- מדורים
- קול צופיך - הרב שמואל אליהו
- פרשת שבוע ותנ"ך
- זכור
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
חכמינו אמרו על תענית אסתר שבה נלחמו היהודים כנגד האויבים וניצחו, ש"הימים הללו מסוגלים לצום לנצח את האויבים". כך היה במלחמה בימי המן הרשע, וכך היה בזמן מלחמות החשמונאים שהכו את ניקנור בי"ג באדר ולא השאירו לו שריד ופליט.
כיוון שאנו יודעים את מעלת הימים הללו, ואנחנו נמצאים בתוך מלחמה באויבי ישראל שהם גם אויבי ה', ננצל את הימים הללו לתפילה ולזעקה להצלחת החיילים, לשבירת זרוע הרשעים, לחזרתם לביתם בשלום, להחלטות טובות של המפקדים והממשלה, לריפוי הפצועים ולהחזרת החטופים.
תענית על שם מי שמסרה נפש
אם התפילה הזאת היא לדורי דורות, למה התענית הזאת נקראת תענית אסתר? וכי בגלל שאמרה למרדכי "וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם גַּם אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן" (אסתר ד) נכון לקרוא לתענית על שמה לדורי דורות תמיד? הלא הצום הוא על כלל עם ישראל. וצריך לומר כי התענית נקראת על שמה כי היא מסרה את נפשה בעת ההיא, ומדרגת מוסרי הנפש למען כלל ישראל היא מעל ומעבר.
קול צופיך - הרב שמואל אליהו (642)
הרב שמואל אליהו
613 - מלחמת המן – הכנה לגאולה
614 - הימים הללו מסוגלים לצום לנצח את האויבים
615 - שמחה גדולה ובדיקת חמץ למי שאינו בביתו
טען עוד
וְצוּמוּ עָלַי?
מרן הרה"ג מרדכי אליהו זצוק"ל אמר כי במילה "עלי" רומזת אסתר לרבקה אמנו שאמרה ליעקב "עלי קללתך בני" – עלי אתאמר בנבואה שתלך לקבל את הברכות. כן גם כאן אומרת אסתר למרדכי: לי נאמר בנבואה שכלל תושבי שושן צריכים לצום שלושה ימים כדי לבטל את הגזירה. לכן התענית נקראת על שמה.
ההסבר הזה בנוי על מה שכתוב בכתב האר"י ז"ל כי מרדכי ממשיך את פעולת יעקב אבינו, והמן ממשיך את נשמת עשו הרשע. וכאשר מרדכי לא השתחווה להמן הוא תיקן את ההשתחוויות שהשתחווה יעקב לעשו (ספר הליקוטים - ספר שופטים - פרק ט). כן מתקן מרדכי וזועק "זעקה גדולה ומרה" לתקן את השפעת הזעקה של עשו (בראשית כז) שזעק כנגד יעקב שלקח את הברכות.
כן מצינו שכנגד לבישת השק של יעקב כשמכרו את יוסף (בראשית לז-לד) "ויקרע יעקב שמלתיו וישם שק במתניו" מתקנים בניו ולובשים שק בעת צרה שנאמר (אסתר ד-א) "ויקרע מרדכי את בגדיו וילבש שק ואפר" (בר"ר פד-כ).
המן - בזוי בן בזוי
כך רואים את ההמשכיות מכוח הכישלון של עשו שמכר את בכורתו בעבור אוכל והפסיד את ברכתו בסעודה. וכך נפל המן בסעודה של אסתר המלכה ונתלה על עץ גבוה חמישים אמה.
כן כתיב במדרש שהמן נכשל ונקרא בזוי בגלל עשו שנקרא בזוי. ובלשון המדרש המן הוא "בזוי בן בזוי". "להלן כתיב (בראשית כ"ה) 'ויבז עשו את הבכורה' וכאן כתיב 'ויבז בעיניו ויבקש המן להשמיד את כל היהודים'" (מדרש רבה אסתר ז י). כן עשו מתרברב ואומר "יש לי רב" והמן מתרברב ומספר לאשתו ואוהביו "את כבוד עשרו ורב בניו".
כן מסבירים חכמינו במדרש מפני מה עברו שבעים יום בין האיגרת ששלח המן להשמיד את היהודים בי"ג בניסן לבין האיגרת שבה מותר ליהודים להתגונן בכ"ג בסיון? שכתוב על יעקב שנפטר בפסח " ויבכו מצרים את יעקב שבעים יום", ובשבעים ימי אבלו לא היה יכול להתפלל ולהשבית את גזירת המן. אבל אחרי שבעים הימים של אבל מצרים הייתה יכולת בכוח של יעקב לסייע למרדכי ואסתר להשבית את גזירת השמד (יערות דבש - חלק שני - דרוש ב).
הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד הָמָן
והעיקר הוא כוח התפילה של יעקב שהתפלל "הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים" (בראשית לב יב). וכתב בעל הטורים שרמז להמן "ה צילני נ א מ יד" ר"ת המן שיצא להכות אם על בנים "טף ונשים". והמשמעות היא שיעקב התפלל על הצלחת מרדכי ואסתר. וכן רמוז המן במילה " מיד" כמספר הפעמים שמוזכר שמו של המן במגילה (ע' פע"ח שער פורים פ"ו). וכמספר 54 אותיות בעשרת בני המן (הרוקח – רמזי פורים).
ארבעת הצומות – תקנה לכל שמד שיהיה
רצו – מתענין, רצו – אין מתענין
בספר זכריה שואלים בני ישראל את זכריה אם לצום בתשעה באב וי"ז בתמוז, צום גדליה ועשרה בטבת. זכריה עונה להם: "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ" (זכריה ח יט). הנביא עונה שלא יצומו אותם בתקופת בניין הבית השני, כי הצום הוא על אבל החורבן, וכשבית המקדש קיים אין עוד טעם לצום. אבל כשבית המקדש חרב ואין שעת שמד: "רצו - מתענין, רצו - אין מתענין" (ראש השנה יח ע"ב).
היום כשיש שמד – הצום מדברי נביאים
בשו"ת תשב"ץ הסביר כי תקנת הנביאים על ארבעת הצומות הללו היא "תקנה קבועה" כנגד הצרות שבכל דור ודור. אם יהיו צרות – יצומו בתאריכים הללו. "הצומות הללו קבועים הם לעולם שלא לגרוע מהם אפילו אחד מהם, ולהוסיף עליהם גם כן מפני צרות כיוצא באלו, לא ראה ב"ד בישראל לקבוע צומות אחרים".
כשאין שמד אנחנו צמים כי אנו רוצים לצום ולא מתקנת הנביאים. אבל במקומות שבהם יש שמד, אנחנו חייבים לצום מתקנת הנביאים. "והוא הדין לשאר צומות היכא דאיכא שמד שהן חייבים להפסיק מבעוד יום. ואסורין ברחיצה ובכלהו אחריני דלא תלו באבילות אלא בעינוי" (שו"ת תשב"ץ חלק ב סימן רעא).
וכן הוא בתענית אסתר
תענית אסתר שונה מארבעת התעניות שהיא לא צום על האבל אלא צום על התפילה שעל המלחמה. כך התפללו ישראל כנגד עמלק במלחמת ערד וכך היא תענית אסתר. " לפי שבו נקהלו לעמוד על נפשם והיו צריכין רחמים. וכן מצינו במשה שעשה תענית כשנלחם בעמלק דכתיב (שמות יז י) 'ומשה ואהרן וחור עלו ראש הגבעה' ודרשינן במסכת תעניות 'מכאן לתענית צבור שצריך שלשה'" (הרא"ש. והביאו את דבריו כל הראשונים, הרשב"א והריטב"א והר"ן והב"י בסימן תרפ"ו). וגם בדור שלנו אנחנו מתפללים בתענית אסתר וזועקים אל אבינו שבשמים שיצליח את דרכם של הלוחמים שיכניעו את אויבינו ויחזירם לביתם בריאים ושלמים.
המקור לתענית אסתר
תקנת חכמים
על פי פירוש הרא"ש משם ר"ת, יש סמך לתענית זו מדאמרינן (מגילה ב א) י"ג זמן -סליחות ותחנונים. וכן הוא בשאלתות דרב אחאי גאון (ויקהל) שמפרש את הגמרא במגילה שי"ג באדר זמן קהלה - יום תענית. ואם כן הוא תקנת חכמים שנזכרת בגמרא.
זכר לתענית שהתענו בימי המן
על פי הרמב"ם התענית מנהג ישראל ולא תקנת חכמים. כך כותב הרמב"ם (תעניות פרק ה ה) "ונהגו כל ישראל בזמנים אלו להתענות בשלשה עשר באדר זכר לתענית שהתענו בימי המן".
