הכבדת הלב והבחירה החופשית | הרב דוד דב לבנון | בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
וארא

קטגוריה משנית

13 דק' קריאה

הקושי האימוני בהכבדת לב פרעה
כבר בהתחלת השליחות של משה אל פרעה, הקב"ה אומר לו שהוא יקשה את לב פרעה ולא ישמע אליהם להוציא את בני ישראל ממצרים (שמות פרק ז פסוק ג – ה):
"וַאֲנִי אַקְשֶׁה אֶת לֵב פַּרְעֹה וְהִרְבֵּיתִי אֶת אֹתֹתַי וְאֶת מוֹפְתַי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם: וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵכֶם פַּרְעֹה וְנָתַתִּי אֶת יָדִי בְּמִצְרָיִם וְהוֹצֵאתִי אֶת צִבְאֹתַי אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בִּשְׁפָטִים גְּדֹלִים: וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה' בִּנְטֹתִי אֶת יָדִי עַל מִצְרָיִם וְהוֹצֵאתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִתּוֹכָם:"
המפרשים עמדו על השאלה איך הקב"ה הקשה את לבו של פרעה הרי בכך לקח ממנו את הבחירה החופשית, שהיא יסוד אמוני לכל אדם שיכול לבחור בטוב או במוטב ועל זה יתן את הדין, ואם פרעה היה מוכרח בהחלטתו לא לשחרר את בני ישראל, ולמה היה מגיע לו מכות על קשיות לבו שלא באשמתו? ועוד מה תכלית השליחות של משה אליו "שלח את עמי ויעבדוני" אם פרעה אינו מסוגל לחזור בתשובה ולשמוע את דבר ה'?
הקב"ה הכביד לב פרעה כדי שלא ישוב בתשובה שקרית
רש"י מפרש:
"ואני אקשה - מאחר שהרשיע והתריס כנגדי, וגלוי לפני שאין נחת רוח באומות עובדי עבודה זרה לתת לב שלם לשוב, טוב לי שיתקשה לבו למען הרבות בו אותותי ותכירו אתם את גבורותי. וכן מדתו של הקדוש ברוך הוא מביא פורענות על האומות עובדי עבודה זרה כדי שישמעו ישראל וייראו, שנאמר (צפניה ג ו) הכרתי גוים נשמו פנותם וגו', (שם ז) אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר, ואף על פי כן בחמש מכות הראשונות לא נאמר ויחזק ה' את לב פרעה, אלא ויחזק לב פרעה:"
שפתי חכמים על רש"י:
ר"ל ואי לא אקשה את לבו אז בודאי שיעשה תשובה וגלוי לפני שלא יעשו תשובה שלימה בלב שלם ואם אביא מכות ופורעניות עליו אז יאמרו הבריות כך מדתו של הקדוש ברוך הוא שמביא פורעניות על מי שחוזר בתשובה והם לא יודעין שאינו חוזר בתשובה בלב שלם לכן אקשה את לבו כדי שלא יחזור בתשובה כלל ואז יכול אני להרבות מופתי להביא פורעניות עליו לעיני כל אדם:
לפי פירוש זה ברש"י, המכות לא יביאו את פרעה לחזור בתשובה ולהתחרט על כל מה שעשה לעם ישראל ולהוציאם ממצרים ברצון שלם, והסכמתו תהיה מתוך כפיה, ולכן הקב"ה אמץ את לבבו להישאר כמו שהוא ברשעותו, וכך יקבל את המכות כעונש על מעשיו הרעים ששעבד את ישראל והרג את ילדיהם.
נראה שרעיון זה נמצא בשמות רבה (וילנא) (פרשת וארא) פרשה יא סימן א
"ור' פנחס הכהן ב"ר חמא אמר הה"ד (איוב לו) וחנפי לב ישימו אף, לאחר שהקב"ה מצפה לרשעים שיעשו תשובה ואינם עושין אפילו הם רוצים באחרונה הוא נוטל את לבם שלא יעשו תשובה, ומהו וחנפי לב אותן שהם באין ומחנפים בראשונה בלבם הם מביאים עליהם האף באחרונה, ומהו לא ישועו כי אסרם אף על פי שהם רוצים לשוב להקב"ה ובאין לעסוק בתפלה אינן יכולים למה כי אסרם שנעל בפניהם, כך היה פרעה רוצה לעסוק בתפלה, ואמר הקדוש ברוך הוא למשה עד שלא יצא לך והתיצב לפניו".
