בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • שיעורים נוספים
קטגוריה משנית
  • מדורים
  • קול צופיך - הרב מרדכי אליהו
לחץ להקדשת שיעור זה
undefined
14 דק' קריאה

פסח"




אין מוקדם ומאוחר בתורה
ידועים דברי חז"ל (פסחים ו:) ש"אין מוקדם ומאוחר בתורה". הפשט הוא שלפעמים התורה כותבת אירוע אחד לפני חבירו למרות שסדר הדברים היה להפך. שונה לימוד התורה מקיום המצוות בכך, שאת המצוות לא מקיימים אלא בזמנם, ואם למשל אדם ינענע בלולב בפסח יאמרו עליו שהוא משוגע, וכן אם הוא תוקע בשופר בשבועות, או שהוא אוכל מצות בסוכות וכד'. אבל ב"תורה" אין מושג של מוקדם ומאוחר, ואם אדם ילמד מסכת פסחים בסוכות, או את מסכת סוכה בפסח אף אחד לא יחשוב דבר זה למוזר, כי אין מוקדם ומאוחר ב"תורה" היינו בלימוד התורה. ומכל מקום, הלכות שמקיימים בהם את המצוות לומדים סמוך למועדם כדי לדעת את המעשה אשר יעשון. ועל כן יש ללמוד בפרט את הלכות פסח קודם הפסח, מפני שחומרת החמץ גדולה ורבה, שלמרות שאיסורי התורה


השונים מתבטלים ברוב או בששים (יבש או לח) אבל חמץ בפסח במשהו, ולא מתבטל אפילו באלף, וגם פרטי ההלכות בחג זה רבים ומורכבים.

שואלין בהלכות פסח
מהפסוק "החודש הזה לכם ראש חודשים", למדו חז"ל במסכת פסחים (דף ו') שמי שיוצא בשיירה לפני פסח או מי שמפליג בספינה, שלושים יום לפני החג - חייב לבדוק את החמץ. ושואלת שם הגמרא: "הני שלושים יום מאי עבידתייהו"? והגמרא אומרת: ששלושים יום לפני הפסח " חל עליו להזהר בצרכי הפסח" (כלשון רש"י שם). ועל כן פסק השו"ע (תכט, א): "שואלין בהלכות פסח קודם לפסח שלשים יום".


ועיין לכה"ח (שם ס"ק ג') שכתב: מצוה לכל אחד ואחד לעסוק בהלכות פסח כל ל' יום לפני פסח, וכן כתב המש"ב בביאור להלכה שם.


ובמשנה ברורה ביאר (שם סק"א), וז"ל: "משום דיש בהן הלכות רבות כגון טחינת חטים ואפיית המצות והגעלת כלים וביעור חמץ שאלו אם אין עושין אותן כהלכותיהן קודם פסח לית להו תקנה בפסח" (וכ"כ בכה"ח ס"ק ב').

יש מי שאומר שכל זה בזמנם, אבל כיום שאין צורך בטחינת חטים כי קונים מצות מוכנות, לכן אין צורך בשלושים יום. אבל יש לדעת שגם כיום צריכים שלושים יום לפני החג כדי ללמוד הלכות כגון דיני הגעלה ועוד.

ויש לדעת שהלכה זו לא באה להורות רק לרבנים לדרוש וללמד הלכות אלו, אלא חובה זו חלה על כל אדם מישראל, ועל כל אחד לפתוח שולחן ערוך ולקרוא את לשונו כדי לדעת את המעשה אשר יעשו, ואם לא מבינים יכולים לשאול, אבל אין להפסיק את הלימוד בגלל זה, אלא יש לסמן את ההלכה הלא מובנת, וימשיך הלאה להלכה הבאה, וכן על זה הדרך. (וידוע שהרב מחוייב לענות לשאלות בעניינא דיומא, למרות שעסוק בעניין אחר, שלשם כך הוא משועבד לתלמידיו, ודבר זה נלמד מהגמ' בפרק השואל:
(ב"מ צז.) "אמרו ליה רבנן לרבא שאיל לן מר (אמרו תלמידיו לרבא שהוא משועבד להם לענות להם על ספקותיהם) אקפיד אמר להו לאפקועי ממונאי קא בעיתו (רבא אמר להם שכוותנם לפטור עצמם מחיובי שואל, שכן הדין שמתה מחמת מלאכה או בעלם עמם פטור), אדרבה אתון שאילתון לי דאילו אנא מצי אישתמוטי לכו ממסכתא למסכתא אתון לא מציתו לאישתמוטי (הוא אמר להם שהוא לא משועבד להם כיון שאם שואלים אותו מעניין שהוא לא עסוק בו אין הוא חייב לענות להם) ולא היא איהו שאיל להו ביומא דכלה אינהו שאילו ליה בשאר יומי (על זה אומרת הגמרא שרבא לא צודק, כיון שלפני החגים הוא מחוייב לענות להם בעניינא דיומא, למרות שהוא עסוק בעניין אחר).

