ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- מנהיגות
- הדרך להנהגה
- ספריה
- קומי אורי
- יב - הנהגה
"ככל הגוים אשר סביבותי", זה הביטוי המציין את הבשלות להנהגה מלוכנית בישראל.
בניגוד למקובל בתודעה ההמונית, אין כאן כל שלילה בדרישה שההנהגה תדמה למקובל בתרבות הפוליטית של אומות העולם. אדרבה, מבאר הנצי"ב מוולוז'ין בפירושו לתורה ("העמק דבר", דברים יז, יד) שעל-מנת לקבוע מהו המשטר הראוי למדינה במצב נתון, אין להסתמך על הידיעה ההלכתית לבדה, שיש מצוות עשה להעמיד מלך, כי אם גם לבחון את מצב התרבות הפוליטית בעולם באותו זמן:
"יש מדינה שאינה יכולה לסבול דעת מלוכה, ויש מדינה שבלא מלך היא ספינה בלא קברניט. ודבר זה אי אפשר לעשות על פי הכרח מצות עשה, שהרי בענין השייך להנהגת הכלל נוגע לסכנת נפשות שדוחה מצות עשה. משום הכי לא אפשר לצוות בהחלט למנות מלך כל זמן שלא עלה בהסכמת העם לסבול עול מלך, על פי שרואים מדינות אשר סביבותיהם מתנהגים בסדר יותר נכון, או אז מצות עשה לסנהדרין למנות מלך".
אחד הלקחים העולים מדברי הנצי"ב, הוא שהנהגת המדינה דורשת מעורבות במדעי המדינה. אי-אפשר לנהל מדינה רק מתוך ההכשרה של בית המדרש הפנימי, המספק את צורכי הרוחניות והמוסר של היחיד ושל הקהילה. צריך להיות מצוי במהלכי המחשבה המדינית של התרבות הכללית, בפילוסופיית המשטר המדיני, הן מהבחינה התיאורטית והן מהבחינה המעשית, על-מנת שלא לשגות באשליות אוטופיות בדבר "המדינה האידיאלית על-פי תורה". המדינה הינה תמיד מחוברת אל הריאליה, גם כאשר התוכן האידיאי המדריך אותה הוא נשגב, כפי שהיא המדינה שלנו (אורות עמ' קס, ז).
ביטוי מובהק לסכנה שיש בהפקדת הגורל הלאומי בידי אנשי קודש בלתי מלומדים בהוויות המדע המדיני והחולין, יש בממלכת החשמונאים. הדור הראשון, שהיו כולם צדיקים ונלחמו בחירוף נפש נגד ההתייוונות, הקימו מדינה שהפכה למתייוונת, שראשיה מסואבים בכל נוראות ההנהגה ההלניסטית. הסיבה לכך איננה היעדר מסירות נפש לעניינים שבקדושה, כי אם האשליה שעל-ידי העמדת כוהני ה' בראש המדינה תיפתרנה כל הבעיות. אך האמת היא שהמדינה הממשית באותם הימים היתה זו היוונית, ומאחר שלא הגו הכוהנים משנה מדינית הכוללת את כל דרישות החיים, וסברו שדי בהנחת כיפה על ראש המדינה, נכשלו. לעומתם, מלכות בית דוד מפנימה גם יסוד שמקורו באומות העולם, "אתי מרות המואביה", והיא מבחינה זו "ככל הגויים". מובן מאליו שהמלכות הישראלית כוללת הקרנה רוחנית שהיא גם למעלה ממלכות האומות, "שהמלך שליח הוא להשמיע דברי האל" (רמב"ם חגיגה פ"ג ה"ו). אלא שקשה למלא את שתי הפונקציות כבר בראשית יסוד המלכות, ולכן נחלקה הפעולה המשיחית לשני שלבים: משיחיות בן יוסף ומשיחיות בן דוד. עניין זה הוסבר היטב במשנתו של הרב יהודה אשכנזי זצ"ל בספרו שראה אור לאחרונה, "מספד למשיח?" (הוצאת ספריית חוה).
מנהיג עם בשורה לאנושות
לקח נוסף מדברי הנצי"ב, מהכיוון ההפוך, עולה בעקבות שאלה המתבקשת מאוד למקרא דבריו. כיצד ייתכן שמצווה כל כך קרדינלית כהעמדת המלך תהיה תלויה במצב העניינים אצל אומות העולם? אמנם מצאנו מצוות רבות שתלויות בתנאים חיצוניים על-מנת שיחול החיוב לקיימן, אך לא מצאנו היתלות מהותית בגויים כי אם במצווה זו. כאן אנו נוגעים בשאלה יסודית. עצם זה שהתורה דרשה הקמתה של מדינה, ישות מדינית, "ואעשך לגוי גדול", מורה על כך שלא די בהקמת ישות דתית לשם תיקון העולם. קהל היעד של הדת הוא חיי הפרט הפנימיים. אבל המנוף העיקרי המניע את גלגלי החיים הוא הפוליטיקה. משום כך יש לפעול במסגרת ישות פוליטית, העשויה לשנות את הלכי החיים של האנושות כולה: "לגוי גדול... ונברכו בך כל משפחות האדמה". יוצא שהקמת המשטר המדיני בישראל מכוון להשפיע השפעה אוניברסלית. ברור הדבר שאי-אפשר להשפיע בלי להימצא במידת מה במדרגתו של המושפע. משום כך קבעה התורה את החובה להתאים את המשטר לתרבות הפוליטית של הזמן, כך שייווצר צינור השפעה על אומות העולם.