כלומר הקב"ה לא מאפשר להם לחזור בתשובה מפני שהיא תשובה של "חנפי לב", חנופה ולא תשובה אמיתית.

הקב"ה הכביד לבו כדי לאפשר לו בחירה חופשית
ספורנו גם הוא הולך בדרך רש"י, ואומר שהמכות לא יביאו את פרעה לחזרה בתשובה אמיתית, ומוסיף שהכבדת הלב של פרעה מאפשרת את הבחירה החופשית ולא מונעת אותה:
"ואני אקשה. הנה בהיות האל חפץ בתשובת רשעים ולא במיתתם, כאמרו חי אני נאם ה', אם אחפוץ במות הרשע, כי אם בשוב הרשע מדרכו וחיה (יחזקאל לג, יא), אמר שירבה את אותותיו ואת מופתיו, וזה להשיב את המצרים בתשובה , בהודיע להם גדלו וחסדו באותות ובמופתים, כאמרו בעבור זאת העמדתיך, בעבור הראותך את כחי (להלן ט, טז) ועם זה היתה הכונה שישראל יראו וייראו , כאמרו למען שיתי אותותי אלה בקרבו, ולמען תספר (להלן י, ז).
ואין ספק שלולא הכבדת הלב היה פרעה משלח את ישראל בלי ספק, לא על צד תשובה והכנעה לאל יתברך, שיתנחם מהיות מורד, אף על פי שהכיר גדלו וטובו, אלא על צד היותו בלתי יכול לסבול עוד את צרת המכות, כמו שהגידו עבדיו באמרם הטרם תדע כי אבדה מצרים וזאת לא היתה תשובה כלל . אבל אם היה פרעה חפץ להכנע לאל יתברך, ולשוב אליו בתשובה שלמה, לא היה לו מזה שום מונע. והנה אמר האל יתברך ואני אקשה את לב פרעה, שיתאמץ לסבול המכות ולא ישלח מיראת המכות את ישראל, למען שיתי אותותי אלה בקרבו, שמהם יכירו גדלי וטובי וישובו המצרים באיזו תשובה אמתית . ולמען תספר אתה ישראל הרואה בצרתם, באזני בנך להודיע שכל אלה יפעל אל עם גבר להשיבו אליו, וזה כשיפשפשו במעשיהם בבוא עליהם איזה פורענות:
ספורנו כמו רש"י אומר שהמכות שקבל פרעה מהוות כפיה על פרעה, והקב"ה אינו רוצה לכפות אותו שיעשה דבר בניגוד לרצונו, וכדי שלא יהוו המכות כפיה על פרעה היה חייב הקב"ה לאמץ אל לבבו ולתת לו את הכוחות לבחור בטוב, ועל ידי כך לאפשר לו בחירה חופשית לבחור ברצון להוציא את בני ישראל ממצרים.
בית הלוי גם הוא מסביר בדרך זו את הצורך להכביד את לב פרעה, ומוסיף שבזה ההבדל בין ישראל לאומות העולם, כאשר כופים ישראל לקיים מצווה עד שאומר רוצה אני זה נחשב לעשיה ברצון, כפי שמסביר הרמב"ם שכל יהודי רוצה לעשות טוב אלא שיצר הרע מונע ממנו, וכאשר מכים אותו עד שיאמר רוצה אני, מכים את היצר שלא יפריע לרצון הטוב להתגלות, ולכן בסופו של דבר כאשר אומר רוצה אני הרי זה באמת רצונו. מה שאין כן גוי שסורו רע אם כפו אותו עד שאמר רוצה אני אין זה מעיד שהוא באמת רוצה אלא נחשב לכפיה. ולכן הקשה ה' את לבו של פרעה כדי שיוכל לבחור באמת, וכדי אם יאמר רוצה אני זה יהיה ברצון אמיתי ובכנות.

מטרת השליחות לפרעה להחזירו בתשובה
כל זה לפי ספורנו נובע מפני שמטרת השליחות של משה לפרעה היא להחזירו בתשובה, והאותות והמכות באו לסייע לכך, וגם הכבדת לבו באה כאמור לעיל לאפשר לפרעה לחזור בתשובה. ובמקביל כל המכות של פרעה באו גם להחזיר את ישראל בתשובה, ע"י שיראו מה שהקב"ה עושה למצרים.