דִּבְרֵי הַצֹּמוֹת וְזַעֲקָתָם
ואע"פ שהתענית הזו לא נתקנה על ידי חכמים היא נרמה במגילה שנאמר: "לְקַיֵּם אֵת יְמֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה בִּזְמַנֵּיהֶם כַּאֲשֶׁר קִיַּם עֲלֵיהֶם מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי וְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וְכַאֲשֶׁר קִיְּמוּ עַל נַפְשָׁם וְעַל זַרְעָם דִּבְרֵי הַצֹּמוֹת וְזַעֲקָתָם" והר"ן (על הרי"ף תענית ז ע"א) כתב כי יש מי שפירש את המילים הללו על ארבע התעניות של החורבן וזה לא נכון כי "מה שאמר 'וזעקתם' מורה שהוא מדבר בתעניות של אסתר שהיו בזעקה" וארבעת הצומות האחרים "לאבל הם ולא לתפלה וזעקה".
מנהג ישראל חשוב שלא מבטלים אותו
ואע"פ שנזכר הצום במגילה הוא לא תקנה. כך כתב הבית יוסף (תרפו) משם הרוקח בשם השאלתות (פרשת ויקהל סי' ד) שהפסוק מדבר רק על תקנת ימי הפורים "לְקַיֵּם אֵת יְמֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה בִּזְמַנֵּיהֶם", ולא על תקנה לקיים ימי הצום התפילה והזעקה. הצום והתפילה זו קבלה שקיבלו בני ישראל עליהם מעצמם. " וְכַאֲשֶׁר קִיְּמוּ עַל נַפְשָׁם וְעַל זַרְעָם דִּבְרֵי הַצֹּמוֹת וְזַעֲקָתָם".
וכך הוא כותב "מצאתי בשם רש"י מעשה היה ואירע פורים באחד בשבת וקדמו הצבור להתענות בחמישי כמנהג ובאת אשה אחת שהיתה צריכה לרכוב אצל השלטון ושאלה לרבינו אם היא יכולה להתענות למחר ולאכול היום מפני טורח הדרך?" וענה לה שהתענית בי"ג אדר היא מנהג ישראל חשוב שלא מבטלים אותו ולא פורשים מהציבור.
התענית נקבעה ליום י"ג באדר ולא לפסח, שזה הזמן של תענית מרדכי ואסתר (מגילה טו ע"א, אסתר רבה פר' ח אות ה). ומה שנאמר במגילה "דברי הצומות וזעקתם" הפירוש הוא שבגלל התפילות והצומות והזעקות נגאלו. אבל לא כתוב שתיקנו לצום ולהתענות. ואף על פי כן אסור לו לאדם לפרוש מן הצבור משום "לא תתגודדו" (דברים יד א).
אפילו מי שנמצא בדרך וקשה לו התענית
לכן פסק ברמ"א "ותענית זה אינו חובה, לכן יש להקל בו לעת הצורך, כגון: מעוברות או מניקות או לחולה שאין בו סכנה, ואפי' רק כואבי עינים, שאם מצטערים הרבה לא יתענו ויפרעו אח"כ, אבל שאר בריאים לא יפרשו מן הצבור". והוסיף המשנה ברורה (סימן תרפו ס"ק ו) " אפילו ההולך בדרך וקשה עליו התענית " – לא יפרוש מהציבור שמתענים ומתפללים.
תענית חשובה מכל הצומות
יש מתענים שלושה ימים
ואע"פ שתענית זו קלה מכל התעניות האחרות, יש בה חומרות מאוד גדולות. כך כותב השו"ע "יש מתענים ג' ימים, זכר לתענית אסתר" (תרפו ס"ק ג'). וזו הנהגה שלא קיימת אפילו לא ביום כיפור ובתשעה באב. וכתב הבית יוסף שהמקור לצום שלשה ימים הוא במסכת סופרים ושם כתוב (פרק כא הלכה א) "מנהג רבותינו שבמערב להתענות שלשת ימי צום מרדכי ואסתר פרודות, ולאחר פורים, שני וחמישי ושני. ולמה אין מתענין אותן בחדש ניסן, מפני שבאחד בניסן הוקם המשכן, ושנים עשר נשיאים הקריבו קרבנם לשנים עשר יום, יום לכל שבט ושבט, וכל אחד היה עושה ביומו יום טוב;
וכן לעתיד לבא עתיד המקדש להבנות בניסן, לקיים מה שנאמר, אין כל חדש תחת השמש. לפיכך אין אומרים תחנונין כל ימי ניסן, ואין מתענין עד שיעבור ניסן, אלא הבכורות שמתענין בערב הפסח, והצנועים בשביל המצות כדי שיכנסו לפסח בתאווה, והתלמידים מתענין בו בשני ובחמישי ושני, מפני חילול השם ומפני כבוד תורה שנשרפה; במה דברים אמורים בצינעה, אבל לקרוא צום בציבור אסור, עד שיעבור ניסן".
