^ 1 שער הפסוקים - פרשת שמות:
והאנשים האלה לא נתערבו עם שאר המצריים, והיו בעריהם נוהגים מנהג בני ישראל. וכמ"ש בפסוק (שמות מ"ז) ואת העם העביר אותו לערים, שהם אותם הגרים שקיימו מצות המילה, והפרישם בערים מיוהדות, והיו ניכרים משאר המצריים, ולא היו מעורבים בהם.
ופרעה ראה ב' בחי' אלו. וכנגד הגרים, אמר הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו, כי הם בחי' הערב רב שעלו עם ישראל, שהיו כפלי כפלים מישראל, כמ"ש רז"ל. והם העם של בני ישראל, ואינם בני ישראל עצמם, והם היו רב ועצום משאר המצרים, הנקרא עמו של פרעה, משא"כ בישראל, כנודע מפסוק ושלישים על כלו, שהיו שלשים מצריים, כנגד כל אחד ואחד מישראל. וכנגד ישראל עצמם, אמר ויקוצו מפני בני ישראל, ולא נאמר מפני עם בני ישראל, כי עיקר שנאתו היתה עם בני ישראל, שהם העיקר ולכן הבה נתחכמה לו לישראל עצמו, ועי"כ יתבטלו הגרים הנקראים עם בני ישראל. והרי נתבאר טעם שעבוד וגלות ישראל בדור ההוא, וגם למה היה במצרים, וגם למה היו אותם השעבודים, ואותם הגזרות המשונות. ובספר הזוהר פרשת תשא על פסוק כשושנה בין החוחים, יש רמז גדול למה שביארנו:
^ 2 זוהר כרך ב (שמות) פרשת בשלח דף מה עמוד ב
"ויסב אלהים את העם דרך המדבר ים סוף", לתקנא ארחא לאתריה, ר' יהודה אמר מאי שנא כד הוו ישראל במצרים דכתיב (שם ה) שלח את עמי (שם ט) כי אם מאן אתה לשלח את עמי (שם ד) בני בכורי ישראל, ובההוא זמנא לא הוו גזירין ולא אתקשרו ביה כדקא יאות, והכא דהוו גזירין ועבדו פסחא ואתקשרו ביה קרי לון את העם!
אלא בגין ההוא ערב רב דאתדבקו בהו ואתערבו בהדייהו קרי לון את העם סתם, כמה דאת אמר (שם לב) ויגוף יי' את העם על אשר עשו את העגל, ויקהל העם על אהרן, וירא העם כי בשש משה וכן כלהו.
ר' יצחק ור' יהודה הוו אזלי מאושא ללוד והוה עמהון יוסי טייעא בקטירא דגמלי עטופירא בכתפייהו, עד דהוו אזלי אשכח ההוא יוסי טייעא אנתו חדא דשאר עמין דקטיר בירוקי חקלא אשתמיט מנייהו ואתקיף בה ואתא עלה, תווהו ר' יצחק ור' יהודה אמרו ניתוב מארחא דא דהא קוב"ה בעא לאחזאה לן דלא נתחבר בהדיה תבו מארחא בדקו בתריה ואשכחו דבריה דבת אל נכר הוה ואבוה פסיל זרעא הוה אמרו בריך רחמנא דשזיב לן.
פתח ר' יצחק ואמר (תהלים לז) אל תתחר במרעים, מאן אינון מרעים דלא כתיב חטאים או רשעים אלא מרעים דאבאישין לגרמייהו ולהני דמתחברן בהדייהו, ר' יהודה אמר מרעים ארחיק גרמך ממרעים דלא תהוון רעים וחברים כחדא דלא יבאישו לך עובדוי ותתפס בחטאוי.
ת"ח אי לא הוו אינון ערב רב דאתחברו בהון בישראל לא אתעביד ההוא עובדא ולא מיתו מישראל כל אינון דמיתו ולא גרים לון לישראל כל מה דגרים, ות"ח ההוא עובדא וההוא חובה ממש גרים גלותהון דישראל דתנינן בעא קודשא בריך הוא דישתכחון ישראל בההוא שעתא כמלאכי עלאי ולמעבד להון חירין מכלא, חירין ממותא ולמהוי חירין מן שעבודא דשאר עמין כמד"א (שמות לב) חרות על הלוחות אל תקרי חרות אלא חירות, כיון דאתעביד ההוא עובדא גרימו כלא, גרימו מותא, גרימו שעבוד מלכוון, גרימו דאתברו אינון לוחי קדמאי, גרימו דמיתו מישראל כמה אלפין מנייהו, וכל דא בגין אתחברותא דאינון ערב רב דאתחברו בהו, אוף הכא בגיניהון לא אתקרון בני ישראל ולא ישראל ולא עמי אלא העם סתם, ואי תימא וחמושים עלו בני ישראל, כד הוו סלקין ממצרים ולא אתחברו בהדייהו אינון ערב רב קרי לון בני ישראל כיון דאתחברו בהדייהו דכתיב וגם ערב רב עלה אתם קרי לון העם.
