ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

יהודה ותמר ;">

דף הבית בית מדרש פרשת השבוע חומש בראשית וישב Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

כסלו תשס"ז

יהודה ותמר


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
רויטל בת לאה

"אִם רִאשׁוֹנִים בְּנֵי מַלְאָכִים, אָנוּ בְּנֵי אֲנָשִׁים, וְאִם רִאשׁוֹנִים בְּנֵי אֲנָשִׁים, אָנוּ כַּחֲמוֹרִים" (שבת קיב:).

שאלה
כאשר אנו לומדים את סיפורי התורה ישנה לפעמים תחושה כי חז"ל ניסו להקטין או לכסות על דברים לא מוסריים כביכול שעשו אבותינו. דוגמא לדבר: מעשה יהודה ותמר המסופר בפרשתנו, שעליו אמרו חז " ל שאת יהודה כפה מלאך התאווה לעשות את מעשהו (בר"ר פה, ח). דוגמא נוספת, דברי רבותינו על מעשה דוד ובת שבע, "כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה" (שבת נו.). נראה ששתי אמירות אלו הן נגד פשט הכתובים שמהם משתמע שהם היו מעשים לא מוסריים.

האם התורה או חז"ל ניסו להסתיר את מעשיהם הלא טובים של אבותינו? מה הניע את חז"ל לבאר את המעשים הללו כפי שהם ביארו?

תורה מבקרת
ראשית יש לדעת, כי תורת ישראל היא תורה המרבה לבקר את גדוליה . לא מצינו בספרי שאר הדתות בקורות על גדולי הדת, כפי שאנו מוצאים בתורת ישראל (תורה שבכתב ותורה שבעל פה). תורתנו אינה מסתירה דבר. ההיפך הוא הנכון! היא מרבה לספר בעניינים אלו כפי שעוד יתבאר להלן.

חטא אדם הראשון
בנוהג שבעולם אדם ממעט לדבר על ילדיו הפחות מוצלחים ומרבה לספר על ילדיו המוצלחים. התורה בפרקיה הראשונים פותחת בחטא אדם הראשון ומספרת לנו עליו בהרחבה. יכול היה הקב"ה לומר, הרי אדם הראשון הוא יציר כפי, בני בכורי. בושה היא לי לפרסם שבני שלי חטא, שכן בכשלונו יש מעין כשלון שלי, אך למרבה הפלא, תורתנו הקדושה מספרת בהרחבה יתרה ובפרוט רב על חטא אדם הראשון: כיצד הוא נגרם, כיצד הייתה התוכחה, ומה היה העונש.

כאשר התורה פותחת את פרקיה הראשונים במעשה חטא אדם הראשון היא מבארת לנו, מעבר לסיפור החטא עצמו, עיקרון נוסף, והוא כי התורה הקדושה שאותה אנו הולכים ללמוד הוא תורה שאינה מכסה דבר , שהרי הקב"ה בעצמו לא כיסה על יציר כפיו וגילה את חטאו.

חטאי התנ"ך

תורתנו מלאה בספורים על חטאים שונים. חטא אדם הראשון, חטא הארץ, חטא הלבנה, חטא קין, חטא דור המבול, חטא בני נוח, חטא דור ההפלגה, מכירת יוסף, חטא ראובן, מעשה שמעון ולוי, חטא העגל, חטא המרגלים, חטא המעפילים, חטא מי מריבה, עון בעל פעור, ועוד.

גם בספרי הנביאים מספר לנו הכתוב על חטאי עם ישראל בעת ההיא. בספר שופטים מתאר התנ"ך את העליות והירידות שהיו לבני ישראל באותם ימים. בספר שמואל מסופר על חטא חופני ופנחס בני עלי, על הריגת כהני נוב, מעשה דוד ובת שבע, קנאת שאול ועוד. בספר מלכים בסיכום תקופת כל מלך, הנביא מספר לנו, האם אותו מלך הלך בדרכי ה' אם לאו. ובנביאים אחרונים (ירמיהו, ישעיהו, יחזקאל) מפורטות נבואות התוכחה שנתנו לעם ישראל על מעשיו.

