בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • פורים בראי דורנו
קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה
undefined
14 דק' קריאה
בדברינו נרצה לעסוק בחשיבותו הכללית של חג הפורים, ובמשמעותו המיוחדת.

כל הספרים יבטלו – חוץ ממגילת אסתר
כותב הרמב"ם 1 :
כל ספרי הנביאים וכל הכתובים עתידין ליבטל לימות המשיח חוץ ממגילת אסתר והרי היא קיימת כחמשה חומשי תורה וכהלכות של תורה שבעל פה שאינן בטלין לעולם.
דברי הרמב"ם הללו הם דברים נוקבים וחריפים. הרמב"ם כותב שהנביאים והכתובים עתידים להתבטל לעתיד לבוא. אך בשונה משאר הנביאים והכתובים, מגילת אסתר לא תתבטל לעולם, והיא שווה לעניין הזה לחמישה חומשי התורה, ולהלכות התורה שבע"פ שלא יתבטלו לעולם. דברים אלו מפליאים!
ואכן, הראב"ד משיג על הרמב"ם:
א"א דבר הדיוטות הוא זה, כי לא יבטל ספר מכל הספרים שאין ספר שאין בו למוד, אבל כך אמרו אפילו יבטלו שאר ספרים מלקרות בהם מגילה לא תבטל מלקרות אותה בצבור.
כיצד ניתן לומר שספרי הקודש יתבטלו? זה לא יתכן! לכן הראב"ד קובע בנחרצות: 'לא יבטל ספר מכל הספרים שאין ספר שאין בו למוד'.
אמנם, הרמב"ם לא אמר את הדברים הללו מליבו, והם מבוססים על התלמוד הירושלמי (מגילה פרק א הלכה ה) 2 - ולכן מסביר הראב"ד, שאין כוונת הירושלמי כפשוטו, כפי שהבין הרמב"ם, אלא הכוונה היא שאפילו אם יִבטלו שאר ספרים מלקרות בהם בציבור, מגילה לא תִבטל מלקרותה בציבור.
בכל אופן, גם לפי הראב"ד יש ערך עצום למגילת אסתר, ערך נשגב ועליון, שאפילו אם ספרים אחרים יִבטלו מקריאתם בציבור – מגילת אסתר לא תִבטל.

זכרון הצרות יבטל – חוץ מזכרון ימי הפורים
מוסיף הרמב"ם:
ואף על פי שכל זכרון הצרות יבטל שנאמר כי נשכחו הצרות הראשונות וכי נסתרו מעיני, ימי הפורים לא יבטלו שנאמר וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם.
הרמב"ם מוסיף, שבעקבות השמחה הגדולה שתהיה בימות המשיח 'כל זכרון הצרות יבטל'. בעקבות ההתרוממות וההתעלות שתהיה לנו בעזרת ד' בקרוב, בביאת משיח בן דוד, בבניין בית המקדש וירושלים, השמחה תהיה כל כך גדולה עד שכל הצרות שהיו לא יזכרו כלל! כל הצרות ישכחו, כל הפיגועים, כל ההרוגים. כולם יבינו שכל האירועים הקשים הללו היו הכנה להתגלות הגדולה, לאור הגדול. ועם כל זה, על אף שכל מה שאירע ישכח - ימי הפורים לא יבטלו.

כל המועדים בטלים – חוץ מימי הפורים
המהר"ל 3 מביא מאמר חז"ל (מדרש שוחר טוב משלי ט, א) נוסף על שני המאמרים שהרמב"ם מביא:
שכל המועדים עתידים בטלים, וימי הפורים אינם בטלים לעולם, שנאמר וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים (אסתר ט כח).
זהו פלא עצום! כיצד ניתן לומר שכל המועדים יתבטלו לעתיד לבוא? המהר"ל מביא את דעת הרשב"א 4 :
ויש מפרשים מה שאמר כל המועדים עתידים להיות בטלים היינו על ידי גזירת שמד יהיו בטלים המועדים אבל פורים ויום הכיפורים לא נתבטל ע"י שמד וזה הבטחה בלבד לישראל.
