ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

ניצני הסכסוך הישראלי פלשתי ;">

בית מדרש פרשת השבוע חומש שמות בשלח Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

שבט תשס"ז

ניצני הסכסוך הישראלי פלשתי


נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה:
וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
(שמות פרק יג יז-יח)

מיהו "העם"?
בהיות ישראל במצרים, וכל שכן אחר כך בהכות ה' את מצרים מכות מופתיות וניסיות, נקהלו מעמים רבים סביב ישראל, והיוו כעין קהל אוהדים לקבוצה המנצחת במאבק ישראל-מצרים. המון זה קרוי "ערב רב" - דהיינו קהל אנשים המעורב מעמים רבים 1 .

וכן הוא מכונה "עם בני ישראל" או "העם" סתם (לעיתים גם בנ"י מכונים העם בהיותם נמשכים אחר מעשי הערב רב) 2 .

אותו גיור המוני, באופן טבעי, כלל בתוכו קבוצות גדולות של אנשים שעדיין לא היו בשלים להתקבל כגרים, וכניסתם לקדושת ישראל לא היתה ראויה, כיוון שבאו מפני פנייות חיצוניות 3 , על דרך שאמרו שאין מקבלים גרים לעתיד לבוא, בזמן שישראל בשלותם ובעילוים, אלא דוקא בזמן הזה שגר הבא להתגייר ולהצטרף לעם ישראל עם כל הקושי הכרוך בכך - מן הסתם עושה כן לשם שמים. אך הבא להתגייר בימות המשיח, אין מבורר לנו שהגרות היא לשם שמים 4 .

כיון שכך היו פני הדברים, על כן, לא הסכים ה' עם סברתו של משה לקבל גרים אלו. ואכן לימים הסבו הם נזק רב לישראל 5 .
דרך ארץ פלישתים
בצאת בני ישראל ממצרים נתלוו אליהם אותם הערב רב. הדרך הקצרה ממצרים לארץ ישראל, עוברת דרך ארץ פלישתים. אויבהם המושבעים של עם ישראל (כפי שהתברר לימים). באופן טבעי היתה הדרך לארץ ישראל אמורה לארוך זמן קצר הכולל את כיבוש ארץ פלשתים.

לו כך היה קורה, מן הסתם לא היו מתרחשים חטאי המדבר, ובדרך אגב גם היה מוסר האיום התמידי של הפלשתים על יושבי הארץ.

אלא שה' נמנע מלהוביל את בני ישראל דרך ארץ פלישתים - "וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים", וזאת אע"פ שזו היתה דרך קרובה וקצרה לארץ ישראל - "כִּי קָרוֹב הוּא". ומדוע לא הוביל ה' את בני ישראל משם? "כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה" - ה' חשש שהערב רב - "העם", כאשר יראה מלחמה, יפחד וישוב למצריים.

אנשי הערב רב אינם מונעים מתוך אידאל אלוקי, ועל כן לא יהיו נכונים למסור נפשם במלחמה. המניע שלהם הינו טובה אישית בהצטרפותם לבני ישראל עטרי התהילה ועטורי ניסי ה', ועל כן כאשר יהיו חייהם של הערב רב בסכנה, עלולים הם לפרוש מהקדושה ולשוב מצרימה. דבר זה יש בו משום חילול ה' כלפי עמי הארץ שיחשבו שאין טובה וברכה בהדבקות בעמם ישראל.

גבורת בני ישראל
אמנם מדגיש הפסוק שכל זה הוא בערב רב - "פן ינחם העם". אך לעומתם עומדים בני ישראל, דרוכים ונכונים למסור נפשם על הארץ ועל קיום רצון ה' - "וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים", חמושים בכלי נשק ונכונים לגבורה.

אי-פתרון הסכסוך הישראלי-פלשתי
מהאמור עולה, שהסבל המתמשך של ישראל משכניהם הפלשתים, יכול היה להפתר באחת לו הוביל ה' את בני ישראל דרך ארץ פלשתים. המונע והמעכב לנצח בסכסוך זה, במכת מחץ בצאת ישראל ממצרים, היה פחדם של הערב רב מפני מראות המלחמה.

