ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

על יציאת מצרים וקריעת ים סוף ;">

בית מדרש פרשת השבוע חומש שמות בשלח Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

שבט תשס"ז

על יציאת מצרים וקריעת ים סוף

מתוך" קול צופייך" גיליון 391



סוכם על ידי תלמידים

מוקדש להצלחת
איתן יוסף בן יצחק יעקב

"ויהי בשלח" - לשון צער
פרשת השבוע פותחת בפסוק "וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱ-לֹקִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱ-לֹקִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה" (שמות יג, יז). וידועים דברי הגמרא במגילה (דף י' ע"ב) "אמר רבי לוי ואיתימא רבי יונתן, דבר זה מסורת בידינו מאנשי כנסת הגדולה, כל מקום שנאמר ויהי אינו אלא לשון צער (כי במילה ויהי טמונה קריאת צער 'וי'. והגמרא הקשתה מכמה מקומות שכתוב "ויהי" והיתה שם שמחה גדולה כמו "ויהי ביום השמיני" וכדו' ולכן) אמר רב אשי כל ויהי איכא הכי ואיכא הכי", עכ"ל הגמרא.

נשאלת השאלה: מי שהוא שאמר "וי" כשיצאו ישראל ממצרים ? והתשובה היא: פרעה אמר כן, וכדלהלן.

שלחיך פרדס רמונים
כתוב בשיר השירים (ד, יג-טו) "שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים עִם פְּרִי מְגָדִים כְּפָרִים עִם נְרָדִים. נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם קָנֶה וְקִנָּמוֹן עִם כָּל עֲצֵי לְבוֹנָה מֹר וַאֲהָלוֹת עִם כָּל רָאשֵׁי בְשָׂמִים. מַעְיַן גַּנִּים בְּאֵר מַיִם חַיִּים וְנֹזְלִים מִן לְבָנוֹן". חז"ל דורשים את הפסוקים הללו בעניין יציאת עם ישראל ממצרים, וז"ל המדרש (ש"ר כ, ה): 'ויהי בשלח פרעה, הה"ד שלחיך פרדס רמונים. א"ר לוי משל לאחד שהיה לו שדה והיה בה גל של צרורות (השדה היתה מוזנחת מאוד ומלאה באבנים), עמד ומכרה לאחר. עמד אותו האיש שקנאה והעביר אותו הגל מתוכה ומצא תחתיו מים חיים, נטעה גפנים, עשאה שורות שורות, נטע בה כל מיני בשמים, נטע בה רמונים, העמידה על קנים, בנה מגדל בתוכה והושיב בתוכה שומר, כל מי שהיה עובר עליה היה משבחה. עבר עליה אותו האיש שמכרה, ראה אותה מליאה כל טוב, אמר אוי לי שכך מכרתי אוי לך שכך הוצאתי מידי. כך היו ישראל במצרים גל של צרורות שנאמר גן נעול אחותי כלה גל נעול מעין חתום, כיון שיצאו נעשו פרדס רמונים שנאמר שלחיך פרדס רמונים וגו' נעשו כגפן היין, נעשו שורות שורות, ראובן שמעון לוי ויהודה, וכן כולם, נטע בה כל מיני בשמים שנאמר נרד וכרכום קנה וקנמון, נטע בה תפוחים שנאמר תחת התפוח עוררתיך, סמכה על הקנים אלו קני המנורה, מצא בה מים חיים שנאמר מעין גנים באר מים חיים, בנה בה מגדל שנאמר ויבן מגדל בתוכו וגם יקב חצב בו, הושיב בתוכה שומר שנאמר ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך, כל הימים שהיו הבריות רואים את ישראל היו משבחין אותן. ומי היה משבחן בלעם הרשע שנאמר (במדבר כד) מה טובו אהליך יעקב כנחלים נטיו, בלעם ראה אותן ותמה, פרעה ראה אותם שורות שורות כהנים לוים וישראלים דגלים דגלים התחיל צווח ואמר אוי לו לאותו האיש שכך הוציא מתחת ידו לכן נאמר ויהי בשלח פרעה".

ויקח משה את עצמות יוסף עמו
כתוב (שמות יג, יט) "ויקח משה את עצמות יוסף עמו". על פסוק זה אמרו בדרך המוסר: משה רבנו לימד אותנו להוסיף בכל דבר: להוסיף במצוות, ולהחמיר במצוות.