ויש מתענין לילה ויום
כן כותב מגן אברהם שיש מחמירים לצום גם בלילה וגם ביום (תרפו ס"ק ב), כמו שכתוב במגילה שאסתר אומרת לעם ישראל לצום לילה ויום: "וְצ֣וּמוּ עָ֠לַי וְאַל־תֹּאכְל֨וּ וְאַל־תִּשְׁתּ֜וּ שְׁלֹ֤שֶׁת יָמִים֙ לַ֣יְלָה וָי֔וֹם גַּם־אֲנִ֥י וְנַעֲרֹתַ֖י אָצ֣וּם כֵּ֑ן". וּבְכֵ֞ן אָב֤וֹא אֶל־הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־כַדָּ֔ת וְכַאֲשֶׁ֥ר אָבַ֖דְתִּי אָבָֽדְתִּי". ואלה חומרות שלא קיימות בצום גדליה ובעשרה בטבת.
מחמירים לפי גודל הצורך בתפילות ובזעקות
חכמינו הביאו את כל האפשרויות הללו בצום תענית אסתר כדי לומר לנו שהצום הוא לפי חומרת המלחמה. אפשר לקבל את התענית רק ליום, ואפשר ליום ולילה. ואם המלחמה היא קשה וצריכה תפילות רבות - אפשר לעשותה שלושה ימים. הכול לפי העניין.
שכל התענית הזאת היא לצום ולתענית על המלחמות שבימינו, ולפי גודל הצורך בתפילות ובזעקות אנחנו מחמירים על עצמנו בצום הזה ובזעקה הזו.
צום מדברי קבלה שהם כדברי תורה
מצאנו שיש מי שלא מקל למעוברות ומניקות כמו הרמ"א דלעיל. כך מביא הב"י (תרפז) את דעת ספר ארחות חיים בשם הראב"ד "נהגו לקרותה מבעוד יום ליל ארבעה עשר כדי להקל על האנושים והמעוברות שלא להתענות יותר מדאי". משמע שמעוברות צמות בתענית אסתר.
והסביר הב"ח כי דעת ארחות חיים והראב"ד היא שתענית אסתר היא חובה מתקנת מרדכי ואסתר ולא מנהג שנהגו ישראל לצום. "דדברי קבלה כדברי תורה ולפי זה תענית זה חמיר טפי מד' צומות דבזמן הזה דאין שמד ואין שלום דתלו ברצו ומקילין בהן למעוברות אבל כאן כתיב 'וכאשר קימו על נפשם דברי הצומות וזעקתם' משמע דצום זה קבוע מדברי קבלה".
מסכם הב"ח " מיהו מדעת שאר הפוסקים יראה דאין בתענית זה לכל היותר אלא תקנת חכמים ולאו דברי קבלה והכי נהוג להקל למעוברות ולמניקות וכיוצא בהם".
מלחמת ניקנור וחבריו
תענית מפני ניקנור וחבריו
על צום של שלושה ימים הביא הב"י מקור ממסכת סופרים שם הסבירו ש"רבותינו שבארץ ישראל נהגו להתענות אחר ימי הפורים, מפני ניקנור וחביריו" (מסכת סופרים פרק יז הלכה ג). וצריך להבין מה עשו ניקנור וחבריו ואיך זה קשור לתענית אסתר.
אחרי נס הדלקת המנורה בימי החשמונאים חזר דמטריוס הראשון והשתלט על ירושלים ושלח את שר צבאו ניקנור להשמיד את יהודה המכבי. כשהיה בירושלים היה מניף ידו כנגד בית המקדש ואומר כי אחרי הניצחון על יהודה הוא יחריב את בית המקדש.
בגמרא ירושלמי נאמר כי מלחמת ניקנור הייתה בי"ג אדר "יוֹם תְּלַת עָשָׂר בֵּיהּ יוֹם נִקָנוֹר. מַהוּ יוֹם נִקָנוֹר? שִׁלְטוֹן מִשֶּׁל מַלְכוּת יָוָן עוֹבֵר לְאָלְכְּסָנְדְרִיָא. רָאָה אֶת יְרוּשָׁלַם וְחִירֶף וְגִידֶף וְנִיאֵץ וְאָמַר, בְּשׁוֹבִי בְּשָׁלוֹם אָתוּץ אֶת הַמִּגְדָּל הַזֶּה. וְיָצָא אֵלָיו אֶחָד מִשֶּׁל בֵּית חַשְׁמוֹנָיי וְהָיָה הוֹרֵג בְּחֵיְילוֹתָיו עַד שֶׁהִגִּיעַ לַקְרוֹבִין שֶׁלּוֹ. וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעַ לַקְרוֹבִין שֶׁלּוֹ קָטַע אֶת יָדוֹ וְחָתַךְ אֶת רֹאשׁוֹ וּתְחָבָן בָּעֵץ וְכָתַב מִלְמָטָן, הַפֶּה שֶׁדִּיבֵּר בָּאַשְׁמָה, וְהַיָּד שֶׁפָּשְׁטָה בְּגַאֲוָה, וּתְלוּיִן בְּקוֹנְטַס (על עץ גבוה) נֶגֶד יְרוּשָׁלַם" (תענית פרק ב וכן הוא בגמרא בבלי תענית יח ע"ב).
