ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

סודו של היין ;">

בית מדרש חגים וזמנים פורים וחודש אדר שמחת פורים Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

אדר תשס"ז

סודו של היין


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
הדסה הינדה מלכה בת דוד אריה

מקובל לחשוב בפשטנות, שצדיק הרוצה להתקדש ראוי לו להיות קודר ועצוב, ולהתרחק עד כמה שאפשר מהחיים הממשיים, כדי שלא להיגרר אחר התאוות הרעות, הליצנות והגאווה. בניגוד לתפישה פשטנית זו, בתפישת היהדות, הקדושה צריכה להתגלות בכל תחומי החיים: ברוח ובחומר, בהנאה רוחנית וגם בטעם הטוב. ולא רק למזון המשביע ההכרחי לקיומו של האדם יש ערך, אלא אף ליין המשמח.

משמעות היין
לכבוד פורים הקרב ובא נברר מעט את עניינו של היין. היין היוצא מהענבים הוא משקה בעל תכונות מיוחדות. הוא גם מזין וגם משמח בזכות האלכוהול שבו. וכך ברא הקב"ה את הענבים, שעל קליפותיהם דבוקים שמרים טובים. וכאשר דורכים ומועכים את הענבים ומשאירים את קליפות הענבים עם הנוזל שיצא מהם, נוצרת על ידי השמרים תסיסה שהופכת את הסוכרים שבנוזל הענבים לאלכוהול. כך נוצר היין בעל הטעם העמוק והמיוחד עם האלכוהול המשמח. וזה הפרי היחיד שבאופן טבעי, ללא צורך בידע מקצועי ובמכשירים מיוחדים יהפוך למשקה מזין שיש בו אלכוהול, אם רק ידרכוהו וישאירוהו לתסוס.

היין ראש למשקים
כשם שהלחם הוא ראש כל המאכלים, כך היין ראש כל המשקים. עיקר תפקידו של הלחם לסעוד ולהזין, לתת לאדם כוח לפעול ולעשות. לעומת זאת, תפקידו העיקרי של המשקה לתת לאדם חיוניות ורעננות. מיוחד הוא היין שגם מזין כמו מאכל, מפני תכולת הסוכר הגבוהה שבפרי המעניקה לו ערך קלורי, ובנוסף לכך, החיוניות שהוא נותן לאדם מלווה בשמחה שבגוף. ואף דוד המלך, במזמור ההודאה על פלאי הבריאה, הודה לה' על היין המשמח, שנאמר (תהלים קד, טו): "ויין ישמח לבב אנוש".

השמחה ראויה לצדיקים
מקובל לחשוב בפשטנות שצדיק הרוצה להתקדש ראוי לו להיות קודר ועצוב ולהתרחק עד כמה שאפשר מהחיים הממשיים, כדי שלא להיגרר אחר התאוות הרעות, הליצנות והגאווה. בניגוד לתפישה פשטנית זו, בתפישת היהדות, הקדושה צריכה להתגלות בכל תחומי החיים: ברוח ובחומר, בהנאה רוחנית וגם בטעם הטוב. ולא רק למזון המשביע ההכרחי לקיומו של האדם יש ערך, אלא אף ליין המשמח.

ואף שכל יהודי מתמלא עונג רוחני בשעה שהוא דבוק בתורה ובמצוות, מכל מקום כל זמן שהגוף אינו שותף בשמחה, לא רק גופו חסר אלא אף שמחתו הרוחנית חסרה. ולכן צריך אדם להיות שלם ברוחו וגופו, וכשהוא שמח על דבר טוב שעשה, טוב שישתף את גופו בשמחה.

שתיית כוס של ברכה באירועי שמחה של מצווה
וזה הטעם שתיקנו חכמים בכל אירוע חשוב שיש לו ערך רוחני, לברך על כוס יין, כדי שהשמחה הרוחנית תהיה מלווה בשמחה גשמית. וכך תקנו כוס יין לאירוסין וכוס יין לנישואין, כוס יין לברית מילה וכוס יין לפדיון הבן, כוס יין לקידוש של שבת ומועד וכוס יין להבדלה. ואף לאחר שאדם סועד בחבורה והוא מודה לה' בברכת המזון, תיקנו לברך על כוס יין, כדי שהאכילה וההודאה הנמשכת ממנה תהיה בשמחה.