כי בר"ח העם - 210 שנים
כשעם ישראל יצאו ממצרים, באו יועצי פרעה והסיתו אותו לרדוף אחריהם, וכך כתוב (שמות יד, ה) "וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם כִּי בָרַח הָעָם וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו אֶל הָעָם וַיֹּאמְרוּ מַה זֹּאת עָשִׂינוּ כִּי שִׁלַּחְנוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ". ומבאר הרב חיד"א ע"ה, שהמלה 'ברח' - בגמטריא רד"ו (210), וכך אמרו המצרים לפרעה, מדוע שלחת את בני ישראל בטרם עת, והלוא לא השלימו מארבע מאות שנות עבדות שנגזרו עליהם, אלא 'בר"ח' שנים בלבד. ומשום כך פרעה רצה לרדוף אחרי ישראל כדי שישלימו ארבע מאות שנות השעבוד שנגזרו עליהם.

אבל הגמרא כבר מבארת שקושי השעבוד הוא שהשלים לעם ישראל את מנין ארבע מאות השנים. ויש אומרים שהריבוי של עם ישראל שנולדו ששה בכרס אחד הוא שהשלים את המנין לארבע מאות שנות עבדות. ויתכן וזה הפירוש "כי שלחנו את ישראל מעובדנו " - שלחנו אותם מוקדם כי העבדנו אותם קשות.

וכל רכב מצרים ושלישים על כולו
כשפרעה והמצרים רצו לרדוף אחרי בני ישראל, כתוב (שם פסוק ז): "ויקח שש מאות רכב בחור וכל רכב מצרים ושלשם על כלו".

אומר רש"י: "ומהיכן היו הבהמות הללו א"ת משל מצרים הרי נאמר (שמות ט) וימת כל מקנה מצרים. וא"ת משל ישראל והלא נאמר (שם י) וגם מקננו ילך עמנו. משל מי היו מהירא את דבר ה' מכאן היה רבי שמעון אומר כשר שבמצרים הרוג טוב שבנחשים רצוץ את מוחו", עכ"ל.

מה תצעק אלי
משה רבנו רואה את המצרים מתקרבים לעם ישראל, והוא עומד ומתפלל, אך הקב"ה אומר לו (שמות יד, טו): "מה תצעק אלי" ? אומר משה רבנו לה': והרי המצרים רודפים אחרינו, ולכן אני מתפלל !
אמר לו הקב"ה: כנסו לים וזכות האבות תגן עליכם ויקרע הים (עיין בדברי רש"י שם).

כל העולם ידעו על קריעת ים סוף
ואומרים חז"ל שכל העולם כולו ידע על קריעת ים סוף. ולכאורה, בתקופתם לא היו רשתות תקשורת, ואם כן כיצד הגיעה השמועה והידיעה לכל מקום בעולם? אלא אומרים חז"ל על הפסוק "ויבקעו המים", "כל מים שבעולם" (עיין רש"י שמות יד, כא), בשעה שנקרע הים לישראל, כל מימות שבעולם נקרעו, וכל אדם שהחזיק כוס מים, נבקעו המים שבכוס לשנים והוא ראה את ישראל עוברים בין בתרי המים, וכן כל מי שהיה רוחץ באמבטי נעשה לו כן, וכל כיוצא בזה. ועל זה נאמר (שמות טו, יד) "שמעו עמים ירגזון" - שמעו קול הבקיעה, אבל הם לא לקחו מוסר, אבל יתרו שמע ובא, היינו שהתגייר.

ויאמינו בה' ובמשה עבדו
האמונה שהאמינו עם ישראל בהקב"ה בשעת קריעת ים סוף היתה מוחשית, מאחר וראו את כל מכות מצרים, ואת הנס הנורא של קריעת ים סוף, וזהו שכתוב בתחילה (שם, ל) "וַיּוֹשַׁע ה' בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם. וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם", ואז הגיעו למצב של אמונה מוחלטת כמו שהתורה מעידה "וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה' וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ".

