ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- פורים וחודש אדר
- הלכות פורים
רבים יכולים לזכות בפורים בברכת 'הטוב והמטיב' שתקנו חכמים לברך על שתיית יין נוסף, שכן כמעט כל מי ששותה יין משני סוגים בחברותא עם חברו, צריך לברך על היין השני 'הטוב והמטיב'. ולפעמים צריכים מצד הדין לברך בסעודה שלוש וארבע פעמים 'הטוב והמטיב', כפי שיבואר בהמשך. אולם מחמת שרבים אינם יודעים את ההלכה, מפסידים את הברכה.
ואמנם יש שמחמירים בדין זה מאוד, וחוששים גם לשיטות של פוסקים יחידים, ולכן אינם מברכים כמעט 'הטוב והמטיב', ומסתפקים בהרהור בברכת 'הטוב והמטיב' במקום לבטא את הברכה בפה (ע' כה"ח קע"ה, י"ב, מנחת יהודה ט', י"ד). אולם לדעת רוב רובם של הפוסקים אין לחוש כל כך לשיטות יחידים, אלא צריך לנהוג בזה למעשה כפי שמבואר בשולחן ערוך ורוב ככל הפוסקים האחרונים, ולברך 'הטוב והמטיב' על כל יין נוסף.
מצוות השתייה בפורים
לפני שנבאר את דיני ברכת 'הטוב והמטיב' נעסוק מעט במצוות השתייה בפורים, שאין דומה לה בכל השנה.
בכל החגים יש מצווה לשתות יין, מפני שנצטווינו לשמוח בחג (דברים ט"ז, י"ד), ועל ידי היין רוב האנשים שמחים, אבל אין מצווה בחגים להרבות בשתייה (שולחן ערוך אורח חיים תקכ"ט, א'-ג'). ואילו לגבי פורים, יש מצווה מפורשת להרבות בשתייה. ויתר על כן, זה עיקר עניינם של ימי הפורים להיות (אסתר ט', כ"ב): "ימי משתה ושמחה". ועל כן אמרו חכמים (מגילה ז', ב'): "מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" (הרוצה להרחיב במצוות 'עד דלא ידע' יכול לעיין בפניני הלכה זמנים ט"ז, י'-י"ב).
יין או שאר משקים
יוצא אדם ידי חובת שתייה בפורים בכל משקה משכר, מפני שלא נאמר במצוות השתייה בפורים יין, אלא כך נאמר (אסתר ט', כ"ב): "לעשות אותם ימי משתה ושמחה" - הרי שבכל משקה חריף יוצאים ידי חובה. אולם עדיף לקיים את המצווה ביין, מפני שנס הפורים נעשה על ידי היין. ושתי נטרדה ממלכותה במשתה היין ובאה אסתר במקומה. וכן מפלת המן היתה במשתה היין.
ומי ששמח יותר במשקים אחרים, יקבע את עיקר שתייתו על המשקים שהוא אוהב, שעיקר המצווה היא לשמוח, שנאמר: "משתה ושמחה". ואם הוא שמח קצת גם בשתיית יין, טוב שיתחיל את שתייתו על היין, זכר לנס (פניני הלכה זמנים ט"ז, י"א, 12).
נשים במצוות השתייה
גם לנשים יש מצווה להרבות בפורים בשתיית יין המשמח, כפי שנשים מצוות בכל מצוות הפורים. אלא שעליהן להיזהר משכרות, כי השכרות גנאי לנשים יותר מלגברים, כפי שמבואר בתלמוד (כתובות ס"ה, א'). והטעם לכך, מפני שהשכרות מפרה את מצוות הצניעות שנשים משתבחות בה.
ברכת 'הטוב והמטיב' על יין שני
תקנו חכמים ברכה מיוחדת על שתיית יין נוסף. שאם היו שותים יין, ואח"כ באו לשתות יין מסוג אחר, למרות שכבר ברכו על היין הראשון ששתו 'בורא פרי הגפן' יברכו לפני שתיית היין הנוסף 'הטוב והמטיב'.