רבי יוסי אקשי ואמר כתיב כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם, אי הכי כל יומא הוו חמאן לההוא ערב רב, אמר רבי יהודה ערב רב כתיב ולא מצרים דהא כמה שאר עמין הוו דיירי במצרים, ולא עוד אלא דכלהו אתגזרו וכיון דאתגזרו לא אקרון מצראי, ועל פומא דמשה קבילו לון והיינו מה דאמר הכתוב (שמות לב) לך רד כי שחת עמך סרו מהר מן הדרך אשר צויתם, צויתָם כתיב.

יש להעיר שיש מקור חלוק הסובר שהערב רב כן היו מהמצרים עצמם:
זוהר כרך ב (שמות) פרשת כי תשא דף קצא עמוד א
ת"ח כתיב וירא העם כי בשש משה, מאן העם אינון ערב רב מאן ערב רב, וכי לודים וכושים וכפתורים ותוגרמים הוו דקראן לון ערב רב והלא מצריים הוו וממצרים נטלו, ואלו הוו ערבוביא דעמין סגיאין הכי הוה ליה למכתב ערב רב עלו אתם לפי ערבוביא דלהון, אלא (שמות יב) ערב רב עלה אתם עמא חד הוה ולישן חד, אבל כל חרשי מצרים וכל חרטומי דלהון הוו דכתיב בהו (שם ז) ויעשו גם הם חרטומי מצרים דבעו למיקם לקבל פליאן דקודשא בריך הוא, כיון דחמו נסין ופליאן דעבד משה במצרים אהדרו לגבי משה, א"ל קודשא בריך הוא למשה לא תקבל לון, אמר משה מאריה דעלמא כיון דחמו גבורתא דילך בעאן לאתגיירא, יחמון גבורתך בכל יומא וינדעון דלית אלהא בר מנך, וקבל לון משה, אמאי קרא לון ערב רב, אלא כל חרשין דמצרים הוו וברישהון (בלק קצד א) יונוס וימברוס, ובשעתי דיומא הוו עבדי תדיר חרשייהו, כל אלין חרשין עלאין הוו מסתכלי מכי נטי שמשא משירותא דשית שעות ומחצה עד שירותא דתשע ומחצה, דהיינו ערב רברבא, כל אינון חרשין זעירין משירותא דתשע ומחצה עד פלגות ליליא, אינון עלאין דבהו הוו מסתכלי מכי נטי שמשא, דהא כדין שראן תשע מאה ותשעין וחמש דרגין למשטטא על טורי חשוך, ורוחא דלהון הוה (בלק קצא א) משטטא על כל אינון חרשין (נ"א דרגין) בחרשייהו ואלין הוו עבדי כל מה דאינון בעאן, עד דכל מצראי רחצנו דלהון באלין הוה, וקראן לון ערב רב, בגין דאית ערב זעירא מתשע שעות ומחצה, ולתתא דא ערב זעירא, ותרי ערבי אינון ועל דא וגם ערב רב עלה אתם, וחכמתא דלהון הוה סגי.
^ 3 תיקוני זוהר נספח (מעמ' קלט) דף קמב עמוד א
דא גיורא דלא אתגייר לשמא דקודשא בריך הוא לא תליא ביה בישראל דאינון עץ כמה דאוקמוהו כימי העץ ימי עמי
^ 4 תלמוד בבלי מסכת יבמות דף כד עמוד ב
ת"ר: אין מקבלין גרים לימות המשיח; כיוצא בו לא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה. א"ר אליעזר, מאי קרא? +ישעיהו נד+ הן גור יגור אפס מאותי מי גר אתך עליך יפול, אבל אידך לא.
^ 5 שמות רבה (וילנא) פרשה מב ד"ה ו לך רד
לך רד כי שחת עמך - העם אין כתיב כאן אלא עמך. אמר משה רבון העולם מנין הם עמי, אמר לו הקב"ה עמך הם שעד שהיו במצרים אמרתי לך (שמות ז) והוצאתי את צבאותי את עמי אמרתי לך שלא לערב בהם ערב רב, אתה שהיית עניו וכשר אמרת לי לעולם מקבלים השבים ואני הייתי יודע מה הם עתידין לעשות אמרתי לך לאו, ועשיתי רצונך והם הם שעשו את העגל שהיו עובדים עבודת כוכבים והם עשו אותו וגרמו לעמי לחטא, ראה מה כתיב אלה אלהינו אין כתיב כאן אלא אלה אלהיך שהגרים שעלו עם משה הם עשאוהו ואמרו לישראל אלה אלהיך, לכך הקב"ה אמר למשה לך רד כי שחת עמך.