אפילו אם יהיו גזירות שמד על ישראל והגויים ימנעו מאיתנו לקיים את המועדים - פורים לא יבטל!
אך המהר"ל תמה:
ואין לזה טעם כלל למה כל המועדים בטלים ע"י שמד ואין אלו שנים בטלים.
חשבתי להסביר על דרך הפשט כך: המצוות והמנהגים שלנו בכל החגים מכעיסים את הגויים, בכך שאנו מתבדלים מהם. אם תוקעים בשופר - הגויים מתרגזים, אוכלים מצות - הגויים מתרגזים. אבל אם שותים יין כמוהם - הגויים מבסוטים שגם היהודים שיכורים. הגויים לא יודעים לראות את החילוקים...

ביאור המהר"ל: שעבוד מלכויות עיקר
אך המהר"ל עצמו הולך בדרך אחרת, ונרחיב בדבריו. תחילה הוא מקשה מהגמרא במסכת ברכות (יב, ב). המשנה שם אומרת:
מזכירין יציאת מצרים בלילות, אמר ר' אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא, שנאמר (דברים טז): "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך", 'ימי חייך' – הימים, 'כל ימי חייך' – הלילות. וחכמים אומרים 'ימי חייך' - העולם הזה 'כל ימי חייך' - להביא לימות המשיח:
וכתוב בגמרא:
תניא, אמר להם בן זומא לחכמים: וכי מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח? והלא כבר נאמר: הנה ימים באים נאם ד' ולא יאמרו עוד חי ד' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ד' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם!
בן זומא מקשה: איך חכמים אומרים שמזכירים יציאת מצרים בימות המשיח? והרי כתוב במפורש בנביא ש"לא יאמרו עוד"! לא יזכירו!
אמרו לו: לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה, אלא שתהא שעבוד מלכיות עיקר, ויציאת מצרים טפל לו.
חכמים אומרים, שבזמן ימות המשיח כל הנסים הגדולים של יציאת מצרים יהיו חיוורים לעומת הנסים הגדולים והגילוי הגדול של מלכות ד' שתתגלה בעם ישראל. כמו שכותב המבי"ט בספרו בית א-להים 5 שבימות המשיח יהיו נסים ונפלאות גדולים ועצומים שלא יהיה ניתן להשוות את ניסי יציאת מצרים אליהם.
עד עכשיו, עיקר אחיזת האמונה שלנו היא בהתגלות ההשגחה האלהית, הידיעה האלהית והיכולת האלהית שהתגלתה ביציאת מצרים, וכל שלושת הרגלים הם 'זכר ליציאת מצרים'. אבל בימות המשיח - ההתגלות האלהית תהיה כל כך גדולה, כל כך מאירה, כל כך עצומה – הרבה מעבר להתגלות האלהית שזכינו לה ביציאת מצרים.

משמעות החגים בזמן הגאולה
אם כן, אומר המהר"ל, זה העניין גם כאן: כוונת חז"ל במאמרם "כל המועדים עתידים בטלים וימי הפורים אינם בטלים לעולם" אינה שלא יהיה פסח לעתיד לבוא, אלא שלא יהיה לחגים הללו את המעמד שיש להם היום. זה כמו 'ביטול ברוב', שהמיעוט קיים אמנם, אבל הוא טפל לרוב. כך לדוגמא, אם נדליק מנורה ביום לא יראו היטב את אורה, אולם בלילה היא תאיר אור יקרות. האם זה אומר שהמנורה לא קיימת ביום? לא, אלא שהיא מאירה פחות.
כך פסח, שבועות וסוכות מאירים אור אדיר בחיינו, אלא שבגאולה העתידה, כשנזכה לראות אותה ולהכיר בה באמת, תהיה יציאת מצרים חדשה, וכל המועדים הללו יהיו טפלים אליה. אין הכוונה שבגאולה העתידה יהיה מותר לאכול חמץ בפסח ולא נשב בסוכות, אלא שהמועדים הללו יהיו בטלים ביחס לגאולה העתידה. היום אנחנו מתכוננים לליל הסדר מט"ו באדר, שלושים יום קודם הפסח, ובעצם בכל השנה אנחנו מתכוננים לליל הסדר, שהוא הבירור הגדול של סיפור יציאת מצרים, לימוד האמונה הגדול, האור הגדול של האמונה. אבל לעומת השמחה הגדולה והאור הגדול שיהיו בימות המשיח – חג הפסח יהיה חיוור.
