ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- ציבור וחברה
- מדינת וממשלת ישראל
- ספריה
- קומי אורי
- ח - המאבק על התודעה
על-פי הדרכתה של תורה ממנים לפרנס על הציבור אדם עם יראת שמים אמיתית, בעל יושר, שלא דואג לעצמו, כפי שהתורה מתארת את משה רבנו. צריך לדעת שכמעט אין מנהיג שלא מרננים אחריו, אפילו אחרי משה רבנו ריננו, כידוע. השו"ע באו"ח סימן נ"ג עוסק בחזן שיצאו עליו שמועות לא טובות, ושם כתוב שרינונים שלא נתקבלו בבית-דין לו התברר שהחזן עבר את העבירה אין להתייחס אליהם כלל, וכן בגמרא ביבמות דף כה כתוב שבמידה שיש אינטרסנטים כנגד שליח הציבור ויש לאנשים עניין להכפיש את שמו, כל עוד לא הוכח בבירור שהשמועות הרעות נכונות אין להתייחס אליהן וימשיך להיות שליח ציבור ולא חייב לפרוש.
אומנם למנות מלכתחילה שליח ציבור שיש עליו רינונים יש בזה בעיה, והר"י מגאש אומר שבשעת מינוי אפילו על רינונים אפשר לסמוך, אבל לגבי מי שכבר משמש בתפקיד אין לסמוך על שמועות, וכך נהוג גם בצבא שלא סומכים על שמועות ואין להשעות אדם מתפקידו בגלל שמועות כל זמן שלא התבררה השמועה. וכתוב על כך בתחומין ט"ז ושם הובאו מקורות רבים, וכדאי לעיין שם. וכל זה במידה שאדם עבר עבירה ולא חזר בתשובה. אבל אם אותו אדם חזר בתשובה, לא שייך למנוע ממנו לשמש בתפקידו. ריטב"א במסכת מכות מביא מחלוקת ראשונים אם רוצח ששב בתשובה חוזר לתפקידו, אבל בעבירות קלות יותר מי שחזר בתשובה ודאי שחוזר לתפקידו.
לגבי הסיסמה הנפוצה "לא נשכח ולא נסלח" - יש לעשות הבחנה: אם אלו שפגעו והשתתפו בגירוש ובהגליית יהודים ובהסגרת חבלי הארץ לידי אויב יעשו תשובה, יכירו שחטאו וינסו לפייס את הנפגעים - וצריך, כמובן, לחשוב מהם בדיוק דרכי התשובה - ודאי שראוי לסלוח להם. אם יבקשו סליחה אמיתית ראוי לסלוח, כי חוסר מחילה היא תכונה לא יהודית. אומנם יש מקרים שבהם לא צריך לסלוח, כגון כשמישהו מוציא שם רע על חברו בזדון, שזה דבר שכמעט לא ניתן לתיקון, ורואים לעיתים כשמכפישים מישהו בעיתון ואחר כך כותבים התנצלות בעמוד האחורי - הרי כולם קראו זאת באותיות גדולות בעמוד הראשון! אבל בדברים אחרים ראוי לסלוח לאחר שביקש מחילה וחזר בתשובה באופן אמיתי. אבל אם סתם נסלח - הרי זו טיפשות!
המהר"ל ב"באר הגולה" מסביר את מאמר חז"ל "כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו תלמיד חכם" שמדובר שם רק כאשר הפוגע אינו מבקש סליחה, שאז ויתור הוא פגיעה בכבוד התורה, אבל אם באמת מבקש סליחה אז ודאי שיש להתעלות על המידות ולמחול. אם כך, מה שאומרים היום "לא נשכח ולא נסלח" זה על-פי המציאות הנוכחית, שהם לא מנסים לתקן את מה שהרסו, וברור שאסור לסלוח! היתה פה פגיעה באנשים, וחילול ה' גדול! ארץ-ישראל הוחזרה לנו במלחמת ששת-הימים, והנה אנשים להוטים להפקיר חלקים בטענת שלום מדומה והם ממשיכים בשטות למרות המציאות המכה בפניהם, אז איך ייתכן למחול להם?
אם כך יוצא שהדברים נכונים במגבלות מסוימות: אם הם לא מתקנים אז ודאי שאין למחול להם, ולא נסלח, אבל אם הם מתקנים - מוטל עלינו לעזור ולקרב אותם.
ודאי שזו מעין מליצה, הרי כתוב במפורש להפך. במינוי דיינים בדורות הקודמים מוזכר שצריך אדם ישר וירא שמים, והתנהגות נאותה בין אדם לחברו. מה שאמרו בגמרא שאין ממנים פרנס על הציבור אלא אם כן קופת שרצים תלויה מאחוריו זה שמן הסתם יש אנשים שמתנגדים למינויו של אותו אדם, ואף על משה רבנו חלקו, אבל מבחינת האמת ודאי שצריך אדם שמלבד הכישורים לגוף התפקיד יהיה ישר ונעים הליכות עם הציבור.