ויושע ה' - ויאמינו בה'
הרה"ג זוין זצ"ל מביא מעשה באשה אחת שהיו לה צרות צרורות, והיא ובעלה היו חולים, ולא היה מי שיפרנס את בני הבית, ולרש אין כל, הילדים רעבו ללחם, והמצב היה נורא ובלתי נסבל. נכנסה אותה אשה לאדמו"ר אחד לבקש ולהתחנן מלפניו על בעלה ובני ביתה. עודד אותה האדמו"ר ואמר לה שעליה להאמין שכל מה שהקב"ה עושה זה לטובה, וכי הוא לעולם לא יזניח אותה, ועליה להאמין שה' שומע את תחינתה והוא גם יושיע אותה מצרתה. יצאה אותה אשה מלפני האדמו"ר בפחי נפש, ואמרה לשמש במר נפשה שהאדמו"ר שלו אינו יודע מה זו תפילה. גער בה השמש והשתיק אותה. צעקה האשה בכפליים, וצעק עליה השמש בחזרה. שמע הרב את המהומה וקרא לשמש לדעת מה זה ועל מה זה, וסיפר לו השמש מה שאירע. התעניין האדמו"ר וביקש לקרוא שוב לאותה לאשה ושאל אותה: מדוע את אומרת כך? אמרה לו האשה כל יום בתפילה אנו מזכירים את קריעת ים סוף, ושם כתוב "ויושע ה'" ורק לאחר מכן אומרים "ויאמינו בה'" - אבל האדמו"ר דורש ממני את ההפך, שאני צריכה להאמין, ורק אחר כך ה' יושיע אותי, ומן הראוי הוא שהקב"ה יושיע אותי, ורק אחר כך אני אאמין בו באמונה שלמה. הרים האדמו"ר עיניו לשמים, ואמר רבש"ע, צודקת אשה זו בטענותיה, תן לה את רצונה ותושיע אותה, כשם שהושעת את ישראל בצאתם ממצרים ונסתתמו טענותיהם של כולם, ומכח זה "ויאמינו בה'".

את השירה הזאת לאמור
כתוב בשירה (שמות טו, א) "אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' ויאמרו לאמר אשירה לה' כי גאה גאה סוס ורכבו רמה בים". מה הפירוש "לאמר" ? אלא משה רבנו היה אומר פסוק, וכולם ענו את המשך הפסוק "שירו לה' כי גאה גאה סוס ורכבו רמה בים".

ותקח מרים את התוף בידה - שלא תשמע שירת הנשים
כתוב (שמות טו, כ) "ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את התף בידה ותצאנה כל הנשים אחריה בתופים ובמחלת". המילה "התוף" נכתבה בה"א הידיעה, ומוסר גדול נלמד מכאן. מרים הנביאה אמרה לבנות ישראל במצרים: תכינו תופים כי ה' יגאל אותנו. וכשיצאו ממצרים ונקרע הים, התחילו משה וכל הגברים לשיר. אמרה מרים לנשים: והרי אני הצלתי את משה כשהיה ביאור, ואני אחותו הבכירה, ובזכות נשים צדקניות נגאלו אבותינו ממצרים, ואם כן אנו הנשים צריכות לשיר ! אך כיון שידועה ההלכה ש"קול באשה ערוה", על כן אתן תכו בתופים בקול חזק, וכך לא יישמע קול השירה של הנשים.

התבטלות לרב גם בשיריו
זאת ועוד, אמרה מרים לנשים: כמו שמשה אומר שירה וכל העם עונה אחריו, כך אני אשיר ואתן תענו אחריי. אמרו לה הנשים: והרי את שרה את המילים של השיר של משה רבנו, ומה המיוחד בזה ? אמרה להם מרים: באתי ללמד אתכן שצריכים לקבל את כל דבריו של הרב ללא יוצא מן הכלל, ואיננו קונסרבטיבים או רפורמים, ואנחנו אפילו את שירתו של הרב לא יכולים לשנות.