לא ניתן לומר על תורתנו הקדושה, שהיא מסתירה ומכסה על החטאים של גדוליה.

"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא"
ביהדות, החטא הוא חלק ממערכת החיים, כפי שמבאר שלמה המלך בספרו קהלת . "כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא" (קהלת ז, כ). האבן עזרא בביאורו לפסוק זה שולח מסר לכל אחד מאיתנו: "דע כי לא תוכל שלא תחטא, כי אין אדם אשר לא יחטא בפועל או בדבור או במחשבה", ומעין דברים אלו כתב הרמב " ם , "אי אפשר לאדם מבלתי חיסרון" (שמונה פרקים, פ"ד).

הגמרא מספרת כי כאשר חלה רבי אליעזר , שמח רבי עקיבא תלמידו , שה' נפרע מרבו על חטאיו בעולם הזה. אמר רבי אליעזר לרבי עקיבא תלמידו: כלום חיסרתי מן התורה משהו, שאתה אומר שאני סובל בגלל עוונותיי? אמר לו רבי עקיבא "לימדתנו רבנו, כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" (סנהדרין קא.). כלומר המושג חטא שייך לא רק לרשעים, אלא גם לצדיקים , ומכיוון שהחטא הוא מוכרח, דרך התורה היא לא להתכחש לסיפורי החטא, אלא לחשוף אותם, להתמודד איתם ולהתעלות על ידם.

שבעים פנים בתורה
במדרש מובא כי "יש שבעים פנים בתורה" (במדב"ר יג, טו. זוהר ח"א מז: וח"ג כ.) בפשט הדברים אנו מבינים כי המדרש רוצה לומר כי ישנם פירושים שונים שעל פיהם ניתן להסביר את התורה.

שבעים צדדים לתורה
פרוש נוסף לביטוי "שבעים פנים" הוא, שיש שבעים צדדים לתורה. שכן המילה "פן" פרושה בעברית, צד . ולכן המושג שבעים פנים, פרושו שבעים צדדים. כאשר מסתכלים על דבר, ניתן להסתכל עליו מכמה צדדים, ומכל צד הוא יראה אחר. לדוגמא : אם נרצה לברר אודות דמות מסוימת מספר דברים, ונשאל עליה למשל את: הוריה, בן זוגה, חבריה, אויביה ומעסיקיה, נקבל תשובות שונות. ההורים מן הסתם יאמרו עליה דברים חיובים ואילו האויבים על פי רוב יאמרו דברים שלילים. המעסיקים יאמרו דברים טובים יותר וטובים פחות, וכן על זה הדרך.

מי באמת צודק? אלו מהתאורים הוא באמת הנכון ביותר? ברור כי כל התאורים הם נכונים. שהרי על כל דמות ניתן להסתכל בכמה היבטים , ויתכן שמצד אחד היא תיראה באור חיובי וכאשר נסתכל עליה מכיוון אחר, אותה דמות תתגלה לעינינו באור שונה לחלוטין.

מכמה היבטים
לכל סיפור המובא בתורה ישנם שבעים פנים - שבעים צדדים, שלאורם ניתן לבחון אותו: מההיבט הלכתי, מההיבט המוסרי, מההיבט הקבלי ועוד. ישנה אפשרות שכאשר נבחן סיפור מסויים, נגלה כי מההיבט ההלכתי אין בו שום בעיה, אך מוסרית ישנה בעיה. ישנם סיפורים שמבחינה מוסרית הם נראים בעייתיים, אך מבחינת התיקון השלם של העולם הם נכונים (סוג היבט שחוכמת הקבלה מרבה לעסוק בו).

כולם צודקים
כאשר אנו לומדים על מעשה יהודה ותמר או על מעשה דוד ובת שבע, קיימת אפשרות שאנו נאמר כי היה כאן חטא, וחז " ל יאמרו שלא היה כאן חטא. ושנינו צודקים . חז"ל בחנו את הסיפור מההיבט ההלכתי ואנו בוחנים את אותו מעשה בהיבט מוסרי ולכן לפי הבנתנו יש כאן חטא.