מיץ ענבים בדיעבד
וצריך לדעת כי עיקר מה שתיקנו לברך על כוס יין כוונתם ליין שיש בו אלכוהול. ובכלל, בזמן חז"ל ניתן היה לשתות מיץ ענבים רק סמוך לבציר, אבל לאחר מכן אם לא עשו ממנו יין, המיץ היה מתעפש ומתקלקל. רק בתקופה האחרונה למדו לפסטר את מיץ הענבים ולהכניס בו חומרים משמרים, ועל ידי כך ניתן לשומרו כל השנה. ואף שגם חז"ל הסכימו שאפשר לעשות קידוש על מיץ ענבים, שהואיל ואף הוא יצא מהענבים, קיבל גם הוא את ברכתם וחשיבותם, מכל מקום ברור שעיקר כוונתם שיעשו קידוש על יין המשמח, ולכן נפסק להלכה שמצווה מן המובחר לקדש על יין שיש בו אלכוהול (משנה ברורה רע"ב, ה').

אין אומרים שירה אלא על היין
וזהו שאמרו חכמים (ברכות לה, א) "אין אומרים שירה אלא על היין". השירה היא ביטוי של שלמות, והשלמות מוכרחה לכלול את הרוחניות והגשמיות כאחד (עין איה שם). וכן אמרו בזוהר (ח"ג קפט, ב) "אין קדושה אלא ביין ואין ברכה אלא ביין".

ואף התורה נמשלה ליין (תענית ז', א', ספרי דברים י"א, כ"ב), שאף היא נועדה לתקן את העולם כולו, ברוחניות ובגשמיות, באמת הטהורה ובשמחה החיונית. ואף ישראל, שנבראו לגלות דבר ה' בשלמות בעולם, נמשלו לגפן (ישעיה ה', א'-ז'; שמות רבא מ"ד, א').

ולכן אדם שנודר שלא לשתות יין יש בנדרו צד מסוים של חטא (תענית י"א, א'), כי הוא מונע מעצמו שמחה גשמית שיכולה לתרום לשלמותו. וכן מסופר על רבא שאמר שבזכות היין ששתה וריח הטוב שהריח, נפתח מוחו לחידושי תורה (ע' יומא ע"ו, א').

הסכנה שבשכרות
כל דבר גשמי כאשר הוא מתלווה אל הערכים הרוחניים, אז לא רק שהוא אינו מזיק, אלא אף מועיל ומסייע לגילוי הערכים. אבל כשהגשמיות נעשית לעיקר, הרי דוחקת את הרוחניות, וגורמת לאדם להיות גס ומגושם. קל וחומר כאשר מדובר ביין, שיש בו חיוניות עצומה שמבטאת את התסיסה שבחיים הגשמיים - שאם אדם שותה ממנו יתר על המידה, הוא נעשה שיכור ובזוי, מתמכר לתאוותו, דעתו מסתלקת ממנו ויצר הרע שולט בו. ולכן ישנן אזהרות רבות וחמורות בתורה, בנביאים, בכתובים ובדברי חז"ל, שלא ירבה אדם בשתיית יין.

אזהרות על שתייה מופרזת
בתורה למדנו על נח ולוט שנפלו ונתבזו בגלל שתיית היין (בראשית רבא ל"ו, ד'). ואף עץ הדעת, שחטא בו אדם הראשון, לדעת רבי מאיר היה גפן, וכפי שאמרו חכמים: "שאין לך דבר שמביא יללה לאדם אלא יין" (סנהדרין ע', א'). ואף על בני אהרן הכהן אמרו שלא מתו אלא מפני שנכנסו למשכן שתויי יין (ויקרא רבא י"ב, א').

וכל הנביאים מלאים תוכחות על הנגררים אחר שתיית היין, ואף הגלות נגרמה בגלל היגררות אחר שתיית היין (בראשית רבא ל"ו, ד'). בעשרת השבטים נאמר (עמוס ו', ו'-ז'): "השותים במזרקי יין וראשית שמנים ימשחו ולא נחלו על שבר יוסף" (כלומר: ולא הצטערו מנבואת הפורענות). לכן עתה יגלו בראש גולים". ועל שבטי יהודה ובנימין נאמר (ישעיה כ"ח, ז'): "וגם אלה ביין שגו ובשכר תעוּ".

