כיבוד אב ואם

מצוה מ"א
מצות עשה לכבד אב ואם, שנאמר: "כבד את אביך ואת אימך" (שמות כ' י"ב).

מצוה לספר
אל אומרי הקדיש באותו בוקר בבית הכנסת הגדול בצפת, הצטרף גם הרב הקשיש - הרידב"ז זצ"ל, וגרם למתפללים להזכר כי היום חל היארצייט של אביו של הרב. כשסיים הרב את אמירת הקדיש לא חזר אל מקומו בראש בית הכנסת, אלא נשאר עומד מהורהר, ולאחר מספר דקות נשען הרב על הקיר והחל לבכות בכי חרישי. אחד מבני ביתו ניגש אל הרב ושאלו מדוע הוא בוכה, הרי מאז פטירת אביו עברו שנים רבות ולמה נזכר כעת לבכות עליו? הרידב"ז הרים את עיניו והחל לספר: "בילדותי היינו משפחה ענייה ביותר, ביתנו היה ריק לחלוטין ובקושי היה מה לאכול. אבי התפרנס בקושי ובצמצום מייצור תנורים ואימי עבדה קשה בגידול וחינוך הילדים הרבים. אולם על דבר אחד הקפידו הורי יותר מכל, הם שכרו את המלמד הטוב ביותר עבורי על מנת שאזכה לגדול בתורה.

יום אחד הבאתי להורי פתק מהמלמד, בו הוא קובל על כך שלא קיבל את משכורתו בשלושת החודשים האחרונים, והיות והוא מטופל בילדים קטנים שעליו לפרנסם, נאלץ הוא להודיע כי אם לא יקבל באופן מיידי את החוב, בתוספת מקדמה לחודשים הקרובים ייאלץ להחליפני בילד אחר. הורי היו אובדי עצות שכן בבית לא נותר דבר למכירה, ובבית המלאכה של אבי לא נותרו חומרי גלם לבניית תנורים למכירה. אבי ואימי לא ישנו אותו הלילה מרוב דאגה, עד שאבי הודיע בשמחה כי מצא פיתרון- הוא הציע לאימי שיפרק את התנור של המשפחה ויבנה ממנו תנור למכירה. אימי לא היססה לרגע ונתנה את הסכמתה המיידית, ועוד באותו לילה התנור פורק ונמכר. למחרת הלכתי למלמד שמח ומאושר כשבכיסי כל התשלום המגיע לו. אולם בלילה הבא התברר עד כמה גדול הוא המחיר, הקור בבית היה בלתי נסבל, במיוחד בהתחשב בעובדה כי בקושי היה במה להתכסות. אולם השמחה העצומה ששרתה על פני הורי גרמה לכך שאיש לא התלונן, וכך חורף שלם עברנו בקור האירופאי הנורא ללא תנור.

והנה הבוקר כשבאתי לצאת לתפילה, ירד גשם שוטף, הקור היה מקפיא, ופחדתי בגילי המבוגר לצאת לתפילה שמא אחלה. אומנם זכרתי כי היום הוא יום פטירתו של אבי, אך הקור היה כל כך עז שהחלטתי להישאר להתפלל בבית. אולם אז נזכרתי במסירות נפשם של הורי שסבלו קור אדיר חורף שלם עבורי, עד שהתביישתי על עצם המחשבה שבגלל הקור אני נמנע מללכת לומר קדיש על אבי. ועל כך בכיתי עכשיו, על המחשבה עד כמה הורים מוכנים לעשות עבור ילדם, וכמה מעט הוא מוכן לעשות כדי להחזיר להם כגמולם, ולקיים מצות כיבוד הורים".

מצוה להורות

ובהמשך הגמרא:

(רב יוסף כשהיה שומע את אמו מתקרבת, אמר אקום לקראת השכינה שבאה). נמצאנו למדין כי מצות כיבוד הורים חשובה היא ביותר מכך שחז"ל השוו אותה לכיבוד המקום. וכן פוסק השולחן ערוך (יו"ד ר"מ): "צריך להיזהר מאוד בכבוד אביו ואמו". ועל רבי טרפון מספרת הגמרא (שם) כי היה נושא את אימו למיטתה, וכשהייתה יורדת הייתה מניחה את רגליה עליו, ובכל זאת אמרו לו חכמים כי לא קיים אפילו חצי מהמצוה.

"איזהו כִּבוד? מאכילו ומשקהו, מלביש ומכסה, מכניס ומוציא" (שולחן ערוך שם). וממשיך השו"ע:

וממשיך הרמ"א:

למדנו מכך שעיקר כיבוד הורים הוא לשמשם ולשמחם.

"חייב אדם לעמוד מפני אביו" (שו"ע שם). כלומר, כשאביו חולף על פניו או נכנס לחדר בו הוא שרוי יש לו לקום מפניו ולכבדו. אשה חייבת בכיבוד הוריה כמו האיש, אולם אשה נשואה פטורה בכל כיבוד שבעלה