זמירות שבת בזירת הפיגוע | הרב נתנאל יוסיפון | בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
אמור

קטגוריה משנית

3 דק' קריאה

הרב צבי יהודה קוק זצ"ל, בנו של מרן הראי"ה קוק זיע"א, לא זכה לפרי בטן, אשתו נפטרה ל"ע בגיל צעיר, וכך חי במשך שנים רבות בגפו, כשמשפחתו העיקרית היא משפחת אחותו וגיסו הרב והרבנית רענן.
הרב צבי יהודה התגורר בקרבת מקום למשפחת רענן, אכל בביתם בשבתות, והרב רענן אף חלק עימו את ניהול ישיבת מרכז הרב, כך שהיה ביניהם קשר אמיץ מאוד.
הרב רענן נפטר בשבת. כשהגיע השמועה על פטירתו התמלאו תלמידיו צער, שכן היה אהוב מאוד, אך על פניו של הרב צבי יהודה, שהתבשר על פטירת קרוב המשפחה בן גילו האחרון, לא ניכרו צער וכאב.
התלמידים סעדו עם הרב צבי יהודה והתקשו לשיר, אך הרב דחק בהם שישירו כרגיל, ואמר דברי תורה.
לפתע נכנסה הרבנית ציפורה, ביתו של הרב רענן, וזעקה בבכי: "אבא אבא", אך הרב לחש לה: "ציפורה, שבת", והיא נרגעה.
תמה סעודה שלישית, התפללו ערבית, והרב הבדיל.
ברגע שהרב סיים את ההבדלה, הוא פרץ בזעקות שבר נוראיות. הרב בכה והתייפח, עד שכל התלמידים הזדעזעו מעוצמת הבכי, ויצאו מהחדר, הם לא יכלו לשאת את עוצמת הכאב (משמיע ישועה עמ' 45).
__________________
שנת תש"ם. שבת קודש פרשת אמור.
לאחר קבלת שבת ותפילת ערבית במערת המכפלה, צועדת קבוצה גדולה של מתפללים בשירה וריקודים ברחובות חברון.
לפתע, בכניסה לבית הדסה בחברון, מתרחש פיגוע נורא. קבוצת מחבלים משליכה מטעני חבלה, רימוני יד ויורה בגבם של הצועדים. שישה יהודים נהרגים ורבים נפצעים.
תוך כמה שעות מגיעים למקום שר הביטחון, הרמטכ"ל ומפקדים בכירים.
לתדהמתם, הם מוצאים את תושבי המקום, עדי הראיה לרצח הנורא, שסיימו רק לפני זמן קצר למנות את מתיהם, יושבים סביב שולחן השבת ו... שרים זמירות שבת בקול נוגה.
הרב משה לוינגר זצ"ל קם לקראת האורחים, והסביר: "השבת גדולה יותר מהמוות ומהעולם הזה".... אחר כך פרץ בבכי, ודרש לפעול ביד קשה מול האויבים.
יש כאן לימוד גדול ועמוק המתאים לפרשת אמור.
ידוע שיש בעולם שלושה מימדים – מימד המקום, מימד הזמן, ומימד האנשים, המונים עש"ן – עולם, שנה, נפש.
לכל אחד מהמימדים הללו יש נקודת קדושה, נקודה שמתעלה ומעלה מעל הרובד החולי הרגיל. במקום יש לנו את המקומות הקדושים – ארץ ישראל, ירושלים והמקדש. בזמן יש לנו זמנים קדושים – שבת ומועדים, ובאנשים יש לנו את האנשים הקדושים – כוהנים וכוהן גדול.
הפרשה שלנו עוסקת בעיקרה בקדושת הכהונה, בקדושת הזמן, וקצת גם בקדושת המקדש.
לנקודות הקדושות הללו יש משמעות עצומה, הם מוציאות אותנו משטף החיים הרגיל, הסוחף אותנו לעיתים רבות למקומות נמוכים ולשכחת אלוקים, ומזכירות לנו שוב ושוב שהאדם אינו בהמה, יש בו רוחניות נעלה וגעגוע לקרבת אלוקים.
השבת מהווה את הנקודה המרימה את היהודי מחיי החולין לחיי הרוח, מהווה מעין עולם הבא, ומחברת אותנו לקרבת ה'. לכן, כמו בסיפורים שהבאנו על אנשים גדולים אלו, (ויהי רצון שה' לא יביאנו לידי ניסיון), השבת גם בזמנים קשים מרוממת את היהודי טפח מעל הקרקע.
הדרך לעשות זאת כתובה גם היא בפרשתנו בנוגע לכהן הגדול, שעליו נאסר להיטמא למת, אפילו לאביו ואימו, מפני ש"מן המקדש לא יצא, ולא יחלל את מקדש אלוקיו". כלומר, המוות בא לעולם בעקבות חטא אדם הראשון, ולכן מלמדים את הכהן הגדול, שעליו להיות שקוע במחשבותיו בתודעה של גובה ורוחניות, לחיות כל ימי בתודעה פנימית של בית מקדש ושלמות, ולא לחשוב אודות המוות והחטא, ואז הוא יהיה ראוי למשימתו הרוחנית הקדושה.
וכך נהגו אותם גדולים בשבתות, שחיו גם בתוך הקושי והצער, בתודעה של "מעין עולם הבא", וכפי שנאמר שבשבת יחוש היהודי תחושת שלמות, "כאילו כל מלאכתך עשויה".
ויהי רצון שנזכה תמיד לקבל שבתות מתוך רוב שמחה!

אמור