קריאת התורה
מוציאין שני ספרי תורה. בראשון קוראים בפרשת השבוע. בשני קוראים פרשת שקלים - בספר שמות פרשת 'כי תשא' פרק ל' פסוקים יב - טז ועד בכלל "לכפר על נפשתיכם".

חצי קדיש לאחר הקריאה
הנוהגים כשו"ע - לאחר קריאת פרשת השבוע אומר המשלים חצי קדיש. ולאחר קריאת פרשת שקלים אומר המפטיר חצי קדיש.

לנוהגים כרמ"א - לאחר קריאת המשלים, מניחים את ספר התורה של פרשת שקלים, על יד ספר התורה של פרשת משפטים, ואומרים חצי קדיש על שניהם.

'לשם יחוד' לפרשת שקלים
טוב לומר 'לשם יחוד' לפרשת שקלים המובא בסידור 'קול אליהו' בעמוד תתכב - 822.

קריאת פרשת שקלים - לזכר, או מדין ונשלמה פרים שפתינו
הגמרא במסכת מגילה אומרת (דף כט ע"א) שקוראין פרשת שקלים בשבת שלפני ראש חדש אדר. וטעם הדבר מובא ברש"י: "להודיע שיביאו שקליהן באדר כדי שיקריבו באחד בניסן מתרומה חדשה כדאמרינן בגמרא".

נשאלת השאלה: כיום, שלצערנו לעת עתה, אין בית המקדש - האם יש צורך לקרא פרשת שקלים
או לא ?

וכתב המש"ב (בסי' תרפ"ה ס"ק א'): "פרשת שקלים לזכרון מצות מחצית השקל". ועוד כתב המש"ב (שם בס"ק ב'): "מקדמינן ומשמיעין על השקלים באדר הסמוך לו שיביאו שקליהם בר"ח ניסן ואנו משלמין פרים שפתינו בקריאת הפרשה של כי תשא דכתיב בה ענין השקלים".

דהיינו, אנחנו קוראים פרשה זו בבחינת "ונשלמה פרים שפתינו". או שזה לזכר או שזה מדין "ונשלמה פרים שפתינו".

הרב פראנק זצ"ל בספרו 'מקראי קדש' (עמוד עו) כתב: וצ"ע על דברי המשנה ברורה שכתב שפרשת שקלים לזכרון מצוות מחצית השקל, ואח"כ בס"ק ב' כתב המשנ"ב: ואנו משלמין פרים שפתינו בקריאת הפרשה - דהיינו אין זה לזכר אלא ממש.

ועיין שם בהערות, שבזמן הזה מצוות קריאת פרשת שקלים רק לזכר הקריאה במקדש. אולם מדברי הלבוש והמש"ב יוצא שקריאת פרשת שקלים נתקנה לזמן הזה לזכרון מצוות נתינת מחצית השקל שהיתה בזמן המקדש ובתורת 'ונשלמה פרים שפתינו' שיחשב כאילו אנו מקיימים מצוות נתינת מחצית השקל.

רוח קודשם של הגזברים
דבר מופלא ביותר רואים בעניין הכרזת השקלים, שכן בזמן בית המקדש היו הגזברים ממתינים עד ר"ח ניסן שכל ישראל יביאו את שקליהם, ומי שלא הביא עד ר"ח ניסן היו ממשכנים אותו. והיתה לי כל הזמן תימה עצומה, כיצד ידעו הגזברים בין מליוני היהודים שבכל העולם אם הפרישו שקליהם או לא, והרי הדבר הוא הרבה מעבר לכל הגיון. נתאר לעצמנו יהודי אחד מתוך מליון יהודים שדרים בארצות הברית, והוא יחידי שלא הפריש מחצית השקל, כיצד יכולים לדעת זאת הגזברים היושבים על מדין בארץ ישראל? אלא מכאן שהיתה להם כח ראייה מופלאה, וידעו מסוף העולם ועד סופו בכל מקום שנמצא שם יהודי מי הוא שהפריש כדת ומי עדיין לא, ועל פי זה היו עושים מעשה וממשכנים אותם. והדבר הוא הפלא ופלא לכל מבין, ומכאן רואים כמה גדולה ועצומה מעלת מחצית השקל שהיתה משפיעה רוח הקודש על הגזברים.

הפרשה של הכהנים
מי שלא היה מפריש מחצית השקל עד ר"ח ניסן היו ממשכנים אותו, אבל את הכהנים לא היו ממשכנים, ויכלו הכהנים לדחות את הגזברים ולומר להם שיפרישו מחר או עוד כמה ימים כי כעת הם עסוקים בעבודתם, ולא היו נושים בהם, כי מדה מיוחדת היו נוהגים בהם. אבל לעמך ישראל לא היו נוהגים כן, אלא היו ממשכנים מייד מי שהיה מתעכב, ולא היו עוזרים שום בקשות לדיחוי הגבייה. ובאמת לא היתה מציאות שהכהנים לא היו מפרישים בסופו של דבר מהשקלים.

זה יתנו - הראה לו כמין מטבע של אש
אמר הקב"ה למשה רבנו: "זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל" (שמות ל, יג).
כתב רש"י: "הראה לו כמין מטבע של אש, ומשקלה מחצית השקל, ואומר לו כזה יתנו", עכ"ל.

ואומרים חז"ל: בשלשה דברים נתקשה משה רבנו עד שהראה לו הקב"ה באצבעו ואלו הן, מנורה וראש חדש, ומחצית השקל. מנורה דכתיב "וזה מעשה המנורה", ראש חודש דכתיב "החודש הזה לכם ראש חדשים", ומחצית השקל דכתיב "זה יתנו" (ועיין מנחות כט ע"א, ולתוס' שם ד"ה שלשה דברים).


ויש לשאול, מדוע הראה לו כמין מטבע של אש ולא מטבע רגילה ? ועוד, אם משה רבנו אינו בקי בטיב המטבעות הוא יכול לשאול את ציפורה אשתו שתראה לו כיצד נראה מטבע של מחצית השקל? (במנורה מובן מדוע נתקשה שהרי קשה להבין כיצד ממקשה אחת יוצרים קנים ופרחים וכו'. וכן בקידוש החודש - קשה לדעת מתי ר"ח יהיה יום אחד ומתי יומיים, כי ידוע שהחדש הוא כ"ט ימים ותשצ"ג חלקים וקשה להבין אימתי מלא ואימתי חסר וכו', ואפילו הראב"ד שנוהג להשיג על הרמב"ם, כתב בהלכות קידוש החדש, שאינו בקיא בזה ולכן אין לו השגות).

אלא משה רבנו לא הבין כיצד בדבר מועט מתכפר עוון העגל (עיין שיטה מקובצת שם). ועל כן היה צריך הקב"ה להראות לו מטבע בחזיון של אש, כדי להראות לו שאפילו מטבע קלה יכולה לכפר אם נותנים אותה לשם שמים בשמחה ובהתלהבות ובחשק כמו אש.