פעם הגיע תלמיד אחד לרבי ישראל רוז'ין זצוק"ל בעמח"ס "צפנת פענח" ועוד, וידוע בכינויו "הרוגצ'ובר" (הוא היה חריף מאוד) ושאל אותו את קושיו. ראה הרב שהתלמיד מתעכב זמן רב באותו עניין בגלל הקושיה שלו, ובמקום לתרץ לו את קושיתו שלח אותו לתוס' מסוים בש"ס, ואמר לו ששם ימצא את דרכו בלימודו. הלך התלמיד ועיין שוב ושוב בדברי התוס' אך לא מצא שום קשר לעניין שהתקשה בו, וחזר לרב לשאול אותו לכוונתו. אמר לו הרב, לא התכוונתי לענות לך על שאלתך, אלא ללמד אותך את דרך הלימוד, הנה התוס' הקשו קושיה וכתבו בסוף "צריך עיון", האם לדעתך בגלל זה לא המשיכו בלימודם, והרי יש אחרי כן עוד תוספותים? אלא מכאן שכשמתקשים בעניין אחד, לא מפסיקים את הלימוד בגלל זה, אלא מתקדמים הלאה, ובפעם הבאה שיגיע לאותו עניין תהיה לו סייעתא דשמיא להבין את הקושי, או שילך כשיתאפשר לו וישאל את רבו על אותו עניין, אבל בינתיים עליו להתקדם בלימודו.

דף יומי או הלכות פסח ?
האחרונים דנים בשאלה, האם חובת הלימוד של הלכות פסח היא עד כדי ביטול סדר קבוע כגון דף יומי וכדו' או שלא מבטלים את השיעור הקבוע ורק צריכים להוסיף שיעור מיוחד ללימוד הלכות פסח? ולמעשה, אין מבטלים את הלימוד הקבוע כגון דף היומי וכדו', אלא יש להוסיף וללמוד הלכות פסח. ואם למשל רגילים ללמוד 'דף יומי' במשך שעה, ילמדו שלשת רבעי שעה, וברבע שעה האחרונה ילמדו הלכות פסח ויוסיפו עוד חצי שעה ללימוד זה (עיין ביאור להלכה תחילת סי' תכט).

דיני הגעלה
יש אנשים שחושבים שבימינו אין ללמוד הלכות הגעלת כלים, כיון שכמעט בכל בית יש סט שלם של כלי פסח, הכולל את כל הסכו"ם ואת כל הסירים וכל מכשירי הבישול למיניהם. אבל יש לדעת שגם את הלכות הכשרת והגעלת הכלים יש ללמוד היטב, כיון שאין מציאות שלא לבוא לידי שאלה בעניין זה, וכיום ישנם בעיות רבות בדיני הגעלה שלא היו מצויות בעבר. וכבר אמר הרש"ל "רבים המגעילים ומועטים המבינים". כיום יש אמנם כלים מיוחדים לפסח, מה שלא היה מצוי פעם, אבל הרי השיש שבמטבח - אינו חדש, וכן הכיור והברז והכיריים של הגז, ומושב הכיריים - אינם חדשים, וצריך לדעת היטב כיצד להכשירם לפסח.

