ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- הלכה פסוקה
- משפחה חברה ומדינה
- דיני ממונות וצדקה
- שכנים ושותפים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
רפאל בן חנה
התובע והנתבעים יסדו אגודת שוחטים. בין השותפים הוסכם, שכולם יעבדו ביחד בשחיטת עופות, ואת הרווחים יחלקו בשווה. בסעיף ו של ההסכם נכתב: "במקרה של מחלה של חבר באגודה, הוא מקבל שכרו כרגיל". התובע נפל למשכב לפני מספר שנים. בשנה הראשונה קיבל משכורת מלאה, אולם בשנים שאחר מכן הוא קיבל רק חלק ממשכורתו.
התביעה :
התובע תובע להמשיך ולשלם לו משכורת מלאה, כפי המתחייב מההסכם של חברי האגודה. לטענתו, סעיף הפיצויים עבור מחלה אינו מוגבל בזמן, ולכן יש לשלם פיצויים גם לשותף שהפסיק לעבוד באופן סופי.
הלכה פסוקה (260)
הרב ש.ב.ורנר
44 - פסק דין: פיצוי על נזק ומניעת רווח עקב הפרת הסכם
45 - פסק דין: התחייבות לתשלום שכר בעת מחלה
46 - פסק דין: הסכם שותפות בהקצבות
טען עוד
הנתבעים טוענים, שסעיף הפיצויים בעת מחלה נועד רק למחלה זמנית, ואילו מחלתו של התובע היא מחלה קבועה, ולא ישוב לעבודה בעתיד. על כן, אין בסעיף האמור כדי לחייב לפצות אותו.
פסק הדין : בית הדין דחה את התביעה.
הנימוקים:
הרמב"ם (הל ' שלוחים ושותפים פרק ד הלכה ב) כותב: "האומנין שנשתתפו באומנות, אף על פי שקנו מידם אינן שותפין, כיצד שני חייטים או שני אורגים שהתנו ביניהם שכל שיקח זה וזה במלאכתו יהיה ביניהן בשוה - אין כאן שותפות כלל, שאין אדם מקנה לחבירו דבר שלא בא לעולם".
לדעת הרמב"ם, אין אומנים כדוגמת חייטים או אורגים יכולים להיעשות לשותפים ברווחי עבודתם. הטעם הוא, שרווחים אלו הם דבר שלא בא לעולם, שאין קניין חל עליו. ומשיג עליו הראב"ד: "ורבותי הורו שאדם יכול להקנות את עצמו לחבירו בקניין כדין עבדים וכשם שמצינו באומרת יקדשו ידי לעושיהן".
הראב"ד סובר, שאמנם אי אפשר להקנות דבר שלא בא לעולם, אבל כל אחד מהשותפים קונה את שותפו בדומה לקניין של עבד עברי, וקניין זה מועיל לעניין שמה שיעשה אותו שותף, יהיה קנוי לחברו. והרי זה דומה לאשה המקדישה את מעשה ידיה, שההקדש חל, ואף על פי שמעשה ידיה הוא דבר שלא בא לעולם, יכולה לומר 'יקדשו ידי לעושיהן', והידיים נמצאות בעולם (כתובות נט.). וסובר הראב"ד, שאף על פי שהשותפים לא אמרו בלשון שקונים זה את גופו של חברו, מפרשים כך את כוונתם.
להלכה, דעת המחבר (חושן משפט סימן קעו סעיף ג) כדעת הרמב"ם, ואילו דעת הרמ"א כדעת הראב"ד, ובנתיבות המשפט (שם ס"ק ה) כתב, שדעת רוב הפוסקים כדעת הראב"ד.
המהרי"ק (שורש קפב) הסיק מדברי הראב"ד, שכיוון שהשותפים עושים קניין להשתתף, הם אינם יכולים לחזור בהם מהשתתפותם, אלא על ידי שיפרקו את השותפות בקניין. ואין דינם כדין פועל, שאף על פי שהתחייב לעבוד יכול לחזור בו בתוך הזמן משום 'עבדי הם ולא עבדים לעבדים'.
וכתב בקצות החושן (סי' שלג ס"ק ו), שהמהרי"ק סובר, ששותפים שהקנו זה לזה אינם יכולים לחזור בהם בלי קניין חדש, משום שגם פועל שעשה קניין על התחייבותו לעבוד, אינו יכול לחזור בו. והיות שהש"ך (סי' שלג ס"ק יד) כותב שראשונים רבים חולקים, וסוברים שפועל יכול לחזור בו גם כשקיבל קניין, עולה שגם לדעת הראב"ד שהשתתפו בקניין, יכולים השותפים לחזור בהם, שהרי הקניין שקונים זה את זה דומה לקניין של בעל הבית בפועל.
בנדון דידן, יש לראות את חתימת השותפים על מסמך כקניין סיטומתא, ונמצא שהשתתפו בקניין. אמנם, יש לומר כי היות שהנתבעים רוצים לחזור מההשתתפות עם התובע, הם רשאים לעשות כן.
הרמ"א (חושן משפט סימן ס סעיף ג) מביא מחלוקת לגבי מי שהתחייב לזון את חברו: "י"א דהמקבל עליו לזון חבירו סתם, כל ימי חייו או כל זמן שצריך משמע. וי"א דאם קבל עליו לזונו סתם, או יתן לו ק' זהובים לשנה, נפטר בשנה אחת מנדרו".
לדעה הראשונה ברמ"א, מי שהתחייב לזון את חברו בסתם, ולא קצב את ההתחייבות בזמן, הכוונה היא לעולם. לעומת זאת, לדעה השנייה, ההתחייבות היא למינימום זמן. ולכאורה, מחלוקת זו מתאימה גם לנדון דידן.
אלא שיש מקום לחלק, שהרי במקרה שבו דיבר הרמ"א, אין למתחייב תועלת מכך שהתחייב לזון את חברו. לעומת זאת, בנדון דידן הרי כל אחד מהשותפים יכול לחלות, ולכן יש מקום לומר שלכולי עלמא נאמר שההתחייבות היא לעולם. מאידך, יש מקום לומר שכוונתו של סעיף פיצויי המחלה הוא רק למחלה זמנית, והשותפים האחרים ישתדלו למלא את תפקידו של השותף שנעדר מהעבודה עקב מחלה, אבל לא מתקבל על הדעת שיקבלו עליהם לעבוד עבורו כשיהיה חולה שנים רבות.
בנוסף על האמור לעיל, יש לציין, כי היות שלעיל הסקנו, שהשותפים יכולים לחזור בהם בכל זמן שירצו מהתחייבותם ההדדית, ברור לחלוטין, שתוקפו של סעיף מסוים בהסכם שביניהם אינו רב מתוקפו של ההסכם כולו, ולכן ברור שמטרת הסעיף הייתה לשלם לשותף החולה רק כל זמן שהוא עדיין חלק מהשותפות, אבל אם הוא למעשה פרש מהשותפות עקב מחלה, ברור שהשותפים האחרים יכולים לבטל את חלקו בשותפות, וממילא גם למנוע את סעיף פיצויי המחלה.
ואף שהנתבעים שילמו משכורת לתובע במשך זמן ממושך, אין לראות בכך משום הודאה שסעיף הפיצויים תקף לעולם.
הלכה פסוקה טענת שוכרים ששילמו דמי שכירות במזומן ותשלום חשבונות עבור שוכרים אחרים במתחם
תקצירים מתוך פסקי דין - רשת בתי הדין 'ארץ חמדה גזית'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
