16. הונאת-דברים והלבנת-פנים | הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
בין אדם לחברו

קטגוריה משנית

הלכה מחשבה ומוסר
שיעורים נוספים

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

אריה יעקב בן משה יוסף ז"ל

7083

2 דק' קריאה • 5 דק' האזנה

שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם

נדבר היום על התנהגות נכונה עם הבריות.
כשם שאסור לאדם להונות את חברו בממון, למכור לו דבר במחיר מופקע, כך אסור לאדם להונות את חברו בדברים. אסור לומר דברים שיש בהם גניבת דעתו של חברו או שגורמים לו בושה וצער. לא ישאל אדם: "בכמה אתה רוצה למכור חפץ זה?" כאשר אינו רוצה בכלל לקנות. לא יאמר לבעל תשובה: "זכור מעשיך הראשונים". אם הוא בן גרים, לא יאמר לו: "זכור מעשה אבותיך" שנאמר: "וגר לא תונה ולא תלחצנו". אם היה גר ובא ללמוד תורה, אל יאמר לו: "פה שאכל נבלות וטרפות, שקצים ורמשים בא ללמוד תורה שנאמרה מפי הגבורה?!". או אם היו יסורים באים על חברו, או מחלות, אל יאמר לו דברים מצערים, אל יאמר לו: "אתה אשם, אילו היית נקי לא היו באים עליך יסורים". אל יזרה מלח על פצעים של חברו, ואל יהתל בו. אם באו אנשים לקנות אצלו תבואה, אל יאמר להם: "לכו אצל פלוני שהוא מוכר תבואה" כאשר אין זה נכון ופלוני מעולם לא מכר תבואה.

דבורים אלו של גניבת דעת והיתול ודברים מצערים, אסורים הם מהתורה, שנאמר: "לא תונו איש את עמיתו" ובהונאת דברים הכתוב מדבר. אמר רבי שמעון בר יוחאי: "גדול הונאת דברים מהונאת ממון, אונאת דברים חמורה יותר שנאמר בה: "ויראת מאלוקיך" מה שלא נאמר בהונאת ממון. רבי אלעזר אומר: חמורה הונאת דברים מהונאת ממון שזה בגופו והונאת ממון בממונו. ורבי שמואל בר נחמני אמר זה ניתן להשבון - להונאת ממון יש תקנה, מה שאין כן הונאת דברים - אינה ניתנת להשבה, אין לה תקנה.

במבט ראשון נראה להפסיד את השני בממון זה חמור יותר. אבל חכמים מלמדים אותנו להעמיק ולדעת שעלבון וצער שנגרם ע"י דיבור הוא הרבה יותר חמור. הונאת דברים זה דבר המסור ללב, כלומר: אי אפשר להוכיח שאדם זה יתכוון לרעה או לטובה, הוא יכול לומר ששאל על מחיר החפץ מפני שבאמת רצה לקנות, אבל בליבו לא היה כן. ועל זה אמרה תורה: "ויראת מאלוקיך" - שהקב"ה יודע מה היתה כוונתך, ממנו אי אפשר להסתיר. ואם אסור לאדם לפגוע בחברו בדיבור אפילו שלא בנוכחות אחרים, כל שכן חמור הדבר כשהוא מלבין פני חברו ברבים. "המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים". אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי: "נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים". המלבין פני חברו ברבים אין לו חלק לעוה"ב, ואפילו לדבר מצווה שנאמר: "הוכח תוכיח את עמיתך", ואמרו חכמים: יכול, אפילו פניו משתנות? ת"ל: "ולא תשא עליו חטא".

אם כן, עמדנו היום על חשיבות הזהירות שלא לפגוע לא רק במעשה אלא אפילו בדיבור, ולא עוד אלא שהונאת דברים קשה וחמורה מהונאת ממון.
ואשרי מי שיודע להזהר ולהשתמש בפיו רק לדיבורים חיוביים וטובים.

שיעורים נוספים

בין אדם לחברו