קולט אדים - הנמצא מעל הכיריים, ויש לו ארובה לניקוז האוויר החם. אם כשמרתיח סיר עם מים על הכירים מגיע הקולט לחום שהיד סולדת בו, סימן שהקולט קולט גם זיעת מאכל חמץ כמו אטריות וכדו' - ומהדין צריך לשפוך עליו מלמעלה מים חמים, שאם לא כן, כשיבשל בפסח תבשיל על הכיריים יעלו אדים מהתבשיל לקולט וירדו למטה ונמצא התבשיל חמץ. ולכן ינקה את הקולט ויצפנו בנייר כסף עבה. ואמנם ישנו דין של "נותן טעם לפגם" אך כל זה בדיעבד ולא לכתחילה. ולדעת הפוסקים גם נטל"פ אסור בפסח, וכן נוהגים חלק הסומכים כרמ"א להחמיר.

להתחיל בניקיון מיד לאחר פורים
ומכאן מוסר גדול לנשים שעושות מלאכה קשה וטובה לפני חג הפסח בניקיון הבית ובביעור החמץ ממש, שיתחילו כבר מ אסרו חג של פורים, ויעשו את המלאכה לאט לאט, חדר, חדר, כדי שתוכלנה לנקות באופן יסודי, ולא להעמיס עליהן הכל בשבוע האחרון, כדי שלא יבואו לידי עייפות בחג הפסח וישנו בליל הסדר שהוא העיקר בחג הפסח. וכבר לימד אותנו יעקב אבינו "עדר עדר לבדו...ורוח תשימו" - גם הנשים ישימו רוח לעצמן בין חדר לחדר.


סבא בבית - פחא בבית
על הפסוק בפרשת בחוקותי (ויקרא כז, ז) "ואם מבן ששים שנה ומעלה אם זכר והיה ערכך חמשה עשר שקל ולנקבה שרה שקלים". אומר רש"י: "כשמגיע לימי הזקנה האשה קרובה להחשב כאיש לפיכך האיש פוחת בהזדקנו יותר משליש בערכו והאשה אינה פוחתת אלא שליש בערכה" וכדברי הגמ' בערכין לקמן.


אומרת הגמרא בערכין (י"ט ע"א), שבזמן שהאשה מזקינה שבחהּ גדול יותר מאשר האיש: "אמרי אינשי סבא בביתא פאחא בביתא, סבתא בביתא סימא בביתא". כלומר, האשה בבית, אפילו זקנה, היא עושה מלאכה בבית. אבל בעל זקן בבית הוא רק מכשול. ואומרים לו מה אתה עושה בבית, בפרט בימים של ניקיון בבית, לך לבית המדרש ללמוד תורה !

ועכ"ז יש חיוב לעזור לאשה בביעור חמץ מהבית, שלא תהיה עייפה הרבה כאמור לעיל. ואני רגיל לומר שלמרות שבימינו אפשר לשבת בבית ולשמוע קלטות בכל עניין, אבל אין זה דומה למי שיושב ועמל בתורה בכחות עצמו, ושכרו של זה עולה כפלי כפליים לאין ערוך על מי שרק יושב ושומע קלטות. ובפרט יש לקחת בחשבון שהקב"ה מחשב גם את שכר הפסיעות בהליכתו לבית המדרש וגם בחזירתו, וזה משתלם ביותר.

שכר פסיעות
עניין השכר של "שכר פסיעות" הוא מחסדיו העצומים של בורא העולם שמחשיב כל דבר שסייע לקיים את המצווה. פעם הלכו שני עשירים ברחוב, וראו עני מעבר לרחוב שעמד לבקש צדקה, וכשראה אותם העני חצה את הכביש וביקש מהם צדקה. אחד העשירים נתן לו ביד רחבה, והשני אמר לו לחזור למקומו, וחזר אותו עני בפחי נפש. כשחזר העני למקומו, חצה העשיר את הכביש בעצמו ורץ לקראתו לתת לו מתת יפה וביד נדיבה. והנה, אחרי 120 שנה, נפגשו שני העשירים לפני בית דין של מעלה, וגמרו לשקול את המצוות כנגד העברות של השניים, אלא שהסנגור צעק להמתין כי יש עוד דבר לאותו עשיר השני, והנה רואים קרונות מלאים מהאדמה שהחזיקה את העשיר שרץ לקראת העני ממקומו ועד מקומו של העני, והתווספה לכף הזכויות של המצוות, ולעשיר הראשון שנתן לו ממקומו לא הגיעה כזאת "חבילה". מכאן יש לדעת ששכר פסיעות הוא עצום ורב, ועיקר העיקרי הוא לקיים את המצוות בשמחה, וידוע שהאר"י הקדוש אמר שאת כל השגויות רכש בזכות שהיה מקיים את המצוות בשמחה מיוחדת.

