ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

הסתלקות מדבר שלא בא לעולם ;">

בית מדרש גמרא גיטין Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

טבת תשס"ז

הסתלקות מדבר שלא בא לעולם

מסכת גיטין: דף עז' ע"א



נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
רפאל בן חנה

מחלוקת התוספות והר"ן בדין הסתלקות מזכות דאורייתא
שנינו 1 "הזורק גט לאשתו והיא בתוך ביתה או בתוך חצרה הרי זו מגורשת". הגמרא דנה בשאלה כיצד יתכן שיש לאשה חצר, הרי כלל בידינו שמה שקנתה אשה קנה בעלה! ומתרצת:
"אמר ר' אלעזר בכותב לה דין ודברים אין לי בנכסייך... אמרי דבי ר' ינאי בכותב לה ועודה ארוסה וכדרב כהנא דאמר רב כהנא נחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר אדם מתנה עליה שלא ירשנה וכדרבא דאמר רבא האומר אי אפשר בתקנת חכמים כגון זו שומעים לו".

מבואר בגמרא, שהבעל יכול להסתלק לפני הנשואין מלזכות בנכסי אשתו לכשישאנה, ולכן יתכן מצב שבו אשה תקנה גט על ידי קנין חצר.

התוספות 2 במקום מסבירים לאיזה צורך הביאה הגמרא את הראיה מדברי רב כהנא:
"וכדרב כהנא דאמר רב כהנא נחלה כו' - ... מייתי דלא תיקשי היכי יכול להתנות שלא יירשנה הואיל שלא בא לעולם עדיין כמו שאינו יכול להתנות על נחלת אביו. ואפילו לרבי מאיר דאמר בעל מנת שאין לך עלי שאר כסות ועונה תנאו בטל משום דמתנה על מה שכתוב בתורה הא בדרבנן תנאו קיים - שאני התם שהוא עושה תנאי גמור אבל הכא אין עושה כל כך תנאי, ועוד דאמרינן באיזהו נשך דבעינן שיעשה התנאי אותו שצריך לתנאי, והכא עושהו הבעל, שאינו צריך לתנאי. ומביא שפיר מדרב כהנא דאדם מתנה עליה שלא יירשנה וכי תימא מאי שנא מנחלת אביו שאינו יכול להתנות לא דמי שהרי הכא תקנת חכמים היא וכדרבא דאמר האומר אי אפשי בתקנת חכמים כגון זו שומעין לו דכלום עשו אלא להנאתו אי אפשי לו באותה הנאה. ואע"ג דלרב אית ליה בהכותב דאפילו בדאורייתא יכול להתנות, הש"ס דהכא לא סבר הכי. ועוד, דמסקנא דהתם לא קאי הכי".


התוספות מבארים, שחידושו של רב כהנא הוא שלמרות שאין אדם יכול להסתלק מדבר שלא בא לעולם אם הוא עומד לזכות בו מהתורה, כגון ירושת אביו, יכול אדם להסתלק מלזכות בדבר שלא בא לעולם שזיכו לו חכמים, כגון נכסי אשתו לכשישאנה. ומוסיפים התוספות שלכאורה אין כל חידוש בדברי רב כהנא, שכן כל מחלוקת רבי יהודה ורבי מאיר בדין "המתנה על מה שכתוב בתורה" נוגעת רק לדברים מדאורייתא, אבל בדברים דרבנן כולם מודים שאפשר להתנות; ולכן הם מבארים שהיה מקום לחשוב שדוקא בדבר שבא לעולם אפשר להתנות, ולכן חידש רב כהנא שאפשר להתנות אפילו שהדבר עדיין לא בא לעולם.

הר"ן 3 חולק על התוספות, ואומר שאדם יכול להסתלק מדבר שלא בא לעולם גם בירושת אשתו, שהיא מהתורה, ודוקא מירושת אביו אינו יכול להסתלק, מפני שראוי ליורשו בכל שעה, והרי זה כאילו בא לידו, וממילא לא שייך בכך סילוק. ומבאר הר"ן שלמרות שהסתלקות מועילה גם בדברים דאורייתא - הגמרא עוסקת דוקא בהסתלקות מתקנת חכמים, כדי שלא נחשוב שחכמים עשו חזוק לדבריהם יותר משל תורה.

לסיכום עד כאן, נחלקו התוספות והר"ן האם יכול אדם להסתלק מירושת אשתו דאורייתא, או שאינו יכול להסתלק.