מעשה יהודה מבחינה הלכתית
במעשה יהודה ותמר מבואר כי יהודה בא על כלתו בדרך, תמורת שכר. דבר שהלכתית הוא מותר, כפי שמבואר ברמב " ם :
"קודם מתן תורה, היה אדם פוגע אישה בשוק, אם רצו הוא והיא, נותן לה שכרה ובועל אותה על אם הדרך והולך לו. וזו היא הנקראת קדשה" (הל' אישות פ"א, ה"ד).

מכיוון שמעשה יהודה ותמר היה קודם מתן תורה , נסיק שמבחינה הלכתית יהודה לא עבר שום עברה.

היום , אם אחד מאיתנו יעשה מעשה שכזה, הוא יעבור עברה, כפי שמבאר הרמב " ם בהמשך ההלכה שם: "משנתנה התורה נאסרה הקדשה. שנאמר "לא תהיה קדשה מבנות ישראל". לפיכך כל הבועל אישה לשם זנות בלא קידושין לוקה מן התורה מפני שבעל קדשה". אך לפני מתן תורה מעשה שכזה מבחינה הלכתית היה מותר.

נמצינו למדים כי הלכתית לא הייתה בעיה במעשה יהודה ותמר. אך מוסרית מעשה זה נראה בעינינו כחטא.

מעשה דוד ובת שבע מבחינה הלכתית
לפי פשט הפסוקים המספרים על מעשה דוד ובת שבע נראה כי דוד בא על אשת איש - אשת של אוריה החיתי. חז " ל מבארים שכל מי שהיה יוצא למלחמות בית דוד היה כותב לאשתו מראש, גט על תנאי, שאם הוא ימות היא מגורשת למפרע משעת נתינת הגט. כך שיוצא שהלכתית דוד המלך לא בא על אשת איש שמכיוון שאוריה החיתי מת, למפרע התברר שדוד לא בא על אשת איש.

הלכתית דוד המלך לא עבר על עברה, אך מוסרית קשה לנו להבין כיצד הוא עשה זאת.

אין בעיה מוסרית
הקושי הגדול בהבנת דברי חז"ל מתעורר כאשר אנו רואים מאמרי חז"ל שמבארים שגם מבחינה מוסרית לא היה במעשים אלו שום חטא.

כפאו מלאך הממונה על התאווה
במעשה יהודה ותמר מבארים חז"ל שליהודה אין שום אשמה במעשה זה, שכן מעשה זה לא נעשה בבחירתו כלל: "אמר ר' יוחנן ביקש לעבור (מהמקום שהייתה בו תמר למקום אחר), וזימן לו הקב"ה מלאך שהוא ממונה על התאווה. אמר לו: יהודה, היכן אתה הולך, מהיכן מלכים עומדים מהיכן גדולים עומדים, ויט אליה אל הדרך בעל כורחו שלא בטובתו " (בר"ר פה, ח). לפי מאמר חז"ל זה יהודה לא בחר במעשה זה אלא מלאך התאווה כפה אותו לעניין זה. היוצא מכך הוא שאין במעשה יהודה שום בעיה. אף לא בעיה, מוסרית.

חטא בכוונה
הזוהר הקדוש (ח"ב קז:) מבאר כי למעשה דוד המלך לא עשה את מעשהו מצד התאווה שהייתה לו, שכן על דוד המלך נאמר "וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי" (תהלים קט, כב). וביארו חז " ל כי משמעות פסוק זה היא שדוד ביטל את יצר הרע וליבו היה בלא יצר הרע. אך דוד המלך חטא בכוונה , כדי שכל האנשים הצריכים לחזור בתשובה לא יתייאשו, באומרם, דוד המלך חטא וחזר בתשובה והקב"ה מחל לו, כל שכן שה' ימחל לנו אם נחזור בתשובה.