וכך מובא בזוהר הק' (פרשת בא דף לו עמוד א):
"כתיב (ישעיהו יט) "ונגף ה' את מצרים נגוף ורפא", נגוף למצרים ורפא לישראל".
היינו שמכות מצרים החזירו את האמונה לישראל ובכך רפאו אותם מטומאתם.
ונראה עוד להוכיח את מטרת השליחות לפרעה להחזירו בתשובה ממה שנאמר פרק ו פסוק יג:
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם
רש"י : "ואל פרעה מלך מצרים - צום עליו לחלוק לו כבוד בדבריהם, זהו מדרשו".
נראה שצוום לחלוק כבוד לפרעה למרות רשעותו בגלל שליחותו אליו להחזירו בתשובה.
ראיה נוספת מהמדרש אגדה (בובר) שמות (פרשת בשלח) פרק יד פסוק כח
"לא נשאר בהם עד אחד. זה פרעה שנשאר מהם ולא מת, כדי לספר גדולתו של הקדוש ברוך הוא, כמו שנאמר ואולם בעבור זאת העמדתיך (שמות ט יו):"
הרי לנו שתכלית השליחות להחזיר את פרעה ועמו בתשובה, ולכן פרעה נשאר חי גם אחרי קריעת ים סוף כדי שיראה את הניסים על הים ויחזור בתשובה.

הקב"ה הכביד לבו כעונש על חטאו
תשובה נוספת להסביר את הכבדת לב פרעה נמצאת במדרש שמות רבה (וילנא) פרשה יג סימן ג:
"ד"א כי אני הכבדתי את לבו, א"ר יוחנן מכאן פתחון פה למינין לומר לא היתה ממנו שיעשה תשובה, שנא' כי אני הכבדתי את לבו, א"ל ר"ש בן לקיש יסתם פיהם של מינים אלא (משלי ג) אם ללצים הוא יליץ שהקב"ה מתרה בו באדם פעם ראשונה שניה ושלישית ואינו חוזר בו והוא נועל לבו מן התשובה כדי לפרוע ממנו מה שחטא , אף כך פרעה הרשע כיון ששיגר הקדוש ברוך הוא ה' פעמים ולא השגיח על דבריו אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה הקשית ערפך והכבדת את לבך הריני מוסיף לך טומאה על טומאתך, הוי כי אני הכבדתי את לבו, מהו הכבדתי שעשה הקדוש ברוך הוא את לבו ככבד הזה שהיא מתבשלת שניה וארטסים נכנס בתוכה כך נעשה לבו של פרעה ככבד הזה ולא היה מקבל דבריו של הקדוש ברוך הוא, הוי כי אני הכבדתי את לבו וגו'."
הקב"ה לא הכביד את לבו לפי שהתרה בפרעה בחמש מכות ראשונות אולם פרעה הכביד את לבו, ובהם נאמר (פרק ז פסוק יג, וכן בפרק ח פסוק טו ) "וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה", ורק במכות האחרונות ממכת שחין נאמר שהקב"ה הכביד את לבו של פרעה, וזה נעשה כעונש על שהוא הכביד את לבו.
