"החודש הזה לכם ראש חדשים"

פרשה זו, פרשת החודש - "החודש הזה לכם ראש חדשים, ראשון הוא לכם לחדשי השנה". פרשה זו ניתנה לישראל בהיותם בתוך טומאת מצרים. וכתב הריטב"א בהגדה של פסח, כי היתה התגלות שכינה בזמן אמירת פרשת "החודש הזה", מלבד התגלות השכינה בליל יציאת מצרים. ויסוד דבריו הוא כמו שכתוב בגמרא מסכת סנהדרין (דף מ"ב): "המברך את החודש בזמנו כאילו קיבל פני שכינה, דכתיב הכא החודש הזה לכם. וכתיב התם זה אלי ואנוהו". אותה התגלות שבקריעת ים סוף היתה גם באמירת פרשת החודש. ובזה יובן מה שכתוב בהגדה של פסח: "יכול מראש חודש" - למה לחשוב שיש מקום לספר ביציאת מצרים מר"ח ניסן. ונראה לבאר על פי האמור כיון שהתגלות השכינה וניצוצי הגאולה החלו כבר מר"ח, באמירת פרשה זו.

קידוש החודש שניתן במצרים, מבטא את כוחם של ישראל למעלה מהטבע. כידוע מדברי הירושלמי (מסכת כתובות פ"א), שסנהדרין בכוחם לשנות את המציאות הטבעית (ע"ש לגבי קטנה פחותה מבת ג') וזו הקדמה ליציאתנו ממצרים, שנבחרנו לעם שיש עמו הנהגה חדשה. ועל זה אנו משבחים: "ואילו לא הוציאנו ממצרים הרי אנו משועבדים וכו'" - לולא יציאת מצרים היינו נתונים למציאות הטבעית שבעולם.
ובפרשת פקודי (פרק מ' פסוק א') מבואר כי גם תאריך הקמת המשכן היה: "ביום החודש הראשון באחד לחודש תקים את המשכן", וכמו שכתב הרמב"ן, כי עם הקמת המשכן שב הקב"ה והשרה שכינתו ביניהם ואז נחשבו גאולים.

בפרק ל"ה פסוק ד' כתוב: "ויצאו כל עדת בני ישראל מלפני משה". וצריך עיון שהרי פשיטא שיצאו, שהרי משה סיים דבריו, ונראה לומר דמלמדנו שהיתה ניכרת על פניהם מהיכן יצאו. היה ניכר שיצאו מלפני משה - הכרת פניהם ענתה בהם. ובימים אלו, שלומדי התורה מתחילים את ימי בין הזמנים, "הפסקות ניתנו למשה להתבונן בין פרשה לפרשה" (רש"י פרשת ויקרא), צריך שיהיה ניכר שיצאנו מלפני משה, מעיסוק תמידי בתורת משה, וכפי שכתוב: "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל", ופרש"י: למחרת יום הכיפורים, השפעה של רוחניות ניכרת ומתבטאת גם למחרת, ויש מחר שהוא לאחר זמן.

הקב"ה יזכנו להיקהל גם למחרת, ולהיות דבקים בתורתו ויהי החודש הזה כנבואת אבי חוזה, וישמע בבית זה קול ששון וקול שמחה לגאולה שלמה.