ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

ה'מזרחניקים' ;">

בית מדרש פרשת השבוע חומש בראשית חיי שרה Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

חשוון תשס"ז

ה'מזרחניקים'


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
(פרופ') ר' יעקב יהושע ורחל פרנקל


מתנות מאברהם אבינו
"וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנת וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנו בְּעודֶנּוּ חַי קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם"

וקדם הוא כמובן המזרח. בני המזרח דהיום הינם במובן מעומעם בניו של אברהם אבינו, חורגיו של עם ישראל.

אכן, אברהם מרחיק את בני הפילגשים מעל יצחק בנו כי הוא כבר מכיר את הקרבה המזיקה של זרים לשורש נשמתו ונשמת יצחק היורש מסוגו של ישמעאל, אך הוא עושה זאת בליווי מתנות, תוך כדי צריבת קיומו של יצחק בתודעתם שהרי נשלחו מזרחה 'בעודנו חי'. ומעניין הדבר, שאנטישמיות בחומרה שהכירה היהדות מידיהן של הנצרות והאיסלאם לאורך אלפי שנים היא לא טעמה מבני המזרח - מן 'המזרוחניקים'... אולי זה עקב יחס זה, אך על כך בהמשך.

דבר זה מתחבר ישירות לעובדה שבחלקים נרחבים באלילות המזרחית יש מקום של כבוד לגדול שבישויות הרוחניות - ל'בראהמה', הרוחני המופשט (הגם שבתיאוריו במזרח דבקו דמיונות מיתולוגיים), זה שאין הם עובדים מרוב גדלו אלא לאלו שתחתיו. קרבת שם זה לשמו של אברהם מיותרת כמעט להוכחה.
פרשייה קטנה זו מעוררת אותנו לכמה עניינים.

ה'מזרחניקים'
מידת 'שמאל דוחה' נהג אברהם בשילוח בני הפילגשים מעליו, אם כי היתה בכך גם מידת ימין מקרבת.
שילוחם 'ניסר' מעל אברהם תורות זרות לנשמתו ממה שנחל בבית אביו העכו"ם.

מה נתן להם אברהם? מסבירים חז"ל במסכת סנהדרין (צ"א א') שהמתנות היו שמות של טומאה. מהם שמות? שמות היינו כוחות רוחניים, שכיון ש'זה לעומת זה עשה א-לקים' יש בכל דבר ודבר בעולם פנים וחוץ, פרי וקליפה, וכך גם ברוחניים. כפי שבידינו שמות קדושים שאינם נמחקים, כן יש לעומתם מן 'הצד האחר', כדברי הזוהר - 'מה אגוז אית ליה קליפה דסחרא וחפיא על מוחא, ומוחא לגו, אוף הכי בכל מלה דקודשא, קדושה לגו, וסטרא אחרא לבר, ורזא דא (חבקוק א ד) רשע מכתיר את הצדיק, ועל דא אקרי אגוז' (זוהר חלק ב דף רלג/ב), ואת החיצוניות שסביב הקדושה מסר אברהם לבני הפילגשים ('שערי צדק', לרבי יוסף ג'יקטיליה - מחבר 'שערי אורה', - שער ראשון).

כוחות אלו לא היו 'של אברהם', לא היו עצמיים לו, שהרי רק פסוק קודם כתוב "ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק" - ממילא לא היו אלה הדברים העצמיים שלו אלא אלו שבאו לו בירושה רוחנית מסביבתו התרבותית, מבית אביו. (רבינו המהר"ל, גור אריה)

ממילא מובן מהו האוצר הרוחני שיש במזרח, מדוע הנהירה לשם, כיצד אנשים, וביניהם מאמיני תורת משה מדווחים ש'יש שם משהו'. המשהו הזה הוא 'רשימו דקדושה', שריד של רושם מן המקור שאיננו. יש שם משהו - ואין שם משהו.

אם בנצרות העבודה הזרה נוגעת בא-לוקות ומגשימה אותה, העבודה הזרה שיש במזרח אינה מכוונת אל הא-לוקות, שכאמור עבורם היא 'מעל ומעבר' אלא זו אליליות של כוחות, אותם הם עובדים בהקרבת קרבנות מן החי ומן הצומח ובזימור מזמורים עתיקים יותר או פחות בעת עבודתם. דבר זה מתחבר לבחינת ה'ימין מקרבת' של אברהם בשלחו אותם.