נצרכה לדורות
קיומם של מציאות ערב רב לא נפסקה בדור המדבר. בניהם של גרים לא מהוגנים אלו, או של תערובת אחרת שאינה בדרך קדושה של גרי צדק, היו קיימים בישראל אף דורות רבים אח"כ, וכפי שמובא בגמ' (מסכת ביצה דף לב ע"ב):

"ואמר רב נתן בר אבא אמר רב: עתירי בבל יורדי גיהנם הם. כי הא דשבתאי בר מרינוס אקלע לבבל, בעא מנייהו עסקא - ולא יהבו ליה. מזוני מיזן - נמי לא זינוהו, אמר: הני מערב רב קא אתו, דכתיב (דברים יג) ונתן לך רחמים ורחמך, כל המרחם על הבריות - בידוע שהוא מזרעו של אברהם אבינו, וכל מי שאינו מרחם על הבריות - בידוע שאינו מזרעו של אברהם אבינו".

אם קיומם של הערב רב נכון בסתם דור, על אחת כמה וכמה יהיה הוא נכון סמוך לגאולה העתידה, שכשם שהיא מקבילה לגאולת מצרים - "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת" (מיכה ז, טו), כן בני אותו דור מקבילים לדור יוצאי מצרים:

"ובזה תבין מהשאמר הכתוב, הנך שוכב עם אבותיך וקם והוא אחד מן המקראות שאין להם הכרע. פירוש, כי מלת וקם, נמשכו לפניו ולאחריו, ושניהם אמת, כי הנה עתיד משה עצמו יחזור בגלגול בדרא בתראה ואז יקום, וזהו הנך שוכב עם אבותיך וקם. גם אז בדרא בתראה, יתגלגלו כל דור המדבר עם הערב רב, וזהו וקם העם הזה וגו'. והענין הוא, כי אין לך דור ודור שמשה רבנו ע"ה אינו בתוכו בסוד וזרח השמש ובא השמש, דור הולך ודור בא, כדי לתקן את הדור ההוא. וגם דור המדבר עצמו, עם הערב רב, כלם יתגלגלו בדרא בתראה, כימי צאתך מארץ מצרים" (שעה"ג הק' כ).