וכן הוזהרנו במשלי (כ"ג, כ'): "אל תהי בסובאי יין, בזוללי בשר למו, כי סובא וזולל יוורש (יעשה עני ורש)..." ועוד נאמר (שם כג, כט-ל): "למי אוי למי אבוי (למי צעקה ויללה), למי מדינים, למי שיח, למי פצעים חינם (למי קטטות פצעים ומכות)... - למאחרים על היין (למרבים לשתות עד מאוחר) לבאים לחקור ממסך" (למחפשים אחר יין טוב).

וכן מצינו בדברי חז"ל אזהרות רבות, שהיין עלול לעשות את האדם רש ושומם, ולהביאו לידי עוון (ע' סנהדרין ע, א, וע' ויקרא רבא י"ב, ה').

למי ראוי לשתות יין
וכן אמרו: "יש שותה יין וטוב לו יש שותה יין ורע לו, תלמיד חכם שותה וטוב לו, עם הארץ שותה ורע לו" (ירושלמי מעשר שני פ"ד ה"ו). כי תלמיד חכם יודע לשתות יין במידה, ואזי מתווספת לו שמחה, והוא מתגבר בעבודת ה' ברוחניות וגשמיות. וכן אמרו חז"ל (יומא עא, א) שכיום לאחר שבית המקדש חרב, "הרוצה לנסך על גבי המזבח - ימלא גרונן של תלמידי חכמים יין".

היין האמיתי והטוב נגנז לעתיד
וכל כך מסוכן היין, עד שאת היין האמיתי, הטוב והחזק, גנז הקב"ה מששת ימי בראשית. וישראל שמסרו את נפשם למיתה בגלות, ולמרות כל הקשיים העצומים המשיכו לעסוק בתורה המתוקה מדבש, והראו בזה שהרוחניות היא עיקר חייהם, ועליה מסרו את נפשם - אותם ישקה הקב"ה בעתיד מן היין המשומר בענביו מששת ימי בראשית (במדרש רבא י"ג, ב').

היין והסוד
ולכן עניינו של היין קשור לסוד (ע' עירובין ס"ה, א'), כי בפשטות הוא עלול לגרור את האדם לחטא, אבל כאשר אדם מדגיש את הפנימיות והרוחניות, אז היין מצטרף לקדושה. וכשאדם כזה שותה יין, מתגלה פנימיותו הטובה (עיין פניני הלכה זמנים טז, יב). ולעתיד לבוא יתגלו הסודות בשלמות, וכפי שאמרו בזוהר הנעלם (ח"א קל"ה, ב'): "יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית, אלו דברים עתיקים שלא נגלו לאדם מיום שנברא העולם, ועתידים להתגלות לצדיקים לעתיד לבא".

פורים מעין העתיד לבוא
אמרו חכמים: "כל המועדים עתידים (להיות) בטלים, וימי הפורים אינם בטלים לעולם, שנאמר 'וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים' (אסתר ט', כ"ח). אמר רבי אלעזר אף יום הכיפורים אינו בטל לעולם" (שוחר טוב משלי ט', א').

הרי שפורים הוא בבחינת העתיד לבוא. שבעולם הזה עלינו להתמודד עם היצר הרע, ולהיזהר משתיית יין מופרזת. ולכך מכוונים כל המועדים, לסלול דרך מאוזנת בתוך המציאות המסובכת שלנו בעולם הזה.

ואילו בפורים, כל הניסים נעשו על ידי שתייה מופרזת של יין, כפי שהיו עושים במשתה היין. ושתי נטרדה ממלכותה במשתה היין ובאה אסתר במקומה, וכן עניין המן ומפלתו היה במשתה היין. ומתוך אותה שמחה חזרו וקיבלו את התורה מתוך רצון ושמחה (שבת פח, א), ומתוך כך בנו את בית המקדש, והחלו לבסס בישראל את לימוד התורה שבעל פה. הרי שדווקא מתוך היין, שעלול לשכר ולהחטיא כל כך, באו לישראל כל הטובות הללו.

וזה מה שאנו עושים בפורים, חוגגים עם האביונים את עניין "ונהפוך הוא", ועל כן יכולים לשתות יין מעבר למידה, ולשמוח שמחה של מצווה בדיבוק חברים, שמחה שאינה בטלה לעולם (ועל עצם המצווה בפניני הלכה זמנים ט"ז, י'-י"ב).

____________________
פורסם גם במדור 'רביבים' בעיתון 'בשבע'
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il