שיטת הקצות בדעת התוספות

המשנה למלך מביא את ראייתו של המוהרנ"ח לשיטת הר"ן. שנינו במסכת כתובות 4 "רשב"ג אומר אין אדם יכול להסתלק מירושת אשתו, מפני שמתנה על מה שכתוב בתורה". לפי דברי התוספות, רשב"ג היה יכול לומר טעם אחר לכך שאדם אינו יכול להסתלק מירושת אשתו - שאי אפשר להסתלק מדבר שלא בא לעולם, וזהו טעם עדיף, כי הוא מוסכם על כל השיטות, בעוד שהטעם שנקט רשב"ג נכון רק לשיטת רבי מאיר, שאומר שאין אדם מתנה על מה שכתוב בתורה גם בדבר שבממון, אבל לרבי יהודה אדם כן יכול להתנות על מה שכתוב בתורה אם מדובר בדבר שבממון. יתר על כן, הגמרא שם אומרת בשם רב שהלכה כרשב"ג אך לא מטעמו, והיא מחפשת שם מהו טעמו של רב לפסוק כרשב"ג, ולא מציעה את האפשרות שטעמו הוא שאי אפשר להסתלק מדבר שלאביו לעולם.

מכח שאלה זו אומר הקצות 5 , שודאי גם התוספות מודים שלהלכה אפשר להסתלק מירושת אשה שהיא מהתורה, וזאת מפני שכל טעם השיטה שאי אפשר להסתלק היא "מתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל", וכיון שאנו פוסקים שבדבר שבממון תנאו קיים - אין בעיה בכך.

הקצות מביא ראיה לדבריו מהמשנה 6 "אמר פלוני בני לא ירש לא אמר כלום", ואומרת הגמרא שלכאורה המשנה אינה כדעת רבי יהודה, שאומר שאפשר להתנות על מה שכתוב בתורה בדבר שבממון. מבואר מכאן, שגם כאשר הלשון היא לשון של סילוק - "פלוני בני לא יירש' - החסרון בכך הוא שמתנה על מה שכתוב בתורה, אך אין בעיה מצד העובדה שזהו דבר שלא בא לעולם. מעתה, כל הסוגיא במסכת גיטין, שמשמע ממנה לדעת התוספות שרק בדרבנן אפשר להסתלק - היא לשיטת רבי מאיר, שאומר שאי אפשר להתנות על מה שכתוב בתורה אפילו בדבר שבממון, ולכן גם אי אפשר להסתלק, אבל ההלכה היא כרבי יהודה שאפשר להתנות בדבר שבממון, ולכן אפשר להסתלק.

הקצות מוסיף שדבריו אינם מתיישבים עם שיטת הרשב"א, האומר שטעמו של רבי יהודה שניתן להתנות בדבר שבממון על מה שכתוב בתורה הוא, שאין כוונת האדם לעקור את עצם החיוב אלא רק לומר שהוא מוחל על הממון. טעם זה אינו שייך אלא בדבר שבא לעולם, אבל לפיו אי אפשר למחול על דבר שלא בא לעולם, שהרי עדיין אין חיוב, ומשמעות הסילוק היא לעקור את דין התורה שלא יחול מלכתחילה, ודבר זה לא יתכן לרשב"א גם לפי רבי יהודה. אולם הקצות מביא שהרמב"ן חולק על הרשב"א, ולפיו רבי יהודה סובר שבדבר שבממון יכול אדם לבטל את עצם החיוב, שכיון שהחיוב הוא לטובת האדם - התורה מסכימה שהאדם יוותר על זכותו. לפי טעם זה, כשם שאפשר להתנות בדבר שבממון כך אפשר גם להסתלק.

דחיית דברי הקצות
אולם, מדברי התוספות שהבאנו לא נראה כדברי הקצות. לפי הקצות עולה שהסיבה שאי אפשר להסתלק מזכות דאורייתא היא שאין אדם מתנה על מה שכתוב בתורה, אבל מהתוספות מבואר שהטעם לכך הוא שזהו דבר שלא בא לעולם, שהרי התוספות עצמם מחלקים בין המושגים, ואומרים שלמרות שכל מחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה בדבר שלא בא לעולם היא בדאורייתא אבל בדרבנן כולם מודים שאפשר להתנות, מכל מקום חידש רב כהנא שאפשר להסתלק אפילו מדבר שלא בא לעולם. המתנה "הרי את מקודשת לי על מנת שאין לך עלי שאר כסות ועונה" הריהו יוצר את הקדושין עכשיו, ובשעת הקדושין הוא עושה תנאי; ואף אם נאמר שהתנאי הוא על דבר שעדיין לא בא לעולם, העיקר הוא שגוף המעשה הוא בדבר שלא בא לעולם. אך מי שמסתלק מהנכסים הרי הוא מסתלק לפני הנשואין, אין זה תנאי שנעשה בשעת מעשה הנשואין, אלא בעוד האשה ארוסה אומר המקדש שהוא מסתלק מזכויות שיהיו לו בנכסיה לאחר הנישואין, ולפי התוספות אי אפשר להסתלק מדבר דאורייתא. אילו התוספות היה סובר כדברי הקצות, הוא היה צריך לומר אחרת - שאכן אפשר ללמוד ממחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה ששניהם מודים שבדרבנן אפשר להתנות. וכאמור, התוספות אינו אומר כך, אלא שסוגייתנו מחדשת שאפשר להסתלק מדבר בדרבנן, ושדבר זה אינו נובע מדברי רבי יהודה ורבי מאיר.

