ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

חסימת חלון חברו ;">

דף הבית בית מדרש מדורים חמדת ימים הלכה פסוקה Bookmark and Share



גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

תשס"ז

חסימת חלון חברו


סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעלוי נשמת
יעקב בן בכורה

נערך על ידי הרב יואב שטרנברג
תיאור המקרה: התובע והנתבע שכנים, ולשניהם יש דירות צמודות בקומת קרקע, הפתוחות לחצר המשותפת של הבניין. הנתבע הרחיב את דירתו, ובנה מחסן נמוך בחצרו. התובע הרחיב גם הוא את דירתו, ובנה חדר להשכרה, ובו חלון המשקיף אל גג המחסן של הנתבע. הנתבע מחה בפני התובע על פתיחת החלון משום שהתובע יוכל להסתכל דרכו לדירתו של הנתבע, והתובע אכן סתם את החלון; אולם לאחר זמן פתח התובע את החלון, ואף פתח חלון נוסף.

לאחר כמה זמן, הנתבע החליט להפוך את המחסן שלו לחדר להשכרה, ולשם כך הוא מעוניין להגביה את המחסן. כמובן, הדבר יגרום לכך שלא ייכנס אור לחדרו של התובע.

התביעה : התובע דורש מהנתבע להרחיק את כותלו שישה מטרים כפי המקובל כיום בארץ, על מנת שייכנס אור לחדרו. התובע טוען, שאמנם את החלון הראשון הוא פתח שלא בהסכמת הנתבע, אבל לגבי החלון השני הנתבע לא אמר דבר, ולגביו, לכל הפחות, יש לתובע חזקה.

תשובת הנתבע : הנתבע טוען, שאין הבדל בין החלון הראשון לשני והוא מחה כבר, ואין לתובע שום חזקה בחלונות אלו.

פסק הדין : בית הדין דחה את התביעה. אולם, אם יוכיח התובע לבית הדין שבניית ההרחבה שלו נעשתה ברישיון, יוכל לדרוש מהנתבע להרחיק את כותלו מחלון התובע.

הנימוקים: הראשונים נחלקו אם אדם רשאי לפתוח חלון אל חורבתו של חברו, כאשר בעל החורבה אינו ניזוק כעת מהחלון, אבל הוא חושש שכאשר ירצה לבנות את החורבה, ויהיה ניזוק מחמת שהחלון פונה לדירתו, לא יסכים בעל החלון לסתום, ויצטרך לרדת עמו לדין. מחלוקת זו הובאה בשולחן ערוך (חושן משפט סימן קנד סעיף טז), והשולחן ערוך פוסק, שבעל החורבה רשאי למנוע מבעל החלון לפתוח שם חלון.

אילו לא היה הנתבע מוחה בפני התובע, היה מקום לדון, האם לתובע ישנה חזקה בחלון זה, ושוב לא יוכל הנתבע למחות. דין זה שנוי במחלוקת ראשונים. דעת רבנו יונה (מובאת ברא"ש בבא בתרא פרק ב סי' א-ג), שכיוון שבעל החורבה יכול למחות בבעל החלון, ממילא, אם לא מחה - יש לבעל החלון חזקה, ושוב לא יוכל בעל החורבה למחות בבעל החלון. אבל הרא"ש (שם) חולק, וסובר שכיוון שכרגע אין בעל החלון מזיק לבעל החורבה, אינו חייב למחות, וממילא, העובדה שלא מחה אינה יוצרת אצל בעל החלון חזקה.

ונראה, שבנידון דידן, כולי עלמא יודו, שאף אם הנתבע לא היה מוחה בתובע, אין לתובע חזקה. וזאת משום שכל מחלוקת הראשונים אם יש חזקה לבעל חלון כאשר פתח על חורבה, היא משום שהחורבה עומדת להיבנות, ובעל החורבה יכול לצפות לכך שכאשר יבנה יזיק לו בעל החלון. אבל במקום שבו אין לבעל החורבה מקום לחשוש כלל מהיזק שייגרם על ידי החלון, לכולי עלמא אינו חייב למחות ולא נוצרת חזקה. דוגמא לדין זה נמצאת בדברי הרמ"א (שם):
"ראובן שהיו לו חלונות בביתו נגד חצירו או גינתו של חבירו וכותל ביניהן, ונפל הכותל וע"י זה ראובן רואה לרשות חבירו, צריך לסתום חלונותיו, ואע"פ שעשאם בהיתר".

והוא הדין בנידון דידן: כל זמן שהיה המחסן של הנתבע בנוי, לא הזיק החלון של התובע לנתבע כלל, ורק לאחר שהחליט הנתבע להחליף את המחסן בחדר, גרם החלון להיזק לנתבע. על כן, אין בחוסר המחאה של הנתבע, קודם שהחליף את המחסן בחדר, משום יצירת חזקה של התובע.

למרות שלא היה צריך, הנתבע מחה בפני התובע. בית הדין קבע, שטענה נגד אחד החלונות באותו צד נחשבת כמחאה נגד כל החלונות, ואין צריך למחות על כל חלון וחלון. ולכן טענתו של התובע כאילו הנתבע לא מחה על החלון החדש, מלבד היותה לא רלוונטית, גם אינה בעלת משמעות לדינא.

אמנם, אם יוכיח התובע שהוא בנה את ההרחבה שלו ברישיון מהעיריה, אזי נראה שיש לתובע חזקה בחלונו. בשולחן ערוך (שם סעיף כא) כתב:
"מי שהיתה לו חלון בכותלו, ובא חבירו ועשה חצר בצדו - אינו יכול לומר לבעל החלון זה: סתום חלון זה כדי שלא תביט בי, שהרי החזיק בהיזק זה. אם בא חבירו לבנות כותלו כנגד החלון כדי שיסיר היזק ראייתו, צריך להרחיק את כותלו מכנגד החלון ד' אמות, כדי שלא יאפיל עליו".

וכתב הסמ"ע (סק"ג) שהוא הדין לכל מי שהיה לו חלון בהיתר לעבר חצר חברו, בכל אופן שיהיה, ירחיק בעל החצר את בנייתו על מנת שלא להאפיל על בעל החלון.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il