וכך ברמב"ם הלכות תשובה פרק ו הלכה ג
"ואפשר שיחטא אדם חטא גדול או חטאים רבים עד שיתן הדין לפני דיין האמת שיהא הפרעון מזה החוטא על חטאים אלו שעשה ברצונו ומדעתו שמונעין ממנו התשובה ואין מניחין לו רשות לשוב מרשעו כדי שימות ויאבד בחטאו שיעשה, הוא שהקב"ה אמר על ידי ישעיהו השמן לב העם הזה וגו', וכן הוא אומר ויהיו מלעיבים במלאכי הא-להים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה' בעמו עד לאין מרפא, כלומר חטאו ברצונם והרבו לפשוע עד שנתחייבו למנוע מהן התשובה שהיא המרפא, לפיכך כתוב בתורה ואני אחזק את לב פרעה, לפי שחטא מעצמו תחלה והרע לישראל הגרים בארצו שנאמר הבה נתחכמה לו, נתן הדין למנוע התשובה ממנו עד שנפרע ממנו, לפיכך חזק הקדוש ברוך הוא את לבו, ולמה היה שולח לו ביד משה ואומר שלח ועשה תשובה וכבר אמר לו הקדוש ברוך הוא אין אתה משלח שנאמר ואתה ועבדיך ידעתי וגו' ואולם בעבור זאת העמדתיך, כדי להודיע לבאי העולם שבזמן שמונע הקדוש ברוך הוא התשובה לחוטא אינו יכול לשוב אלא ימות ברשעו שעשה בתחילה ברצונו, וכן סיחון לפי עונות שהיו לו נתחייב למונעו מן התשובה שנאמר כי הקשה ה' א-להיך את רוחו ואמץ את לבבו, וכן הכנענים לפי תועבותיהן מנע מהן התשובה עד שעשו מלחמה עם ישראל, שנאמר כי מאת ה' היתה לחזק את לבם לקראת המלחמה עם ישראל למען החרימם, וכן ישראל בימי אליהו לפי שהרבו לפשוע מנע מאותן המרבים לפשוע תשובה שנאמר ואתה הסבות את לבם אחורנית כלומר מנעת מהן התשובה. נמצאת אומר שלא גזר האל על פרעה להרע לישראל, ולא על סיחון לחטוא בארצו, ולא על הכנענים להתעיב, ולא על ישראל לעבוד עכו"ם אלא כולן חטאו מעצמן וכולן נתחייבו למנוע מהן התשובה."
הרמב"ם אינו כותב שרק אחרי חמש מכות לקח מפרעה את הבחירה, ולפי דבריו אפשר שמיד מנע ממנו את הבחירה כעונש על מה שעשה לישראל שעינה אותה בעבודת פרך והרג את ילדיהם, ולא הרהר תשובה בלבו.
האם לאחר שהקב"ה הכביד לבו עדין היה יכול לחזור בתשובה
נשאלת השאלה האם הקב"ה הכביד את לבו של פרעה עד שלא יוכל כלל לחזור בתשובה, או שעדין היה יכול לשוב בתשובה אם יתאמץ וירצה בכך?
קשה לומר שהקב"ה נועל לגמרי דרכי תשובה מרשעים, כמו שהספורנו כותב (הובא לעיל) "הנה בהיות האל חפץ בתשובת רשעים ולא במיתתם, כאמרו חי אני נאם ה', אם אחפוץ במות הרשע, כי אם בשוב הרשע מדרכו וחיה (יחזקאל לג, יא)". ומההוכחות שהזכרנו לעיל שהקב"ה השאיר את פרעה חי כדי שיראה את הניסים ויחזור בתשובה.
ועוד שאם נאמר כך השליחות של משה לפרעה היא מיותרת. ועוד ניתן להוכיח מדברי ר' יוחנן שחושש שהמינים ילמדו מכאן שלא לחזור בתשובה, משמע שזה לא נכון שאין דבך לתשובה, וגם ריש לקיש השתמש בביטוי "אם ללצים הוא יליץ" משמע שהדבר תלוי עדין באדם עצמו.
הוכחה נוספת מרמב"ם הלכות תשובה פרק ד מונה כמה דברים שמקשים על החזרה בתשובה,
"ארבעה ועשרים דברים מעכבין את התשובה, ארבעה מהן עון גדול והעושה אחד מהן אין הקדוש ברוך הוא מספיק בידו לעשות תשובה לפי גודל חטאו, וכו'.
ומהן חמשה דברים הנועלים דרכי התשובה בפני עושיהן,
ומהם חמשה דברים העושה אותן אי אפשר לו שישוב בתשובה גמורה לפי שהם עונות שבין אדם לחבירו ואינו יודע חבירו שחטא לו כדי שיחזיר לו או ישאל ממנו למחול לו,
ומהן חמשה דברים העושה אותן אין חזקתו לשוב מהן, לפי שהם דברים קלים בעיני רוב האדם ונמצא חוטא והוא ידמה שאין זה חטא,
ומהן חמשה דברים העושה אותם ימשך אחריהם תמיד וקשים הם לפרוש מהן, לפיכך צריך אדם להזהר מהן שמא ידבק בהן והן כולן דעות רעות עד מאד,
כל אלו הדברים וכיוצא בהן אף על פי שמעכבין את התשובה אין מונעין אותה אלא אם עשה אדם תשובה מהן הרי זה בעל תשובה ויש לו חלק לעולם הבא".