הסבר זהה מובא גם בגמרא
"אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, לֹא הָיָה דָּוִד רָאוּי לְאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה...דִּכְתִיב, "וְלִבִּי חָלָל בְּקִרְבִּי"...אֶלָּא לָמָּה עָשׂאוּ? לוֹמַר לָךָ, שֶׁאִם חָטָא יָחִיד (אדם מסוים), אוֹמְרִים לוֹ, כְּלֵךְ אֵצֶל יָחִיד (דוד המלך) שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה, אַף אַתָּה - עֲשֵׂה תְּשׁוּבָה" (ע"ז, ה.)

ובמסכת סנהדרין מובא הסבר בכיוון דומה. שם נאמר כי ה' אמר לדוד שלא אומרים בתפלה 'אלוהי דוד' כמו שאומרים 'אלוהי אברהם אלוהי יצחק ואלוהי יעקב', כיוון שאת האבות ה' ניסה ואותו ה' לא ניסה. ביקש דוד מה' שינסה גם אותו, וה' אמר לו מראש כי הוא ינסה אותו בענייני ערווה, והוא לא יעמוד בניסיון. ואחר כך אמר דוד לקב"ה שהוא חטא רק כדי שלא לבייש כביכול את הקב"ה, שאמר לו שהוא יצליח להחטיא אותו. וזה לשון הגמרא:
"דרש רבא...'למען תצדק בדברך תזכה בשפטך' אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא גליא וידיעא קמך דאי בעיא למכפייה ליצרי הוה כייפינא, אלא אמינא דלא לימרו עבדא זכי למריה" (סנהדרין קז.).

תרגום: אמר דוד לפני הקב"ה: גלוי וידוע לפניך שאם הייתי רוצה לכפות את יצרי הייתי כופה אותו. אלא אמרתי שלא יאמרו: העבד ניצח את אדונו.

לפי מאמרי חז"ל אלו משמע שגם מבחינה מוסרית לא היה לדוד כל חטא. ועל כך קשה לנו כיצד הגיעו חז"ל להסברים אלו שהם רחוקים מאוד מפשט הכתוב.

היחס לגדולים
צורת ההתיחסות הראשונית שלנו לאבותינו היא זו שקובעת לנו מה לחפש בסיפורים עליהם. בתנא דבי אליהו רבא נאמר:
"כל אחד ואחד מישראל חייב לומר, מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי אברהם יצחק ויעקב" (תנדב"א פ"כה).

כלומר אבותינו הם סמל דמות ומופת שאנו צריכים לשאוף אליו, להידבק בו ולהדמות לו.

אנו לעומתם
במסכת שבת נאמר "אם ראשונים בני מלאכים אנו בני אנשים ואם ראשונים בני אנשים אנו כחמורים" (שבת קיב:). עוד נאמר בגמרא:
"אמר רבי יוחנן ליבן של ראשונים כפתחו של אולם, ושל אחרונים כפתחו של היכל, ואנו כמלא נקב מחט סידקית" (ערובין, נג.).

ועל פי זה כתב בספר'שם עולם' :
"צריך האדם לידע, שהדורות שלפנינו כל מה שהוא מוקדם בזמן הוא מוקדם במעלה...לכן כשיתבונן האדם בגדולתם של הראשונים וכל שכן בראשוני ראשונים כגון נביאים וכמה דורות של תנאים...ויראה כמה התחזקו הם בקיום התורה, וממש היה אצלם מסירות נפש על כל פרט ופרט, ממילא אף אנו בוודאי יכולים לסמוך עליהם ולא לפקפק כלל בשום דבר ח"ו...ואם יקשה עלינו שום דבר מדברי חז"ל נתלה אותו הדבר במיעוט שכלנו כי במה נחשבנו נגד גדולי עולם כמוהם" (שם עולם ח"א, פ"כד).

על סבא שלך היית מאמין?
ולהבהרת העניין בצורה חדה יותר נביא משל : משל לאדם אשר לו סבא צדיק שנפטר לבית עולמו, והוא זוכר את הצדיקות המופלאה שהייתה לסבו. ופתאום בא אדם ומספר לו כי סבו הצדיק, במהלך חייו, בא על אשת איש. אותו נכד מיד יתקוף את אותו מוציא לעז על סבו. כיוון שהוא יודע שאין סיכוי שסבו היקר עשה מעשים שכאלו.