ותחי רוח העם
בספר החשמונאים מסופר כי בניצחון הזה במיוחד קיבל העם כולו כוח. כל המתחבאים במערות יצאו מהפחד שלהם ורדפו אחרי שרידי חיל ניקנור העצום:
"ויהי ביום שלושה עשר לחודש אדר ויערכו מלחמה, וינגף חיל נקנור, והוא נפל ראשונה במערכה. וירא העם כי נפל שר צבאם, וישליכו את הנשק וינוסו. וירדוף יהודה אחריהם דרך יום אחד מחדשה ועד גזר, ויריעו בחצוצרות אחריהם לתת אות לבני ישראל. ויצאו מכל חוות ארץ יהודה מסביב ויפלו עליהם. ויהי בפנות האויב לקראתם, ויפלו כולם בחרב עד לא נשאר שריד ופליט. ויעט העם אל השלל, ויכרתו את ראש נקנור ואת ידו הימנית אשר נשא בגאון לבבו, ויוקיעום בירושלים. ותחי רוח העם ויחוגו את היום ההוא בשמחה גדולה, ויצוו לחוג את יום השלושה עשר לחודש אדר מימים ימימה" (חשמונאים א' פרק ז).
לשבור רוחם של רשעים
המעשה הזה של תליית ידיו וראשו של ניקנור מול שערי ירושלים הוא מעשה חריג, לכל הדעות. אלא שהוא נעשה כדי לחזק את רוחו של עם ישראל, שהיה מפוחד מעוצמת היוונים ומעוצמת ניקנור. שלא יפחדו מקול המונם וגאוותם. ממש כשם שדוד כורת את ראש גוליית אחרי שהרגו בחרב. ממש כמו שתלו את המן ואת עשרת בניו על עץ גבוה. ממש כמו שעשה יהושע בן נון שרצה לחזק את לב ישראל ולב אנשי המלחמה כנגד הכנענים.
שבירת רוחו של המן על ידי מרדכי ואסתר
מעין זה אנו מוצאים אצל מרדכי הצדיק, שכאשר בא אצלו המן ואומר לו המלך ציווה אותי לקחת אותך ברחוב העיר ולקרוא לפניך "כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ", ניצל מרדכי את הציווי של המלך לשבור את רוחו של המן.
הגמרא (מגילה טז ע"ב) מספרת שמרדכי היהודי אומר להמן: איני יכול לרכוב על סוס עד שאתרחץ ועד שאסתפר. בינתיים סוגרת אסתר המלכה בצו מלכותי את המספרות ואת בתי המרחץ שבשושן הבירה. המן, שנאלץ בתוקף הצו המלכותי להוליך את מרדכי ברחוב העיר, הוצרך להשפיל את עצמו לחמם מים, להיות בלן וספר לצורכו של מרדכי היהודי. נאנח המן שהוצרך לכל זה. שואל אותו מרדכי: למה אתה נאנח? אומר המן: אני המשנה למלך נאלץ לעשות מלאכות כאלו בזויות? אמר לו מרדכי: לא היית בעבר בלן וספר במשך 22 שנה בכפר קרצום? התזכורת הזאת באה לשבור את רוחו של המן, והיא חשובה מאוד להכניעו בהמשך המערכה.
כשביקש המן ממרדכי לעלות על הסוס המלכותי, אומר לו מרדכי: איני יכול לעלות על הסוס, שאני חלש מהתענית. התכופף המן שיעלה עליו מרדכי ומרדכי בועט בו. אמר לו המן: והלא כתוב אצלכם "בנפל אויבך אל תשמח"?! (משלי כד) אמר ליה מרדכי להמן: רשע! הני מילי בישראל, אבל בדידכו כתיב (דברים לג) "ואתה על במותימו תדרך".