ללמוד עם האשה הלכות פסח
יש חיוב נוסף לבעל, לשבת עם אשתו וללמדה הלכות פסח, מה ששייך לנשים, וכן קטעים מדיני הגעלה (שו"ע סי' תנ"א, ובא"ח פרשת צו, עוי"ח. על כלי אמייל, כלי זכוכית, חצובה וכו' בל"נ נעסוק בשיעורים הבאים), ולהסביר כמה חמור ענין חמץ בפסח שאינו בטל בששים כמו שאר איסורים, כי חמץ בפסח במשהו.

מראית העין אפילו בחדרי חדרים
צריך מאוד מאוד להזהר בדברי חז"ל ובהזהרותיהם, למרות שנראה שבנסיבות מסוימות אין אזהרותיהם רלוונטיות, כי כל דבריהם נאמרו ברוח קודשם ואין לנו הכח או היכולת לבטל את דבריהם. דוגמא אקטואלית לימי הפסח היא במה שחז"ל קבעו: (שבת סד:, שבת קמו:, ביצה ט., ע"ז יב.) "אמר רב יהודה אמר רב כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור". הנה, ידוע שמדינת ארגנטינה משופעת בבקר לרוב, ונשלחים לשם קבוצת שוחטים בקיאים ויראי שמים לשחוט בשר כדין על מנת לשלוח לארץ בשר כשר ומהודר. פעם שאלו אותי, מאחר ומעיקר הדין בן ארץ ישראל שנמצא בחוץ לארץ ביום טוב אינו נוהג אלא יום אחד בלבד כמו מקומו הקבוע, ורק כלפי חוץ לא יחלל את החג משום מראית העין, ושאלתם ובקשתם שעליהם להיות בחג פסח בחו"ל, וכיון שבמקום בו נמצאים אין יהודים בנמצא כלל אלא גוים בלבד, וממילא אין חשש מכשול בגלל מראית העין, האם יכולים לנהוג יום אחד בלבד. אמרתי להם מה להם למהר לעבוד, אדרבה ינצלו עוד יום אחד למנוחה! אמרו לי שהם עובדים לפי מכסה, ואדרבה זה ימהר את שובם לארץ. אני ידעתי שכיון שחז"ל קבעו שכל מה שנאסר משום מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור, ולכן אמרתי להם שאין דעתי נוחה עם זה. ובכל זאת לא שמעו ועבדו ביום טוב השני. והנה, היה שם "גוי" אחד שתפקידו היה לפשוט את העורות של הבהמות אחרי השחיטה, וחקר אותם על מצות, ואמר להם שהוא אוכל מצות בפסח, וכששאלו אותו מה פתאום הוא אוכל מצות הוא אמר להם שהוא יהודי, ומעתה הוא נחלש באכילת מצות בפסח כי הוא ראה שיהודים עם חזות של שומרי תורה ומצוות עובדים ביום טוב...

חמץ בפסח במשהו
אומר בעל הבא"ח בדרך רמז, כי בכתב אשורי ההבדל בין חמץ - למצה משהו, היינו אם נחסר משהו מהאות ח' שבמילה חמצ , יהפך ל - מצה. וכן אם נוסיף למצה משהו, יהפך לחמץ. ונרמז "חמץ בפסח במשהו".

הרדב"ז אומר: אם ביום כיפור אדם אוכל - חייב כרת, וכן מי שאוכל חמץ בפסח - חייב כרת. אם כן, מדוע בערב כיפור לא מבערים את האוכל, ובפסח מבערים? וענה: בכיפור אדם אינו אוכל בכלל ואין לו כל חשש, אבל בפסח אדם אוכל ויש לו חשש שמא יאכל חמץ. ועוד אומר הרדב"ז: ונ"ל מכיון שחמץ נמשל ליצר הרע לכן הוא במשהו. יצר הרע בהתחלה נדמה לזבוב, והכל הוא מתיר לאדם ולאט לאט מתחיל לשלוט עליו, ולכן יש להזהר בחמץ. אמנם מובא שבחו"ל לא ישרפו את החמץ בפרהסיא כדי שהגויים לא יבואו לזלזל בזה, אבל בארץ ישראל אין בעיה בדבר הזה.