משמע שאין לך דבר העומד בפני התשובה, אלא שלפעמים קשה מאד לשוב.
תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף טו עמוד א:
"יצתה בת קול ואמרה שובו בנים שובבים - חוץ מאחר".
האם יש אמת בבת קול זו שאחר אינו יכול לחזור בתשובה? עובדה שר' מאיר הולך אחריו ומשכנע אותו לחזור בתשובה, ומאידך אי אפשר לומר שהבת קול שקרה לו, אלא משמעות הבת קול שלא קוראים משמים לאחר לחזור בתשובה, ואין הדבר תלוי אלא בו, ובלי סיוע לחזור בתשובה מאד קשה לשוב, אבל אם ישמע את הרמז של הבת קול שאין הדבר תלוי אלא בו, יגלה בעצמו כוחות כבירים לשוב בתשובה 1 .
ולכן נראה לומר שגם אחרי הכבדת הלב לא נמנע ממנו לחלוטין האפשרות לחזור בתשובה, ולכן יש טעם לשליחות משה אליו.

הכבדת הלב באה מהאדם עצמו
נראה שהכבדת הלב של פרעה ושל החוטאים שכבד לבם לשוב בתשובה, היא מה שהחוטאים מביאים על עצמם, ומשמים מאפשרים להם לילך בדרך שבחרו לעצמם, כפי שאומרים חז"ל "בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו", כפי שחז"ל מפרשים את ההסכמה של ה' לאפשר לבלעם ללכת עם שרי בלק שמבקשים שיקלל את ישראל, הקב"ה מזהיר את בלעם שלא ילך עמהם לא יאור את העם כי ברוך הוא, אולם כאשר בלעם מתעקש ללכת הקב"ה מרשה לו ללכת, וכן בדרך המלאך מעכב בעדו עם חרבו השלופה בידו, ובלעם עדין שואל אם לא להמשיך ללכת, ושוב הקב"ה מרשה לו להמשיך ללכת עמם, ועל זה אומרים חז"ל שזו הנהגת ה' עם כל אדם שבדרך שרוצה לילך מוליכין אותו. והנה העובדה שהקב"ה כביכול מוותר בלעם פעם אחר פעם היא זאת שהקשתה את לבו לחשוב שהוא יכול לשנות את רצונו יתברך למה שהוא רוצה לקלל את ישראל, וכך הוא שוקע בחטא מבלי יכולת לשוב. אולם את כל זה בעם הביא על עצמו.
וכך אומרים חז"ל שיש תהליך נגרר "עבירה גוררת עבירה", ואדם שמתחיל לחטוא שוקע בחטא, זה יכול להתחיל אפילו בעבירה ששנה בה, שנעשית לו כהיתר. ונקרא בגמ' היתר דרב הונא 2 . עד שאדם מתמכר לכך.
כמו שמוכרת לנו תופעת ההתמכרות, שהחמורה שבהם היא התמכרות לסמים, שקשה מאד להיגמל ממנה, והוא נזקק לטיפול קשה בקהילה תומכת ובתרופות, והרבה פעמים ללא הצלחה, וגם כאן אין זה עונש משמים אלא מה שהאדם הביא על עצמו.
דוגמה להתמכרות מצאנו בתורה בדין בן סורר ומורה שנידון על שם סופו, בגלל שהיה זולל ושובע וגונב מאביו ואמו ויסרו אותו ולא ישמע עליהם, קבעה התורה שסופו שילסטם את הבריות ולכן אמרה תורה "ימות זכאי ולא ימות חייב", ולכאורה מדוע לא נותנים לבן הסורר תקווה שיחזור בתשובה? אלא כיון שהוא התמכר לתאוותו יכבד לבו ולא ישוב בתשובה.
דוגמה נוספת מצאנו באדם ששקע בחטא תאוה לנשים עד שאינו יכול לפרוש, ומה יעשה? אומרים חז"ל תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף יז עמוד א
"רבי אילעאי אומר: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו - ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתעטף שחורים, ויעשה מה שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא".
