ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- קוממיות
- מצוה גדולה
- משפחה חברה ומדינה
- הבית היהודי
- כיבוד הורים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
רחל בת אשר
מצות עשה לירא מאב ואם שנאמר: "איש אימו ואביו תיראו" (ויקרא י"ט ג').
מצוה לספר
רבה של תוניס, רבי ישועה בסיס, נהג מידי ליל שבת לאחר סיום התפילה לעבור בדרך לביתו, בביתה של אימו, לנשק את ידיה ולאחל לה שבת שלום. באחד מלילות השבת הקור היה עז, וגשם כבד ביותר ניתך ארצה. הגאון לא ויתר והלך כמידי שבת לביתה של אימו. כשהגיע לבית לא שמע את הקולות הרגילים של סידור השולחן, והבין כי כנראה אימו נרדמה. היות וחשש שפתיחת הדלת תעיר את אימו, ולוותר על הביקור לא רצה, נשאר עומד בגשם השוטף ובקור העז שעה ארוכה, עד ששמע את אימו קמה ועורכת את השולחן,
בלב כבד ומלאת צער עמוק, חזרה האישה את כל הדרך מעיר הבירה לביתה. הבשורה הקשה ששמעה זה עתה מהרופא המומחה שברה את רוחה לחלוטין. זמן רב ציפתה לביקור אצלו בתקווה שיוכל למצוא פתח לעזור לה ללדת, לאחר שזה כשבע עשרה שנה שלא זכתה לכך, אולם הרופא בישר לה כי כנראה שלא תוכל ללדת לעולם. כשהגיע לביתה סקרה את החדרים השונים וחשבה על כך שלעולם לא ישמעו בהם קולות ילדיה, והרגישה מחנק כבד בגרונה וצורך עז לפרוק את אשר על ליבה בבכי עמוק. אולם היא מנעה מעצמה לבכות היות ובביתם התגורר אביה שהיה אחד מגדולי הדור, והיא ידעה שבכייה יצער אותו ביותר ולא רצתה לצערו בשום אופן. כשהרגישה כי אינה יכולה יותר, החליטה ללכת לרפת הפרות, שם בינות לקולות הגעייה של הפרות לא יישמע קול בכייה למרחוק, וכך למרות חוסר הנעימות שבדבר, בתוך הריח והסירחון, ישבה האשה ובכתה. אביה עבר במקרה ליד הרפת ושמע מבפנים קול בכי, והבין שזו ביתו שלא רצתה לצערו. בערב כשחזרה, אמר לה אביה כי מצות כיבוד הורים שקיימה היום הינה במדרגה גבוהה ביותר וכי הוא בטוח כי בזכות מצוה זו עוד השנה תלד! וכפי שהבטיח אביה הצדיק, בתוך שנה ילדה את בנה הבכור...
ניכר היה בנער שבא עם אימו אל ה'בבא סאלי', שהובא בעל כורחו. התנהגותו כלפי אימו הייתה מלאה בזלזול ובגסות רוח, וברור היה שהאם לא רווה הרבה נחת מהבן הזה. האם נכנסה אל ה'בבא סאלי' וביקשה ממנו לברכה שתזכה שבנה יתנהג אליה בכבוד ויקיים את מצוות כיבוד ומורא אם. ה'בבא סאלי' קרא לנער להיכנס ואמר בקול מלא רגש: "דע לך, כי אם הייתה לי אֵם הייתי נושא אותה על כפיי, ורוקד מרוב שמחה". הנער שראה את פניו המאירות של הרב בזמן שאמר זאת, הזדעזע וביקש מאימו מחילה על כל התנהגותו. ה'בבא סאלי' כששמע זאת התרגש והחל לספר: "אבינו הזקן היה חולה מאוד, אחי דוד הי"ד ואני היינו מטפלים בו יומם ולילה. אבי סבל מאוד ומידי פעם היה נאנח מעוצמת הכאבים. פעם אחת שאלו אחי למה הוא נאנח. אבא כששמע זאת הגיב בחומרה ואמר: 'יהלום בוהק היה לי וכעת התעמעם זוהרו', בכך התכוון לומר כי הילד היקר דוד, כעת ירד מגדולתו, משום שהיה בדברים משום זלזול בכבוד האב שנשמע שהוא חושב שאבא נאנח סתם ללא סיבה". המשיך ה'בבא סאלי' וסיפר: "אחי כל כך הזדעזע, רץ לבית הכנסת והסתגר שם שנה שלמה, תוך שהוא לומד לבדו כמנודה, ומרבה בתפילות לה' ית' שאביו ימחל לו. רק לאחר כשנה ששמע שאבינו מחל לו, בא אל אבי, נישק את ידיו וביקש מחילה". סיים הבבא סאלי, חייך אל הנער, והוסיף: "בא וראה עד כמה הייתה יראתנו מהורינו גדולה, והשתדל מכאן ואילך ללכת בדרך זו ותראה רק בטוב כל ימי חייך".
מצוה להורות
הפסוק המֵצוה על יראת ההורים מסתיים במילים: "אני ה' אלוהיכם". ומבאר בעל 'ערוך השולחן' (יו"ד ר"מ), כי מצוה זו היא בכלל המצוות המסורות ללב בכך שיש לאדם לירא מורא פנימי מהוריו, ולא תלויה רק בקיום החיצוני שלה.
וזה לשון השולחן ערוך (שם):
"איזה מורא? לא יעמוד במקומו המיוחד לו... לעמוד שם בסוד זקנים עם חבריו, או מקום המיוחד לו להתפלל, ולא ישב במקום המיוחד לו להסב בביתו, ולא סותר את דבריו... ולא מכריע את דבריו בפניו, אפילו לומר נראין דברי אבא, ולא יקראנו בשמו. לא בחייו ולא במותו, אלא אומר: אבא מארי. היה שם אביו כשם אחרים, משנה שמם, אם הוא שם שהוא פלאי שאין הכל רגילים לקרות בו".
ופסקו האחרונים כי לאחר מות האב מותר לישב במקומו, אולם לקרוא לו בשמו הפרטי אסור אף לאחר מותו.
על הפסוק "כבד את אביך ואת אימך למען יאריכון ימיך על האדמה" (שמות כ'), מסביר ה'אבן עזרא' כי אין הכוונה רק לאריכות ימים הפרטית של האדם, אלא שבנוסף לכך, הקפדה על כיבוד הורים גורמת לכך שלא
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