כמובן שאיננו יכולים להגיד כיום שכל החגים טפלים לעצמאותנו ופדות נפשנו, על אף שביום העצמאות אנחנו שמחים שמחה גדולה ומודים לד'.
בזמן הרב צבי יהודה זצ"ל, יום העצמאות בישיבת מרכז הרב היה מעמד עצום ואדיר. תפילת ליל יום העצמאות היתה לפחות כמו 'כל נדרי', ואולי אף יותר... היו באים לתפילה בחורים רבים מישיבות אחרות שרצו לשמוח בשמחת יום העצמאות, וברגע שהרב צבי יהודה זצ"ל היה נכנס, היו מרגישים ממש את השכינה נכנסת! הוא היה נותן תוקף וערך למעמד הזה, והיה בריכוז עמוק מאוד. כשהרב שלמה גורן זצ"ל פסק שיש להגיד הלל גם בליל יום העצמאות - הרב צבי יהודה אמר כן, וההלל החגיגי היה דבר עצום.
אז נכון, אמנם זכינו לראות דברים עצומים, אבל משיח בן דוד עדיין לא בא. כנראה שבעזרת ד' עוד מחכים לנו דברים גדולים ועצומים, שיציאת מצרים תראה חיוורת לידם.

מעמדו של חג הפורים בימות המשיח
בכל אופן, לעומת שאר החגים שיהיו טפלים למאורעות הגאולה העתידה – חג הפורים לא יתבטל. מדוע? אומר המהר"ל:
ויש לפרש כי פורים שבא בשביל שהמן היה עומד לכלותינו מן העולם שלא יהיו נמצאים כלל ואם היה ח"ו המן מכלה ישראל לא הגיעו ישראל לימי המשיח כלל ולכך ימי הפורים לא יהיו נבטלים [...] אבל יציאת מצרים אף אם לא יצאו ממצרים אפשר שיהיה להם משיח וע"י המשיח היו נגאלים ולכך כל המועדים שהם זכר ליציאת מצרים יהיו בטלים מה שאין כך בעניין פורים שאם לא היה ביטול למחשבת המן ח"ו היו ישראל כלים ולא הגיעו אל הגאולה של המשיח.
עלינו להבין מה עמד על הפרק בפורים. עמדה אז על הפרק גזירת השמדה פיזית מוחלטת על כל עם ישראל. זה לא דומה לשום גזרה אחרת שעמדה עלינו, אפילו לא לשואה האיומה 6 . אמנם נכון שהמטרות של הצורר ימ"ש, בן בנו של המן הרשע, היו אותן מטרות של המן הרשע: "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד" 7 , אבל בפועל זה לא היה בידו, אלא אם הוא היה מצליח לכבוש את כל העולם. לכן הוא לא פרסם את תוכניותיו הזדוניות בריש גלי, וניסה לרמות את העולם 8 . הוא ניסה להשמיד, אבל בכדי להגשים את מטרותיו היה עליו להילחם בצבאות רבים: אנגליה, רוסיה, ארצות הברית, ובאמת במלחמה הוא הובס, ולא הגיע לארץ ישראל בנסים גדולים. אז אמנם הצורר ימ"ש כיוון לאותה המטרה, אך לא היו לו יכולות מתאימות לכך.
אך לרשותו של המן הרשע היו את כל האמצעים. אחשורוש מלך "מהודו ועד כוש שבע ועשרים ומאה מדינה" - כל העם היהודי היה נתון תחת שלטונו. הוא לא היה צריך להסוות את כוונותיו, הוא לא הסתיר את רצונו האכזרי להשמיד את העם היהודי. הוא היה מודיע את זה "בְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה", בריש גלי, מעל כל במה, "גָּלוּי לְכָל הָעַמִּים": "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים... ביום אחד!". הוא אף ציווה לכולם "לִהְיוֹת עֲתִדִים לַיּוֹם הַזֶּה" - להיות מוכנים, להכין את מה שצריך, להיות ערוכים עם כל הצבאות. וזה היה בידו ונחתם בטבעת המלך.