בדיקת חמץ
ישנם הרבה אנשים שטועים ומקשרים דין בדיקת חמץ עם ניקיון הבית לפסח, כך שמזלזלים בהקפדה של הוצאת חמץ על ידי ניקיון הבית, וטוענים שכשיבדקו את החמץ בליל י"ד ממילא יתנקה כל הבית מהחמץ. אך טעות היא בידם, אלא יש לדעת שיש בהלכה עניין מיוחד של ניקיון הבית לצורך חיפוש והוצאת כל החמץ מהבית, ויש דין נפרד של בדיקת החמץ וביעורו מהבית בליל ארבעה עשר בניסן. והדברים מדויקים בדברי הרמב"ם שכותב: (פ"ב מהל' חמץ ומצה ה"ג) "ומדברי סופרים לחפש אחר החמץ במחבואות ובחורים ולבדוק ולהוציאו מכל גבולו, וכן מדברי סופרים שבודקין ומשביתין החמץ בלילה מתחלת ליל ארבעה עשר לאור הנר", עכ"ל.

סיוד הבית לפני פסח
כותב גאון עוזנו ותפארתנו בעל הבא"ח בספרו 'תורה לשמה' (סי' תק"ט): נוהגים העולם לסייד את הבית ועושים זאת לפני הפסח, והטעם כי בבית המקדש היו מסיידים את ההיכל פעם אחת בשנה בפסח (משנה מידות פרק ג' משנה ד') וכאמור לעיל שלא יעמיסו על עצמם או על עצמן. וגם מלאכת הסיד, או כיום הצבע הפלסטיק, יעשו זאת לא ממש בשבוע של פסח אלא החל משלושים יום לפני הפסח, כדי שיוכלו למצוא סייד הנוח להם ובזמן שנוח להם, וזה בכלל שלושים יום לפני הפסח.

פעם היה רב אחד חשוב שהיה מחמיר מאוד בכל מה שקשור לפסח, וכשהיה מגיע למאפייה היה עוטף את הקירות בניירות. אמרתי לבן שלו שהוא לא עוזר בכך מאומה שיכול אבק של חמץ לעבור דרך הניירות, אלא אם הוא רוצה שיגיע כמה שעות לפני האפייה, ויצבע את כל הקירות, כך שאם יש אבק חמץ יידבק בצבע ויהפוך לנטל"פ, וכך יסמוך על כך שאין חמץ. יש לדעת שבכל מה שנוגע לענייני הפסח, אין ללגלג כלל על המנהגים, כי ביסודם אינם באים אלא להחמיר ולהינצל מכל חשש חמץ שחמור ביותר ואיסורו בכל שהוא. אמנם ניתן לשאול מדוע ולמה הנהיגו והחמירו כל כך הרבה, אבל אין ללגלג על חומרות.

כשרות רשת מליחת הבשר
גם את הלכות מליחת בשר יש לדעת וללמוד ובפרט לפני פסח. פעם התלוננה אשה אצל רב אחד (שהיה בדחן) שהיא הניחה בשר למליחה ובא חתול ואכל אותו. שאל אותה הרב: והיכן הנחת את הבשר? אמרה לו: במרפסת. אמר לה הרב: החתול למדן וחשב שהמרפסת הפקר, ואם תשכילי להניח את הבשר במטבח בבית, ידע החתול בוודאות שאין זה הפקר ולא יגע בבשר. לצערנו הרב, בימינו כמעט ולא מולחים כי רוב הבשר נמכר כשהוא כבר מוכשר. אבל לפני פסח יש לדעת שיש חשש חמץ ברשת המליחה, כי המלח הרגיל לא בהכרח כשר לפסח, ועל כן יש לשייף בנייר זכוכית או בכל אמצעי אחר את שאריות המלח הנמצאים על ברזלי הרשת של המליחה (או להחזיק רשת מליחה מיוחדת לפסח).