ודין זה מיוחד ליין. שאם היו אוכלים לחם ואח"כ באו לאכול סוג אחר של לחם, אין מברכים עליו ברכה מיוחדת, אלא בברכה שבירכו על הלחם הראשון פטרו גם את השני. וכן הדין בסוגים שונים של בשר, שבברכה אחת נפטרים כולם. ורק על יין תקנו ברכה על ריבוי סוגיו. והטעם לכך, מפני שיש ביין סגולה מיוחדת, שבנוסף לכך שהוא משביע הוא גם משמח, ולכל יין ויין אופי משלו, וכששותים עוד סוג של יין בצוותא השמחה מתרבה, ועל כן אנו מברכים על ריבוי היין (ברכות נ"ט, ב', תוס' ורא"ש שם).
הברכה בחברותא
אין מברכים ברכת 'הטוב והמטיב', אלא כששותים את היין השני לכל הפחות שני אנשים יחד. מפני שהשותה לבדו הרי הוא כאלכוהוליסט שמכור לטיפה המרה, ואין כאן שמחה אמיתית, שכוללת בתוכה דיבוק חברים. וכך משמע מלשון הברכה - "הטוב והמטיב" - הטוב לו והמטיב לחברו. וכמובן שגם בני משפחה, כמו איש ואשתו או אב ובנו, ששתו מיין הקידוש ואח"כ מעוד יין שהביאו באמצע הסעודה, נחשבים כשניים ששותים יחד, ועל היין השני יברכו 'הטוב והמטיב' (שולחן ערוך קע"ה, ד').
כל אחד ואחד מברך על היין הנוסף 'הטוב והמטיב', וחבריו עונים אחריו אמן. ואם הם רוצים לצאת בברכת אחד מהם, רשאים, ובלבד שהמברך והשומעים יכוונו לצאת ידי חובה בברכתו.
שיישאר מהיין הראשון על השולחן
אם נגמר להם היין הראשון ואז הביאו יין אחר, אין מברכים על השני 'הטוב והמטיב', כי אין בו כל כך שמחה של ריבוי יין, מפני שהביאוהו רק מפני שנגמר להם היין הראשון. ולכן בעת שמברכים על היין השני 'הטוב והמטיב' יקפידו שגם היין הראשון יישאר על השולחן (משנה ברורה קע"ה, ג', ושלא כרמ"א).
כמה ישתו מכל יין
גם אם שתו מעט מהיין הראשון ומעט מהשני, כל שנהנו מטעמם, מברכים על השני 'הטוב והמטיב'. ויש מי שהחמיר שישתו מכל יין שיעור רביעית (דעת תורה), ויש מי שהחמיר שישתו מכל יין כשיעור 'מלא לוגמיו' (א"א בוטשאטש). והמהדרים נוהגים לשתות מכל יין כשיעור מלא לוגמיו, שהוא כארבעים וחמישה מיליליטר. אבל גם אם שותים פחות מברכים 'הטוב והמטיב', כדעת רוב ככל הפוסקים.
האם מיץ ענבים נחשב ליין ראשון?
אם עשו קידוש על מיץ ענבים, ואח"כ בסעודה שתו יין ממש, לדעת כמה פוסקים אין מברכים עליו 'הטוב והמטיב', כיוון שאין מחשיבים את מיץ הענבים ליין ראשון, מפני שאינו משמח. ואם עירבו במיץ הענבים יין, והרגישו בטעמו, יברכו על היין השני 'הטוב והמטיב', ובתנאי שיהיה סוג היין השני שונה מהיין שעירבו עם המיץ ענבים.
אין צריך שהיין השני יהיה משובח מהראשון
ואין צריך שהיין השני יהיה משובח מהראשון, אלא כל שאין ידוע שהשני גרוע מהראשון, כיוון שהוא שונה, הרי שיש בו איזה חידוש בטעמו או בטיבו, ומברכים עליו 'הטוב והמטיב'. לפיכך, אם היו לפניהם כמה בקבוקים של יינות שונים, יברכו על הראשון 'בורא פרי הגפן', ועל כל יין נוסף יברכו 'הטוב והמטיב'. ואפילו אם היו שני הבקבוקים מזן אחד, אם יש ביניהם שוני שניכר לשותים, כגון שהם מבציר שונה, או שנעשו על ידי חברות שונות ויש שוני בטעמם, יברכו על הראשון 'בורא פרי הגפן' ועל השני 'הטוב והמטיב'.
