ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

ללמד זכות על כלל ישראל ;">

דף הבית בית מדרש משפחה חברה ומדינה עם ישראל היחס למי שאינו שומר מצוות Bookmark and Share This Shiur in English
גירסת הדפסה קרא ב - word האזן לשעור (28 ד') הורד mp3
שלח לחבר צפה בשיעור (28 ד')

טבת תשס"ז

ללמד זכות על כלל ישראל


סוכם על ידי תלמידים

מוקדש להצלחת
אחינעם הדסה בת תמר

אין ספק ש"אהבת ישראל" הוא גם מושג אמוני וגם מושג הלכתי. התורה אומרת "ואהבת לרעך כמוך", אבל התורה לא ציוותה על האדם לאהוב את הזולת יותר מאשר את עצמו.

ההגדרה ההלכתית של מצווה זו היא כמו שר' עקיבא אומר בשלילה "מה דעלך שניא לחברך לא תעביד". רואים זאת במעשה שמביאה הגמרא 1 על שניים שהלכו במדבר ולאחד יש מים, הוא אינו מצווה לתת אותם לחברו, חייך קודמים לחיי חברך. ה"יד רמה" אומר שמקור האיסור על אדם להזיק לחברו הוא במצוות עשה של "ואהבת לרעך כמוך". ציווי זה הוא בכיוון השלילה - מה שלא היית רוצה שיעשו לך אל תעשה לחברך. אך בכיוון החיובי לא ציוותה התורה לעזור לזולת כפי שהיה עוזר לעצמו, שהרי אי-אפשר לדרוש מהאדם לאהוב את השני כפי שהוא אוהב את עצמו, זה נגד הטבע, רק צריך להיזהר שלא לעשות לזולת מה שהוא עצמו לא רוצה שיעשו לו.
עם זאת, לגבי מצוות "לא תלך רכיל בעמך" אומר החפץ חיים שאיסור זה נאמר רק לגבי מי שהוא עמית אתך בתורה ומצוות, אבל מי שהוא פוקר, עליו אין המגבלה של "לא תלך רכיל בעמך", שהרי אינו עושה מעשה עמך.
כאשר התורה דורשת רמה מוסרית גבוהה היא מתירה דברים מסוימים, כמו היתר לפרסם דברים על מי שאינו שומר תורה ומצוות, כדי שהציבור לא ייגרר אחריהם.

בגמרא מופיעים ביטויים שמתייחסים בחיוב באופן כללי גם לרשעים - "אפילו ריקנים שבך מלאים מצוות כרימון" 2 , ומתארים את דרגתם של הדרים בארץ-ישראל שהם צדיקים, שאחרת הארץ היתה מקיאה אותם. מצד שני נאמר "משנאך ה' אשנא", ודוד אומר על אחיתופל "ירדו חיים שאולה". כיצד מתיישבים הדברים?

על-פי החכמה הפנימית, אין רע מוחלט בעולם, בכל רע יש גרעין של טוב. הראשונים ראו שאין דבר שהוא כולו שלילה, אבל מצד ההנהגה הגלויה אנחנו צריכים להלחם כנגד הרשעה. התורה קובעת מהו טוב ומהו רע, ואם אדם חוטא אנחנו צריכים להביע התנגדות. מבחינה רעיונית עמוקה, איננו שוללים את עצם קיומו של הרשע, כי יש בו איזה טוב. אבל לא ייתכן שתהיה לזה השפעה על תגובתנו. הצד הסגולי הטוב שיש בו לא צריך לחפות על התנגדותנו לצד הרע המופיע בו.

צריך לעשות הבחנה בין שנאת הרע לשנאת האדם העושה רע. הרב קוק כותב בשמונה קבצים, שכהדרכה ציבורית איננו יכולים להתייחס לסגולה, זה יפגום ביכולת שלנו להתנגד לרע. לאדם פשוט קשה להבחין בין טוב לרע, צריך להיות גדולים מאוד כדי לעשות את ההבחנות האלה. הציבור הרחב צריך להתנגד לרע ולא לחפות עליו.

הדברים שהרב כתב מגיעים מנקודה פנימית, שיש ברע משהו טוב. יש דעה שעשיו נשק ליעקב בכל לבו, גם בעשיו יש דברים גדולים, לא הכול שלילה, אבל זו לא סיבה לאהוב את כל הגויים. אנחנו צריכים לדעת להגדיר את האויבים שלנו ולהיאבק נגדם. יש בסגולה דבר טוב מבחינה רעיונית, אבל אין לזה יישום בפועל. זו לא הנהגה מעשית וזה לא סותר את מציאותה של אותה נקודה טובה שישנה בכל רע בעולם. את עמלק יש למחות מתחת השמים, מעל השמים גם בו יש טוב.