כל זה מחייב את המנהיג הפוליטי להיות חדור בהכרה שהוא מייצג אתוס ייחודי, בעל מסר אוניברסלי, המקדש שם שמים לעיני אפסי ארץ. עליו לדאוג לא רק לתקינות ענייני המדינה פנימה, אלא גם לדאוג לכך שהמשטר יוכל להוות דגם לחיקוי, או על כל פנים להשראה, בעבור כל העולם. מובן שאם המנהיג אינו חש שהוא נושא בקרבו בשורה בעבור האנושות, ובייחוד אם הוא משועבד מבחינה תרבותית לסולם הערכים של אומה אחרת, אין הוא יכול לתפקד. כך מבאר הרב קוק זצ"ל (אדר היקר עמ' קלז) את כישלונו של אחאב במלחמה כאשר ריחם על בן הדד, כנובע מכך שלא הרגיש אחאב שיש לו זכות מוסרית להכניע את אויבו עד כלה, משום שאין הוא נושא בשורה מיוחדת המעלה אותו מעליו.
המלך קורא כל ימי חייו בתורה, ואסור ליבטל ממנה יותר מכל אדם בישראל (עי' אבן האזל הל' מלכים). אך אינו קורא בה כדרך שכל יהודי קורא בספר התורה הפרטי שלו, אלא קורא שם את ההנחיה למדיניותו העולה מתוך פשוטו של מקרא, ולא מתוך מדרשו. אופייני לכך הוא האופן שבו קרא אמציה מלך יהודה את הכתוב בדברים כד, טז בתור הנחיה למדיניותו, כעדות הכתוב בדברי הימים ב (כה, ד), שלא כדרשת חז"ל בסנהדרין, הלומדת מן הכתוב את פסול הקרובים בעדות.
סמכויותיו של המנהיג נרחבות ביותר, שכן הוא שואב את כוחו מכך שהוא האצלה של העם הריבוני, המעניק לו את הזכות לייצג אותו. הלא גם ריבונותו של העם נרחבת מאוד, עד כדי הזכות ליטול נפשו של יחיד אם טובת הכלל דורשת זאת (רמב"ן סוף ויקרא), ומשום כך גם סמכות השלטון נרחבת מאוד. אך דווקא עובדה זו גם מגבילה את כוחו, בכך שאין הוא יכול לעמוד בניגוד לרצון הציבור המפורש, וכביטויו המפורסם של הרב צבי יהודה קוק זצ"ל: "הממשלה בשביל העם, ולא העם בשביל הממשלה".
אין המנהיג פטור מביקורת. "מלכי בית דוד דנין, ודנין אותן". אמנם במצב של חולשה מוסרית של השלטון קבעו רבותינו לגבי מלכים שאינם במדרגה של בית דוד שהמלך אינו עומד למשפט: "מלך לא דן ולא דנין אותו". אך ייתכן לתקן את החסרון הזה על-ידי העמדת שיטת משטר דמוקרטית. ידועה המחלוקת בין התנאים, ואחר כך בין הראשונים, אם ישנה עדיפות למשטר מלוכני (כדעת הרמב"ם), או למשטר דמוקרטי (רס"ג ור"י אברבנאל). ראוי לציין בהקשר שלנו את אחד מטיעוניו של רבנו יצחק אברבנאל לטובת הדמוקרטיה: "בהגיע תור שופטים ושוטרים אחרים יקומו תחתיהם ויחקרו את פשעי הראשונים... ובהיות הנהגותיהם זמניות והם עתידים לתת את הדין אחרי ימים מועטים, יהיה מורא בשר ודם עליהם". על רקע זה, יש לראות בחיוב את הדרישה הגוברת בימים אלה בציבור לחקור את מנהיגיו, גם כאשר אין הוא יודע להסביר לעצמו את פשרו המוסרי האמיתי של דרישתו זו.
מצאנו בספר שמואל שני מלכים שכשלו, שאול ודוד. שאול נפסל מהמלוכה משום שחטאו היה ביטוי לחולשה מדינית, מה שאין כן מעידתו של דוד במעשה בת-שבע, שנגע לפרטיותו, שעם כל מה שדרשה תיקון, לא פגעה ביכולת עמידתו נגד אויבי ישראל. הרב יהודה אשכנזי היה מבטא זאת במשפט קצר: "מה שאני מבקש מראש ממשלה איננו להיות רב, כי אם להיות ראש ממשלה".
כל אלה אינם אלא מעט מן המעט ממה שיש להתבונן בעניינים אלו. תן לחכם ויחכם עוד.
_______________
מתוך הירחון "קומי אורי" היוצא לאור ע"י תנועת קוממיות.
לפרטים והזמנות: [email protected]
טלפון: 02-9974424
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
