אנו ממשיכים בביאור פרטי מידת הנקיות, והפעם בדברים שבין אדם לחברו.
אמר לך: "בת פלוני מהי לכהונה?" אל תאמר לו: "כשרה" - והיא אינה, אלא פסולה. אם אדם בא להתייעץ איתך בעניין שאתה נוגע בו, אל תיעץ לו עצה שהיא לרעתו ואתה תרויח מזה. אל תאמר לו: "מכור שדך וקנה לך חמור" ואתה עוקף עליו ונוטלה ממנו. לא יעזרו התרוצים שהתכוונת בעצם לטובתו. על זה נאמר: "ויראת מאלוקיך" - היודע מה בליבך. בכל דבר המסור ללב שרק אדם עצמו יודע את כוונתו אם לטובה או לא לטובה, נאמר: "ויראת מאלוקיך" - הרואה ללבב. ועל זה נאמר: "ארור משגה עיוור בדרך".
ובכן, זאת חובת האדם הישר, כאשר יבוא איש להתייעץ בו, יתן לו עצה שהוא היה נותן לעצמו ממש. ישקול רק את טובתו של הבא להתייעץ בלי שום שיקול נוסף אחר.
ומה יעשה אדם כאשר בא אליו מישהו להתייעץ בו והוא רואה שאם יתן לשואל עצה לטובתו, הוא המייעץ בעצמו עלול להיפגע ממנה. האם אדם חייב לתת עצה לאחרים הפוגעת בו בעצמו? עליו להעמיד את השואל על הבעיה בדבר, ואם אינו יכול להסביר לו זאת, יסתלק מן הדבר ולא יתן עצה שאינה נכונה. לעולם לא יתן עצה שיש בה כוונה נוספת מלבד מה שלטובת השואל.
כמובן, יש להוציא מכלל זה אם כוונת המתייעץ לרעה. במקרה כזה מצווה לרמותו ולמנוע ממנו להרע, ועל זה נאמר: "עם עקש תתפל". איסור: "לפני עיוור לא תתן מכשול" כולל גם איסור לסייע לאדם לעבור עבירה, לגרום לאחר להכשל באיסור, אם אדם רוצה לעשות איסור והוא מבקש את עזרתך גם על זה נאמר: "לפני עוור לא תתן מכשול".
אם אדם ישים לב, יראה שהוא נפגש בזה לעיתים קרובות. אין זה נדיר שאחד מתייעץ עם השני בעניינים שונים ודרושה זהירות גדולה לא לתת עצה שאינה הוגנת.
ומכלל לאו אתה שומע הן: אם אתה רואה שעוור בדבר הולך להכשל, הסר את המכשול מדרכו. אם ביכלתך למנוע אותו מכישלון אל תעמוד מנגד אלא עזור לו להינצל.
הונאת דברים, הלבנת פנים, הכשלת עיוור בעצה, רכילות, שנאה, נקימה, שבועות, דבר שקר וחילול-השם, אלו דברים מצויים מאד וצריך להתאמץ מאד ע"מ לשים לב איך לא להיכשל בהם. ובלי תשומת לב והתרגלות מתמדת לזהירות, אי אפשר להגיע בהם לנקיות. אבל מתוך התבוננות וערנות ושימת-לב, יכול אדם להתקדם, לבנות את עצמו, לפתח את אישיותו, להיות אוהב את הבריות ואהוב על הבריות.
בין אדם לחברו (11)
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
7 - 16. הונאת-דברים והלבנת-פנים
8 - 17. לפני עיוור לא תיתן מכשול
9 - 18. אבק לשון הרע
טען עוד
אמר לך: "בת פלוני מהי לכהונה?" אל תאמר לו: "כשרה" - והיא אינה, אלא פסולה. אם אדם בא להתייעץ איתך בעניין שאתה נוגע בו, אל תיעץ לו עצה שהיא לרעתו ואתה תרויח מזה. אל תאמר לו: "מכור שדך וקנה לך חמור" ואתה עוקף עליו ונוטלה ממנו. לא יעזרו התרוצים שהתכוונת בעצם לטובתו. על זה נאמר: "ויראת מאלוקיך" - היודע מה בליבך. בכל דבר המסור ללב שרק אדם עצמו יודע את כוונתו אם לטובה או לא לטובה, נאמר: "ויראת מאלוקיך" - הרואה ללבב. ועל זה נאמר: "ארור משגה עיוור בדרך".
ובכן, זאת חובת האדם הישר, כאשר יבוא איש להתייעץ בו, יתן לו עצה שהוא היה נותן לעצמו ממש. ישקול רק את טובתו של הבא להתייעץ בלי שום שיקול נוסף אחר.
ומה יעשה אדם כאשר בא אליו מישהו להתייעץ בו והוא רואה שאם יתן לשואל עצה לטובתו, הוא המייעץ בעצמו עלול להיפגע ממנה. האם אדם חייב לתת עצה לאחרים הפוגעת בו בעצמו? עליו להעמיד את השואל על הבעיה בדבר, ואם אינו יכול להסביר לו זאת, יסתלק מן הדבר ולא יתן עצה שאינה נכונה. לעולם לא יתן עצה שיש בה כוונה נוספת מלבד מה שלטובת השואל.
כמובן, יש להוציא מכלל זה אם כוונת המתייעץ לרעה. במקרה כזה מצווה לרמותו ולמנוע ממנו להרע, ועל זה נאמר: "עם עקש תתפל". איסור: "לפני עיוור לא תתן מכשול" כולל גם איסור לסייע לאדם לעבור עבירה, לגרום לאחר להכשל באיסור, אם אדם רוצה לעשות איסור והוא מבקש את עזרתך גם על זה נאמר: "לפני עוור לא תתן מכשול".
אם אדם ישים לב, יראה שהוא נפגש בזה לעיתים קרובות. אין זה נדיר שאחד מתייעץ עם השני בעניינים שונים ודרושה זהירות גדולה לא לתת עצה שאינה הוגנת.
ומכלל לאו אתה שומע הן: אם אתה רואה שעוור בדבר הולך להכשל, הסר את המכשול מדרכו. אם ביכלתך למנוע אותו מכישלון אל תעמוד מנגד אלא עזור לו להינצל.
הונאת דברים, הלבנת פנים, הכשלת עיוור בעצה, רכילות, שנאה, נקימה, שבועות, דבר שקר וחילול-השם, אלו דברים מצויים מאד וצריך להתאמץ מאד ע"מ לשים לב איך לא להיכשל בהם. ובלי תשומת לב והתרגלות מתמדת לזהירות, אי אפשר להגיע בהם לנקיות. אבל מתוך התבוננות וערנות ושימת-לב, יכול אדם להתקדם, לבנות את עצמו, לפתח את אישיותו, להיות אוהב את הבריות ואהוב על הבריות.