גזרה כזו, אם חלילה היתה יוצאת אל הפועל, היתה מבטלת את ימות המשיח. לא היה כלום, לא היה המשך של עם ישראל בעולם. ואז התחולל הנס, ואסתר המלכה ומרדכי היהודי פועלים יחד בכדי להוציא אל הפועל את הנס הגדול והעצום הזה של ביטול הגזרה: "ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם". המן ועשרת בניו נתלו על העץ כמחרוזת דגים, ושבעים וחמשה אלף עמלקים מובסים נפלו פגרים בו ביום.
הנס הזה, אומר המהר"ל, לא יכול להישכח. לא יתכן שיבואו ימות המשיח ואנחנו נשכח את ימי הפורים. אם לא הייתה יציאת מצרים, אז על אף שעם ישראל היה במצב נורא, במ"ט שערי טומאה ובסכנת נפילה רוחנית נוראה - בכל אופן הם היו קיימים, היה את עם ישראל בעולם! אם לא הייתה יציאת מצרים - אז היה לוקח עוד זמן, "זמן זמנם זמניהם" (ע"פ מגילה ב, א), ואז היה מגיע משיח בן דוד וגואל את עם ישראל. אבל אלמלא נס פורים לא היה את ימות המשיח. ולכן, אומר המהר"ל, ימי הפורים לא יעברו מעם ישראל לעולם.
לפי דברי המהר"ל, עלינו לשמוח בחג הפורים בדורנו יותר מבעבר, שהרי בימינו רואים בעיניים איך מדינת ישראל, בהתפתחותה ובקיומה, גדלה והולכת, ואילולא חג הפורים לא היינו מגיעים לכל מה שהגענו אליו בחסדי ד'.

הארת הפורים בדברי האר"י הקדוש
מורנו ורבנו הרב צבי יהודה זצ"ל, בהערותיו על עולת ראיה 9 , מפנה לספר 'פרי עץ חיים'. אנחנו לא יכולים אמנם להיכנס למושגים שלו, שנשגבים מבינתנו, אבל מובאים שם משפטים שכתובים ב'שפה שלנו', ומהם אנו יכולים ללמוד כמה דברים חשובים.
כותב האר"י הקדוש 10 :
והנה המן הרשע היה מכשף גדול, ואשתו זרש מכשפה גדולה, וי' בניו י' ספירות דקליפות, וראה אותו הארה הגדולה, והבין שרוצה לחזור המלכות (=למקומה)... ובזה יהיה גאולה לישראל, ולכן רצה לבטל את הארה.
המן וזרש היו בעלי כוחות רוחניים של טומאה, ועם כוחות אלו הם היו משיגים השגות רוחניות. עשרת בניו של המן היו 'ספירות' של הקליפות, והם הרגישו שהולכת להתגלות הארה גדולה בעולם, שהקב"ה הולך לגאול את עם ישראל בגאולת בית שני. וכשעמלק רואה דבר כזה - הוא חוגר את כל הכוחות שלו בשביל למנוע את הדבר הזה מלהתקיים. זו הסיבה לכך שהמן החליט להילחם בעם היהודי עד הסוף, ו"הפיל פור הוא הגורל להומם ולאבדם".

משמעות הפלת הגורל
אפשר להוסיף עוד ולהסביר מדוע המן בחר להפיל גורל. נסביר זאת על פי דברי הרב זצ"ל בעולת ראיה 11 . הרב כותב:
ומה נעים גורלנו. הנעימות באה, מאיזה יקר חמדה הבאה לאדם בארח מופלא ונסתר, שנעלם מכל, וגם מזה שנפל בגורלו, באיזה אפן זכה בו. דוגמת החשך המבחין את האור, במשל של מים גנובים ימתקו. הגורל זאת היא הזכיה הנעלמת, שאין ידועה סבתה המוסרית הנכונה, לעומת זכית המשפט הידועה בסבתה.
