ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- התורה והחיים
- שיעורים נוספים
- ספריה
- קומי אורי
- יג - על תרבות ועל חנוכה
המבוגרים שבינינו בוודאי זוכרים את הסערה שהיתה לפני שנים על נושא התרבות, סערה שהתחוללה בכנסת ובציבור וזכתה לחילופי מהלומות בין הציבורים השונים בישראל.
אנו, שגדלנו בדור לאחר מכן, לא חווינו את המלחמה שהיתה, אך פגשנו בכל אתר ואתר את התרבות ה"חילונית", ולאחריה קולות התעוררות של התרבות החדשה שצמחה מהעולם הדתי. חווינו על בשרנו את פירות הבאושים של תרבות המערב, והתחלנו להתעורר אל תרבות אחרת, תרבות שתהווה ניגוד לאותה התרבות השלטת. האם בכוחנו להחליף את התרבות הגדולה הניזונה מהעולם הגדול, שמושקעים בה מאגרי ענק? האם אנו מבינים את משמעותה של התרבות? מדוע נגררים אנו הרחק מאחור? מדוע מעט מן המעט ילכו לעסוק בדבר שמהווה נקודת מרכז בכל התחדשות ההווי בישראל?
אך יודעים אנו שלכל השאלות חייבת לקדום אותה שאלה עתיקה, שאלה שאולי נשארה בלא אמירה ברורה אל העם, בלא בשורה שתהווה פתח לעולם של יצירה, ובכך השאירה את התרבות נטולת כיוון ובירור.
הרב צבי יהודה קוק זצ"ל פרסם בשנת התרע"ג מאמר ארוך בשם "התרבות הישראלית", שלאחר מכן מצא משכנו במאמר הראשון בספרו "לנתיבות ישראל", ובו הוא דן על עניינה של התרבות. בתוך דבריו אנו מוצאים הגדרה מיוחדת לתרבות, וכך כותב רבנו:
"כי מהו מובן האמתי של הקולטורה, או בתירגומה המדיק בלשון ישראל - התרבות? המובן המלתי היסודי של קולטורה בלטינית ותרבות ביהודית, הלא הוא חנוך, גדול, פתוח - וכן גם המובן העניני.
החנוך של האיש הפרטי הלא הוא ההוצאה מכח לפעל, מהעלם לגלוי, את הכחות והכשרונות הנמצאים בנפש הילד בטבעה, או הראויים לפי טבעה להתקבל בה ביותר, מתוך ההשפעות החנוכיות השונות..."
מה לחינוך ולתרבות? וכי לא מתוך הספר יבוא החינוך? וכי לא מהתורה יבוא החינוך?
בבית מדרשנו למדנו על הנשמה, על הפנימיות הגדולה שיש באדם, ועל הפנימיות הגדולה המובילה את כל המהלכים העוברים על עם ישראל, אל היעד. מכירים אנו מתורתו של הרב קוק זצ"ל, שלא המציאות וההתרחשויות שמעל פני השטח הן אלו שקובעות את המציאות אלא המהלך הא-לוהי המוביל אותן מבפנים. הקב"ה גואל את עם ישראל, הקב"ה מעורר בתקיעתו הגדולה לעם ישראל לשוב לארצו, והקב"ה מוביל את העם בדרך החתחתים לקראת היעד הגדול. ואנו נקראים בצו הא-לוהי העליון, לפעול עם א-ל, להופיע את כל העולם הפנימי הזה, בכל שדרות החיים. להוציא אותו מן העומק אל הגילוי. עולמות עצומים טמונים בתוך האדם ובתוך האומה, והאדם נקרא להופיעם, להפוך אותם מקול פנימי, ממציאות נסתרת, אל מציאות שתוביל את כל העולם המעשי, העולם החיצוני.
התרבות ככלי של הנפש
אך כיצד עושים זאת? כיצד מופיעים את העולם הפנימי בכל שדרות החיים? כיצד מגלים את הטמון בתוך קדושת ישראל, באופן הנגלה והפשוט לעין כל?