בניגוד לכהן, שעוסק בעבודת בית-המקדש, המלך מופקד על הנהגת המדינה. הוא למשל היחיד שמוסמך להכריז מלחמה, כיוון שזה דבר ציבורי, כפי שכותב הרמב"ם "הלכות מלכים ומלחמותיהם". ככל שהמלך יותר ירא שמים וכנגד עיניו עומדת טובת העם - הוא מצליח בדרכיו. אבל אם הוא הולך בשרירות לבו, אז יש בעיות.
המלך לא צריך להתייעץ בסנהדרין אלא במלחמת הרשות. במלחמת חובה, לעומת זאת, זה מתכסיסי המלוכה וזו סמכותו שלו להוציא את העם למלחמה, ורק צריך ליידע אותם כדי שיתפללו להצלחת עם ישראל. וכן למשל גביית מסים וכל מה ששייך לניהול המדינה הם בסמכותו של המלך. ודאי שבדברים שכתובים בהלכה אסור למלך לשנות, כמו מי חייב במסים וכו', אבל יש הרבה דברים שאינם הלכה אלא הנהגה, שמשתנים לפי המציאות, ובזה יכול המלך להתייעץ בסנהדרין.
בשו"ע בסימן קס"ג בחושן משפט אומר הרמ"א בשם תרומת הדשן, שכאשר הקהילות הטילו מסים על הציבור - כיוון שהציבור קיבל זהו החוק. יש תוקף להחלטת המלכות גם כאשר לא מבינים אותה. יש החלטות של ועד בית, למשל, מחליטים לגבות סכום לצורך ניקיון חדר המדרגות, ולא מתחשבים בשטח הדירה, כך שדירה של מאה מטר מרובע תשלם כמו דירה של חמישים מטר מרובע, אבל כיוון שכך הוחלט באסיפה אז כך יעשו. מלך מטיל מסים, ואם יש ספק ישאל את הסנהדרין, אבל זה לא ממש דין של תורה.
מלך שיש בו יראת שמים לא יעשה עוול, לא יקדם את ענייניו הפרטיים, לא ימעל באמון שניתן בו. ומבחינת המוסר - המלך צריך להיות דוגמה לעם!
יראת שמים זו הערובה הטובה ביותר לכך שהמלך לא יחטא. אם יגבילו את המלך ויקבעו חוקים מבחוץ זה חזי לאצטרופי, אבל זה לא העיקר. העיקר שיהיה אדם ישר וירא שמים. בארץ רצו לשנות את צורת השלטון על-מנת ליצור הנהגה ראויה, אך הם אינם מבינים שזה לא יפתור את הבעיה. לא משנה מהי צורת השלטון ואיזה סוג של דמוקרטיה תהיה, מה שיקבע הוא אם אדם הוא אדם. אם המנהיג יהיה ישר אז גם במונרכיה יהיה טוב, ולעומת זאת דמוקרטיה יכולה להפוך לחותמת גומי, ולכן העיקר הוא חינוך ליראת שמים. הרצון לתקן הוא טוב, אבל אם החינוך לא יהיה חינוך ולא תהיה יראת שמים אמיתית אז זה לא יפתור את הבעיה.
האם להמשיך בישיבה או להתקדם בצבא?
זו שאלה כבדת משקל, שצצה רבות בישיבות הסדר - האם להמשיך בישיבה או להתקדם בצבא לקצונה. בחור שיכול להתקדם בתורה ולהיות תלמיד חכם גדול צריך לעזוב את כל הדברים האלה ולהקדיש את חייו לעולמה של תורה. אנחנו היום נלחמים בשתי חזיתות - החזית על קיומה הפיזי של מדינת ישראל, ולא פחות מכך חזית על דמותו הרוחנית של עם ישראל, האם ללכת על-פי תורת ישראל או להיות ככל הגויים, ואין לנו הרבה אנשים שיכולים להדריך ולהשפיע ושיקדישו את חייהם להיות שקועים בעולמה של תורה. לכן אני מביט בכל בחור, ואם אני רואה שבתחום הזה של התורה אין לו כישורים מיוחדים ולעומת זאת הוא יכול להתקדם לפיקוד ויכול לקדש שם שמים, אז ודאי שילך, אני לא שולל זאת, אבל תמיד אתן עדיפות לתחום התורני כי בתחום זה חסרים לנו הרבה כוחות.
