ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

קידוש השבת בדברים ;">

בית מדרש שבת הלכות שבת הלכות כלליות Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

י"ב בחשוון תשס"ז

קידוש השבת בדברים


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
חנה בת חיים

מצוה י"ט
מצות עשה לקדש את יום השבת בדברים, שנאמר: "זכור את יום השבת לקדשו"(שמות כ' ח').
ואמרו חז"ל קדשהו בדברים - בכניסתו בקידוש, וביציאתו בהבדלה.

מצוה לספר
גם שנים רבות לאחר פטירתו, היו מזכירים יהודי העיר סלוצק את שמו של רבם הגדול - הרידב"ז, בדחילו ורחימו. כל יהודי בעיר ידע לספר על התמדתו הנפלאה של רבם האהוב ומסירות נפשו על התורה. ידוע היה כי הרידב"ז היה נכנס מידי יום לבית המדרש הגדול, מתיישב בפינתו, ולומד ברציפות ללא הפסקה למעלה משתים עשרה שעות! את בית הכנסת הזה בחר היות ומפאת גודלו לא ניתן היה לחממו, והקור גרם לכך שלא נרדם בלימודו. כל ילד בעיר ידע לספר כי הרב אוכל מידי יום ארוחה אחת בלבד, על מנת שלא לבזבז זמן בארוחות נוספות.

זקני העיר ידעו לספר כי פעם חלה הרידב"ז במחלה קשה ביותר עד שהרופאים נואשו מחייו. אולם לאחר מספר ימים התעורר הרב, וסיפר כי הובא לדין בפני הבית דין של מעלה. לזכותו טען על התמדתו המרובה, ועל מסירות נפשו לכתיבת פירושו המפורסם על הירושלמי. אולם בית הדין לא הסתפק בכך, עד שבא מלאך ואמר לזכותו של הרב כי הוא מקפיד לערוך את השולחן לכבוד שבת כבר ביום חמישי, ומעשה זה שיכנע את הבית דין של מעלה להאריך את חייו...

זמן לא רב לאחר התמנותו של הרב יחיאל מיכל עפשטיין- בעל 'ערוך השולחן', לרב בעיר נובהרדוק, כינס את כל תושבי העיר לאסיפה מיוחדת. הרב הצעיר פתח בדרשה ארוכה בדבר חשיבותה של השבת, וסיים ואמר: "על מנת לכבד את השבת כפי הראוי, מהשבוע לא נקבל את השבת בשקיעת החמה כפי שאנו רגילים, אלא בעוד היום גדול נתאסף יחד לבית הכנסת, נתפלל ונקבל את השבת. "הציבור יצא מהדרשה עם חיוך קל על השפתיים", ברור היה לכולם כי תקנתו החדשה של הרב לא תחזיק מעמד. כשראשי הקהל ניגשו אל הרב לשכנעו לוותר על תקנה זו, אמר להם כי כידוע תחנת הרכבת של העיר רחוקה ממנה מאוד, וכי העגלונים נוסעים לשם הלוך ושוב כל היום. ביום שישי העגלונים המביאים את אחרוני היהודים מגיעים לביתם לאחר שקיעת החמה, ובכך מחללים שבת. אולם כעת בעזרת התקנה החדשה, אף אחרון העגלונים יגיע עוד לפני השבת. הוסיף הרב ואמר: "השבת כמוה כחתונה, חתן המכבד את כלתו יעשה כל מאמץ להקדים מעט לחתונה ולא יגיע ברגע האחרון מתנשף כולו".

יום שישי בשעה היעודה פסע הרב, לבוש בגדי שבת אל עבר בית הכנסת. העוברים והשבים הביטו אל הרב משועשעים, מפני ששיערו כי לא ימצא איש בבית הכנסת. בית הכנסת אכן היה ריק מאנשים, ולרב לא נותרה ברירה, אלא לאסוף מנין של נערים איתם התפלל קבלת שבת וערבית. בשבת שלאחר מכן חזר המראה על עצמו, בית הכנסת היה ריק לחלוטין, והרב, לאחר מאמץ, הצליח לאסוף מנין נערים ולהתפלל עימהם. בתום תפילתו לא פנה הרב אל ביתו אלא המתין לבואם של המתפללים. כשאחד המתפללים ניגש אל התיבה כשליח ציבור מנע זאת ממנו הרב ואמר כי על פי החלטת המרא דאתרא התפילה התקיימה כבר, ומי שאיחר יתפלל ביחידות! בלית ברירה עמדו כל הקהל והתפללו קבלת שבת וערבית ביחידות, ומאז נהגו בנובהרדוק לקבל את השבת בשעה מוקדמת ביותר. ואמרו בהלצה כי בעת שאומרים בכל המדינה "לכה דודי" אזי בנובהרדוק כבר אומרים "לכה לישון".

מצוה להורות

כתב ה'חפץ חיים' זי"ע (בהקדמה למשנה ברורה חלק ג'), כי מי שאינו לומד הלכות שבת כסדר, קרוב לודאי שבכל שבת עובר על איסורי שבת ר"ל, לכן טוב לאדם לקבוע עיתים ללימוד מסודר של כל הלכות שבת.

מצוה להוסיף מהחול על הקודש. לכן יש לאדם לקבל על עצמו את השבת עוד קודם שקיעת החמה, וכן ימתין ביציאתה זמן מה לאחר צאת הכוכבים. בערב שבת יש להקפיד להתפלל מנחה לפני השקיעה שאז נכנסת כבר השבת, ואם בבית הכנסת מאחרים להתפלל מוטב שיתפלל ביחידות מאשר שיתפלל במנין אבל לאחר השקיעה. תוספת השבת על האדם אינה נעשית ממילא, אלא האדם צריך לקבל על עצמו את השבת בדיבור או לכל הפחות בהרהור. ואם אמר 'בואי בשלום' או 'מזמור שיר ליום השבת' חלה עליו קדושת השבת. אם בבית הכנסת קיבלו הציבור על עצמם את השבת, זה מחייב אף את זה שטרם הגיע לבית הכנסת, וכן את הנשים שבבית, ולכן ראוי לאדם להקדים ולהגיע לבית הכנסת קודם שהציבור יקבל שבת.
מי שקיבל על עצמו שבת יכול לבקש מיהודי אחר שטרם קיבל עליו את השבת לעשות עבורו כל מלאכה.

על הפסוק (ישעיה נ"ח י"ג): "וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד", אמרו חז"ל: כיבוד הוא - שירחץ פניו וידיו בחמין לפני שבת, וילבש כסות ולבוש נקיים ומיוחדים לשבת. ועונג הוא - שיתענג במאכל ומשקה.

מצוה לערוך במוצאי שבת את שולחנו לסעודת מלוה מלכה, וזאת אף אם אוכל כזית בלבד, מכל מקום לכבודה של השבת יערוך את השולחן כולו.

כתב הרמב"ן כי בכלל מצוה זו להזכיר בימות השבוע את יחס היום לשבת, כגון: היום יום ראשון בשבת, שני בשבת וכו', וכשיזדמן לו דבר מאכל משובח ישמרהו לשבת ויאמר בפיו כי הוא לכבוד שבת.

----------
מתוך העלון השבועי של תנועת קוממיות.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il