נראה, שכמה שלבים נקראים אנו ללכת בהם, צעד אחר צעד, ולמרות שארוכה היא הדרך, רק בניין שלם יוכל לפעול את התפקיד המוטל עלינו. נעלה כמה נקודות, בקצרה, שכל אחת מהן דורשת בירור וליבון שאף הוא חלק מההתקדמות, והם:
1. בירור הפנימיות והיחס בינה לבין העולם המעשי.
2. פיתוח הכוח המדמה.
3. מסירות וחוש מעשי.
האדם מורכב מכמה חלקים, כפי שמופיע בתורת החסידות, וניגע בחלקים הקשורים אל העניין באופן הישיר.
נשמה - חלק א-לוה ממעל, חלק א-לוהי שנתן הקב"ה באדם ובעם, שממנו מובל כל העולם הפנימי.
רוח - העולם הרוחני, התורה והתפילה, הרוח מקשר בין הנשמה לבין הגוף.
נפש - "כי הדם הוא הנפש" כוח החיים, כל חלקי החיים של האדם, התכונות, הרצונות, התחושות ועוד.
לאיזה מקום שייכת התרבות?
למרות שבעולם ה"חילוני" וה"גויי" התרבות נקראת חיי הרוח, נראה שבאמת התרבות היא כלי של הנפש. הפעולה שלה היא בנפש, ההשפעה העיקרית שלה היא בנפש, והמקום שאליו היא פונה הוא הנפש.
אכן במאבק בין התרבות החילונית לבין התרבות היהודית מתבררת השאלה העקרונית, האם הנפש עומדת בפני עצמה, או שכל מהותה היא הופעת החלקים הגבוהים יותר של האדם ושל העם.
התרבות העכשווית, אשר איננה חיה את הרוח והנשמה, מקימה את התרבות שלה על יסוד הנפש בלבד. וכפי המרכז של היוצר והציבור, כך מופנית התרבות אל המקום בנפש. כאשר היוצר והדורש חיים נקודה נמוכה בנפש, נקודה המבוססת על עולם התאווה, התרבות תהווה תשקיף של אותו העולם, והיא תגלה את העולם האיום הזה. ככל שתגלה אותו, ממילא תהפוך אותו להיות העיקר. במרכוז המקום ההוא, ימשיך המדרון מטה מטה.
התרבות היהודית האמיתית, באה בקריאה גדולה, להופיע את הדרגות העליונות. פועלת היא בנפש, אך רותמת את הנפש עצמה לגלות את הנקודות העליונות שבאדם ושבעולם. הרצונות והתשוקות שהיא תופיע הן תשוקות ממקור הנשמה, הרעיונות שהיא תופיע והתחושות שהיא תבטא הן תחושות מתוך הרוח, והכול תוך מבטאה של הנפש.
תרבות יהודית איננה באה לנקות את התרבות העכשווית שבעולם, להסיר ממנה את הצללים של הרשעות והתאוותניות, אלא באה בכיוון אחר לגמרי, באה להופיע את התרבות כפי שהיא אמורה להיות, להחזיר את הכלי העצום הזה אל המקום המיועד לו.
לימוד ארוך צריך לקדום לכל העיסוק. כל עוד שהעולם הפנימי לא יהיה ברור, כל עוד האדם לא יחוש את נשמתו, ולא יברר לעצמו באופן חי את עולם הרוח, לא יוכל לרתום את הנפש לגלות את העולם הפנימי.
התמסרות גדולה נדרשת להיות קודמת למפעל היצירה, ולאחר מכן או במקביל, פיתוח של הדמיון והמעשיות.
במבט ראשון נראה שבפועל, עד שיגיע האדם אל השלב הראוי, כבר יהיה מאוחר מדי, אולי זקן יהיה, אולי כבר לא יוכל להגיע אל הבניין השלם, אך שתי תשובות יש בדבר. האחת, ככל דבר גדול, כאשר מתחילים להתמסר, לא ברור שיוכלו להגיע אל היעד, וככל משבר, הספקנות עלולה להפיל את הכול. כאן באה הדרכת חז"ל "לא עליך המלאכה לגמור..." ולאחר שנפנים בנו את הדבר, ונתמסר באמת ובתמים, זכה נזכה להגיע אל היעד הגדול. ותשובה שנייה, בכל דבר גדול נדרשים אנו לפנות אל היתרונות, האחדות תהווה בסיס לכל. יש מי שהעולם הפנימי שלו בנוי לתלפיות, אך כוח הדמיון שלו לא פותח דיו, ויש שכוח דמיונו מפותח אך החוש המעשי שלו לוקה בחסר. השיתוף של שלושת הגורמים מתוך הבנה אמיתית שרק יחד אפשר יהיה ליצור את היעד המבוקש, יוביל להגיע אל המטרה הנכספת.