"חורים וסדקים" בימינו
בהלכה נקבע שיש לבדוק "בחורים ובסדקים". יש החושבים שהלכה זו אינה קשורה לימינו שהקירות חלקים ויפים, והלכה זו אינה אלא בזמנם בהם היו הקירות שבורים וסדוקים, והיו הילדים מניחים חמץ באותם חורים וסדקים. אבל האמת היא שגם בימינו זה שייך, וניתן לראות זאת בחוש במטבח בחיבור של השיש עם הקיר, שבדרך כלל סתום בסיליקון, ופעמים שהסיליקון יוצא מהחיבור שבין השיש לקיר או לקרמיקות, ושם יכול להימצא חמץ ולצאת במשך ימות הפסח.

החזקת סיליקון וגבס
אני רגיל להמליץ שבפסח יחזיק כל אדם שפופרת של סיליקון או גבס לסתום בו חורים שונים בין הקירות ובין כלים שונים שהגישה אליהם קשה (כגון בסכינים או בחיבורי הפלטות של השולחנות וכד'). בשכונת "בית ישראל" היתה חנות של חומרי בנין וביקשתי ממנו להכין שקיות קטנות של גבס לציבור, והיו רבנים שלגלגו על כך, אבל פעם אחת הגיע לשם הרב פולנסקי שהיה גאון גדול
והתפעל מהרעיון, ואמר שהוא הולך לפרסם את הדבר כי יש בזה תועלת עצומה.

אביזרי הבדיקה
מרן בעל ה"בן איש חי" זיע"א אמר שלבדיקת חמץ צריכים סכין ומלח, ואני מוסיף שצריך גם גפרור (אם יכבה הנר) ופנס כיס. והסביר הרב זיע"א שבמלח סותמים חורים, ולכן המלצתי על גבס או סיליקון. סכין צריך כדי לגרד מקומות צרים מאוד שבהם יש חשש חמץ, כגון בין ארונות המטבח לקיר, בין חריצי השולחן או הכסאות, וכדו'. פנס כיס צריך כדי לבדוק בארון הבגדים ויש בגדים שעשויים מניילון ויחשוש מלבדוק היטב עם נר, וגם אור החשמל לא מספיק לבדוק בחריצי המגירות והארונות, ולכן צריך גם פנס כיס, וכן אם רוצה לבדוק במרפסת ויש רוח (ולמרות שיש חשמל, מכל מקום הברכה על נר דוקא).

טבילת כלים
ודרך אגב, יש לזכור שאם קונים כלים חדשים ממתכת או מזכוכית - יש להטבילם עם ברכה במקוה הכשרה לנשים, כי רוב הפוסקים סוברים שזה חיוב מהתורה וכן פסק הבא"ח (ש"ש מטות אות ב').

ורק כלי חרסינה - יטבול בלי ברכה.
כלי פלסטיק או כלים חד פעמיים - אינם צריכים טבילה.

מדבקה על הכלי - כלי חדש שיש עליו מדבקה, למשל של המחיר או שֵם בית החרושת, או הוראות שימוש וכדו', עליו להסירה לפני הטבילה. ואם אינו יכול להסירה יעשה שאלת חכם.
וכן כלי מתכת או זכוכית שאין להביאו במגע עם מים - יעשה שאלת חכם כיצד להטבילו.

תנור אפיה - אינו צריך טבילה. מגשים של תנור - צריכים טבילה עם ברכה. מגש שמגישים עליו מים קרים או פירות - מטבילו בלי ברכה. גם דינים אלו יש ללמוד שלושים יום לפני חג הפסח.



זהירות מכלים חד-פעמיים מנייר
בליל הסדר נקבע שיש להוציא את הכלים היפים ביותר שיש בבית, ועל כן רצוי שלא להשתמש בכלים חד-פעמיים, אלא בכלים יפים מפורצלן וכד'. אמנם, כיון שיש בתים שבלי עין הרע מתארחים לליל הסדר אורחים רבים, והדבר מקשה על בעלת הבית בשטיפת הכלים, שכן הסט של הצלחות מורכב משלושה ארבעה צלחות וכד', ועל כן בגלל הקושי התירו להשתמש בכלים חד-פעמיים. ומכל מקום, יש להשתדל לרכוש כלים חד-פעמיים יפים ולא לבנים ופשוטים, וידוע שהוצאות שבת וחג אין להם גבול ושכרם כפול ומכופל מהשמים כבר בעולם הזה. אלא שיש להיזהר שלא להשתמש בצלחות מנייר, כיון שהם מצוירים ויש חשש חמץ בצבע, לכן אין להשתמש בהם. (ולא יאמר שזה נטל"פ, שאת זה אומרים דווקא בדיעבד אבל לא לכתחילה, ובפרט שלדעת רמ"א גם נטל"פ אסור בפסח).

