ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

לקיים מוצא שפתיו ;">

בית מדרש הלכה ומנהג נדרים ושבועות Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

כסלו תשס"ז

לקיים מוצא שפתיו


נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

מצוה ל"ט
מצות עשה לקיים מוצא שפתיו מה שקיבל עליו בנדר או שבועה שנאמר: "מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת" (דברים כ"ג כ"ד), ונאמר: "ככל היוצא מפיו יעשה" (במדבר ל' ג').

מצוה לספר
ידוע היה בין כל יהודי האזור כי בכל צרה שהיא כדאי לפנות אל הצדיק ר' נחומק'ה מהורדנא. כל יהודי, ולהבדיל, גם גוי, ידע לספר סיפורים רבים על ברכותיו של הצדיק שמתגשמות. עקרות, חולים וכן הלאה נושעו בזכות ברכותיו של ר' נחומק'ה. אחד מתלמידיו אזר פעם אומץ ושאל את רבו האם הוא מודע לכך שכל ברכותיו מתקיימות ללא יוצא מן הכלל. ענה לו ר' נחומק'ה במבט תמים: "אין זה פלא, ואין כאן תמיהה כלל, הרי זה פסוק מפורש! כתוב: 'לא יחל דברו, ככל היוצא מפיו יעשה', אדם השומר את פיו מכל שקר, ומקפיד לקיים כל דבר שאומר, אזי בשמים מקיימים את כל מה שמוציא מפיו. ואני כל ימי הקפדתי שכל דבר שאמרתי קיימתי".

מנהגו של הגאון ר' יעקב קמינצקי זצ"ל היה שלא לאכול 'שרויה' בפסח. מנהגו היה תמוה בעיני תלמידיו שידעו כי הרב מוצאו ממשפחה ליטאית שאינם מקפידים על מנהג זה. לשאלתם ענה ר' יעקב כי בנערותו למד בישיבת סלבודקה, ומפאת המרחק הרב מביתם של התלמידים, לא נסעו רובם לכל חג לביתם אלא נשארו בישיבה. "שנה אחת", סיפר, "נשארתי גם אני בחג הפסח בעיירה, והתארחתי אצל משפחה לסעודות החג. בליל הסדר הגישו מרק שהתעוררה אצלי קושיא על כשרותו המהודרת, ולכן לא רציתי לאוכלו. אולם מאוד לא רציתי לפגוע בבעלי הבית היקרים ולכן נמנעתי מלומר להם את הסיבה שבגינה איני רוצה לאכול מהמרק, אלא אמרתי שאיני אוכל 'שרויה', והיות ויש במרק 'קניידאלך' העשויים מקמח מצה, אני נמנע מלאכול את המרק, וסיבה זו התיישבה על ליבם של בעלי הבית". סיים ר' יעקב: "אולם על מנת שלא יצא מפי דבר שקר, קיבלתי על עצמי לקיים את מוצא שפתי, ומאז איני אוכל 'שרויה' בפסח".

כל ימיו לא נהג ר' יעקב להניח תפילין של רבינו תם אלא רק תפילין על פי מנהגו של רש"י. לעת זקנותו ביקש מבנו כי ייקח את התפילין דרבינו תם שהיו בביתו לסופר סת"ם שיבדקם, היות והוא רוצה להתחיל להניחם בקביעות. כתשובה למבטו המופתע של הבן סיפר כי לפני שנים רבות ניגש אליו יהודי ושאלו מדוע אינו מניח תפילין דרבינו תם. בתשובה ענה לו כי מנהגם של הרבנים הליטאיים שלא להניח תפילין אלו. אותו יהודי המשיך ושאל: "והרי ה'חפץ חיים' שהינו ליטאי, כן מניח מידי יום תפילין דרבינו תם"? המשיך ר' יעקב ואמר: "רציתי לדחות את היהודי ולכן עניתי לו כי גם אני כשאהיה בן תשעים, גילו של ה'חפץ חיים' אז, אתחיל להניח תפילין של רבינו תם. אומנם אז לא העלתי בדעתי כי אאריך ימים כל כך, אולם זכיתי ומתקרב יום הולדתי התשעים ולכן מחויב אני להתחיל להניח תפילין אלו כפי שאמרתי לאותו יהודי לפני כחמישים שנה".

מצוה להורות

למדנו: "טוב אשר לא תדֹר משתִּדֹר ולא תשלם" (קהלת פרק ה'). וכך פוסק השולחן ערוך: "אל תהי רגיל בנדרים. כל הנודר, אף ע"פ שמקיימו, נקרא רשע ונקרא חוטא" (יו"ד ר"ג). התורה מלמדת אותנו כי במילים יש כח עצום, ולכן אדם חייב להקפיד לקיים את כל אשר אומר. לכן מוטב לו לאדם שלא להתחייב בדבר כלל גם אם בסוף אכן יקיימו, אלא על כל דבר שרוצה ומתכנן לעשותו יאמר כי יעשה זאת 'בלי נדר'.
אולם בעת צרה מותר לאדם לנדור שאם ינצל מהצרה יעשה דבר מסויים, אולם אז חייב לקיים את דבריו ולא יחסיר מהם כלל.

כמו כן הרוצה לנדור על מנת לזרז את עצמו בקיום מצוה וכדומה רשאי. כגון שנודר ללמוד משהו כל יום או לתת צדקה בסך מסוים מידי יום או מידי חודש. אולם יש לדעת כי נדר כזה הוא חמור במיוחד היות ויש עליו גדר של נדרי מצוה שקשה מאוד להתירם, לכן ככלל ימעט גם מנדרים אלו.

במקרים מסוימים הנהגה טובה שאדם מקבל על עצמו יש לה גדר של נדר. לכן אדם המתחיל לנהוג בהנהגה חדשה או שמקבל על עצמו חומרה שלא נהג בה עד עתה יאמר כי הוא יקיים דבר זה 'בלי נדר'.

----------
מתוך העלון השבועי של תנועת קוממיות.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il