רש"י: "מה שלבו חפץ - עבירה, והואיל ואין מכירין אותו שם - ליכא חלול השם, ואמר לן רבי משום רב האי גאון: ויעשה מה שלבו חפץ - רוצה לומר: דודאי כיון שלבוש שחורים וכו' - אני ערב בדבר שאינו חפץ מכאן ואילך בעבירה".
לפי פירוש ראשון ברש"י מדובר במי שאינו יכול להתגבר על יצרו, ואז אומרים לו שיעשה את הרע במיעוטו ויעבור עבירה במקום שלא מכירים אותו ולא יהיה חילול השם. משמע שיש עבירה שאדם מרגיש שאינו יכול לחזור ממנה מפני שהתמכר אליה.
לפי פירוש שני נותנים לו עצה שילבש שחורים ויתעטף שחורים וילך למקום אחר שאין מכירים אותו ואז יכנע לבו ולא יחטא. גם לפי פירוש זה רואים שלפעמים קשה מאד לחזור בתשובה כאשר שוקעים בחטא.
ועל פי יובן ההמשך ברמב"ם לאחר שדבר על העונש שהקב"ה מכביד את לבו של החוטא, לומד מכאן הרמב"ם על תפילת הצדיקים והנביאים שיעזור להם ה' שלא יחטאו:
הלכות תשובה פרק ו הלכה ד - ה
"וכענין זה שואלין הצדיקים והנביאים בתפלתם מאת ה' לעזרם על האמת, כמו שאמר דוד הורני ה' דרכך, כלומר אל ימנעוני חטאי דרך האמת שממנה אדע דרכך ויחוד שמך, וכן זה שאמר ורוח נדיבה תסמכני כלומר תניח רוחי לעשות חפצך ואל יגרמו לי חטאי למונעני מתשובה אלא תהיה הרשות בידי עד שאחזור ואבין ואדע דרך האמת, ועל דרך זו כל הדומה לפסוקים אלו.
ומהו זה שאמר דוד טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך ידרך ענוים וגו', זה ששלח נביאים להם מודיעים דרכי ה' ומחזירין אותן בתשובה, ועוד שנתן בהם כח ללמוד ולהבין, שמדה זו בכל אדם שכל זמן שהוא נמשך בדרכי החכמה והצדק מתאוה להן ורודף אותם, והוא מה שאמרו רז"ל בא לטהר מסייעין אותו כלומר ימצא עצמו נעזר על הדבר".
מתוך הקשר הדברים מבינים ברמב"ם שיש דרגות של הכבדת הלב, וגם הצדיקים מתפללים שלא יכבד לבם לפי דרגתם ויגררו אחר חטא, ולהפך הם מבקשים שימשכו אחר החכמה והצדק. הרי שכל אדם יכול להימשך אחר החומר ולשקוע בהכבדת הלב, וצריך תפילות על כך.

הכבדת הלב של ישראל
הזכרנו שהמכות שקבל פרעה היו בחינת "נגוף ורפוא", כל נגוף לפרעה היה רפוא לישראל. והנה כמו שפרעה הכביד את לבו, כך הייתה תופעה של הכבדת הלב בישראל:
שמות פרק ו פסוק ו: "לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם"
שפת אמת שמות פרשת וארא שנה תרלו: "אמו"ז ז"ל פי' שבנ"י עצמם לא יוכלו לסבול תאות מצרים. וזה קצת גאולה. וכן פי' מ"ש וימת מלך מצרים ויאנחו שזה הי' התחלת גאולה מה שהרגישו מרירות הגלות ע"ש ודפח"ח".
שפת אמת מביא אמרה חריפה בשם זקנו בעל החידושי הרי"ם שהקב"ה מבטיח להוציא את בני ישראל מסבלות מצרים היינו מן הסבלנות להישאר בגלות, כי בני ישראל התרגלו להיות עבדים ולא הכירו מצב אחר, ויש מצב שעבד נוח לו בעבדותו למרות כל הקושי של השעבוד, עד כדי כך שרבי מאיר אומר שאין זה זכות לעבד להשתחרר כי "בהפקרא ניחא ליה", והגרוע מכל שאדם בכלל לא מודע לכך שהוא סובל וזה בבחינת הסתר כפול, כפי שנאמר "ואנכי אסתר הסתיר", לא די שהגלות היא הסתר פנים, אלא שאינם מודעים לכך שזה הסתר פנים, וזוהי הסתרה בתוך הסתרה. וגם זה בחינה של התמכרות לגלות שצריך להשתחרר ממנה.