^ 1 שער הפסוקים - פרשת שמות:
והאנשים האלה לא נתערבו עם שאר המצריים, והיו בעריהם נוהגים מנהג בני ישראל. וכמ"ש בפסוק (שמות מ"ז) ואת העם העביר אותו לערים, שהם אותם הגרים שקיימו מצות המילה, והפרישם בערים מיוהדות, והיו ניכרים משאר המצריים, ולא היו מעורבים בהם.
ופרעה ראה ב' בחי' אלו. וכנגד הגרים, אמר הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו, כי הם בחי' הערב רב שעלו עם ישראל, שהיו כפלי כפלים מישראל, כמ"ש רז"ל. והם העם של בני ישראל, ואינם בני ישראל עצמם, והם היו רב ועצום משאר המצרים, הנקרא עמו של פרעה, משא"כ בישראל, כנודע מפסוק ושלישים על כלו, שהיו שלשים מצריים, כנגד כל אחד ואחד מישראל. וכנגד ישראל עצמם, אמר ויקוצו מפני בני ישראל, ולא נאמר מפני עם בני ישראל, כי עיקר שנאתו היתה עם בני ישראל, שהם העיקר ולכן הבה נתחכמה לו לישראל עצמו, ועי"כ יתבטלו הגרים הנקראים עם בני ישראל. והרי נתבאר טעם שעבוד וגלות ישראל בדור ההוא, וגם למה היה במצרים, וגם למה היו אותם השעבודים, ואותם הגזרות המשונות. ובספר הזוהר פרשת תשא על פסוק כשושנה בין החוחים, יש רמז גדול למה שביארנו:
^ 2 זוהר כרך ב (שמות) פרשת בשלח דף מה עמוד ב
"ויסב אלהים את העם דרך המדבר ים סוף", לתקנא ארחא לאתריה, ר' יהודה אמר מאי שנא כד הוו ישראל במצרים דכתיב (שם ה) שלח את עמי (שם ט) כי אם מאן אתה לשלח את עמי (שם ד) בני בכורי ישראל, ובההוא זמנא לא הוו גזירין ולא אתקשרו ביה כדקא יאות, והכא דהוו גזירין ועבדו פסחא ואתקשרו ביה קרי לון את העם!
אלא בגין ההוא ערב רב דאתדבקו בהו ואתערבו בהדייהו קרי לון את העם סתם, כמה דאת אמר (שם לב) ויגוף יי' את העם על אשר עשו את העגל, ויקהל העם על אהרן, וירא העם כי בשש משה וכן כלהו.
ר' יצחק ור' יהודה הוו אזלי מאושא ללוד והוה עמהון יוסי טייעא בקטירא דגמלי עטופירא בכתפייהו, עד דהוו אזלי אשכח ההוא יוסי טייעא אנתו חדא דשאר עמין דקטיר בירוקי חקלא אשתמיט מנייהו ואתקיף בה ואתא עלה, תווהו ר' יצחק ור' יהודה אמרו ניתוב מארחא דא דהא קוב"ה בעא לאחזאה לן דלא נתחבר בהדיה תבו מארחא בדקו בתריה ואשכחו דבריה דבת אל נכר הוה ואבוה פסיל זרעא הוה אמרו בריך רחמנא דשזיב לן.
פתח ר' יצחק ואמר (תהלים לז) אל תתחר במרעים, מאן אינון מרעים דלא כתיב חטאים או רשעים אלא מרעים דאבאישין לגרמייהו ולהני דמתחברן בהדייהו, ר' יהודה אמר מרעים ארחיק גרמך ממרעים דלא תהוון רעים וחברים כחדא דלא יבאישו לך עובדוי ותתפס בחטאוי.
ת"ח אי לא הוו אינון ערב רב דאתחברו בהון בישראל לא אתעביד ההוא עובדא ולא מיתו מישראל כל אינון דמיתו ולא גרים לון לישראל כל מה דגרים, ות"ח ההוא עובדא וההוא חובה ממש גרים גלותהון דישראל דתנינן בעא קודשא בריך הוא דישתכחון ישראל בההוא שעתא כמלאכי עלאי ולמעבד להון חירין מכלא, חירין ממותא ולמהוי חירין מן שעבודא דשאר עמין כמד"א (שמות לב) חרות על הלוחות אל תקרי חרות אלא חירות, כיון דאתעביד ההוא עובדא גרימו כלא, גרימו מותא, גרימו שעבוד מלכוון, גרימו דאתברו אינון לוחי קדמאי, גרימו דמיתו מישראל כמה אלפין מנייהו, וכל דא בגין אתחברותא דאינון ערב רב דאתחברו בהו, אוף הכא בגיניהון לא אתקרון בני ישראל ולא ישראל ולא עמי אלא העם סתם, ואי תימא וחמושים עלו בני ישראל, כד הוו סלקין ממצרים ולא אתחברו בהדייהו אינון ערב רב קרי לון בני ישראל כיון דאתחברו בהדייהו דכתיב וגם ערב רב עלה אתם קרי לון העם.
רבי יוסי אקשי ואמר כתיב כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם, אי הכי כל יומא הוו חמאן לההוא ערב רב, אמר רבי יהודה ערב רב כתיב ולא מצרים דהא כמה שאר עמין הוו דיירי במצרים, ולא עוד אלא דכלהו אתגזרו וכיון דאתגזרו לא אקרון מצראי, ועל פומא דמשה קבילו לון והיינו מה דאמר הכתוב (שמות לב) לך רד כי שחת עמך סרו מהר מן הדרך אשר צויתם, צויתָם כתיב.