להתכונן בלימוד ההגדה
וכן יש לאדם להתכונן בלימוד ההגדה. אמרתי "בלימוד" כי אם אדם קורא כמצות אנשים מלומדה, ואינו מבין מה הוא אומר, יש בזה חשיבות, אבל אם הוא מבין זה חשוב מאוד. ובפרט שכיום ב"ה הילדים פקחים ואם ישאלו אותו שאלה בהגדה, מה יענה להם אם לא התכונן?!


ויהי רצון שנזכה אנחנו השנה לראות פני משיח צדקנו ונקריב קרבן פסח וקרבן חגיגה, כמו שאנו אומרים בסוף ההגדה בברכה 'אשר גאלנו': "שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמן על קיר מזבחך לרצון ונשיר לך שיר חדש על גאולתו ועל פדות נפשנו אמן" בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן.

מצא חמץ ברחוב
אם בפסח עבר ברחוב וראה ביסקוויט - לא ירים אותו, שאם יעשה כן, יזכה בו ולכן לא יגע בו. אך אם יש חשש שיעבור ילד קטן ויקח את הביסקוויט ויבוא לאוכלו, ירים את הביסקוויט ויחשוב בליבו שאינו מתכוון לזכות בו, ויניחנו במקום אחר או ישרפנו.

חובת לימוד הלכות קרבן פסח
אנחנו מאמינים בני מאמינים שהקב"ה ישלח את משיח צדקנו בכל יום ויום, ומאמינים שיגיע לפני חג הפסח, וצריכים לדעת את הלכות הקרבת קרבן הפסח. אשר על כן, יש ללמוד את הלכות קרבן פסח מתוך הרמב"ם בחלק הקרבנות לפחות פרקים ח' ט' וי', שעוסקים בסדר הכנתו והקרבתו של הקרבן, כולל ענייני פשיטת עורו והקרבתו בדרך של "ראשו על כרעיו ועל קרבו", ועוד. ויש מקומות בהם מתעורר ויכוח נוקב וחריף בין הרמב"ם לבין הראב"ד, כגון בדין צליית הכבש בשלמותו אם משום כך צולים אותו עם גיד הנשה או שצריך להסירו, דעת הרמב"ם לצלותו עם גיד הנשה, אבל דעת הראב"ד שלא לצלותו עם הגיד, וכתב בחריפות שאם יבוא המשיח ויצלו את הכבש עם גיד הנשה, "יטיח אותו בראשו" (והכוונה לראש דבריו). ואין לומר שכשיבוא המשיח ממילא ילמד את כל ההלכות שיש בזה כפירה וחוסר אמונה [פעם למדתי הלכות תרומות ומעשרות לפני רבנים מגרוזיא, שידועים כחריפים ופקחים, וכשהגענו לענייני הקרבנות היה עניין אחד שאמרתי להם שאנחנו לא בקיאים בו כל צרכו, ואמרתי שכשיבוא המשיח יבואו עמו משה ואהרן והם ילמדו אותנו. אמר לי אחד מהם, אתה תלמד ממנו ואתה תלמד אותנו. אמרתי לו אני רואה עליך שלמדת אצל הרב מבריסק (בתקופת המלחמה ברח לגרוזיא), ואמר לי שנכון הוא שלמד אצלו]. ושמא ינקר הספק מנין יהיו כל כך הרבה כבשים? על זה אמר הנביא: "אילי נביות ישרתונך", שישמחו מלכי אומות העולם לשרת את עם ישראל ולהביא להם כל צרכם לצורך עבודת בית המקדש. כמו כן, יצטרכו לפחות ארבעה ימים לפני החג לבדוק את הכבשים אם יש בהם מום וכדומה. [היה רב אחד שבכל ערב פסח היה נוסע למודיעין, כי היה אומר למאן דאמר שבזמן הזה חובה להקריב קרבן פסח, והעדיף לברוח ובלבד לא להיות בירושלים ולהתחייב בקרבן פסח. אמרתי לו שאין לו שכל, שהרי אם יבוא המשיח יתחייב בפסח שני כי יש למודיעין דין של "עיר רחוקה", וגם אם ישמע לפני כניסת החג על בואו של המשיח, לא יספיק להגיע לפני החג, וההפסד שלו רב].