אכן, הם רחוקים, אכן, הם אליליים, אבל נקודה מסויימת יש בתורות המזרח שמונעת מהם הגשמה אלילית גסה כבנצרות: אין כמעט במזרח מגע עם תיאולוגיה, היינו אין להם עסק מהותי ועמוק, רציני ושיטתי עם סוגיות היסוד של כל דת סוגיות הסובבות סביב יחסי שלושת מרכיבי המשולש הדתי א-ל - עולם - אדם, שהרי החידוש של בודהא, קונפוציוס ושאר 'היושבים ראשונה במזרח' הוא לימוד אורחות חיים, דרכי התנהגות, שיטות ריכוז, נשימה, אכילה ורפואה - ופחות, הרבה פחות, עיסוק בשאלה מה מקור העולם ולאן זורמת ההיסטוריה. ודאי וודאי שאין שם טענה ל'תורה מן השמים', מה שנותן ל'מזרוחניקים' נקודת עדיפות על בניו האחרים של אברהם, ישמעאל ועשיו, שהרעו והמרו רבות לבני אברהם, ליורשיו החוקיים, ממשיכיו, מקדשי שם אלוקיו - 'עַם אֱלהֵי אַבְרָהָם' (תהילים פרק מז)

ובכל זאת - בחוץ

כפי שמסביר רבינו יהודה הלוי בספר הכוזרי (מאמר ב' י"ד), אברהם אבינו מצטרף לתהליך הברירה הטבעית שארץ ישראל עושה לחורגיה:
קין גורש ממנה, אינו שייך לה, כדבריו: 'הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה' ושת קיבלה לירושה כממשיכו של הבל ההרוג הראשון. כך גם בין בניו של אברהם, כדברי ריה"ל 'על הארץ ההיא נפלה הקנאה בין יצחק ובין ישמעאל ולסוף נדחה ישמעאל בהיותו כקליפה', וכך גם בין יעקב ועשיו, 'על הארץ ההיא נפלה הקנאה בין יעקב ובין עשו בדבר הבכורה והברכה ולסוף נדחה עשו, על אף גבורתו מפני יעקב' - ארץ ישראל עושה מלאכת בורר כלפי יושביה, מלאכה שסופה התייחדות הארץ רק עם בניה האמיתיים.

מרחק זה של ארצות המזרח מותיר אם כן את צאצאי אברהם אלו רחוקים דיים על מנת שלא לזהם את היהדות במגעם האלילי, אך קרובים דיים על מנת שלא ליפול אל שנאת ישראל ואל המרידה המכוונת, המגושמת של עשיו בא-לוקיו ושל הישמעאלים בצאצאי יצחק.

לכן יש אולי תקוה שהתעוררותו הכלכלית של המזרח יחד עם הרוחניות שיש בו לספק למערב המנוער מכל לחלוחית של רוח, יחברו יחד לעת גאולתם של ישראל לזכור את מקור מחצבתם, בחינת
"מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלו יִתֵּן לְפָנָיו גּויִם וּמְלָכִים..." (ישעיה פרק מ"א) - "אמר הקב"ה עד מתי יהיה העולם מתנהג באפלה תבא אורה. ויאמר אלהים יהי אור. זה אברהם שנאמר מי העיר ממזרח צדק", (ילקוט שמעוני בראשית - פרק א - רמז ד)

וכדברי הנביא:
"שִׁמְעוּ אֵלַי רדְפֵי צֶדֶק מְבַקְשֵׁי ה' הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם וְאֶל מַקֶּבֶת בּור נֻקַּרְתֶּם: הַבִּיטוּ אֶל אַבְרָהָם אֲבִיכֶם וְאֶל שָׂרָה תְּחולֶלְכֶם כִּי אֶחָד קְרָאתִיו וַאֲבָרְכֵהוּ וְאַרְבֵּהוּ: כִּי נִחַם ה' צִיּון נִחַם כָּל חָרְבתֶיהָ וַיָּשֶׂם מִדְבָּרָהּ כְּעֵדֶן וְעַרְבָתָהּ כְּגַן ה' שָׂשׂון וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ תּודָה וְקול זִמְרָה: הַקְשִׁיבוּ אֵלַי עַמִּי וּלְאוּמִּי אֵלַי הַאֲזִינוּ כִּי תורָה מֵאִתִּי תֵצֵא וּמִשְׁפָּטִי לְאור עַמִּים אַרְגִּיעַ: קָרוב צִדְקִי יָצָא יִשְׁעִי וּזְרעַי עַמִּים יִשְׁפּטוּ אֵלַי אִיִּים יְקַוּוּ וְאֶל זְרעִי יְיַחֵלוּן: (ישעיהו פרק נא)

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il