ומכה את האדם עד שייזכר מה שמו. בספר מתואר בפירוט כיצד האדם זועק מכאב ואינו זוכר מה שמו, והמלאך ממשיך להכות אותו עד שייזכר. תהליך זה נקרא בלשון המקובלים חיבוט הקבר, כאילו הקבר (כלומר, מצב המוות) חובט באדם שהגיע אליו.
כמובן, לתיאור זה של חיבוט הקבר יש משמעות עמוקה. לכל איש יש שם, לכל אדם יש פסוק בתורה, ועליו לדעת מה מהותו וייעודו בעולם. זהו יסוד חשוב בחיים. לכל אדם יש תפקיד שאף אחד אחר אינו יכול לבצע. יש זווית של העולם שיכולה להופיע רק דרכו. בתפילת יום כיפור אנו אומרים: "אלוקיי, עד שלא נוצרתי איני כדאי, ועכשיו שנוצרתי – כאילו לא נוצרתי". לפני שנולדתי לא היה בי צורך, ומרגע שנולדתי – יש תפקיד שרק אני יכול למלא. אם אחטא לתפקידי ולא אמלא אותו, הרי זה כאילו לא נולדתי כלל.
העמידה של האדם מול המלאך מתרחשת לא רק לאחר מותו. מלאך הוא ביטוי לכוח רוחני, לגילוי של אמת אלוקית. גם גן עדן אינו רק מציאות עתידית, אלא גם מרחב שהאדם יכול להשתייך אליו בכל עת. כל אדם, לאורך חייו, ניצב מול כוח ששואל אותו: מה השם שלך? מה הייעוד שלך בעולם? הכוח הזה מלא עיניים, כלומר מביט באדם מכל הצדדים, עד שאי אפשר לחמוק מהשאלה שלו (כמו בפסוק "עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ"). כפי שהקב"ה שאל את האדם הראשון בגן עדן "אייכה", כך יש כוח ששואל את האדם איפה הוא ומי הוא. אם הוא זוכר את שמו – הוא שייך למרחב האלוקי, אך אם ישכח אותו ויבגוד בתפקידו – עלול הוא לאבד את מקומו במרחב הקדוש ברוך הוא.
כאשר הורים ניגשים לתת שם לתינוק שנולד להם, עליהם לזכור שהם נותנים כעת ביטוי למהותו של הילד. חכמים אומרים שבקריאת שם לילד יש התנוצצות של רוח הקודש. למעשה הם מתנבאים מה יצא מהילד. המשימה שמוטלת עליהם אינה לחפש שם שמצלצל טוב על פי צו האופנה, אלא לחשוב על התקוות והחלומות, על השאיפות והתפילות שלהם כלפי הילד החדש, ולקפל אותם בשמו.
כמובן, שם אינו גזרת גורל. ילד שקיבל שם שאינו הולם את אישיותו (או שאינו הולם שום אישיות ערכית ומוסרית) אינו אבוד. שם הוא מושג רחב שאפשר לכלול בו משמעויות שונות, וגם במקרים קיצוניים של שם לא ראוי – אפשר לשנות או להחליף את השם. ובכל זאת, שם הוא נתון פתיחה חשוב.
להביט אל הנצח, גם בדורנו
כשאדם שוכח את שמו, הוא שוכח את תפקידו, ואז מגיע אותו כוח רוחני של אמת וחובט בו בשוט ברזל. המשמעות היא שהמציאות טופחת לו על הפנים. כאשר אדם אינו מנסה להבין מה תפקידו בעולמו של הקב"ה, ואף מנסה לגנוב שמות של אחרים ולחקות אותם, סופו שייכשל פעם אחר פעם. לא רק אחרי המוות, אלא בכל יום ויום הוא עלול להיפגש בחוסר ההצלחה.
הראשית חכמה ממשיך ושואל: מה יעשה אדם כדי לזכור את שמו ולהיכנס לגן עדן? העצה היא לקחת פסוק שבו רמוז שמו של האדם (השם עצמו, או האות הראשונה והאחרונה שלו), ולשנן אותו באופן קבוע. מנהג אחר שמזכיר את הרעיון הזה הוא להסתכל על הגבהת ספר התורה בקריאת התורה, ולחפש בספר התורה את האות הפותחת של השם הפרטי (אדם נשוי, כשאשתו אינה בבית הכנסת, יחפש גם את האות הראשונה של שם אשתו). הרעיון של המנהגים הללו הוא לחפש את השם הפרטי בתורה. על ידי התבוננות בתורה, יזהה האדם גם את הייעוד והתפקיד האישי שלו.
כאשר עם ישראל נכנס לתחילת תהליך הגאולה הוא מתחיל קומה חדשה בעולם, ולכן עליו לברר מה השם שלו. מה התפקיד שהוא הולך לממש. בירור זה נדרש במיוחד לקראת הקשיים הצפויים בתהליך – "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה. בני ישראל יורדים לארץ המְצרים שבה יהיו משועבדים במשך תקופה ארוכה וחשוכה. את התקופה הזאת הם יצליחו לעבור רק אם יזכרו מה שמם. לפי המדרש, אחת מהזכויות שבגללן נגאלו ישראל היא שלא שינו את שמם. מי שזוכר מי הוא ומה שמו – יכול לשרוד את העינוי והשעבוד ולהגיע לגאולה.
בפרשת שמות אנו שומעים פעם ראשונה את השם "עם בני ישראל" דווקא מפי פרעה. גם השם "משה" ניתן מאת בת פרעה. לעיתים צריך דווקא כוח חיצוני כדי להזכיר לנו מה השם שלנו, מהי הזהות שלנו. לעיתים זה פרעה. לעיתים זה החמאס.
השם החשוב ביותר בפרשה הוא שמו של ה'. משה שואל מה השם שיאמר לבני ישראל? ונענה: "א־היה אשר א־היה שלחני אליכם". המטרה שלנו בעולם איננה רק בהווה אלא בעיקר בעתיד, ב"א־היה אשר א־היה". בשביל להיגאל ממצרים חייבים לשאת את המבט מעבר לשעבוד של המציאות הנוכחית ולהביט אל העתיד, אל מה שהולך להיות. מי שמביט על המצב הנוכחי יכול להתמלא ייאוש, מי שמביט על הנצח רואה כיצד עם ישראל הולך ונגאל ממצרים בכל דור ודור. גם בדור שלנו. בעיקר בדור שלנו.
בימים אלו מתנהל דיון בשאלה מה יהיה שמה של המלחמה. מלחמת חרבות ברזל, מלחמת שמחת תורה, מלחמת משיב הרוח, וגם השם מלחמת בראשית עלה כאפשרות. אינני יודע מבחינה טכנית מה יוחלט, אולם דבר אחד ברור: למלחמה הזאת חייב להיות שם שיבטא את הרוח הגדולה שלה. זו לא מלחמה רגילה, זו מלחמה שמטלטלת את האומה ועוזרת לה לברר מה השם שלה. נחכה ונראה.
מתוך העיתון ב'שבע'
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
למה משווים את העצים לצדיקים?
האם מותר לפנות למקובלים?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
אכילת חמץ בשבת הצמודה לשביעי של פסח
הלכות שטיפת כלים בשבת
דווקא בשעות (הכי) חשוכות של הלילה - מתחיל להשתפר
איך מותר להכין קפה בשבת?
מי חייב לצום בתשעה באב נדחה?
דיני ברכות בתיקון ליל שבועות
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