יתרה מזאת אם היו אומרים על אחד מהצדיקים בני דורנו (החפץ חיים, הבבא סאלי) כי הם באו על אשת איש, לעולם לא היינו מאמינים, וגם אם היו מראים לנו תמונה היינו בטוחים שיש כאן זיוף, כיוון שאנו יודעים שדבר זה לא יכול להיות.

קל וחומר בן בנו של קל וחומר, שחז"ל, שהם עצמם היו קדושי עליון, והם ידעו את מדרגת אבותינו הקדושים, שמדרגתם ודאי גדולה ממדרגתם, הבינו כי אין סיפורי התורה על יהודה ודוד המלך כפשוטם. והבנה זו הביאה אותם לפרש כפי שפרשו.

כל אחד לומד את עצמו
כאשר אנו לומדים את סיפורי התנ " ך , אנו למעשה לומדים אותם מהמקום שלנו, כלומר כל אחד לומד את אותם סיפורים לפי המקום שהוא נמצא בו.

פוליטיקאי הלומד את התנ"ך הוא בדרך כלל ינתח את סיפורי התנ"ך בעין פוליטית. הוא יחפש מה היה האינטרס של כל אחד מהדמויות במעשיו ובמחדליו. לעומתו, פילוסוף שילמד את אותם סיפורים ייתן פרשנות פילוסופית לאותו מעשה. אדם שהוא בעל תאוות וכל ימיו רודף אחריהם לממשם, ייתן פרשנות מסוימת לסיפורים הקשורים בחטאי עריות, ואילו אדם שהוא פרוש לגמרי מתאוות וכל מעשיו הם מלאי משמעות ותוכן, ייתן פרשנות אחרת לגמרי לאותם מעשים.

כאשר אנו לומדים את סיפורי התנ"ך אנו למעשה לומדים את עצמנו באותם סיפורים. שכן באופן טבעי תוך כדי הלימוד אנו חושבים על עצמנו אם אנו היינו עושים את אותם מעשים עליהם אנו קוראים, ובאיזו צורה.

שיר השירים
הדבר בולט במיוחד כאשר אנו לומדים את מגילת שיר השירים בה נמצאים פסוקים עם בטויי אהבה עזים. אדם המנותק מאמונת חכמים וכל ימיו רודף אחרי תאוות, יראה בשיר זה דברים מאוד מסוימים, ואילו חז " ל יפרשו את אותו שיר במשמעות אחרת לגמרי. ולכן נראה שכאשר חז"ל שבאו לעסוק בדברי אבותיהם למדו את התורה דרך האישיות שלהם, והם ידעו שאין כל הסתברות שהם עצמם יכשלו בחטאים פשוטים שכאלו. וכל שכן החכמים בדורות הקודמים להם. ולכן הם פרשו את הדברים באופן שהם פרשו.

לסיכום
במאמר זה הראינו, כי לא התורה ואף לא חז"ל מנסים להסתיר או לכסות חטאי אבותינו. כמו כן סקרנו שלש סיבות מדוע אומרים חז"ל שאבותינו לא חטאו במקום שמבחינת פשט הפסוקים נראה הדבר ההיפך:
א. חז"ל דברו מבחינה הלכתית ולא מבחינה מוסרית.
ב. בגלל ידיעת חז"ל את מעלת אבותינו הקדושים, הם הבינו כי הספורים על חטאיהם אינם כפשוטם.
ג. בגלל שחז"ל ידעו את מעלתם שלהם עצמם, והם ידעו כי הם בעצמם לא היו נכשלים בחטאים כאלו, הם הבינו שקודמיהם, שהיו מעולים מהם, ודאי לא נפלו בחטאים אלו כפשוטם. ולכן הם פרשו את הדברים באופן שהם פרשו.

------------
מתוך הספר "לקראת שבת".

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il