יש בוודאי אנשים אניני דעת שישאלו למה מרדכי ואסתר כל כך משפילים את המן. התשובה כאן היא כמו אצל יהושע ודוד - כדי להציל את החיים של עם ישראל. ההשפלה הזאת היא חלק מהמלחמה. כמו שחשוב לחזק את רוחו של העם היוצא למלחמה, כך חשוב לשבור את רוחו של האויב, להוריד לו את החשק להילחם, לשבור את גאוותו.
אם לא תשבור את רוחו של המן - הוא ימשיך במחשבתו הרעה להשמידנו. כשאחשוורוש כועס על המן במשתה היין עם אסתר ומצווה להרוג אותו, היה המן יכול להתמרד ולארגן את תומכיו לעשות הפיכה מול אחשוורוש. אחרי שמרדכי ואסתר השפילו אותו כל כך הוא נכנע במהרה ונלקח אל הגרדום כשרוחו שבורה – וישראל ניצלים.
תענית אסתר – צום למען הניצחון במלחמה
לזכור שהשם יתברך רואה ושומע כל איש בעת צרתו כאשר יתענה
הבאנו לעיל את דעת הרא"ש שמסביר כי תענית אסתר היא לנצח במלחמה מול עמלק וכל צאצאיו. כך כתב המשנה ברורה (תרפו ס"ק ב) "ונקרא תענית אסתר כדי לזכור שהשם יתברך רואה ושומע כל איש בעת צרתו כאשר יתענה וישוב אל ד' בכל לבבו כמו שעשה בימים ההם". ועוד כתב " כי הימים הללו מסוגלים לצום לנצח את האויבים . והיו להם הרבה אויבים, לכן תיקנו לצום שלשה ימים".
רגילים בתענית להרבות בסליחות ותחנונים ולא ייתכן בערב שבת
ובגלל שהצום הזה הוא לא על אבל, אנחנו מקדימים אותו כשחל בשבת ולא מאחרים, כמו תשעה באב וי"ז בתמוז. שהוא לא בגלל פורענות אלא תפילה לקראת המלחמה בהמן ורשעיו. מקדימים את תענית אסתר ליום חמישי ולא ליום שישי הקרוב לו, שכן אנחנו לא רוצים להיכנס לשבת מתוך תענית ו"לפי שרגילין בתענית להרבות בסליחות ותחנונים ולא יתכן לעשות כן בערב שבת לפי שלא יוכלו לטרוח לכבוד השבת" (בית יוסף או"ח תרפו).
מחצית השקל בתענית אסתר – לנצח את המן גם היום
כתוב במנהגי איזמיר שבשבת שקלים היו מכריזים על החוב לשלם מיד אחרי הקריאה של "פרשת שקלים". בקונטרס היחיאלי (דף לח ע"ב אות יט) כותב שיש להקדים ליתן, ולכל הפחות קודם שבת זכור כיון שאנו מזכירים "שהקדימו ישראל שקליהם לשקליו של המן".
הרש"ש מובא בכה"ח (ס"ק כה) ולפיו יש לתת תרומה זו במנחה לפני התענית אסתר. המגן אברהם כותב שיש ליתן "מחצית השקל" ביום פורים בבוקר. וכתב עליו המשנה ברורה "ובמדינתינו נוהגין ליתנו בשחרית קודם קריאת המגילה (מ"א) ועכשיו נוהגין ליתן מחצית השקל קודם מנחה, ובשחרית מעות מגילה" (שם ס"ק ד). כי גם היום אנחנו צריכים לנצח את המן ולהקדים שקלינו לשקליו.
אם לא נתן לפני מנחה - ייתן אחריה. ואם לא נתן אחריה - ייתן בכל זמן שאפשר, ואפילו למחר או אחרי פורים (לא כמו משלוח מנות או מתנות לאביונים שאם עבר פורים אין לו תקנה) רק יזדרז ליתן לפני ר"ח ניסן. ואפילו עבר ייתן אחר כך.
צום שמביא שמחה גדולה מאוד
הגמרא מספרת על מר בריא דרבינא שהיה אחד מגדולי האמוראים שהיה צם כל השנה כולל שבתות וימים טובים, והיה אוכל רק בשבועות, בפורים ובערב יום הכיפורים. "מר בריה דרבינא כולה שתא הוה יתיב בתעניתא לבר מעצרתא ופוריא ומעלי יומא דכיפורי. עצרת - יום שניתנה בו תורה. פוריא - ימי משתה ושמחה כתיב. מעלי יומא דכיפורי - דתני חייא בר רב מדפתי ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש וכי בתשעה (הם) מתענין והלא בעשירי מתענין אלא לומר לך כל האוכל ושותה בתשעה בו מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי" (פסחים סח ע"ב).
