הקשר בין ישראל לירושלים בחג הסוכות

בחג הסוכות בא לידי ביטוי הקשר העמוק שלנו, של עם ישראל, להר-הבית ולמקום המקדש. אין זה מסתדר כל-כך עם המהלכים המדיניים של הממשלה, עם הנכונות לויתורים בארץ-ישראל ולפשרות גם בירושלים. אנשי האמונה, שמזדהים עם תכניות הממשלה, וישנם כאלה גם במחנה החרדי וגם במחנה הציוני, אם כי מעטים, האומרים שכאשר תגיע שעת הגאולה השלמה, כאשר תשרה עלינו רוח ממרום, אז הכל ישתנה, אז גם הגויים יכירו בזכויותינו על ארץ-ישראל ועל ירושלים, אבל בינתיים, ההכרח מכתיב לנו לוותר מפני פיקוח-נפש. ויש כאלה מעטים עוד יותר, שאומרים, שלא רק מפני פיקוח-נפש צריך לוותר, אלא גם מסיבות מוסריות, הומניות, שהתורה בעצמה מדריכה אותנו ללכת בהן, אבל לעתיד-לבוא, כאשר בע"ה תגיע שעת הגאולה השלמה, אז בודאי שהקב"ה ישיב לנו את כל הארץ, את ירושלים ואת בית-המקדש. אז, אם יורה לנו הקב"ה על-ידי נביאי אמת וצדק לכבוש את הארץ בכח ולגרש ממנה את אויבינו ולבנות את בית-המקדש, נמלא, כמובן, את דבר ד', כפי שיורו לנו הנביאים והחכמים, ואולם היום התורה מורה לנו לוותר, להתפשר.

ממילא מובן, שכל אדם בר-דעת מבין, שהסכמה כזו לפשרה אינה כנה, אינה אמיתית, היא זמנית מאד. שכן בה בשעה שניתן את ההסכמה לויתורים, באותה השעה נושאים תפילה לריבונו של עולם, שיגאלנו גאולה שלמה בקרוב, והם מצפים, שבקרוב ובמהרה ממש, תהיה הגאולה. קשה לי להאמין, שימָצֵא גוי, שמצד אחד מכיר את רחשי הלב שלנו, ומצד שני, שומע את הנכונות, כביכול, לויתורים, שיוכל לכבד אותנו, המדברים אחד בפה ואחד בלב. קשה להניח, שהוא יקבל את ההסברים והתירוצים, שענין הגאולה, שעליה אנו מדברים, הוא במישור אחר, עליון, ושאז הכל יהיה אחרת. יותר מתקבל על הדעת, שהגויים יאמרו: אין לתת אמון בדבריהם, הם אינם ישרים. הנה, תוך שהם מדברים איתנו על כל מיני הסכמים, הם חוגגים את חג הסוכות, מחזיקים לולבים שבעה ימים בידיהם, זכר למקדש, כי כך תיקן להם רבן יוחנן בן זכאי; משחרב בית-המקדש, התקין רבן יוחנן בן זכאי, שיהיו נוטלים לולב כל שבעה ימים, זכר למקדש, כדי לשמור על הזכרון וכדי לצפות לבנין בית-המקדש מחדש, הם עושים שמחת בית השואבה זכר למקדש ומתפללים שייבנה בקרוב. הם עולים לרגל בהמוניהם עד לכותל המערבי ומתפללים שם שיוכלו לבנות את בית-המקדש ולעלות להר-הבית ולעבוד את עבודת בית-המקדש. כל החגיגות הללו אינן נוסטאלגיה והתרפקות על העבר הרחוק, אלא הן הכנות לקראת העתיד. ציפיות עמוקות, חזקות מאד, ורצון עז לחידוש ימים כקדם. איזה ערך יש אפוא לדיבורים שלהם על שלום ועל ויתורים? אפילו על הבטחותיו של השמאל שלהם, שעזב את התורה, אי-אפשר לסמוך. יש בתוכם בעלי תשובה, והדתיים מתרבים והם עלולים להיות רוב והכל יתהפך. הגויים צודקים בחששותיהם, כי זה באמת מה שיקרה: עם ישראל ישוב, בע"ה, לבנות את בית-המקדש, ואין ערך לכל הדיבורים וההסכמים הסותרים את רצונו הפנימי של עם ישראל. על-כן, עדיף להיות גלויים וישרים ולומר בפה מלא: לנו הארץ ואין לנו רשות ואין לנו יכולת לוותר עליה. אין לנו רצון ואין לנו סמכות לויתורים. השלום אפשרי רק ללא ויתורים על הארץ.