הרב אומר שכל היסוד של בחירת עם ישראל נבעה מגורל. מה הכוונה ב'גורל'? למעלה מכל הסברה, למעלה מכל טעם, רצון עליון שבעליונים. הזכייה של הגורל נעלמת. אין סיבה מוסרית שיכולה להסביר מדוע דוקא אדם פלוני זכה ולא אחר.
והנה מה שאין אנחנו משיגים בשום אפן איך בא הדבר לידינו, שאנחנו זכינו להדבק באור ד' ברב טובו וקדושתו, זהו סמוי מן העין, ומכל שכל ומדע בבירורו. וזהו יסוד הגורל שזכינו בו באפן מופלא, ע"פ מזל עליון, שאי אפשר להעמידו באיזו בחינה הגיונית וצורה משפטית. וכ"ז מוסיף לנו נעימות. מה נעים גורלנו.
דוקא המציאות של הגורל, שהוא למעלה מכל הבנה והסברה כאמור, משמח ביותר. זהו גורל עליון, מזל עליון, שהקב"ה בחר דוקא בעם ישראל.
בא המן הרשע ושואל את עצמו: 'כיצד אאבד את עם ישראל? בגורל! הם נבחרו בגורל - ואני אאבד אותם באמצעות גורל'. הוא מתכנן לאבד את עם ישראל דוקא מלמעלה, מהמקור העליון ביותר של כוחות הטומאה.

הארת פורים - יותר מכל אשר היה בתחילה
נמשיך בדברי האר"י הקדוש 12 :
והשם יתברך ברחמיו רצה להטיב עמהם יותר מכל אשר היה בתחילה, שכמוה לא נהיתה מימי קדם.
כלומר, נס הפורים הגיע ממקור עליון שבעליונים, הארה עליונה שאין כדוגמתה, שכמוה לא נהייתה מימי קדם.
והשם יתברך רוצה להטיב עמנו, ולהאיר לנו בכל זמן וזמן, ובכל שנה שנה ושנה בימי הפורים האלה, שאז נעשה הנס, ושתמיד בימים האלה יתגלה אותו הארה של מרדכי, אפילו אחר היותן פב"פ (=אפילו אם מצב העולמות משתנה), ותשאר קיימת תמיד. והנה הארה הזאת לא היתה, לא בשבת ולא ביו"ט, אלא בפורים לבד, זהו שאמרו רז"ל: 'כל המועדים עתידים לבטל, חוץ מן הפורים, שנאמר וימי הפורים לא יעברו' וכו', והבן מה שאמרו 'לא יעברו מתוך', כי תמיד נשאר הארה זו בזמן הזה של ימי הפורים, ולא תתבטל אף גם בחזרת תוך ז"א פב"פ (=אף בחזרת העולמות למצבים אחרים), כי היא הארה אשר מעולם לא נהייתה כמוהו:
ומוסיף האר"י הקדוש:
וזה סוד מגילת פורים, שלא תתבטל, כי אותו היסוד של אבא, הוא סוד מגילת פורים כנ"ל, ונודע כי סוד מגילת התורה, הוא מציאת יסוד דאבא, תורה שבכתב, אותה הארה היתירה היוצאת לחוץ של יסוד רחל נוקבא, נקרא מגלת פורים, שהוא ארוך דמיון המגילה בצורתה. גם מגלה, פי' לשון גילוי (=התגלות), ופי' מציאת יסוד דאבא המגולה (=דבר שלא קיים בשום מצב אחר)...
כלומר, אומר האר"י הקדוש, שאפילו בימות המשיח, שאז יהיו גילויים עצומים ומדרגות עצומות שיתגלו - בכל זאת ההארה של פורים תתפוס מקום משמעותי.