ובשאילתות דרב אחאי (ויקהל שאילתא סז) "שאילתא דמחייבי' דבית ישראל למיכל ולמשתי בפוריא ואודויי ושבוחי קמי שמיא על כל ניסיא דעביד להון קב"ה דכתיב לעשות אותם ימי משתה ושמחה ועדיף יומא דפורייא כיום שניתנה בו תורה".
חביב עליהם מגאולה של מצרים
והסביר הרמב"ן שפורים הוא יום קבלת התורה "הדור קבלוה בימי אחשורוש" שעלו לארץ ישראל "לפיכך כשבאו לארץ בביאה שניה בימי עזרא עמדו מעצמם וקבלוה ברצון שלא יטענו עוד שום תרעומות, והיינו בימי אחשורוש שהוציאם ממות לחיים והיה זה חביב עליהם מגאולה של מצרים " (חידושי הרמב"ן שבת פח).
ויהי רצון שנזכה לגאולה השלמה שתהיה חביבה עלינו מכל הגאולות כולן, כמו שנאמר "לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְלֹא יֵאָמֵר עוֹד חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: כִּי אִם חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹן וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדִּיחָם שָׁמָּה וַהֲשִׁבֹתִים עַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם" (ירמיהו טז). אמן ואמן.
אהבה מתוך מסירות נפש
סיפר הרב זצ"ל: מסופר על הרה"ג הצדיק חכם רבי יהודה צדקה, עליו השלום, שהיה ראש ישיבת "פורת יוסף" והיו לו מאות תלמידים, שחלקם הרים מאשפתות והיה מנהיגם לתורה במסירות רבה. פעם אחת בא אליו אחד מתלמידיו שהיה בעצמו רב בישיבה, וביקש רשות לסלק מהישיבה את אחד הבחורים: "הוא מפריע ומזיק לאחרים, עשינו כבר הכול ולא הועיל", טען אותו רב.
שאל הרב צדקה: "האם התפללת עליו? האם צמת עליו? האם מסרת נפשך עליו?". יצא אותו רב מבית הרב צדקה וקיבל על עצמו תענית ותפילה למען אותו תלמיד, וראו זה פלא – "מהפך". רוח טובה החלה לנשב בתלמיד, והוא התחיל לאהוב את לימוד התורה, ללמוד, להבין ולהצליח. את הדרך הזאת למד הרב צדקה, וכן למדו כל מנהיגי ישראל, מדרכו של משה רבנו, עליו השלום. בדרך זו צריך ללכת כל מי שאוהב את ישראל ורוצה לראותם שבים בתשובה שלמה.
ויש נוסח שתיקן רבנו האר"י זצ"ל לאומרו בתפילה בתוך ברכת "השיבנו", קודם חתימת הברכה, וזה מסוגל להשיב הרשעים בתשובה: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו, שתחתור חתירה מתחת כסא כבודך, וקבל בתשובה את (פלוני בן פלונית), כי ימינך פשוטה לקבל שבים", ויסיים את הברכה כרגיל: "ברוך אתה ה', הרוצה בתשובה" (שער רוח הקודש, כה:).
תענית עגומה
דרש הרב זצ"ל הלכה: החולם חלום ונפשו עגומה עליו מתענה אפילו בשבת. אבל, היה אומר, לא כל חלום צריך לצום עליו. ולפעמים כשרואים אדם צם על כל חלום. משטים בו בעלי החלומות. ולכן צריך לשאול רב על כל חלום שרוצה לצום עליו.
לדברים אלו סמך סיפור מחייו: "מעשה היה באדם אחד מסכן, שכל ליל-שבת היה צם בגלל חלומותיו. פעם אחת חלם שנפלה לו שן תותבת, ופעם שנייה שנפלה לו שן בינה וכו', והוא בא ואמר לי שהוא צם כבר שתי שבתות. אמרתי לו: תפסיק לצום, כי 'חלומות שווא ידברו', ומהיום והלאה כל החלומות שאתה חולם, יהיו על דעתי ולא על דעתך!".
בעת הדרשה בעניין זה, היה הרב אומר לקהל: "ואני אומר לכל הקהל – אם מישהו חלם חלום בשבת והוא בצער, לא יצום, אלא יבוא אלי ביום שבת ולא יחשוש מהחלום".
ולסיום אמר הרב, כי אם בכל זאת החליט אדם להתענות בשבת מכיוון שחלם חלום ונפשו עגומה, אם כן התענית היא עונג לו, ומכל מקום צריך להתענות ביום ראשון שיתכפר לו על שביטל עונג שבת.
