- פרשת שבוע ותנ"ך
- יתרו
- מדורים
- פרשת שבוע
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
רפאל יחיאל בן הרב מרדכי
5187
"וְהִגְבַּלְתָּ אֶת הָעָם סָבִיב לֵאמֹר הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר ...פֶּן יֶהֶרְסוּ אֶל יְקֹוָק לִרְאוֹת וְנָפַל מִמֶּנּוּ רָב" (שמות י"ט יב-כ"א) השניה, בסוף הפרשה: "וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל מִזְבְּחִי אֲשֶׁר לֹא תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו" (שם כ' כ"ב)
על פי הפשט אין קשר בין שתי האזהרות. הראשונה עוסקת בהגבלת העליה על הר סיני בזמן מתן תורה והשניה עוסקת בחיוב לבנות כבש עליה למזבח והאיסור להשתמש במדרגות לצורך זה. על כן נדגיש ונחזור ונדגיש כי כל דברינו יהיו רק בבחינת מדרש המוסיף פן נוסף על הפשט.
רבנו מאיר שמחה הכהן מדוינסק, כדרכו בקודש, מוצא עומק מדרשי בפסוק הראשון. וז"ל:
"הענין ד"רוב חכמה רוב כעס" "וסביבו נשערה מאד" כי על קלה שבקלות נידון...לכן כאשר ראה ד' את אשר יעשו עגל מסכה ויפול מישראל "כשלשת אלפי איש" לו היו במעלה יותר עליונה ובהשגה יותר דקה ובהירה באלוקותו יתברך, אז בעון העגל לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט" (ח"ו).
לפי הסברו, מאחורי הפשט מסתתר עומק מדרשי המזהיר מפני עליה למדרגה גבוהה מבחינה רוחנית. עליה בלתי מבוקרת, מהירה וללא שימוש באביזרי בטיחות רוחניים טומנת בחובה סכנת התרסקות קשה. לכן מזהיר הקב"ה את העם מפני העליה שתוצאותיה עלולות להיות הרסניות ל "רָב" תרתי משמע. גם במספרים גדולים וגם דווקא לגדולים יותר.
האש שירדה על הר סיני קידשה את המקום לשעה. בפעם הראשונה במעמד הסנה. בפעם השניה במעמד הר סיני. (עיינו ברמב"ן שמות ג' ח). עם סיום המעמדות איבד המקום את מעמדו בקודש. אותה האש ירדה שוב ביום השמיני על המזבח במעמד חנוכת המשכן וקידשה אותו בקביעות. (קדושה קבועה לדורות במקום המזבח נתחדשה רק עם ירידת האש על המזבח בבית עולמים כמתואר בספר דברי הימים ב (ז' א).
אם כך, אנו יכולים לצעוד בדרכו של ה"משך חכמה" ולהשוות את איסור העליה בהר לאיסור העליה למזבח ואת חיוב הזהירות בזמן מתן תורה לחיוב הזהירות בעליה על גבי המזבח.
בעל ה"כלי יקר" מרחיב את היריעה, דורש ומזהיר:
"אף על פי שהמקרא כפשוטו מכל מקום יש בו גם כן רמז שכל דרך גאה וגאון יש בו צד גילוי עריות כארז"ל כל המתגאה כאילו בא על כל העריות...ובסמוך פ' משפטים יתבאר שלכך היה מושב הסנהדרין אצל המזבח כדי שיתדמו זה לזה וכל הפוסל במזבח פוסל גם בדיינים"
העליה הבלתי מבוקרת במעלות, בזחיחות וגאווה שמשמעותה אני ראוי למעמדי וזה מקומי הטבעי, עלולים להביא את המנהיג למצב בו נגלית ערוותו אם כפשוטו ואם כמדרשו.
נראה שבימים אלה חובה עלינו להמשיך בכיוון המדרשי לזעוק ולהזהיר כל "רב", באזהרת "רב לכם". מעמדכם הגבוה והאחריות המוטלת על כתפיכם מחייבים אתכם להתעלות גם מבחינה רוחנית, אבל גאווה ופסיעה גסה עלולים ח"ו להכשילכם ואז עלול להתקיים כאזהרת הכתוב ח"ו "וְנָפַל מִמֶּנּוּ רָב", תרתי משמע.
איך עושים קידוש?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
מהדורות החדשות במצרים שדיברו על ישראל
האם מותר להשתמש בתאריך לועזי?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
מה זה אומר בחזקת בשרי?
איך מותר להכין קפה בשבת?
הכוח המיוחד של שבת שובה
האם הניסים שקרו במצרים יכולים לקרות גם היום?

כלל ופרט וכלל על רקע מצוות פדיון השבויים
הרה"ג יעקב אריאל | כ"ו ניסן תשפ"ה

נוסח ספירת העומר - נוסח אשכנז
הסידור המהיר | אייר תשפ"ה
