ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

דרכי תשובה למגרשים של גוש קטיף ;">

דף הבית בית מדרש ארץ ישראל ומצוותיה חבל קטיף בעקבות הגירוש היחס למדינה ולצבא Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

חשוון תשס"ז

דרכי תשובה למגרשים של גוש קטיף


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
אשר בן חיים

יש שואלים מדוע לא סולחים לשוטרים ולחיילים שהשתתפו בגרוש והעקירה של יישובי גוש קטיף. והתשובה היא שאין מקום לסלוח למי שלא שב בתשובה שלמה, וממידת החסד לסלוח למי שישוב בתשובה שלמה.

ומה היא תשובה שלמה:
א. חרטה גמורה על החטא, מתוך הכרה שזה היה פשע וחטא גדול שאסור היה לעשות אותו גם אם הממשלה החליטה עליו. הכרה שהיתה כאן רשעות כלפי התושבים, היתה כאן פגיעה ממונית ונפשית בתושבים, היתה כאן פגיעה במצוות יישוב ארץ ישראל השקולה ככל המצוות, והיתה כאן פגיעה בבטחון עם ישראל כפי שברור כעת לכולם. הכרת החטא בכל חומרתו, וקבלת האחריות האישית ללא תירוצים, ומתוך כך חרטה עמוקה על החטא, היא תנאי ראשון לתשובה.

ב. קבלה לעתיד: החלטה שלא לחזור ולשוב על החטא הזה, גם אם הממשלה תחליט והצבא יורה לעקור ולהרוס יישובים או מאחזים. קבלה שלא להשתתף בשום פנים, לא במישרין ולא בעקיפין, בסיוע למעשה עבירה כזה. זאת גם אם יצטרך לשלם מחיר כבד, וגם אם זה לשם שמיים, כי רוצה להמשיך לשרת את העם בצבא - כל סיבה שהיא אינה מתירה לחטוא חטא זה. זו קבלה לעתיד שהיא תנאי שני בתשובה.

ג. וידוי: להתוודות בפה על החטא. ומי שחטאו מפורסם והכול יודעים שחטא, כגון מפקדים בכירים, הם צריכים להתוודות בפרהסיה כתשובת המשקל לחטא שהיה בפרהסיה. עליהם להודיע קבל עם ועדה שחטאו ולא ישובו עוד לכסלה, ויסרבו למלא פקודה כזו שהיא עבירה וחטא.

ד. החוטא בין אדם לחברו אינו יכול לשוב בתשובה אלא אם כן תיקן בפועל את אשר קלקל, ופייס את הנפגע והנפגע סלח לו. על כן מי שפינה אנשים מסוימים והם ניזוקו עקב הפינוי, עליו לשלם להם את הנזק ולפייס אותם. אם קבוצה שלמה השתתפה בפינוי יכולים הם להשתתף יחד בתשלום, אך כל אחד אחראי על כל התשלום. למפקדים אחריות יותר גדולה. למפקדים הבכירים אחריות עוד יותר גדולה. עליהם מוטל לתקן את אשר עוותו. זה יכול להיות על ידי לחץ על הממשלה לפצות ולתקן את המעוות, אך מכל מקום כל עוד לא שולם הנזק ולא פייסו את הנפגעים, אין התשובה שלמה.

ה. מאחר והפגיעה היתה לא רק בתושבים המגורשים אלא במצוות יישוב ארץ ישראל, מוטל על כל מי שחטא בזה לעשות כל ההשתדלות להחזיר את המצב לקדמותו, כלומר להחזיר את השלטון המלא על חבל עזה לישראל.

ו. מאחר שהפגיעה היתה בבטחון ישראל, והתוצאה פגיעה באנשי שדרות, ובהמשך מלחמת לבנון השנייה על כל נפגעיה, מוטל על החוזר בתשובה לפעול בכל יכולתו להחזיר לישראל את כח ההרתעה, ולתקן את הפגיעה בביטחון שנגרמה עקב העקירה מחבל עזה. כל זאת על ידי ביסוס ההתיישבות בחלקי ארץ ישראל ששוחררו במלחמת ששת הימים.

ז. מי שנהנה מהשתתפותו בעקירה, קיבל תמורה כספית או עלה בדרגה או כל הנאה אחרת עקב השתתפותו בעקירת היישובים, עליו להחזיר את הכסף ולוותר על הדרגה שקיבל בעבור חטאו.

ח. מאחר שהפשע היה גם בין אדם למקום וגם בין אדם לחברו, כל הדיון על הסליחה הוא בחלק שבין אדם לחברו ובין אדם לעמו. אבל בחלק שבין אדם למקום, זה כמובן לא עניין של סליחה של אנשים, אלא על פי רוב טובו של ריבונו-של-עולם הסולח ומוחל לשבים. וכאן יש להבדיל בחומרת המעשים: יש מזידים, יש שוגגים , יש טועים, ויש טועים שחושבים שעשו מצווה, ולפי זה חומרת המעשים כלפי שמיא. אך בכל הנוגע לעבירות שבין אדם לחברו, גם שוגג ואנוס מחויב בתיקון הנזק ובפיוס הנפגעים.

ט. לאחר שהחוטא ימלא את כל תנאי החזרה בתשובה בשלמות, בוודאי שנכון לסלוח לו ולקבל אותו כבעל תשובה. ואם יצליח להפוך את השבר למנוף לתיקון מהלכי הגאולה, הרי עבירה זו תהפוך לזכות בפועל ממש.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il