ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מצווה לאכול מצה בליל ראשון של פסח ;">

בית מדרש הלכה ומנהג מצוה גדולה Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

אדר תשס"ז

מצווה לאכול מצה בליל ראשון של פסח

מצווה כ"ג מתוך ספר המצוות הקצר



נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

מצות עשה לאכול מצה בליל ראשון של פסח, שנאמר: "בערב תאכלו מצות" (שמות י"ב י"ח).

מצווה לספר
מרן הרב קוק זצ"ל היה מעדיף לאפות את המצות בתחילת חודש ניסן, ומכיוון שהיה מדקדק בניקוי יסודי מוקדם ובתנור הראשון, קבע לו לאפיה את יום א' הראשון שלאחרי ראש חודש ניסן. וכך היה סדר הדברים: שאיבת ה'מים שלנו' נערכה מיד עם השקיעה של יום חמישי, אור ליום שישי. והיה הרב שואב את המים בעצמו ושופך ומסנן אותם לתוך המיכלים המיוחדים לכך.

ביום שישי, הקדימו במאפיה להפסיק את העבודה, והרב הגיע עם קבוצת בחורים ומקורבים מבאי ביתו שכבר היתה להם "חזקה" על מעשי ההכשרה המדוקדקת. כולם התחילו מנקים ומשפשפים, מגרדים ומקרצפים, מחליפים ניירות ושעווניות, מלבנים חלקים מסויימים, כשהרב מנצח על עושי המלאכה, ואף משתתף בעצמו בניקוי ובבדיקה, עד שנחה דעתו שהכל נעשה כהלכה.

ביום ראשון בבוקר, עם תום האפיה, נבדקה כל מצה ומצה בקפדנות. ואם נמצא כפל כלשהו או מקום רך מדי - נפסלה המצה. המצות המהודרות בכשרותן נארזו בחבילות, ועל הראשונות נרשם "בית הרב". כל החבילות גם יחד נלקחו אחר כבוד והועברו לבית הרב - זכות מצות הפרשת החלה היתה שמורה לרבנית שתהא היא המפרישה מכל המצות הללו, ורק אחרי זה חולקו החבילות לכל אחד ואחד לפי שהזמין מראש. (מועדי הרא"ה)

* * * * *

הבוץ הרב שנערם ברחובות הגיע עד לברכיו של בעל ה"מאיר נתיבים", אחד מגדולי תלמידי הבעל שם טוב. היה זה בי"ג ניסן יום לפני ערב פסח, והרב פסע בבוץ שהצטבר כתוצאה מהשלג שהלך ונמס לאיטו, ובידו כד קטן לשאיבת 'מים שלנו', לצורך אפיית מצות מצוה למחרת. פניו היו מועדות אל עבר הנהר הסמוך לעיירה, ולמרות הבוץ השתדל להזדרז ככל יכולתו על מנת להספיק לשאוב את המים לפני השקיעה. בדרכו עברה לידו עגלה רתומה לשני סוסים שעצרה לידו בחריקה. מדלת העגלה הציץ ראשו של אחד מחבריו, והזמינו לעלות ולהצטרף אליו לנסיעה שכן גם פניו מועדות אל עבר הנהר לצורך שאיבת 'מים שלנו'. הרב חייך בתודה על ההצעה, אך סירב לעלות על העגלה. כתשובה למבט התמה שחברו נעץ בו ענה כי מצוה נדירה כזו של שאיבת "מים שלנו" שמתקיימת רק פעם בשנה אין הוא מוכן לתת אותה לסוסים וכי הוא חפץ לקיימה כל כולה בעצמו. החבר ששמע זאת, קפץ מיד מהעגלה והצטרף אף הוא להליכה הרגלית של הרב.

* * * * *

וכשר' לוי יצחק מברדיטשב חזר משאיבת 'מים שלנו', הציעו לו תלמידיו שישכור סבל גוי שיסחוב עבורו את הדליים הכבדים של המים. ר' לוי יצחק ענה להם במבט תמה: "היעלה על הדעת שמצוה קדושה זו אתן לגוי? ועוד לשלם לו על כך?"

* * * * *

מצוה להורות
זה לשון השו"ע (סי' ת"ס סע' ב'): "הרא"ש היה משתדל במצת מצוה ועומד על עשייתה, ומזרז העוסקים בהם ומסייע בעריכתן, וכן ראוי לכל אדם לעשות להיטפל הוא במצוה". ויש בדבר שני טעמים: הראשון על מנת להשגיח כי אכן האפייה כולה נעשית כדין, והשני משום ש"מצוה בו יותר מבשלוחו", שהרי האופה מצות בזהירות ובזריזות זוכה לקיים מצות "ושמרתם את המצות".

בליל הסדר נהגו לאכול מצות שמורות, כלומר, מצות שהקמח מהם נעשו - נשמר ממים ומחמץ החל משעת קצירת החיטים. והמחמירים אוכלים מצות אלו בכל ימי החג.

למרות שהחובה לאכול מצות בפסח הינה בלילה הראשון בלבד, יש אומרים כי אם אוכל מצות גם בשאר הימים מקיים מצוה.

נשים חייבות אף הן באכילת מצה בליל הסדר, על כן יש להן להקפיד על שיעורי אכילת כזית.

כדי שיאכל אדם בליל הסדר מצה לתיאבון, אסרו חכמים לאכול מצות בערב פסח, ויש שנהגו בכך מראש חודש ניסן ויש שנהגו אף מפורים.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il