יש להעיר שיש מקור חלוק הסובר שהערב רב כן היו מהמצרים עצמם:
זוהר כרך ב (שמות) פרשת כי תשא דף קצא עמוד א
ת"ח כתיב וירא העם כי בשש משה, מאן העם אינון ערב רב מאן ערב רב, וכי לודים וכושים וכפתורים ותוגרמים הוו דקראן לון ערב רב והלא מצריים הוו וממצרים נטלו, ואלו הוו ערבוביא דעמין סגיאין הכי הוה ליה למכתב ערב רב עלו אתם לפי ערבוביא דלהון, אלא (שמות יב) ערב רב עלה אתם עמא חד הוה ולישן חד, אבל כל חרשי מצרים וכל חרטומי דלהון הוו דכתיב בהו (שם ז) ויעשו גם הם חרטומי מצרים דבעו למיקם לקבל פליאן דקודשא בריך הוא, כיון דחמו נסין ופליאן דעבד משה במצרים אהדרו לגבי משה, א"ל קודשא בריך הוא למשה לא תקבל לון, אמר משה מאריה דעלמא כיון דחמו גבורתא דילך בעאן לאתגיירא, יחמון גבורתך בכל יומא וינדעון דלית אלהא בר מנך, וקבל לון משה, אמאי קרא לון ערב רב, אלא כל חרשין דמצרים הוו וברישהון (בלק קצד א) יונוס וימברוס, ובשעתי דיומא הוו עבדי תדיר חרשייהו, כל אלין חרשין עלאין הוו מסתכלי מכי נטי שמשא משירותא דשית שעות ומחצה עד שירותא דתשע ומחצה, דהיינו ערב רברבא, כל אינון חרשין זעירין משירותא דתשע ומחצה עד פלגות ליליא, אינון עלאין דבהו הוו מסתכלי מכי נטי שמשא, דהא כדין שראן תשע מאה ותשעין וחמש דרגין למשטטא על טורי חשוך, ורוחא דלהון הוה (בלק קצא א) משטטא על כל אינון חרשין (נ"א דרגין) בחרשייהו ואלין הוו עבדי כל מה דאינון בעאן, עד דכל מצראי רחצנו דלהון באלין הוה, וקראן לון ערב רב, בגין דאית ערב זעירא מתשע שעות ומחצה, ולתתא דא ערב זעירא, ותרי ערבי אינון ועל דא וגם ערב רב עלה אתם, וחכמתא דלהון הוה סגי.
^ 3 תיקוני זוהר נספח (מעמ' קלט) דף קמב עמוד א
דא גיורא דלא אתגייר לשמא דקודשא בריך הוא לא תליא ביה בישראל דאינון עץ כמה דאוקמוהו כימי העץ ימי עמי
^ 4 תלמוד בבלי מסכת יבמות דף כד עמוד ב
ת"ר: אין מקבלין גרים לימות המשיח; כיוצא בו לא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה. א"ר אליעזר, מאי קרא? +ישעיהו נד+ הן גור יגור אפס מאותי מי גר אתך עליך יפול, אבל אידך לא.
^ 5 שמות רבה (וילנא) פרשה מב ד"ה ו לך רד
לך רד כי שחת עמך - העם אין כתיב כאן אלא עמך. אמר משה רבון העולם מנין הם עמי, אמר לו הקב"ה עמך הם שעד שהיו במצרים אמרתי לך (שמות ז) והוצאתי את צבאותי את עמי אמרתי לך שלא לערב בהם ערב רב, אתה שהיית עניו וכשר אמרת לי לעולם מקבלים השבים ואני הייתי יודע מה הם עתידין לעשות אמרתי לך לאו, ועשיתי רצונך והם הם שעשו את העגל שהיו עובדים עבודת כוכבים והם עשו אותו וגרמו לעמי לחטא, ראה מה כתיב אלה אלהינו אין כתיב כאן אלא אלה אלהיך שהגרים שעלו עם משה הם עשאוהו ואמרו לישראל אלה אלהיך, לכך הקב"ה אמר למשה לך רד כי שחת עמך.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il