הרב נריה זצ"ל סיפר לנו שפעם בבני-עקיבא כיוונו את כל החניכים ללכת לקיבוץ, והוא הפנה את כל מי שיכול היה לישיבות. כאשר שאלו אותו למה הוא מפנה רק לתחום הזה הוא השיב שלשאר התחומים יש מיון טבעי, כל אחד הולך להיכן שהוא מתאים, אך לנושא של תורה, אם לא תהיה הכוונה, הסטרא אחרא ימנע מבחורים ללכת לישיבות. לכן מי שמסוגל לגדול בעולמה של תורה ישאל את רבו, וכל ר"ם יכול לומר לתלמיד אם יש לו היכולת והכשרון ללימוד, ואם כך הוא הדבר אז עדיף שיישב וילמד, אך מי שלא מסוגל אז כמובן שילך לתרום ולרומם את העם במה שיוכל.
כמו שאמרנו שיש לדון ביחס בין צבא לישיבה כך יש לדון לגבי עסקנות ציבורית, שהיא חשובה מאוד. בכל מקרה ודאי שחשוב שיישב וילמד קצת, שנתיים שלוש לפחות, כדי שיהיה לו מטען רוחני, תשתית, שיהיה בר-הכי, שיידע לפתוח ספר. אם יש לו כישורים להגיע לעולם הפוליטי צריך ללכת בכיוון הזה, חשוב שיהיו לנו אנשים שם, שיהיה בפוליטיקה אדם שכל שיקול הדעת שלו וההכרעות שלו שונות לגמרי ממה שאנו מכירים היום, ותלויות בדעת תורה. בגלל המשבר הגדול שפוקד את הדור שלנו, אין לנו הרבה אנשים שמביטים נכון על גודל גילויי ההשגחה הא-לוהית. חידושי הרי"ם אומר על הפסוק בהאזינו "זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור" שצריך להסתכל על העבר ועל-פי זה לראות מה ההשגחה הא-לוהית רוצה בדור הזה. הרב חרל"פ, שהיה תלמיד חבר של הרב קוק, כתב לפני שנים ב"מעייני הישועה" שהנקודה העיקרית של הדור שלנו היא ארץ-ישראל, יישובה והשלטת ריבונות. רק גדולי ישראל יכולים לראות את העתיד על-פי העבר וההווה.
הגמרא אומרת שתלמידי שמאי ותלמידי הלל נחלקו כיוון שלא שימשו כל צרכם, ולכן רבו מחלוקות בישראל. למעלה משנה שהרב שפירא שליט"א והרב אליהו שליט"א הוציאו כרוז של איחוד הרבנים של ארץ-ישראל שאסור לתת יד בכל דרך שהיא לגירוש יהודים או למסירת ארץ-ישראל לידי האויב בנימוק הלכתי מתוך הרמב"ן "שלא נעזבנה ביד מי מהאומות". ובכל זאת קמו אנשים שנקראים רבנים והעיזו לחלוק על גדולי תורה סתם כך והתקיים פה מה שחז"ל אומרים "בעקבתא דמשיחא חוצפיה יסגיה". אין לי הסבר אחר לזה, פשוט מדובר באנשים שלא שימשו כל צרכם. לי אין ספק שאם כל ציבור חובשי הכיפה היו קמים ואומרים שלא ניתן יד לגירוש, הפשע הזה היה יכול אולי להימנע, אבל הציבור ראה שרבנים נתנו לכך לגיטימציה, ולכן אין סיבה שאדם פשוט, גם פוליטיקאי, לא ישתף פעולה. בייחוד שאיימו עליהם בפיטורין וכדומה, ולא לכל אחד יש העוז לפשוט את המדים שלו. זו חולשה של הדור שלנו, היו כאלה שכשלו, כנראה שהחינוך שהם קיבלו היה חינוך חלש.
אומנם זה מחדל שקרה, והרי גם בימי משה רבנו היו כאלה שחטאו, וקורה שאור וחושך משמשים בערבוביה. אך זו לא סיבה להפסיק את ההשקעה בתחום הצבאי, לא יכול להיות שבצבא החבר'ה שלנו לא יבליטו את כישוריהם. אומנם יש חולשות, אבל המהלך הוא מהלך טוב ובינתיים יש בעיה של חינוך, ונקווה שתיפקחנה העיניים. אני חושב שכבר היום יש התקדמות בעניין.
____________________
מתוך הירחון "קומי אורי" היוצא לאור ע"י תנועת קוממיות.
לפרטים והזמנות: [email protected]
טלפון: 02-9974424
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
בצלאל ואהליאב - חיבור של קצוות
מהדורות החדשות במצרים שדיברו על ישראל
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
מי פה עבריין?
הסוד שמאחורי חגיגות פורים בעיר ירושלים
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
