ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

הממלכתיות הגואלת ;">

בית מדרש סיפורים ותולדות צדיקים תולדותיהם של צדיקים מרן הרצי"ה Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

אדר

הממלכתיות הגואלת


נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

בשנת תש"ח התבשר העם היושב בציון על קבלת תכנית החלוקה. המונים יצאו לרחובות והשמחה פרצה גבולות. אחרי אלפיים שנה אנו זוכים לעצמאות, והגאולה צומחת בשנית. זקן אחד בירושלים, הרב צבי יהודה, לא יכול היה לשמוח. וכך העיד על עצמו: "עד כמה שהייתי, והנני, קשור ברוחי ונפשי ונשמתי לא יכולתי לשמוח... לא יכולתי להשלים עם אותה בשורה נוראה כי 'את ארצי חילקו'".

הרב ראה מול עיניו באופן מוחשי את הגאולה השלימה וחי אותה. על כרוזיו חתם "בצפיית ראיית הישועה השלמה", וציפה להתקיימותה בימינו. לכן, כאשר עם ישראל הסכים לחלוקת ארץ ה', לבו בכה. לעומת המתייחסים לארץ בצורה שטחית, אנושית, הרב ראה בה ארץ ה' המיועדת לעם ה', ולכן היה קרוע כולו לגזרים.

רק "למחר או למחרתיים בא איש ברית קדשנו ר' יעקב משה (חרל"פ) זצ"ל, ויחדיו המתקנו סוד בחדר הקטן והקדוש של אאמו"ר הרב זצ"ל מזועזעים והמומים. לבסוף התאוששנו ואמרנו: "מאת ה' הייתה זאת היא נפלאת בעינינו". למרות החלקיות, הרב רואה בהקמת המדינה את יד ה'.


עברו תשע עשרה שנה. הרב צבי יהודה עומד במסיבת יום העצמאות, מוקף בתלמידיו הצעירים, ומשתף אותם בתחושות הראשונות שהיו לו בזמן הקמת המדינה. בתוך הסיפור הוא מרעים בקול:
"איפה חברון שלנו, האנחנו שוכחים את זה?! והיכן שכם שלנו ויריחו שלנו האם נשכחן?! וכל עבר הירדן שלנו הוא. כל רגב ורגב, וכל ד' אמות של ארץ ה', הבידנו לוותר איפה על מילימטר כאן?"

כעת הבכי אינו עצור. הרב צבי יהודה כבר לא יושב ודומם אלא שואג. הוא מוציא החוצה את רגשותיו הפנימיים, והם גואלים ופועלים, בתוקף גדול התורה הגואל. רק כמה שבועות עברו מאותו יום, ירושלים מתאחדת, והכותל, חברון, שכם ויריחו נכבשו וחזרו לרשות ישראל. התלמידים הצעירים זכו והשתתפו בכיבוש, ואף היו בעמדות מפתח בכיבוש הר הבית. הרב זכה לבא בעקבות תלמידיו ראשון אל המקום הקדוש. עמד שם והכריז: "הננו מודיעים לכל ישראל ולעולם כולו שבפקודה אלוקית חזרנו הביתה במעלות הקדש ועיר מקדשנו. ומהיום ואילך לא נזוז מכאן".

והנה דבר פלא! מאותו יום הרב צבי יהודה הולך ונעשה צעיר! באותו לילה התגלה אליו אביו הרב קוק זצ"ל, לא בדמות זקנתו ושיבתו אלא בדמות תוקף בחרותו שביום קרב. יש לו כעת תוקף ומרץ לפעול ולשנות. (כאשר תאר אותו המשורר בשיר "כישיש" הוא מחה בתוקף - "אינני ישיש").

עברו עוד כמה שנים. עברה מלחמת יום כיפור. הרב צבי יהודה כבר בן שמונים וארבע. והנה שוב על הפרק תכנית החלוקה. הפעם הממשלה הריבונית מציעה לערבים חלקים מהארץ והסכם שלום. עתה הרב צבי יהודה לא פורש לחדר הקטן והקדוש. הפעם הוא לא אומר בהשלמה "מאת ה' הייתה זאת". במקום זאת, הוא מזמן את ראשי המדינה ומכריז בפומבי, בישיבה: "כולנו חייבים ליהרג ולא לעבור! על יהודה ושומרון, על רמת הגולן תהיה מלחמה. זה לא ילך בלי מלחמה... זו עובדה! על גופותינו על איברינו כולם"! מה השתנה? מה נתן לו כעת כוח לפרוץ את הכאב הקטן והקדוש, ולהפוך אותו לזעם יוצר ומחולל??

נראה לי, שהתשובה לא נמצאת בתוך החלק הצר של האיש הרב. התשובה נמצאת בתלמידים! לרב צבי יהודה הייתה דבקות נפלאה בתלמידים - בניו. "אנכי והילדים אשר נתן לי ה' לאותות ולמופתים בישראל". התלמידים הצעירים "דור נעורינו הקדוש", הם שנתנו כח לרב להוציא את אמיתתו לאור העולם. "משבועתם של אבות - לכיבוש, של הבנים".

בזה התגלה כוחו לא רק כרב ששואב כח ממסורת התורה בסיני אלא בעיקר כמלך. מלך שמרגיש בתוכו את כוחות החיים של העם, עומד במרכזם ומנקז אותם כלפי מעלה. וכמלך, שמרגיש את עצם החיים הבריאים שזורים כעת בעם ישראל, הוא מכריז מלחמה. מלחמה שיש בה מסירות נפש ונכונות ליהרג, אבל, ודווקא מתוך כך: "הולך ומתגלה ומתרומם הכרוז הגדול הזה: אני קורא לעם ישראל קום וחיה!"

כאשר תלמידיו חייליו עולים על הקרקע, הוא נמצא בתוכם כמלך בצבא הוא רוצה שהדברים ייעשו באופן ממלכתי. לא מריבה קטנונית אלא קרב על המלכות מכח מסירות הנפש והאכפתיות של הצעירים, שמחובתם אל התורה וישוב הדעת שלו, הוא מרבה עוז לגלות היכן נמצא כעת התוקף של הממלכתיות הישראלית: "מתוך חולשה וקטנות חסרה בממשלה ההבנה, ולכן אין היא... להנהגת המדינה. לעומת זאת - בתוכנו מופיע רוח ה' עז אלוקי וגבורה פנימית... ומתוך הגדלות של נצח ישראל שלנו, אנחנו נבנה ונטע ונקיים את ארץ אבותינו בכל המובנים.

וככל שעובר הזמן... לאחר הסתלקותו לגנזי מרומים, הרב צבי יהודה ממשיך ומקבל עוז מתלמידיו הצעירים. הוא רואה את האכפתיות והמסירות ומתחזק בצפיית ראיית הישועה השלימה בפועל ממש. וכמובן שהוא שואף ומכוון את הכוחות לכיוון ממלכתי גדול ושלם - מינוי מלך כשר מבית דוד במהרה בימינו.
________________
מתוך העלון השבועי של תנועת קוממיות.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il