ואף אם היין השני זול מהראשון, אם יש בו מעלה מסוימת שאין בראשון, כגון שהוא יותר טעים במתיקותו, או להיפך יותר יבש - יברכו עליו 'הטוב והמטיב'. ואמנם לדעת רש"י ורשב"ם צריך שהיין השני יהיה ממש טוב מהראשון, אולם כל שאר הראשונים לא הסכימו לדעתם. וכן מסופר בירושלמי (ברכות פרק ה', הלכה ז') שרבי יהודה הנשיא היה מברך 'הטוב והמטיב' על כל חבית וחבית נוספת שהיה פותח, ואף שלא ידע שהיין מהחבית השנייה טוב מהיין שהיה להם לפני כן. וכן נפסק בשולחן ערוך, שכל זמן שלא ידוע שהיין השני גרוע לגמרי מהראשון, מברכים עליו 'הטוב והמטיב' (שולחן ערוך קע"ה, ב').
כאשר היין השני גרוע מהראשון אין מברכים עליו
ואם ברור שהיין השני גרוע מהראשון, ומשום בחינה אינו טוב מהראשון, אין מברכים על השני 'הטוב והמטיב'. ואמנם לדעת ר"ת ורשב"א, גם אם השני גרוע מהראשון מברכים עליו 'הטוב והמטיב', כי הברכה על זה שיש להם סוג נוסף של יין. אולם למעשה הלכה כדעת הרא"ש ורוב הראשונים, שאם היין השני גרוע מהראשון אין מברכים עליו 'הטוב והמטיב'.
כשיש לפניהם יין טוב ויין גרוע כיצד ינהגו
כשיש לפניהם יין טוב ויין שהוא פחות טוב ממנו מכל הבחינות, על פי ההלכה עליהם להקדים ולברך 'בורא פרי הגפן' על היין הטוב, וממילא לא יוכלו אח"כ לברך 'הטוב והמטיב' על השני.
ורק אם מצד סדרי הסעודה מתאים להם יותר לפתוח ביין הגרוע, כיוון שאינם מתכוונים אז לשתות מהיין הטוב, מותר להם לברך 'הגפן' על היין הגרוע, וממילא אח"כ יברכו על היין המשובח 'הטוב והמטיב'.
הידור - שהיין השני לא יהיה על השולחן
עדיף שבעת שמברכים על היין הראשון 'בורא פרי הגפן' לא יהיה היין השני על השולחן, מפני שיש מי שאומר (הלבוש) שאם שני היינות עמדו על השולחן, בברכת 'הגפן' שבירכו על הראשון גם השני נפטר, ושוב אין יכולים לברך עליו 'הטוב והמטיב'. והרוצים להדר, יניחוהו במרפסת, מחוץ לבית (על פי חומרת ה'דברי חמודות'). ואם היו שניהם על השולחן, כל זמן שהשני אינו גרוע מהראשון, יברכו לפני שישתוהו 'הטוב והמטיב', שכך דעת רוב ככל הפוסקים.
ברכת הטוב והמטיב על היין השלישי והרביעי
לא רק על יין שני מברכים 'הטוב והמטיב', אלא גם על השלישי ועל הרביעי ועל כל יין נוסף ששותים שניים ביחד.
ובעת שמברכים על היין השני 'הטוב והמטיב', נכון להסיר מהשולחן את שאר היינות הנוספים שעוד לא שתו מהם, מפני שלדעת כמה אחרונים, אם יישארו על השולחן, ברכת 'הטוב והמטיב' שיברכו על היין השני תפטור גם אותם. וכן כאשר יברכו על היין השלישי 'הטוב והמטיב' נכון להסיר את שאר היינות הנוספים, שעל ידי כך יוכלו לברך על כל יין ויין 'הטוב והמטיב' לכל הדעות (משנה ברורה קע"ה, י"ד). וכשמסירים את היינות הנוספים אין צריך להוציאם מהחדר עד שלא יראום, אלא העיקר שלא יהיו על השולחן, ויהיה ברור שברכת 'הטוב והמטיב' שמברכים על היין הנוסף אינה חלה עליהם.
_________________
הופיע גם במדור 'רביבים' בעיתון 'בשבע'.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