בארה של מרים - סגולה לחכמה
מרן הבית יוסף היה מחותן עם האר"י הקדוש, הבנים שלהם היו נשואים זה לזה. והאר"י הקדוש היה רגיל לומר לב"י שהוא בא לעולם בשביל ההלכות, והיה אומר למהרח"ו שבא לעולם הזה בשביל ללמוד ממרן הבית יוסף וממנו, ולכתוב את דבריו, ולאלשי"ך הקדוש אמר שהוא בא לעולם בשביל הדרשות שלו. האר"י הקדוש לימד את המהרח"ו עניינים עמוקים בתורת הקבלה,וידוע שדברים אלו קשים מאוד, עד שהיום הוציאו ספרים עם ציורים וצבעים שונים כדי להמחיש את ההבדלים שבעניינים השונים, אבל בתקופות קודמות היו יודעים המקובלים לכוון בלי כל הציורים האלה, ובאמת להבין בקבלה זה קשה מאוד, ואיך הצליח המהרח"ו ללמוד דברים עמוקים ונשגבים מתורתו של האר"י הקדוש בעצמו? אלא פעם אחת ביקש האר"י הקדוש ממהרח"ו להתלוות אתו לכנרת, וטיילו בספינה. המהרח"ו לא הבין, וכי אין לו מה לאר"י הקדוש מה לעשות אלא לטייל בספינה? וכשהגיעו למקום מסויים בכנרת, אמר לו האר"י הקדוש מהר קח מים בכלי מהים ותשתה. אמר לו המהרח"ו אין לי כלי, אמר לו האר"י הקדוש קח בידיך מים ותשתה. לקח מהרח"ו מהמים ברך ושתה, אמר לו האר"י הקדוש שזכה לשתות מבארה של מרים, ומאז נפתחו למהרח"ו מעיינות החכמה, והצליח להבין את כל ההשגות הגבוהות שבתורת הקבלה.

מי מרה - נסיון מר ושכרו בצידו
לאחר שעברו שלושה ימים ולא מצאו מים, כתוב (שמות טו, כג) "וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ מָרָה". כשראו כך ישראל, התחילו לצעוק כי פחדו שמא ימותו בצמא במדבר היבש והצחיח, "וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל מֹשֶׁה לֵּאמֹר מַה נִּשְׁתֶּה". משה רבנו הבין שהמצב קשה, וכי הקב"ה דורש מהם להתפלל ולזעוק, ועל כן: "וַיִּצְעַק אֶל ה' וַיּוֹרֵהוּ ה' עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ". העץ שהראה לו הקב"ה היה עץ יפה במיוחד, וי"א ששמו הרדוף (עיין פסחים ל"ט ע"א ברש"י ד"ה הרדוף), והנה רק התקרב אליו משה, החל לנדוף מהעץ ריח חזק של מרירות נוראה. עם ישראל התקרבו אחריו והריחו אף הם והתחילו לצעוק, הרי המים שיש כאן מרים, אדרבה עליך למצוא ממתיק למים, ומה אתה עושה עם עץ יותר מר מהמים עצמם? ובכל אופן הקב"ה ניסה שם את משה רבנו, ומשה לא התייחס לתלונות של ישראל, והשליך את העץ למים ומייד נמתקו המים. עיקר הנסיון של עם ישראל היה שהם היו צריכים לבקש בדרך ארץ שמרע"ה יבקש עליהם רחמים, ולא לבוא אליו בדרישות קשות ובטענות, ובכל אופן מרע"ה צעק אל ה' ונענו כולם בזכות ענוותנותו.

חוק ומשפט - פרה אדומה והשבת
התורה כותבת שהניסיון של מי מרה היה "חוק ומשפט" - "שם שם לו חוק ומשפט ושם ניסהו" (שמות טו, כה). ומבאר רש"י: "שם שם לו - במרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהם, שבת ופרה אדומה ודינין", עכ"ל. ויש להבין, בשלמא פרה אדומה היא חוק, כידוע, שהיא מטהרת את הטמאים ומטמאת את הטהורים. אלא מדוע שבת נקראת "חוק"? אלא, שכל דיני השבת הם חוק, ויש בהם דינים המעוררים תמיהה, ואין הסבר לדבר, וכמו שהתורה כותבת כאן. לדוגמא, אם יש ישיבה המונה כמאתיים בחורים בלעה"ר, וקונים לכבודם לחמים שלמים (שהם זולים מלחם פרוס), וצריכים לפרוס אותם לארוחות השבת, והדבר מהוה טרחה עצומה לאחראי, עד שידו כואבת ומתנוונת - ואע"פ שהוא עושה טרחה גדולה מאד, אין בזה כל איסור. ומאידך, על לחיצה קלילה על מתג החשמל, שהוא לעצמו מעשה נטול כל טרחה ומאמץ לחלוטין - חייב סקילה. מכאן שהלכות שבת הם חוק, וזהו "חוק ומשפט" - שבת ופרה אדומה.