הוכחת הקצות ודחייתה
הקצות מוכיח את דבריו מדברי התוספות, שכתבו: "ואף על גב דלרב אית ליה בהכותב דאפילו בדאורייתא יכול להתנות, הש"ס דהכא לא סבר הכי". התוספות מתקשים מדברי רב, שאפילו בדבר דאורייתא אפשר להתנות - שלא כדבריהם כאן, וכותבים שסוגייתנו אינה סוברת כרב. משאלתם של התוספות רואים שדין הסתלקות תלוי בדין מתנה על מה שכתוב בתורה, ומכאן שלפי רבי יהודה, שסובר שאפשר להתנות על מה שכתוב בתורה, הוא הדין שאפשר להסתלק.

אולם לעניות דעתי, מה שכתבו התוספות "דלרב אית ליה בהכותב דאפילו בדאורייתא יכול להתנות" אין כוונתם לתנאי כנגד מה שכתוב בתורה, אלא לסילוק. כך היא גם לשון התוספות בתחילת דבריהם 'דלא תיקשי היכי יכול להתנות שלא יירשנה הואיל ולא בא לעולם', ולמעשה כך הוא גם לשון הגמרא "נחלה הבאה לו לאדם אחר וכו' מתנה עליה שלא ירשנה", וברור שהכוונה כאן היא להסתלקות. רב סובר שאפשר להתנות על ירושה למרות שהיא עדיין לא באה לעולם, ולכן כותבים התוספות שדבריו אינם כסוגייתנו, ממנה עולה שאי אפשר להסתלק מדבר שלא בא לעולם והוא חל מדאורייתא. אולם, גם מי שאומר שאפשר להתנות על דבר שכתוב בתורה יכול להסכים עם סוגייתנו, שאי אפשר להסתלק מדבר שלא בא לעולם.

טעמי שיטות התוספות והר"ן
לאחר שביררנו שלדעת התוספות אי אפשר להסתלק מדבר שלא בא לעולם אפילו לפי מי שסובר שבדבר שבממון אפשר להתנות על דבר שבתורה, עלינו להתבונן בטעם הדבר: מדוע בדאורייתא אי אפשר להסתלק מדבר שלא בא לעולם, ובדרבנן אפשר? הרי בפשטות, הטעם לכך שאי אפשר להסתלק מדבר שלא בא לעולם הוא שהנכסים עדיין אינם שלו, ואיזו משמעות יש לשאלה אם בשעת הזכיה הוא יזכה בהם מדאורייתא או מדרבנן? בכל מקרה, עכשיו הם אינם שלו!

נראה לבאר, שתקנת חכמים ביסודה ניתקנה רק לרצונו וטובתו של הזוכה, והם לא תיקנו אותה לאדם שאומר שאינו חפץ בה. אמנם אי אפשר למחול על דבר שהאדם עדיין לא זכה בו, אך כאן לא מדובר במחילה אלא בגילוי דעת של האדם שהוא אינו רוצה לזכות, ולגבי אדם כזה חכמים כלל לא תיקנו. לעומת זאת, בדין דאורייתא אי אפשר לעקור את עצם הדין, כדברי הרשב"א, אלא רק להסתלק ולמחול - וכיון שהדבר לא בא לעולם, לא שייכת מחילה.

הר"ן, שסובר שאפשר להסתלק גם מזכות שהיא מהתורה - יסבור כדברי הרמב"ן שהביא הקצות, שטעמו של רבי יהודה שאדם מתנה על מה שכתוב בתורה הוא שהתורה עצמה לא תיקנה אלא לרצונו וטובתו, וכיון שהוא אינו רוצה התורה לא מזכה אותו.

ניתן לפרש באופן נוסף את המחלוקת בין התוספות לבין הר"ן, ולומר שהיא תלויה בטעם ההלכה שאי אפשר לקנות דבר שלא בא לעולם. בשאלה זו נחלקו הדעות: יש אומרים שהטעם לכך הוא שאין מספיק גמירות דעת להקנות דבר שאינו קיים עדיין, ויש אומרים שהטעם לכך הוא שמעשה הקניין אינו יכול לחול כל עוד החפץ הנקנה אינו קיים. לפי הטעם הראשון, אין לחלק בין קנין לבין הסתלקות - בשניהם אין גמירות דעת; לעומת זאת, הטעם השני שייך רק בהקנאה, אך לא בהסתלקות, שכלל אין בה צורך במעשה קנין. התוספות סוברים שאי אפשר להסתלק מדבר שלא בא לעולם כי גם כאן אין מספיק גמירות דעת, והר"ן סובר שאפשר להסתלק מדבר שלא בא לעולם, כי במחילה אין צורך במעשה קנין.


^ 1 גיטין עז ע"א.
^ 2 ד"ה 'וכדרב כהנא'.
^ 3 כתובות, תחילת פרק הכותב.
^ 4 תחילת פרק תשיעי, בגמרא בדף פג ע"א.
^ 5 רט, יא.
^ 6 בבא בתרא קכו ע"ב.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il