נדרשים אנו לחשוב בגדלות, לא להסתפק בציטוט דברי רבותינו ובהסברת דבריהם אלא לנסות ללכת עוד צעד קדימה, לאחד את הכוחות, לאחד את הרצונות הגדולים וללכת יחד אל היעדים הגדולים הנדרשים מאתנו.
האם נהיה צריכים להשקיע את אותם משאבים על-מנת להחליף את התרבות הקיימת? ודאי שלא.
עולם השקר בנוי על ניצוץ של אמת המחיה אותו, שכן לשקר אין רגליים, אין לו קיום, וכל בסיסו הוא הניצוץ של הקודש, הניצוץ המתחבר אל פנימיות האדם ומחיה אותה. אלא שבמעבה הקליפות, בסיבוך החטאים והתאוות, הנקודה הקדושה והטובה סופחת עמה המון רפש, שלא אותו האדם מבקש. האדם המבקש את התאווה, מבקש הוא את התענוג הגדול שיש בה, והתענוג מקורו בקודש, אלא שכל עוד לא יידע האדם לברר את התענוג באופן הנכון, ימשיך לקחתו מהטומאה ומהקלקול. יהיה צריך הוא לקחת המון, אך ורק שבתוך ההמון של התרבות אנשים חטאים, יהיה גם ניצוץ אחד ודל שיחיה אותו. ומה משפיע עליו כל השאר? קשות ורעות. צער, ייאוש, כאב, קנאה ועוד תחלואי נפש גדולים ורבים.
כאשר יחוש צרכן התרבות, שהנה מופיעות לו נקודות הקדושה, הנקודות שעד עתה סבל כל כך רבות על-מנת להגיע אליהן, והנה ניצבות הן לפניו בטהרתן, בשלמותן, והוא אך יכול להושיט את ידו וליטול מלא חופניים של עונג עליון, חיש יעוט אל מבוקשו, שמחה יתמלא וכולו יתמלא אושר.
בטוחים אנו ש"מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך". בטוחים אנו שבכוחנו להניס את כל עולם החושך, כפי שהחשמונאים נלחמו מול אימפריית הענק בתרבותה האדירה ויכלו לה. יודעים אנו שמתוך המאבק הזה, הכואב כל כך והקשה כל כך, נפתח בנו אוצרות גדולים, נפתח בנו עולם מופלא שיוביל את כל המציאות אל התיקון השלם.
אכן, קל יותר לנסות למצוא ולייצר תרבות חול נקייה, אך לא בה יתרחש המהפך, לא בקטנות נוביל אלא בגדלות שתחליף כל נטייה חיצונית בעולם מופלא ומבוקש כל כך.
עולם השקר הנראה יציב כל כך, חלול הוא, אין בו כל חיות, וממילא לא יעמוד מול ניצוץ של אמת, מול הופעה זכה וטהורה, אין לכל העולם העכשווי כל אפשרות להתמודד, והכל יחרב, ואם יואיל לפתוח את עצמו, יזכה לקיום על-ידי גיוסו אל הקודש, בכליו שיטוהרו. דרך ארוכה לפנינו, אך יכול נוכל לה, ובעזרת ה' נעשה ונצליח.
_____________________
מתוך הירחון "קומי אורי" היוצא לאור ע"י תנועת קוממיות.
לפרטים והזמנות: [email protected]
טלפון: 02-9974424
מה המשמעות הנחת תפילין?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
כיצד הצפירה מובילה לאחדות בעם?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
האם מותר לקנות בבלאק פריידי?
משמעות המילים והדיבור שלנו
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
איך ללמוד אמונה?
איך מותר להכין קפה בשבת?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