כובד לב פרעה ולעומת זאת יצאת ישראל מהסבלנות להיות במצרים הביאה למהפך, פרעה שהיה נראה כבן חורין מלך מצרים מושל בכיפה, שהחשיב עצמו אלוה, נראה עתה אחרי מכות מצרים בשיא שעבודו ליצרו בלי יכולת לבחור בטוב, עבד נרצע ליצרו. וישראל שהיו עבדים לפרעה ועתה הסכימו להיגאל הפכו לבני חורין השתחררו מעבדות מצרים ועמה מעבדות ליצרם ורכשו לעצמם את היכולת לבחור בטוב.

הבחירה החופשית מוכיחה את מציאות ה'
רמב"ם הלכות תשובה פרק ה הלכה ד
"ואל תתמה ותאמר היאך יהיה האדם עושה כל מה שיחפוץ ויהיו מעשיו מסורים לו וכי יעשה בעולם דבר שלא ברשות קונו ולא חפצו והכתוב אומר כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ , דע שהכל כחפצו יעשה ואף על פי שמעשינו מסורין לנו, כיצד כשם שהיוצר חפץ להיות האש והרוח עולים למעלה והמים והארץ יורדים למטה והגלגל סובב בעיגול וכן שאר בריות העולם להיות כמנהגן שחפץ בו, ככה חפץ להיות האדם רשותו בידו וכל מעשיו מסורין לו ולא יהיה לו לא כופה ולא מושך אלא הוא מעצמו ובדעתו שנתן לו האל עושה כל שהאדם יכול לעשות".
הרמב"ם שואל האם הבחירה החופשית אינה סותרת את רצונו של הקב"ה להנהיג את העולם כרצונו לפי חוקים קבועים, ועונה שזה גופא היה רצונו יתברך שאדם יבחר לעשות טוב או מוטב בבחירה חופשית ללא כפיה. למרות שזה עלול להביא לכפירה שנחשוב שיש חלל שבו הקב"ה אינו נמצא ואפשר לעשות היפך רצונו. אבל במחשבה שניה, אדרבה העובדה שברא אדם בצלם אלוקים עם בחירה חופשית, מוכיחה את מציאות ה', שרק הוא יכול לברוא אדם שיכול להמרות את רצונו בניגוד לחוקי העולם, וזה מפני שהאציל מכוחו על האדם ובראו בצלם אלוקים עם בחירה חופשית.
לסיכום
למדנו שהקב"ה רצה באמת להחזיר את פרעה ואת עמו בתשובה, והכבדת הלב לא באה למנוע את התשובה של פרעה בכל לב. אולם כמה שלבים מחשבתיים המסבירים מדוע הקב"ה הכביד את לב פרעה.
א. כדי שיחזור בתשובה בלב שלם, ולא כדי לצאת ידי חובה כלפי חוץ מיראת המכות.
ב. כדי שהמכות לא יכריחו אותו בכפיה להוציא את ישראל, ויהיה לו כוח לבחור ולשוב בתשובה.
ג. הכבדת הלב באה כעונש לפרעה שהרשיע כל כך כלפי ישראל.
ד. הכבדת הלב אינה עונש משמים אלא עונש שאדם מביא על עצמו.
ה. הצדיקים והנביאים מתפללים שלא יכבד לבם אפילו במעט ויאפשר להם לעבוד את ה'.
ו. הסבלנות להשאר בגלות היא הכבדת הלב שיש לצאת ממנה.
ז. הבחירה החופשית היא ההוכחה על מציאות ה'.

^ 1.נראה שהאנטי תזה לאחר היה אלעזר בן דורדיא שבקש עזרה חיצונית לשוב, עד שהבין שאין הדבר תלוי אלא בו וחזר בתשובה. העז לחזור בתשובה בכוחות עצמו. עיין תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף יז עמוד א.
^ 2.תלמוד בבלי מסכת יומא דף פו עמוד ב: "דאמר רב הונא: כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה - הותרה לו. - הותרה לו סלקא דעתך? אלא אימא: נעשית לו כהיתר".

וארא