פעם היה גוי שהתחפש ליהודי והיה נוהג לבוא לפני פסח להשתתף בקרבן פסח עם איזה קבוצה. יום אחד הוא הגיע לרבי יהודה בן בתירא שבנציבים והרגיש בו רבי יהודה בן בתירא שהוא מתחפש וכי הוא מרמה את הכהנים, ואמר לו מדוע אין הוא לוקח אליה שהיא כל כך משובחת? וידוע שהאליה קרבה על גבי המזבח, ובכך חשב שהכהנים "יעלו" על התרמית שלו. לשנה הבאה בא להשתתף כמנהגו וביקש את חלקו באליה. מיד תמהו הכהנים הרי האליה קרבה על המזבח, והיה חשוד בעיניהם, ואחרי שחקרו אותו הבינו שהוא גוי, והרגו אותו. שלחו לר"י בן בתירא, אתה גר בנציבים ומצודתך פרוסה עד ירושלים. ולא היה שום טענה על ר"י כיצד גרם להרוג אדם, שכן האליה אסורה בהנאה, ונהרג על פחות משו"פ.

שמחים בבניין עירך
בברכת ההגדה אנחנו אומרים "שמחים בבניין עירך". מהי השמחה הזו? יש מחלוקת ידועה בין הראשונים אם בית המקדש השלישי ייבנה על ידי אדם או בידי שמים. רש"י ותוספות תמימי דעים בכך שהוא ירד בנוי ו"משוכלל" מן השמים (ואין להשוותו לשום שכלול המצויה בידי אדם ואפילו אצל טובי המהנדסים, כי זה "מן השמים", וביאורו שהשכלול שבו יתאים לכל אדם ואדם לפי טבעו ומזגו), וזו תהיה שמחתנו לראות את אותו השכלול שירד מן השמים ללא מחלוקת (רש"י ותוס). ועוד בארנו, שלא יהיו שום עוררין על בניינו של בית המקדש, שכן הוא ירד בנוי וגמור, וידוע שנותנים הוראה להרוס מבנה "לא חוקי" כל עוד לא נוצקה התקרה, אבל אחרי יציקת התקרה, זה מגיע לידי בית המשפט. וידוע שכשרצה רבי צדקה הזקן את בית המדרש שלו, הזמין צוות גדול לבנות את הקירות ולצקת את התקרה במהירות בין לילה. כשהגיעו השוטרים הבריטים וראו יציקת תקרה לא יכלו להרוס את המבנה והזמינו אותו לבית המשפט. היו שם שופט יהודי, מוסלמי, ואנגלי. טען הרב צדקה שהוא לא בנה אותו כי לא יתכן שייבנה כך מושלם בן לילה, אלא הוא "ירד כך בנוי מן השמים" ומלאכים הם שבנו אותו. צחק היהודי, אבל הרב השתיק אותו. המוסלמי והאנגלי השתכנעו שהוא צודק, ונאלץ היהודי להסכים אתם (למרות טפשותם). ומי שמכיר את בית הכנסת שלו, יראה שהוא בנה את התיבה עם שש מדרגות והתיבה היא המדרגה השביעית.

כי עין בעין יראו
אנו אומרים "יראו עינינו" והביאור הוא, שבשעה שבית המקדש ירד בנוי ומשוכלל מהשמים יחסרו השערים, והם השערים שבנה שלמה המלך שקבורים אי שם, ואז תבקע הארץ והם יצאו בקול רעש גדול, כך שבני האדם רק יצטרכו לחברם לבית השלישי, וזהו "כי עין בעין יראו" - עין אחת תהיה למעלה ועין אחת למטה, כי לא נרצה "לפספס" שום אירוע כל כך חשוב וקדוש. ויהי רצון שיהיה בעגלא ובזמן קריב, ואמרו אמן.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il