בדברי האר"י יש קצת יותר מדברי המהר"ל. המהר"ל הסביר שהסיבה לכך שימי הפורים לא יתבטלו לעתיד לבוא, הוא מצד שאין את ימות המשיח בלי נס הפורים – שהרי אם לא היה נס פורים לא היה את ימות המשיח. אך האר"י הקדוש אומר יותר מזה: ההארה של פורים היא הארה כל כך עליונה, כל כך עצומה, שגם בימות המשיח יש לה ערך מיוחד וחשיבות מיוחדת.
כיצד מאחיזים את ההארה הגדולה הזאת בנו? האר"י כותב שם, שזה נעשה באמצעות קריאת המגילה, שהיא ארוכה ויש בה דימוי ל'עולם שכולו ארוך' (עיין קידושין לט, ב) שנמשך לתוך מציאות העולם הזה ומתגלה פה. כמו כן, אנו מאחיזים את ההארה הזו בעולמנו באמצעות המתנות לאביונים, שנתינת הצדקה לעני היא בחינת נתינת ההארה העליונה הזו של פורים לכנסת ישראל, שהיא כעני ו'לית לה מגרמה כלום'. דרך נוספת להאחיז את ההארה הזו בעולמנו, היא באמצעות האכילה והשתייה בחג הפורים, שעל ידי האכילה והשתייה אנחנו ממשיכים הארות עליונות לכנסת ישראל, שהרי "אכילה - אכל י"ה כי ימשכו אליה המוחין, אשר הם כולם בסוד י"ה... וגם שתייה, פי' - שת יה". הכל מכוון אל המדרגות העליונות שבמציאות.

הארת הפורים בדברי הרב זצ"ל: קדושת הגוף הישראלי
נעסוק כעת בקצרה, בדברי מרן הרב זצ"ל בעולת ראיה 13 , המבארים ומרחיבים את דברי האר"י ז"ל:
ידענו מדברי חכמים אמתיים, שהארת פורים גדולה למאד, וקדושה גדולה מאירה בו בעולם. ונראה שמתוך כך מלמעלה, האדם נשמר אז מכל קלקול, כיון שהוא עסוק בשמחת פורים, ואין צריך כל כך להיות על משמרתו רק שלא יעבור ח"ו שום דבר מדברי התורה והמצוה, שח"ו אין עבירה מצוה, אבל בדברי הרשות, שראוי להשמר מהם בכל הימים, במה שהם מקליפת נוגה שקרובה אל הרע, ביום הקדוש הזה משומרים אנו כי נפל אז פחד היהודים על עמי הארץ, ורבים מהם מתיהדים, וכמו כן בכל דור ודור נופל פחד היהודים, מי שהוא יהודי כופר בעבודה זרה ומודה באמונת אל אחד המיוחד ברוך הוא, אשר אפס זולתו, על שרשיהם של עמי הארץ למעלה, וייראו לשלוח בו יד לפתות ולהסית ח"ו, כי מצוה בעידנא דעסיק בה אגוני מגנא.
לאחר דברים אלו, בא הרב להסביר יותר את דברי האר"י ז"ל, שבחג הפורים נמשכת הארה גדולה למציאות:
והנה ההארה הנמשכת ביום הקדוש הזה היא ממש מצד קדושת הגוף הישראלי.
משמעות דברי הרב היא שההארה הנמשכת בפורים נמשכת אל הגוף הישראלי. יש הארה גדולה מאוד בפורים, יותר מאשר בכל השנה כולה, על הגוף הישראלי, ויש בו קדושה גדולה מאוד. מדוע דוקא בחג הפורים יש הארה גדולה על הגוף הישראלי?
מסביר הרב:
כי קיימו וקבלו בו את התורה ברצון מה שהיה מקודם לכן מודעה רבא לאוריתא (שבת פ"ח.), וזה האונס לא היה כי אם לגופים, כי הנפשות נהנות מאור העליון, וזהו רצונם וכבודם לקבל עליהם עול תורה ומצות, אבל הגופים עוד לא נתקנו לגמרי, ע"כ הי' כבד עליהם עול התורה, אמנם כאשר שחה לעפר נפשם והמן הרע רצה לשלוט בגופם, וכאשר היה ד' להם לישועה נפדה גופם מהכוחות הרעים, ולא נמצא בהם רצון כ"א בלב אחד לאביהם שבשמים.