האכלת ציפורים בשבת בשלח
המן שירד לעם ישראל במדבר היה הוכחה מוחשית על קדושתה של השבת. משה רבנו ציוה את ישראל על פי ה' שכל ימות השבוע יקחו מן ליום אחד בלבד, וכשהגיע יום השבת אמר להם שצריכים לקחת ביום שישי גם עבור יום השבת, ולא להותיר ולא להחסיר. מה עשו דתן ואבירם ? הלכו בליל שבת ופיזרו מן, והלכו ואמרו לכל עם ישראל בואו וראו שיורד מן בשבת, וכל זה כדי להראות ח"ו שמשה אינו דובר אמת. אבל כתוב (שמות טז, כז) "ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט ולא מצאו" - כי הציפורים באו ואכלו את כל המן, ועל זה כתוב (שמות טז, כט) " ראו כי ה' נותן לכם את השבת" - ראו בחוש. וזהו המקור למנהג להאכיל ציפורים בשבת בשלח, וכך נוהגים אחינו האשכנזים. ומיהו, יש שמאכילים אותם בשבת, וטועים הם כיון שאין מזונותם של הציפורים עליהם, ועל כן אין להאכילם בשבת. ומי שרוצה לקיים את המנהג, יכין מערב שבת צלחת עם פירורי לחם מכוסה בניילון ויניחנה בגזוזטרא, וביום שבת יסיר את הניילון.

קריאת פרשת המן - סגולה לפרנסה
בסוף הפרשה מובאת פרשת המן. וידוע שקריאת פרשת המן היא סגולה לפרנסה טובה, ויקראנה מילה במילה בשמחה, והקב"ה יתן לו פרנסה בשפע.

והיה כאשר ירים משה ידו
אומר משה ליהושע "בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק וכו' ויעש יהושע כאשר אמר לו משה להלחם בעמלק" (שמות יז, ט-י). אומר יהושע למשה, אני אצא להלחם עם עמלק, אבל איני יודע להלחם כי אני בן ישיבה, וכיצד אלחם עם עמלק אשר כגובה ארזים גובהו וחסון הוא כאלונים ?

על כך אמר לו משה רבנו " צא הלחם בעמלק" (וכידוע "צא" הוא שם קדוש), ועם "נשק" זה של משה רבנו והבטחתו, יצא יהושע להלחם בעמלק וניצח במלחמה.

וכתוב "והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו וגבר עמלק. וידי משה כבדים ויקחו אבן וישימו תחתיו וישב עליה" וכו' (שמות שם, יא-יב). אומר רש"י: "ולא ישב לו על כר וכסת, אמר ישראל שרויין בצער אף אני אהיה עמהם בצער". ואומרת הגמרא במסכת ר"ה (דף כ"ט ע"א) "וכי ידיו של משה עושות מלחמה וכו' אלא לומר לך כל זמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו מתגברים" וכו'. כשאנו אוחזים בתורה אז "וגבר ישראל".

כי יד על כס יה
כתוב (שמות יז, טז) "ויאמר כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור". אומרים חז"ל: אין הכסא שלם ואין שמו של הקב"ה שלם עד שימחה זרעו של עמלק. ובכל דור ודור מי ששונא את עם ישראל הוא בבחינת 'עמלק'.

אנחנו רוצים שהקב"ה ישמיד את דורו של עמלק, ואז יקוים הפסוק (תהלים קלב, יג): "כי בחר ה' בציון אוה למושב לו" - האות א' תשלים את המילה "כס" - לכסא, והאותיות ו', ו - ה' ישלימו את שם ה', ויהי רצון שיהיה בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן.

הפטרת השבת

מפטירין בשבת בספר שופטים פרקים ד' - ה'. יש נוהגים להתחיל לקרא מפרק ד' "ודבורה אשה נביאה", ויש שמתחילים מפרק ה' "ותשר דבורה", וכן מנהג הספרדים.