תשובה כהלכה
מזמור לתודה . בתחילת המלחמה הייתי באמונה גדולה, קיבלתי על עצמי, ברוך ה', המון דברים כדי לחזק את עם ישראל. אני משתדלת להתמיד בהם עד עכשיו. אבל האש בעיניים כבתה ואני מרגישה מרוחקת בגלל זה מריבונו של עולם, כאילו נזרקתי אחורה ממנו ומחפשת איך לחזור. מה אפשר לעשות כדי לחזור ולהידבק בה' יתברך להיות מגויסת לא פחות מחייל?
אנחנו צריכים להזכיר לעצמנו כל יום כי אנחנו כעת באחד הרגעים החשובים ביותר בתולדות מדינת ישראל, ואולי בתולדות העם הזה. גם כשאנשים נמצאים בשעה היסטורית הם לא תמיד מרגישים כך. בשעת יציאת מצרים עם ישראל לא הרגיש כלל את גודל האירוע. הוא לא הבין שזה המהלך שישנה את פניו של עם ישראל, ואולי ישנה את פני האנושות כולה. הם בכו ורצו לחזור למצרים. זה לא הגיוני שכך הם הרגישו, אבל התורה מספרת לנו כדי שנבין כי גם לנו זה יכול לקרות. ולכן הם כל הזמן שואלים היש ה' בקרבנו אם אין. כל השאלות הללו באות למרות שהם ראו את עשרת המכות וקריעת ים סוף. למרות שיורד להם מן והם הולכים בתוך ענני הכבוד. פשוט לא חווים את גודל האירוע שהם נמצאים בתוכו. לוקח להם ארבעים שנה לפקוח את העיניים ולהבין. אנחנו באותו מצב. נמצאים באירוע היסטורי ולא תמיד מרגישים איפה אנחנו נמצאים. הזכות שלנו להיות בדור הזה היא זכות גדולה מאוד. הזכות שלנו להיות חלק מהעם המופלא הזה היא זכות שאין לה בכלל משהו שווה ערך.
לאחרונה זכיתי להיות בחופה שאחד העדים "תרם" את הרגל שלו לעם ישראל. חייל שנפצע והיה בטיפול נמרץ. הלכה לו הרגל והוא חזר לחיים. והוא לא יחיד. ראיתי משפחות שכולות שהן באמת גיבורות מאוד. הייתי בלוויות של חיילים שהם גיבורי על אמיתיים. אני כל הזמן מודה לה' שאני חלק מהעם הזה. מודה לה' שאני חי בדור הזה. ומודה לה' שאני יכול לתרום קצת את חלקי. כולנו צריכים לתרום את חלקנו. גם את וגם אתה. כולנו צריכים להודות לה' על הזכות להיות כאן ועכשיו בארץ ישראל בשעה הגדולה והנוראה הזו. שה' ייתן לך כוח למלא את התפקיד שלך בשעה החשובה הזו. אמן.
מלחמה רוחנית . קראתי בדברי הרב שליט"א שאם אדם לומד שלושה סדרים ואכן לומד ברצינות, עדיף שילמד תורה ולא יתגייס. אם כן, מדוע כבוד הרב התגייס לצבא?
אם אדם לומד שלושה סדרים, יכול להיות שהוא צריך להיות בישיבה ויכול להיות שהוא צריך להיות בצבא. לא כולם אותו דבר. קשה לי אישית להיות במצב שמישהו אחר נלחם בשבילי, ואני מרגיש שהשירות הצבאי קידם אותי רוחנית הרבה מאוד.
תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב
מהלכות עובד-מעביד
הרב שמואל אליהו | כסלו תשע"ט
וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ- מהלכות ריבית
בהר תשע"ו
הרב שמואל אליהו | ט' אייר תשע"ו
תכונות רחל אימנו בדורנו
הרב שמואל אליהו | י"א חשוון תשפ"ה
פרשת ויחי תשפ"ה – חשיבותו של עזרא הסופר
הרב שמואל אליהו | ז' טבת תשפ"ה
פיתרון יוסף לחלומו של פרעה
מהדורות החדשות במצרים שדיברו על ישראל
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
לקום מהתחתית של התחתית
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
הלכות קבלת שבת מוקדמת
איך הפרה אדומה מכפרת על חטא העגל?
האם מותר להשתמש בתאריך לועזי?
איך נראית נקמה יהודית?
האם מותר לקנות בבלאק פריידי?
בריאת העולם בפרשת לך לך