ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מצות עשה לכסות דם שחיטה ;">

בית מדרש הלכה ומנהג מצוה גדולה Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

שבט תשס"ז

מצות עשה לכסות דם שחיטה

מתוך ספר המצוות הקצר - מצווה מ"ט



סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

מצוה לספר
בשר כשר היה מצרך נדיר ביותר בכפר. ילדי הכפר ידעו כי הם מקבלים בשר לאכילה לא יותר מאשר פעמים ספורות בשנה, שכן התושבים שהיו עניים ביותר לא יכלו להרשות לעצמם לקנות עופות ובהמות לאכילה. בעיה נוספת שהייתה קיימת בכפר הייתה חסרונו של שוחט מוסמך באזור, כך שגם אם מאן דהו הצליח לחסוך מעט ממון ולקנות עוף קטן, לא היה מי שישחטו עבורו.
אולם הילדים ידעו כי יזכו לנתח בשר קטן - בסעודה המפסקת שבערב יום הכיפורים ובחג הסוכות, מאחר והיהודים במקום לא ויתרו בשום אופן על מצות הכפרות, וחסכו במשך כל השנה פרוטה לפרוטה על מנת לקיים מצוה זו. לקראת חודש אלול היה אחד מראשי הקהילה נוסע נסיעה ארוכה עד לעיר פאס הרחוקה, ושוכר שוחט שיואיל תמורת שכר נאה לבוא אל הכפר, ובערב יום הכיפורים לשחוט לכל הקהל את כפרותיהם.

שנה אחת, כשנסע השליח למצוא שוחט שיסכים לבוא, היו תושבי הכפר במתח מחמת הספק שמא לא ימצא שוחט ראוי שיסכים לכתת את רגליו עד לכפרם, שכן בשנה הקודמת אף שוחט לא הסכים לבוא ואפילו תמורת סכום כסף גדול.

כשהגיע השוחט לפאס, שמע כי עבר לגור בעיר שוחט חדש בעל שם, וכשפגשו התרשם השליח מאוד ממאור פניו ומעיניו הטובות והנעימות. הוא סיפר לשוחט על כפרו ועל היהודים המחכים ומצפים לבואו, והתחנן לפניו שיואיל בטובו לבוא לכפר על מנת שהיהודים יוכלו לקיים את מצות הכפרות וליהנות מבשר בימי חג הסוכות. לאחר שנועץ באשתו, הסכים השוחט לעשות את הדרך הארוכה לכפר ולשהות שם מספר ימים, וזאת בתנאי שיקבל לידיו סכום כסף מכובד שינקוב בו.

ליל ערב יום הכיפורים, לקראת אשמורת השחר השתרך תור ארוך של יהודים לפני השוחט. השוחט הכין תלולית של עפר על מנת שישפוך שם את הדם, הכין את סכינו ובדקו היטב היטב. כשהיה מוכן קרא לראשי הקהל ואמר להם: "דעו לכם כי בשחיטה ישנן שתי מצוות אותם ניתן לקיים: השחיטה וכיסוי הדם, כשעל כל אחת מהן ישנה ברכה מתאימה. באתי לכפרכם על מנת לזכות במצוות אלו, וזה שכרי על מאמציי". ראשי הקהל הסתכלו בו במבט מופתע כאומרים: "כיצד הוא מוכן לוותר על הכסף הרב אותו התחייבנו לשלם...". השוחט שראה את מבטיהם המופתעים הוסיף ואמר: "הגמרא (חולין פ"ז) מספרת לנו על מקרה בו אדם שחט בהמה, וממילא זכה במצות כיסוי הדם, ואז בא אדם אחר וחטף לו את המצוה וכיסה בעצמו את הדם. השוחט תבע את מכסה הדם לדין אצל רבן גמליאל, שפסק כי גנבת מצוה הינה נזק גדול, וחייבו לשלם סך עצום של עשרה זהובים, ולומדת מכך הגמרא לשאר המצוות, ומכאן אנו שומעים כי מצוה שווה ממון רב". סיים השוחט את דבריו בחיוך: "ואף אני נוהג מזה שנים שלא ליטול שכר על השחיטה, ולהסתפק בזכות הגדולה שבלקיים מצוה חביבה זו פעמים רבות, ולזה התכוונתי כי רצוני בסכום גדול תמורת הַסכמתי לבוא".

מצוה להורות
מצות כיסוי הדם נוהגת בחיה ועופות, ואינה נוהגת בבהמות. קודם לשחיטה יכין עפר שלתוכו ישפוך את הדם, שכן צריך לכסות את הדם גם מלמטה וגם מלמעלה.

קודם שמכסה יברך: "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על כיסוי דם בעפר". המקיים מצוה זו בפעם הראשונה יברך ברכת "שהחיינו".

מכסה בידו או על ידי כלי, אולם לא יכסה ברגלו כדי שלא יהיו מצוות בזויות בעיניו. חובת הכיסוי חלה על השוחט והמצוה שייכת לו, אולם אם לא כיסה וראה אחר את הדם חייב השני לכסות. אם נפסלה השחיטה או שנמצאה החיה או העוף טריפה אין חובת כיסוי הדם, לכן קודם שמכסה יבדוק שהחיה והעוף כשרים על מנת שלא תהיה ברכתו לבטלה.

מי שאין לו עפר אסור לו לשחוט מפני שמבטל מצות עשה של כיסוי הדם.

______________________________
מתוך העלון השבועי של תנועת קוממיות.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il