הרב מכוון בדבריו לדברי הגמרא במסכת שבת (פח, א):
ויתיצבו בתחתית ההר, אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה - מוטב, ואם לאו - שם תהא קבורתכם. אמר רב אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאוריתא (=שאם יזמינם לדין למה לא קיימתם מה שקבלתם עליכם - יש להם תשובה, שקבלוה באונס, רש"י).
וממשיכה שם הגמרא:
אמר רבא: אף על פי כן, הדור קבלוה בימי אחשורוש. דכתיב קימו וקבלו היהודים, קיימו מה שקיבלו כבר.
קבלת התורה במעמד הר סיני לא היתה ברצון גמור, אלא באונס. אמנם, אונס זה היה נחלתו של הגוף בלבד, שהרי הנפש הפנימית של היהודי רוצה לקיים את התורה והמצוות, ורק הגוף עוד לא היה שלם ברצון הזה. אם כן, הדרך לבחון את קדושת הגוף הישראלי היא באמצעות קבלת התורה מרצון, המעידה שהגוף נטהר והתקדש.

קבלת התורה – בכפייה או ברצון?
בדברים אלו הרב רוצה לענות על קושיית התוספות 14 והמהר"ל 15 על הגמרא שהבאנו: מצד אחד הגמרא אומרת שד' כפה על ישראל הר כגיגית, והתורה ניתנה בכפייה, ומצד שני ישראל הקדימו נעשה לנשמע 16 - והם רצו ושמחו לקבל את התורה!
מתרץ התוס' שם: "שמא יהיו חוזרים כשיראו האש הגדולה שיצאתה נשמתן".
אך הרב מסביר, שהנשמה ודאי רוצה את התורה. מה הדבר היותר נשגב, היותר עליון מהתורה הקדושה? מה יש במציאות יותר מהתורה? לכן ישראל אמרו 'נעשה ונשמע', כיוון שנשמתם רצתה עד מאוד לקבל את התורה. אבל אצל הגוף הדברים שונים. לגוף יש כל מיני דמיונות שהוא ישיג הנאה כזאת וכזאת, מפה ומשם, והתורה מונעת ממנו להנות מהנאות העולם הזה - התורה אומרת: "אל תיסע לים בשבת", התורה אומרת שיש איסור נידה ועוד ועוד. אז גוף האדם מתייסר בקרבו: מספיק שבגיהנם יהיו לו ייסורים – וכי הוא צריך ייסורים גם בעולם הזה?
אך לאחר גזירת המן, "כאשר שחה לעפר נפשם והמן הרע רצה לשלוט בגופם", כשהם רואים מול העיניים את המוות - מה זה גוף? הם רואים שאין מי שיכול לעשות דבר כנגד הגזרה הנוראה, והכל אבוד. "וכאשר היה ד' להם לישועה נפדה גופם מהכוחות הרעים, ולא נמצא בהם רצון כי אם בלב אחד לאביהם שבשמים", ואז גם הגוף הישראלי רצה לקבל את התורה. במצב הזה ישראל "קיימו וקיבלו עליהם", לא מצד הארת הנשמה שהייתה במעמד הר סיני, אלא מצד הגוף הישראלי שקיבל עליו את התורה מרצון.
על כן ביום זה לעד הצללים ינוסו, ואף כי בכל ימי השנה הוא (=השותה לשוכרה) כעובד עבודה זרה (עיין ברכות ל"א:), מפני שהכח השכלי מסתלק, ויש ב' סיבות לזה, כי השמחה היא מעלה גדולה דבקה עם אור השכל בעצם, וכיון שהכלי צר אין הגוף יכול לקבלו כי אם כמדתו, אבל כשמתרבה יותר מדאי אין הכלי סובל את האור, והאור יוצא ומסתלק למעלה, ונשאר הגוף בלי אור, ומיד הוא מסוכן מהני דקיימי עלן כי כסלא לאוגיא (= כשורת חפירה המקפת האוגיא שעושין תחת הגפנים, רש"י ברכות ו, א), אבל ביום זה יש כאן ב' לטיבותא, חדא שעצם הכלי מזוכך הוא ויכול לקבל אור שמחה גדולה ולא-יתבטל, ועוד שאפילו אם יסולק אור השכל מכלי הגוף הנה כחות הגוף בעצמם כבר קדושים הם, ושומרים מכל רע ומדביקים עצמם לשלמות האמתית שבאור פני מלך חיים, על כן המצוה אז לבסומי, וממשיך אור גדול על ידי זה כמבואר בדברי האריז"ל.
