ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

אידאולוגיה מציאותית ;">

בית מדרש סיפורים ותולדות צדיקים תולדותיהם של צדיקים מרן הרצי"ה Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

אדר תשס"ז

אידאולוגיה מציאותית


סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

בטרם מלאו לרבנו שבע עשרה שנה העיד עליו אביו הגדול, הרב זצ"ל, כי "הוא כמעט האחד עמי המתרגל לעמוד על דעתי ולהקשיב את שיח נשמתי" (אגרות הראי"ה ח"א, קב). רבנו היה ההמשך החי של אביו - הרב זצ"ל, והמיישם את דברי הרב זצ"ל בפועל, הלכה למעשה, במדינת ישראל הממשית על כל הופעותיה.

קל יותר לעסוק בכתבי הרב זצ"ל בצורה עיונית: לדבר על סגולת וקדושת ישראל, ללמוד על מהותה המיוחדת של ארץ ישראל, לעסוק בעיון תיאורטי בתהליכי גאולת ישראל, ללמוד על העקרון שהגאולה באה קמעא-קמעא, לדעת בצורה מופשטת ש"מדינת ישראל היא יסוד כסא ד' בעולם" (אורות עמ' קס), אבל לחיות את הידיעות האלה, ליישמן במציאות הממשית, להכיר בכך שהדברים מתייחסים ליהודים האלה ממש הניצבים בפנינו, לעם ישראל זה העכשווי, גם כשאיננו תמיד במצב של טלית שכולה תכלת, גם כשיש תופעות חיוביות ותופעות הפוכות מזה, לתפוס את קדושת ארץ ישראל באופן ממשי - זה קשה הרבה יותר. ואת זה הוא חי והקרין, ואת זה קיבלנו ממנו.

ישנם כאלה היודעים לדבר דיבורים אידיאליים ויפים במישור התיאורטי- עקרוני, אבל כשהם נתקלים בתופעה ממשית קשה הם מאבדים את העשתונות, כל הבנין התיאורטי שלהם קורס תחתיו ואינו עומד במבחן המציאות.

רבנו חי את אביו זצ"ל ויישם את תורתו הגדולה בפועל, כל הדברים הנפלאים שאנחנו פוגשים בדברי הרב זצ"ל באופן עיוני - לִמדָנו רבנו שהם קיימים במציאות. עלינו רק לפקוח עיניים ולגלות אותם. ההסתכלות טובת העין הזו איננה באה, חלילה, לטשטש הבחנות ולטייח תופעות שליליות, אלא היא באה ומזכירה לנו כי אין לתת לטפל לתפוס את מקומו של העיקר. דברים אינם נמדדים בקנה המידה של הרגע, אלא במבט הנצח, המקנה להם את משמעותם האמיתית. מרגלא בפומיה היה פסוקו של הנביא ישעיהו (נב,ח): "כי עין בעין יראו בשוב ד' ציון" - יש ללמוד לכוון את העין האנושית כנגד העין הא-לוהית העליונה, הנצחית - ואז מתגלה המבט האמיתי, אז רואים בשוב ד' ציון, באופן ממשי ביותר.

הוא היה מן היחידים שבדור, ואילולא דמסתפינא הייתי אומר היחיד שבדור, שתפס במלוא עומקו את הגילוי המשיחי שבמדינת ישראל. היו מגדולי דורנו שהתיחסו בחיוב למדינה, והזדהו עם ערכה, אבל לתפוס את עומק האמת של הגילוי הא-לוהי שבתקומת מדינת ישראל, להזדהות בצורה מוחלטת עם האמת שמדינת ישראל, למרות כל בעיותיה, היא מדינה א-לוהית - את זה שמענו אך מפיו, ואת זה הקרין מעצם הוויתו.

מתוך כך נבעה שמחתו העצומה ביום העצמאות, שקשה לתארה במילים. אפשר לומר: מי שלא ראה את רבנו זצ"ל שמח ביום העצמאות - לא ראה שמחה מימיו. ומי שזכה לראותו בשמחה זו, מי ששמע את דבריו ביום העצמאות - ראה איך כל כולו מזדהה עם הודו, קדושתו ועצמותו המיוחדת של היום. בדבריו ביום העצמאות הוא היה מגיע לעוצמת התרגשות שהביאה אותו לידי בכי. אפשר היה להרגיש איך נשמתו מתרוננת ושמחה ב"זה היום עשה ד'", ומתוך כך "נגילה ונשמחה בו".

בשנותיה הראשונות של המדינה היתה הישיבה רוקדת ביום העצמאות ברחובות ירושלים. לכותל לא היתה אז אפשרות להגיע, כי העיר שבין החומות לא הייתה בידינו, והיינו רוקדים לבית הנשיא. בדרך היו יהודים שונים, מכל מיני חוגים, מצטרפים למעגל שלנו, ורבנו היה אומר: "כשאני רואה את היהודים רוקדים פה ביום העצמאות, אני רואה את רבונו של עולם רוקד יחד איתנו ושמח יחד איתנו".
מתוך אותה התייחסות למדינה נבע יחסו המיוחד לצה"ל. הגיעו הדברים לידי כך, שהרב ראה בטנקים ובמדים של צה"ל - תשמישי מצוה וקדושה, שהרי אנו מממשים את מצות ישוב ארץ ישראל באמצעותם, ועל ידם היא מתקיימת. ואם מצוה - הרי קדושה - "אשר קדשנו במצוותיו וצוונו". בשמחה רבה היה הולך בעצמו לצפות במצעד צה"ל ביום העצמאות, ואומר: 'הרי בזה באים לידי ביטוי עצמאותנו בארץ ושלטוננו עליה'.

הוא לימד אותנו שלמות מהי: עם ישראל שלם, על כל גווניו וחלקיו - איננו מותרים על שום יהודי! תורת ישראל שלמה, על כל חלקיה ותחומי מצוותיה השונים, וארץ ישראל שלמה, על כל חבליה, וכולם מצטרפים לשלמות אחת, לקדושה משולשת אשר רק על ידה מופיעה שכינה בעולם. לאורו נחיה.
________________________
מתוך העלון השבועי של תנועת קוממיות.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il