על הורים וילדים | הרב אריאל פרג'ון | בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
ויצא

קטגוריה משנית

משפחה חברה ומדינה
איך מחנכים, משמעת ואהבה

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

יעקב בן בכורה

3644

2 דק' קריאה

ויברח יעקב

וְעַתָּה הָלֹךְ הָלַכְתָּ כִּי נִכְסֹף נִכְסַפְתָּה לְבֵית אָבִיךָ לָמָּה גָנַבְתָּ אֶת אֱלֹהָי (בראשית לא, ל).

לבן רוצה להציג עצמו באור חיובי. תולה הוא את בריחתו של יעקב, לא במצוקה שהיתה נחלתו בבית לבן, אלא בכיסופיו העזים של יעקב לבית אביו. משום כיסופים אלו "הלך הלך" יעקב.

נראה שהכפילות הלשונית באה להדגיש את גודל ההליכה עד לכדי היותה נראת כבריחה.
אולם, כפילות נוספת ישנה בפסוק "נכסוף נכספתה". מה ענין כפילות זו?

כיסופי האב לבנו
נראה לומר, שכיסופיו של יעקב לבית אביו הם פועל יוצא של כיסופים אחרים - כיסופיו של יצחק ליעקב. ביצחק מתעוררים כיסופים טבעיים ליעקב בנו - "נכסוף" (ועל כן הוא בלשון 'נפעל', שאיננו רצוני). כיסופים אלו הממלאים את יצחק מביאים להתעוררות כיסופים מקבילים אצל יעקב - "נכספתה".
נמצאו דברי לבן ליעקב: אתה נכספת לבית אביך מכח מה שאביך נכסף אליך.

רמזי רש"י
רש"י על הפסוק מפרש:

"נכספתה - (פירושו) חמדת. והרבה (דוגמאות) יש במקרא (תהלים פד ג) נכספה וגם כלתה נפשי, (איוב יד טו) למעשה ידך תכסוף".

על אף הדוגמאות הרבות ללשון כיסופים במקרא, לא נמנע רש"י מלהביא דוגמא ללשון זו, רש"י אף אינו מסתפק בדוגמא אחת, אלא מביא שתי דוגמאות ללשון זו: נכספה וגם כלתה נפשי (לחצרות ה'), ולמעשה ידך תכסוף. מה מיוחד בשתי דוגמאות אלו דוקא?

פסוקי הדוגמאות שמביא רש"י מביעים שתי תנועות של כיסופים מכיוונים שונים. נכספה וגם כלתה נפשי (לחצרות ה') - מבטא את כיסופי הנברא כלפי שורשו - הבורא.
לעומת זאת: למעשה ידך תכסוף - מבטא את כיסופי הבורא לנאצלים הנתלים בו - מעשי ידיו.

נראה שכוונת רש"י היא לרמוז לאמור לעיל ובכך ליישב את הכפילות בפסוק. אחד מהביטויים הוא כיסופיו של המאציל לנאצל - כנגד כיסופי האב לבנו. והשני הוא כיסופי הנאצל למאציל - כנגד כיסופי הבן לאביו.

על הורים וילדים
הורים רבים טרודים במרוצת חיי היום יום, באופן שלא נותר להם זמן וסבלנות לילדיהם. כתוצאה מכך, הולכים הילדים ומתרחקים רגשית מהוריהם. ההורים הרוצים לפצות ולחפות על ריחוק פנימי זה, נוטים להרעיף פינוקים פיסיים ורוחניים (כגון סלחנות יתר, להתנהגיות שאינן ראויות) על ילדיהם. לדאבון ליבם של הורים אלו, במקום להשיג את הקרבה המבוקשת, הילד הולך ומתרחק ורואה בהורה אובייקט לניצול, ודמות חלושת אופי הניתנת לשליטה באמצעות בכי ודרישות תקיפות.

הדרך הנכונה ליצורת קשר ואהבה בין ההורה לבנו, שונה היא. יש לעצור מיד פעם ולתת לכיסופים הפנימיים של הורה לבנו למלא את ישותו של ההורה. רגעי הפנמה אלו יכולים להיות בלילה אחרי שהילדים הלכו לישון, בדרך לעבודה, ובכל הזדמנות אפשרית אחרת בהם ניתן להשתחרר לרגע מן הלחצים. אין כאן המקום להחצין רגשות אלו, אלא להכיל אותם ולצבור אותם בקרבנו עוד ועוד, לשננם ולהפנימם.

עצם מציאות כיסופים אמיתיים אלו בליבו של ההורה, די בהם בכדי לעורר את אהבתו של הבן. אהבתו וגעגועיו הכנים של ההורה לבנו, מוקרנים בכל מגע בין השנים, בין אם יהיה זה מגע של עידוד ובין אם יהיה מגע של הענשה - לב אוהב, ניכר הוא. ועוד, אף בלא כל מגע בין השנים יש כח באהבה עז לעורר את אהבת חבירו - כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם.

אהבת הבן להוריו תופיע, לא מכח מעשים חיצוניים המחפים על חסרון פנימי, אלא בעוררות פנימית של אהבה אמת.

איך מחנכים, משמעת ואהבה

ויצא