עניין הביסום מבואר בגמרא (מגילה ז, ב):
אמר רבא: מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי.
השכרות בפורים אצל היהודים שונה מהשכרות אצל הגויים. כשהגויים משתכרים הם נעשים חיות טרף, אך יהודים מחוייבים 'לבסומי בפוריא'. מה משמעות המילה 'לבסומי'? השפת אמת אומר כך 17 :
בסומי הם הריחות מבשמים שנתמלא העולם בעשרת הדברות. ומורי זקני ז"ל אמר רמז בשמים מר דרור מתרגמינין מרי דכי. ומרדכי הוא הארת משה רבנו ע"ה שורש התורה:
באמצעות הביסום בחג הפורים, היהודי חוזר לשורשו, למתן תורה, לגילויים המופלגים של מתן תורה שבהם העולם התבשׂם. בכך מתבטאת בצורה השלמה ביותר מעלת קדושת הגוף הישראלי.




^ 1.הלכות מגילה וחנוכה ב, יח.
^ 2.לשון הירושלמי: "ר' יוחנן ורשב"ל, ר' יוחנן אמר: הנביאים והכתובים עתידין ליבטל וחמשת סיפרי תורה אינן עתידין ליבטל, מה טעמא: [דברים ה יט] קול גדול ולא יסף. רשב"ל אמר: אף מגילת אסתר והלכות אינן עתידין ליבטל, נאמר כאן: קול גדול ולא יסף, ונאמר להלן: [אסתר ט כח] וזכרם לא יסוף מזרעם".
^ 3.בהקדמתו ל'אור חדש' על מגילת אסתר.
^ 4.שו"ת הרשב"א חלק א סימן צג.
^ 5.שער היסודות, פרק נא.
^ 6.וחלילה, אין בכוונתי להמעיט מנוראותה של השואה, שאי אפשר בכלל לתאר, ולא ניתן כלל לעכל את שנעשה שם. זה לא נתפס בשכל.
^ 7.ויש לציין, שהכנסייה הנוצרית תמכה בעניין הזה, כדברי בעל 'אם בנים שמחה' הי"ד, שהארכיבישוף הנוצרי אמר לו כך: "בכל ילד יהודי זורם דם יהודי של חטא", אותו "חטא" של הריגת אותו האיש.
^ 8.האמריקאים ידעו על תוכניותיו ולא רצו להפציץ את המחנות. במידה מסויימת הם שיתפו פעולה עם הנאצים ושמחו בהריגת היהודים.
^ 9.מאמר 'לעשות פורים' עמ' תעו (מהדורת תשע"ה). הרב כותב שם: "ידענו מדברי חכמים אמתיים, שהארת פורים גדולה למאד, וקדושה גדולה מאירה בו בעולם", והדברים יובאו להלן. הערת הרצי"ה זצ"ל מופיעה בעמ' תקפז (מהדורת תשע"ה).
^ 10.פרי עץ חיים, שער פורים פרק ה'.
^ 11.עמ' קז (מהדורת תשע"ה).
^ 12.פרי עץ חיים, שם.
^ 13.מאמר 'לעשות פורים' עמ' תעו (מהדורת תשע"ה).
^ 14.שם, ד"ה 'כפה עליהן הר כגיגית'.
^ 15.בהקדמתו ל'אור חדש' על מגילת אסתר.
^ 16.עיין שמות כד, ז, ובגמרא שבת פח, א: "למה נמשלו ישראל לתפוח - לומר לך: מה תפוח זה פריו קודם לעליו, אף ישראל - הקדימו נעשה לנשמע".
^ 17.שפת אמת שמות לפורים, שנה תרמ.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il