כתוב בספר "משפט המלוכה" של הרב יהודה גרשוני, ומופיע גם בשם ר' חיים מבריסק, שכל העמים שניסו להשמיד את עם ישראל יש להם דין של עמלק. יש הנהגה בעולם שלנו, על-פי הנגלה, ויש נקודות בעולם הפנימי שלא סותרות את ההנהגה בפועל.

היחס המוגזם לנקודות הטוב מטשטש את ההתנגדות לרע, אסור לתת למהלכים מעולם האצילות להשפיע על ההנהגה בעולם העשייה. בעולם המעשי צריך להתנגד לרשעה בפועל. אמנם יש דרגות, על כלל ישראל צריך ללמד זכות שהם מושפעים והם שוגגים. בגמרא יש דברים עמוקים ואי-אפשר ללמוד מהם דברי הלכה, אנחנו צריכים להגדיר את ההלכה בתוקף.

בזמן הקמת המדינה חלק מהציבור הדתי ניתק מגע לגמרי, אך אנחנו אמרנו שיש לנו מכנה משותף עם הציבור הכללי: עלייה, ארץ-ישראל, התיישבות, הגנה על כבוד האומה ועל כבודה של ארץ-ישראל. לצערנו הרב חלק מהציבור החילוני התנתק לגמרי ממורשת ישראל, זה לא היה אותו ציבור שהיה לפני שבעים שנה, וזה מביא את ההתנתקות מהלאומיות ואת ההתנתקות מארץ-ישראל.

הרב זצ"ל כותב באיגרת קמ"ד, שהיהדות לא יכולה להישען על גרגרי היסטוריה וידיעת השפה, והגישה שנשענת רק על זה תהפוך למפלצת, לשנאת עם ישראל וארץ-ישראל. יש היום אנשים שלהוטים להסגיר את הארץ לאויב, אך הקב"ה מקשה את ערפם של אויבנו, אחרת כבר מזמן היו אותם אנשים מסגירים את ארץ-ישראל בידי אויבים. מה המכנה המשותף שלנו היום עם אותם אנשים, עם איזה רעיון נלך ביחד? אפילו את כבוד האומה הם הורסים. הרי הם מנסים לטשטש את זהותנו היהודית. אמנם עם ישראל הפשוט הוא בריא, וראו זאת באחוזי הגיוס הגבוהים במלחמה האחרונה. יש קבוצה שהשתלטה בתחומים מסוימים, ואתם יש דילמה במציאת המכנה המשותף.

מה צריך להיות היחס כלפי יהודי מן השורה שהזיק לי, האם יש מצווה לאהוב אותו? מה היחס לגבי מי שלא מודע שהמעשה שעשה הזיק לי?
קודם כל יש לנסות להוכיח אותו, ועל זה נאמר "לא תשנא את אחיך בלבבך", אבל אם הוא לא מקשיב אין מצווה לאהוב אותו. חז"ל אומרים שלא הזהירה התורה אלא על שנאה שבלב, בלי להוכיח, אבל מי שלא שומע לתוכחה אין איסור.

לגבי מי שלא עושה את הדבר במזיד, אי-אפשר לשנוא אותו, אך כמובן שצריך להתנגד ולמנוע את הצלחת מעשיו. אם אפשר לדון אותו לכף זכות, צריך לעשות כך. אך אם הסבירו לו את פשעו והוא לא סר ממנו, אי-אפשר לסנגר עליו.

מובא בספרים חיצוניים, שהמכבים הרגו גם את היהודים המתייוונים. כיצד זה מסתדר עם הברכה שניתנה לכוהנים: "הנני נותן לו את בריתי שלום"? וכי פנחס לא הרג את זמרי?

אם נניח שמה שכתוב בספרים החיצוניים נכון, היו שם אנשים שהתייוונו והצטרפו למלחמת היוונים בישראל. הם היו פושעים, בוגדים, והתורה אמרה "ובערת הרע מקרבך", כפי שבני לוי פגעו במי שעבדו לעגל או במי שניסה לייאש את העם ולחזור למצרים. בזמן המכבים היה מצב של מלחמה, ובמצב של מלחמה לא צריך עדים. לא מדובר באנשים שנסחפו וכו'. אם החשמונאים שנהגו לפי התורה פגעו בהם, אז צריך לדעת שאותם מתייוונים פעלו כנגד עם ישראל. אמנם יש להם סגולה, אך מהצד הגלוי היות שהם נלחמו בעם ישראל יש לבער אותם.

יש אומרים שעיקר קיום מצוות "ואהבת לרעך כמוך" זה באשתו.
אשתו של אדם כגופו, ולכן ודאי שיש בזה עניין מיוחד. באשתו אדם יכול לקיים מצווה זו יותר מכל אדם אחר.


^ 1. בבא מציעא סב עמוד א.
^ 2. סנהדרין לז עמוד א, מגילה ו.

_________
מתוך הירחון "קומי אורי" היוצא לאור ע"י תנועת קוממיות.
לפרטים והזמנות: kumiori@gmail.com
טלפון: 02-9974424
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il