ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש הלכה מחשבה ומוסר בין אדם לחברו
1.00x
מוקדש לרפואת
דבורה בת מרים שתח'
לחץ להקדשת שיעור זה
נעסוק הפעם בזהירות מחמדת הממון ובהרחקה מאבק גזל. גם גזל זמן הוא גזל. השכירים שכירי יום, שכירי חודש, העובדים לפי שעות וימים, שעות עבודתם מכורות למעסיק והן אינן ברשותם, וכל התעסקות בזמן העבודה בענינים אחרים שאינם שייכים לעבודה, הרי זה גזל גמור.
בין אדם לחברו
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
3 - 12. נטיית חמדת הממון ואיסור גזל
4 - 13. אבק גזל בעבודה ובכלל
5 - 14. זהירות באיסור עריות
טען עוד

חכמים פטרו את הפועלים העושים אצל בעל-הבית מברכת המוציא ומברכות אחרונות של ברכת המזון. אפילו בקריאת-שמע לא חייבים להתבטל ממלאכתן, אלא בפרשה ראשונה בלבד. קל-וחומר בן בנו של קל-וחומר לדבר רשות, שכל שכיר אסור בו, שלא לבטל מלאכתו של בעל-הבית, ואם עבר - הרי זה גזלן.

אכן, בזמן הזה, השתנה המצב, ויש להניח שבעל-הבית אינו מקפיד על הפועלים שלא יברכו וכדומה. אך גם היום, מה שמותר - מותר, אבל מה שבעל הבית מקפיד ואינו מסכים, אסור לשכיר לעשות, ואין זה משנה אם הוא מרוצה מהמשכורת או לא. גם אם הוא חושב שהוא מקופח, אין כל היתר לפועל להתבטל מעבודתו בשל כך. אין כל היתר לשנות מסדרי העבודה שהוא קיבל על עצמו. אין זה משנה אם הוא עובד במפעל פרטי, מפעל ציבורי או במפעל ממלכתי. איסור הגזל אינו משתנה. אין הבדל בין פקיד או פועל.

הנה אבא חלקיה שהיה שכיר והיה באמצע העבודה, ובאו אליו תלמידי-חכמים, והוא אפילו שלום לא השיב להם, שלא להתבטל ממלאכת רעהו. ויעקב אבינו ע"ה אומר: "הייתי ביום אכלני חרב וקרח בלילה ותידד שנתי מעיני". יעקב עבד את עבודתו ללבן בנאמנות ובמסירות, אף על פי שלבן לא נהג כלפיו כהוגן.
כמובן גם בעל-הבית צריך להיות הגון לשכיריו ולא לנצל אותם שלא בצדק, ולשלם להם שכר הוגן ביחס לעבודתם. ואם הוא מנצל את העובדה שאין למצוא עבודה, והוא משלם שכר נמוך ולא הוגן לפי המקובל, והוא מתעשר על חשבון הפועלים, אמנם אין זה גזל גמור, אבל מאבק-גזל הוא לא ניצל, ומשאר האיסורים הכרוכים בזה.

על עבירות אלו שבין אדם לחבירו, אין יום-הכיפורים מכפר, עד שירצה את חבירו. ואם בעל-הבית לא מחל על גניבת הזמן של הפועלים - אינו מחול, וכן אם הפועלים לא מחלו על הניצול המופרז ללא תשלום בהתאם - אינו מחול.
אפילו אם אדם עושה מצוה בזמן מלאכתו - לא לצדקה תחשב לו, אלא עבירה היא בידו. וכן אומר הפסוק: "אני ד' אוהב משפט שונא גזל בעולה". שונא קורבן עולה הבא מן הגזל. ועוד אמרו חז"ל: "הרי שגזל סאה חיטים וטחנה ואפאה ומברך - אין זה מברך אלא מנאץ, שנאמר: "בוצע ברך נאץ ד'". וכמו שהגוזל חפץ ועושה בו מצוה, אין זו מצוה אלא עבירה, כך הגוזל זמן ועושה בו מצוה, אין זו מצוה אלא עבירה.

אם כן, צריך להתרגל להתרחק מכל אבק של גזל, וכל-שכן מגזל ממש. במקום שאדם יחמוד ממון שאינו שלו, אדם צריך לפתח שנאה ותחושה של מאיסה כלפי לקיחת ממון שאינו שלו. שיהיה ממון שאינו שלו מוקצה מחמת מיאוס אצלו, ולא יוכל ליהנות ממנו כלל, אלא הנאתו תהיה רק מממונו שהשיג בצדק וביושר, ביגיע כפיו.

כיון שהגזל מאוס כל-כך בעיני האלקים, "תועבת ד' אלקיך כל עושה אלה", לא די בכך שלא יקח זמן וממון של אחרים, אלא מעשה כזה צריך להיות מאוס בעיניו ואז מובטח לו שיתרחק ממנו.
עוד בנושא בין אדם לחברו

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il