מים שאל חלב נתנה
כתוב בהפטרה (שופטים ה, כה) "מים שאל חלב נתנה". שתיית חלב לאדם עייף, משכרת. סיסרא היה עייף ונח באוהל, וכתוב שאמר לדבורה (שם ד, כ) "עמוד פתח האהל והיה אם איש יבא ושאלך ואמר היש פה איש ואמרת אין". סיסרא פונה לדבורה בלשון זכר "עמוד", וכוונתו היתה שתעמוד בתקיפות על המשמר ותאמר שאין רשות לשום אדם שיכנס לאוהל.

ותקח יעל אשת חבר את יתד האוהל
כתוב (שופטים ד, כא) "ותקח יעל אשת חבר את יתד האהל ותשם את המקבת בידה ותבוא אליו בלאט ותתקע את היתד ברכתו ותצנח בארץ והוא נרדם ויעף וימת". כיצד הרגה יעל את סיסרא ? היא לקחה יתד ופטיש, והניחה את היתד ברכתו, והכתה בחוזקה בעזרת הפטיש, והיתד נכנס מצד אחד ויצא מהצד השני, וכך מת סיסרא.

ויש לשאול, וכי רק בדרך זו היתה יכולה להורגו ?! והלא היתה יכולה לקחת חרב או סכין ולהורגו בה ? אלא אמרה יעל: חרב וסכין הם כלי מלחמה של גברים, ואשה אינה יכולה ליטול כלי של גבר, אבל יתד אני יכולה לקחת כיון שהיא כלי לבניית אוהל, ואשה יכולה לסייע בבנין האוהל, ולכן לקחה את היתד והרגה בו את סיסרא.

מנשים באהל תבורך
כתבו בהמשך ההפטרה (שופטים ה, כד): " תברך מנשים יעל אשת חבר הקיני מנשים באהל תברך ". ויש לשאול, מה עניין הכפילות "תברך מנשים" - "מנשים באהל תברך" ?

המלאכים שבאו לבקר את אברהם אבינו ע"ה שואלים אותו "איה שרה אשתך ויאמר הנה באהל" (בראשית יח, ט). לאחר שיצחק אבינו נשא את רבקה לאשה כתוב "ויבאה יצחק האהלה שרה אמו" (שם כד, סז). ובלאה ורחל נאמר "ויצא מאהל לאה ויבא באהל רחל" (שם לא, לג).

וכשכתוב "תברך מנשים יעל" - "מנשים באהל תברך", הכוונה היא שהיא תתברך כמו שנתברכו אמותינו שרה, רבקה, רחל ולאה, כי היא עשתה מעשה בכוח ובעזות כדי להלחם ולהציל את עם ישראל.

ואוהביו כצאת השמש בגבורתו
בסוף ההפטרה נאמר (שפטים ה, לא): "כן יאבדו כל אויבך ה' ואוהביו כצאת השמש בגבורתו". אומרים חז"ל (יומא כ"ג ע"א ועוד): "תניא הנעלבין ואינן עולבין שומעין חרפתן ואינן משיבין עושין מאהבה ושמחין ביסורין עליהן הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו".

הפשט הוא, מי שמעליבים אותו ואינו מגיב אלא שותק, עליו נאמר הפסוק הנ"ל. ויש אומרים, אם למשל אדם מטבעו הוא רגזן, והוא מעליב את שמעון ואומר לו: "אתה רגזן". יכול שמעון לטעון כנגדו: "אתה בעצמך רגזן" ! אך אם אינו עושה כן ושומע חרפתו ולא משיב עליו נאמר "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו".

והיה אור הלבנה כאור החמה
ועוד יש לומר, חז"ל אומרים שהלבנה התלוננה ואמרה שאי אפשר לשני מלכים בכתר אחד. השמש שמעה את דברי הלבנה ושתקה (עיין רש"י בראשית א, טז ממסכת חולין דף ס'). וידועים דברי הזהר הקדוש, שאין ללבנה כלום משלה, ואת אורהּ היא מקבלת מהשמש. והיתה השמש יכולה לומר: מדוע שאתן מהאור שלי ללבנה ?! ואף על פי כן היא לא עשתה כן.

ולעתיד לבא כתוב (ישעיה ל כו): "והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתיים ביום חבש ה' את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא". ויהי רצון שיראו עינינו וישמח לבנו בביאת הגואל ובבנין אריאל במהרה בימינו אמן.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il