ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- משפטים
- הלכה מחשבה ומוסר
- דרכי לימוד
- חזרות וכתיבה
בימינו אין המלמדים נוהגים לחזור על הרצאותיהם ב' או ג' פעמים! (זאת פרט למלמדים בכיתות הנמוכות). ועוד נהוג בימינו להעביר סיכומים לתלמידים, בלי לפרט כל דבר עם טעמו ונימוקו. זאת אומרת גם נשתנינו הרבה ממה שהיה נהוג בדורות קדם, וגם איננו מקיימים אותה ההדרכה שחז"ל הורו לנו בפסוק זה. איך זה קרה שאיננו מקיימים את דבריהם? הסיבה לכך היא כי כמות החומר הנלמד הוא כה רב ממדים, כה גדוש ענינים מרובים ושונים, שאין הזמן בידי המלמד להתעכב על כל פרט. אבל בעצם, הפסדנו הרבה. כי אנו מקיימים את הלקחים התורניים באופן חיצוני, בלי להבין טעם והסבר לכל דין או הדרכה. זאת אומרת, הגורם הגדול לשטחיותנו בהבנת התורה הוא רצוננו "להספיק" הרבה. עוד סיבה לרפיוננו הוא מה שרוב תורתנו נמצא בהישג יד ע"י הספרים המרובים שנדפסו לאחרונה, ויותר מזה ההמצאה של מאגרי מידע במחשב. אוצרות הספרים נמצאים ונגישים באוספים מסחריים ונכללים בתקליטורים השונים. כך אין האדם זקוק "לזכור" הרבה, כי אם רק יחפש ב"מנוע חיפוש" של מלה הנדרשת, מיד ימצא את מבוקשו. וזה בעצם גורם לעניות הידיעה בתורה.
האמת היא שהתרחקנו מאותו תקן שתקנו לנו חז"ל, לזכור את לימודנו בעל פה. מסרו לנו חז"ל (תענית ח ע"א) כי ריש לקיש היה חוזר על לימודו ארבעים פעם. ושם מובא כי רב אדא בר אהבה היה חוזר רק (!) עשרים וארבעה פעמים על כל מה שלמד. וכאשר חז"ל (חגיגה ט ע"ב) תיארו מי הוא "עובד את ה'", קבעו שזהו השונה פרקו מאה אחת פעמים. וכל גרגיר מידע ששמעו, אפילו אם היה להם ספק מה שמו של בעל השמועה, היו חוזרים על כך ארבעים פעם (ברכות כח: ע"ע פסחים עב. מגילה ז: ועוד). ואמנם זה ברור, כי המשתמש בזמנו לחזור על אותו פריט של מידע ארבעים פעם, מפסיד בהוספת ידיעות נוספות אחרות. חז"ל הודו שיש "יצר הרע" כזה אצל לומדי תורה. אמנם יודעים הם כי ראוי להם לא להתקדם "הלאה" אלא לחזור על הישנות, ובכל זאת "יצר" הסקרנות גובר עליהם. "ידעי רבנן רבנן להאי מילתא ועברי עלה!" (ע"ז יט ע"א). יש פסוק "טוב מלוא כף נחת ממלוא חפניים עמל ורעות רוח" (קהלת ד, ו) אמרו על כך חז"ל (קהלת רבה, ד): "טוב מי שהוא שונה הלכות ורגיל בהם, ממי שהוא שונה הלכות ומדות ואינו חוזר ורגיל בהם". אמרו שם משל: טוב האוחז ציפור אחד כפותה, ממאה הפורחות [ועדיין לא לכד אותן].
מהר"ל הדריך כי עיקר תורה שבעל פה הוא מה שהאדם קולט בזכרונו, ולוקח אתו בכל מקום שהולך, למרות שהוא מחוסר ספר ("דרשות מהר"ל", הובא בסוף "באר הגולה", עמ' מח). שם ציטט דברי האיפודי (הועתקו במלואם ב"יובל סיני", הוצ' מוסד הרב קוק, עמ' תשפ"ה): "שלא יבטח אדם על עורות הבהמות המתות" [כלומר הקלף עליו כותבים ספר]. וחזר על עקרון זה מהר"ל ("תפארת ישראל", פרק סח). וזה נרמז בגמרא: "אם ישאלך אדם דבר, אל תגמגם ותאמר לו, אלא אמור לי מיד" (קידושין ל ע"א).
ומה דעת הרב קוק בנידון? "כלל גדול ג"כ בכל חכמה ומלאכה, כי שלימות העולם בכללו תבוא מריבוי בקיאים כל אחד במקצוע מיוחד בתכלית המעלה, ולא ממי שסופג הכל רק בדרך שטחי. כי ההשלמה האיכותית גדולה היא בערכה על ההשלמה הכמותית" ("עין איה", ברכות פ"ו פסקא כה). כלומר, עדיף שהאדם יתבסס במסכת אחת וידענה היטב, מאשר פיזור זמנו על לימוד כמה מסכתות וידעם רק בשטחיות. אמנם צריכים להבהיר שאין כוונת הדברים שהאדם יתרכז במסכת אחת עם כל הפלפולים של ראשונים ואחרונים שנאמרו עליה, עם כל המשא ומתן של המפרשים השונים. אלא רצון חז"ל היה שהאדם יחזור על עצם הכיתוב (הטכסטים) של חז"ל עד שידע אותם כמעט בעל פה, או לפי לשונם או לפי התוכן הכללי שלהם. רק אחרי שידע היטב את עצם דברי חז"ל, יפנה להרחבת עיונים המסתעפים.
הרי אחרי פרשת יתרו, שם מתואר כיצד קבלנו את התורה בהר סיני, באה פרשת משפטים ללמדנו כיצד השיטה ללמוד תורה זו. על הרב לחזור ולשנן כל דבר עם טעמים ונימוקים עד שהתלמיד יקלוט ויבין עצם דברי חז"ל, משום מה נאמרו. תיאור מצב מוצלח זה של הבנה וקליטה הוא כאשר הכל מוכן ומזומן לפני התלמיד "כאילו שולחן ערוך, מוכן לאכול לפני האדם". אבל מפני ההשפעות הקשות של היותנו מפוזרים בגלות בין האומות, נשתבשו דרכי הלימוד. בעת ניצני הגאולה עלינו לחזור לתורת ארץ ישראל, כיצד חז"ל אמרו לנו ללמוד. "אשר תשים לפניהם", פשוטו כמשמעו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
