ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- הלכה פסוקה
- משפחה חברה ומדינה
- דיני ממונות וצדקה
- עסקאות, חוזים והסכמים
תיאור המקרה: בין התובע לנתבע נחתם הסכם, ובו נכתב: "הנתבע ישלם לתובע סך של 250 ₪ צמוד למדד יוקר המחייה בראשון של כל חודש למשך כך וכך שנים". שני הצדדים פנו לבית הדין על מנת לאשר את ההסכם, ולתת לו תוקף של פסק דין, וכך היה. בתחילה שילם הנתבע כפי הכתוב בהסכם, אולם בחלוף הזמן הפסיק לשלם.
התביעה : התובע תובע מהנתבע להמשיך לשלם לו על פי ההסכם.
הלכה פסוקה (260)
הרב ש.ב.ורנר
47 - פסק דין: קיפוח פרנסה של שוחט במושב
48 - פסק דין: התחייבות שנכתבה בלשון 'ישלם'
49 - פסק דין: החזרת ערבון כשלא נתקיימו תנאי החוזה
טען עוד
פסק הדין : בית הדין קבע שההסכם מחייב.
הנימוקים: הגמרא במסכת בבא קמא (דף ז.) אומרת: "רמי ליה אביי לרבא, כתיב: מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם, מיטב אין, מידי אחרינא לא, והתניא: ישיב - לרבות שוה כסף ואפילו סובין! לא קשיא: כאן מדעתו, כאן בעל כרחו. אמר עולא בריה דרב עילאי: דיקא נמי, דכתיב ישלם, בעל כרחו. א"ל אביי: מי כתיב ישולם? ישלם כתיב, מדעתו משמע!"
הנתבע הוכיח מן הגמרא, שלשון 'ישלם' פירושה - מדעתו, דהיינו לרצונו, ואינה לשון התחייבות כטענת התובע. אולם, למעשה, מסוגיה זו ניתן להוכיח בדיוק את ההפך. רש"י שם כותב: "ישולם - משמע על ידי אחרים, דב"ד יורדין לנכסיו דמזיק; אבל ישלם משמע נמי מדעתו".
הרי מפורש בדברי רש"י, שלשון 'ישלם' משמעה גם מדעתו, אבל בוודאי במשמעה בעל כורחו של המזיק, וכל כוונת הגמרא היא רק לשלול את דעתו של עולא בריה דרב עילאי, שאמר ש'ישלם' משמעו בעל כורחו בלבד.
ואמנם, ברור לחלוטין, שכאשר אומרת התורה שהמזיק 'ישלם' כוונתה, שהוא צריך לשלם בעל כורחו, ואם כן כיצד יש להבין את דברי הגמרא האומרת ש'ישלם' משמע גם מדעתו? ויש לומר, שחיוב תשלומים כולל שני רכיבים - קביעת עצם החיוב, וקביעת אופן התשלום. הלשון 'ישלם' הכתובה בתורה מתייחסת לעצם החיוב. ואין כאן התייחסות כלל לשאלת אופן התשלום. ולכן כאשר הגמרא אומרת 'ישלם - מדעתו משמע', כוונתה לומר, שהתורה רק הגדירה את עצם החיוב, ולא התייחסה לשאלה כיצד הוא בא לידי ביטוי בפועל - האם בתשלום מרצונו הטוב של המזיק, או בכפייה. על כן, ברור שהלשון 'ישלם' היא לשון של התחייבות, ולא לשון של קניין דברים.
נוסף על כך יש להעיר, כי מצינו שאדם מקבל על על עצמו חיובים בשטר, גם ללא לשון התחייבות אלא על ידי נקיטת הפעולה שיעשה. שכן בכתובה כותבים 'אנא אפלח ואזון ואפרנס', ואין זו הבטחה גרידא, אלא לשון של התחייבות. שהרי, התוספות (כתובות דף סג. ד"ה באומר) מביאים מחלוקת לגבי לשון 'אפלח' המופיעה בכתובה, בשאלה באיזה אופן אדם חייב לעבוד על מנת לזון את אשתו, וברור שהם הבינו שזו לשון של התחייבות.
ובדומה לזה לשון האחריות שמקבל אדם על עצמו כשמוכר שדה לחבירו: 'אנא איקום ואשפי ואדכי זביני אילין' וכו'.
על כל פנים, בנדון דידן, הנתבעים מטפלים בעופות הנמכרים בתל אביב, ולא לתושבי המושב, ולכן פרנסתו של התובע אינה מקופחת, וממילא יש לדחות את תביעתו.
נוסף על האמור לעיל, בית הדין אימץ את מה שנכתב בפד"ר (כרך ד עמ' רעח), שגם בלשון 'אתן', שהיא בוודאי יכולה להתפרש כהבטחה בלבד, אם יש הוכחה שבשעה שקיבל הקניין על השטר, הייתה כוונת המתחייב להתחייב, יועיל הקניין גם לדעת הרמ"ה ודעימיה, הסוברים שקניין אינו מועיל ללשון 'אתן'.
על כן, היות שמנהג הסוחרים היום הוא לראות את חתימתם בחוזה כדבר המחייב אותם לשלם, אף שהחוזה אינו כתוב באופן המועיל על פי ההלכה, שוב יש לומר שאין חיסרון זה פוגע בתוקפו של ההסכם.
הלכה פסוקה שכרו דירת נופש ולפתע נכנסו לשם אנשים אחרים
תקצירים מתוך פסקי דין - רשת בתי הדין 'ארץ חמדה גזית'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
