- מדורים
- חמדת השבת
אחינו בני אשכנז מתחילים לומר סליחות במוצאי שבת הקרוב. אחרי השנה הקשה שעברנו, איך אמורים לגשת לאמירת סליחות?
ובכלל, אנו באים לקראת יום הדין. אנשים רבים מביעים קושי ביחס ליום הדין, כאשר עברנו שנה מלאה בדינים.
נעיין בעניינו של השופר.
מצד אחד, על השופר נאמר "אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו" (עמוס ג ו). הרמב"ם אומר שיש רמז בשופר, כאומר "עורו ישנים משינתכם" (רמב"ם תשובה ג ד). התעוררו לפני יום הדין. "ובשופר גדול יתקע, מלאכים יחפזון, ויאמרו: הנה יום הדין!".
חמדת השבת (35)
הרב בצלאל דניאל
26 - חמדת השבת: הייחודיות של תפקיד הדיין בדין התורה
27 - חמדת השבת: כיצד ניגשים לתפילות הימים הנוראים בימים נוראיים אלה?
28 - חמדת השבת: אכילה פחות פחות מכשיעור ביום הכיפורים
טען עוד
פסוקי השופרות מחולקים לארבעה חלקים:
שלושה פסוקים מהתורה: "ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר, ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר וקול שופר חזק מאוד" "ויהי קול השופר הולך וחזק" "וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר". שלושה פסוקים ממעמד הר סיני.
שלושה פסוקים מהכתובים: "עלה אלוקים בתרועה ה' בקול שופר" "בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה'" "תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו" "הללו א-ל בקדשו ... הללוהו בתקע שופר". שלושה פסוקים שפונים לעם ישראל ואומרים להם לתקוע בשופר לכבוד הקב"ה.
שלושה פסוקים מהנביאים: כל יושבי תבל ושוכני ארץ כנשוא נס הרים תראו וכתקוע שופר תשמעו" "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנידחים בארץ מצרים" "וה' עליהם יראה ויצא כברק חיצו, וה' אלוקים בשופר יתקע". שלושה פסוקים של הגאולה.
ובחזרה לתורה: "וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חודשיכם ותקעתם בחצוצרות".
כלומר, השופר הראשון הוא השופר של ההתגלות האלוקית. פעם הייתה התגלות אלוקית על הר סיני, השופר מזכיר לנו את היכולת של הקב"ה לחזור ולהתגלות. השופר השני מוטל עלינו: "בחצוצרות וקול שופר – הריעו!!". השופר השלישי הוא שופר הגאולה המופיע בפסוקי הנביאים. והשופר הרביעי הוא השופר (והחצוצרה) שעם ישראל יתקעו כאשר יהיה ה' למלך על כל הארץ.
מתברר שהשופר בו אנו עוסקים בראש השנה הוא השופר של ההתגלות האלוקית. הקב"ה היה הראשון שגילה את עצמו אלינו בשופר. אנו מצווים לתקוע בשופר שנית בכדי לגלות את שמו בעולם. מתוך כך אנו תפילה שהוא יתקע בשופר גדול לחרותנו. ומתוך כך תקיעת השופר שנתקע לעתיד לבוא תהיה התגובה לשופר הגאולה שכבר היה.
מטרת השופר היא להזכיר לנו את מלכות ה'. כמובן שברגע שאדם מקבל על עצמו את מלכותו ית' בשלמות, מיד הוא שואל את עצמו: רגע, אבל שנה שלמה עשיתי הרבה דברים שלא קידמו, ואולי חלילה גם פגעו, ביכולת של הקב"ה למלוך על העולם! וממילא האדם מתעורר לחזור בתשובה. בגלל שהוא מבקש להיות חלק מהפתרון, חלק מהמלכת ה', ולא חלילה חלק מהבעיה, המעכבת את גילוי מלכות ה'.
כאשר אנו ניגשים לתפילות ראש השנה, אנו מבקשים שהקב"ה יגלה את כבוד מלכותו עלינו ועל כל העולם.
בשנים כסדרן, בחסדי ה' עלינו שגאלנו מהגלות ונתן לנו את ארץ ישראל, רמת הסבל שרובנו חווים ברוב החיים לא גבוהה במיוחד (בוודאי שלא במושגים של שואת יהודי אירופה, אינקוויזיציות, מסעי הצלב ושאר צרות איומות שעם ישראל חווה). לכן ברגע שאנו מבקשים שהקב"ה ימלוך על כל העולם כולו בכבודו, מיד אוחזת אותנו בושה: חיינו כל כך נוחים, כיצד יתכן שבכל השנה לא עסקנו בזה כראוי?
אנו תוקעים בשופר, להזכיר את אילו של יצחק בן אברהם: הזכות העצומה של העוקד והנעקד. מדי שנה אני מיד חש את הבושה הגדולה: וכי אבוא להיאחז בזכות האבות הקדושים כאשר מעשי כה רחוקים ממעשי אבותי?
אך השנה עם ישראל עקד עקידות רבות. כל מי ששלח את ילדיו, כל אישה ששלחה את בעלה, להגנה על עם ישראל, במלוא העוז, ללא מורא, ללחום את מלחמת ה' ולהגן על עם ישראל, הרי הם בבחינת העוקד והנעקד. כאשר הם יגיעו לתקיעת השופר, הם יעמדו זקופים. יאמרו: אכן. אנו בחרנו לקדש את שם ה'. עשינו מה שגזרת עלינו, אנא ה', עשה מה שהבטחתנו.
נכון, לכולנו יש על מה לעשות תשובה. כולנו מוצאים עוד פרט ועוד כלל שבפינו ובלבבנו לעשות ולתקן, ובוודאי שעלינו לעשות השתדלות גדולה של תשובה. אך לזכור שהמוקד של ראש השנה זו הקריאה והבקשה הגדולה, שהקב"ה יינשא על כל הארץ ביקרו, וביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.
סוד ההתחדשות של יצחק
חידוש כוחות העולם
החיבור הרוחני של פסח ושבועות
מהו הדבר המרכזי של ארץ ישראל?
מה המשמעות הנחת תפילין?
איך נדע שהלב שלנו במקום הנכון?
הזיכרון המשותף לראש השנה ושבת
הקשר בין ניצבים לראש השנה
הקשבה בזמן של פילוג
הפסוק המיוחד והמשונה בתורה
מה הייעוד של תורת הבנים?
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש וישלח
רבנים שונים | י"א כסליו תשפ"ה
קרוב אליך- פרשת וישלח
עלון מספר 534
רבנים שונים | י"ב כסליו תשפ"ה
סיום הגלות ואיחוד האידאות
אורות, למהלך האידאות בישראל, עמ' קטו - קטז
הרב הראל כהן | ט' כסלו תשפ"ה
