ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש משנה וגמרא בבא מציעא

ב"מ דף ב, א

האם שנים אוחזין תמיד חולקים?

הבנת הרמב"ם שחלוקת "שנים אוחזין" היא מדין פשרה מתרצת את קושיית רבי עקיבא איגר, מדוע כאשר יש שני אנשים שכל אחד מהם מביא סימנים על מציאה וטוען שהיא שלו נפסק "יהא מונח עד שיבוא אליהו", ולא נפסק שיחלוקו, כבמשנת "שנים אוחזין".
מוקדש לעלוי נשמת
חלווה בת פרחה ז"ל
לחץ להקדשת שיעור זה
לעיל בפרק "שנים אוחזין בטלית - היתכן" שנים אוחזין בטלית - היתכן התבאר, שלדעת הרמב"ם החלוקה שבדין "שנים אוחזין בטלית" נפסקה מפני שבית הדין מתבונן בצורת אחיזתם בטלית ובטענות שהם משמיעים, ומשער שמדובר בשותפים שהתגלע בינם ריב. וצורת אחיזתם וטענותיהם מרמזות לדיינים כמה היה חלקו של כל אחד לפני שהתגלע בינם הריב. ונמצא שהחלוקה שבית הדין פוסק אינה אלא ביטוי לרצונם הנסתר – שבית הדין יפשר בינם.
לפי דרך זו בהסבר דברי הרמב"ם, תתורץ קושיה של הגאון רעק"א על הסוגיה בבבא מציעא (דף כח א), וזו לשונה:
"אמר רבא: ... סימנין וסימנין (באו שנים ונתנו סימניה. רש"י) - יניח (עד שיבא אליהו. רש"י)"

וזו לשון הגאון רעק"א בחידושיו שם:
"ותמוה לי לשיטת תוספות דלמה דקיימא לן כרבנן דר' יוסי - דתליא הכל בחלוקה ויכולה להיות אמת, והא הכא גם כן יכולה להיות אמת, דשמא דתרוייהו הוא; והוי ליה דין חלוקה. וביותר אף לשיטת רש"י בוודאי רמאי יהא מונח, הכא אם אמרינן שיכירו שלהם בסימנים, ואי אפשר שיש להם טביעות עין לא מקרי וודאי רמאי; דשמא באמת היה לשניהם חפץ כזה בסימנים אלו; ואם כן לכולי עלמא יהא הדין יחלוקו. וצריך עיון."

ונראה לענ"ד, שהרמב"ם בא ליישב את קושיית הגרקע"א. וזו לשון הרמב"ם בהלכות גזלה ואבדה (פרק יג הלכה ו):
"באו שנים זה נתן סימני האבדה וזה נתן סימניה כמו שנתן האחר לא יתן לא לזה ולא לזה אלא תהיה מונחת - עד שיודה האחד לחבירו או יעשו פשרה ביניהן. ..."

הרמב"ם מבאר, שגם כאן ניתן לקיים דין המשנה של "שנים אוחזין"; ולפיכך, כאשר ירצו להתפשר ולחלוק - נתיר להם. לדעת הרמב"ם דין החלוקה שב"שנים אוחזין" נאמר רק מפני שבית הדין משער מצורת אחיזתם - שרצונם שבית הדין יפשר בינם לפי טענותיהם. ולפיכך, אף כאן אם הם ירצו לעשות פשרה, בית הדין יסכים להחלטתם. ולדעת הרמב"ם הסוגיה בבבא מציעא דף כח אמרה את דין "יניח" כל עוד לא יגלו רצון להתפשר.

והרמב"ם פסק, שכאן - נתיר לחלוק מרצונם בלא שבועה; מפני שאין לחוש שפסיקת בית הדין תביא למקרה אחר, שיבואו שנים שיתנו את סימני האבידה; שהרי אפשרות זו אינה מצויה ושכיחה. שהרי אם היה מקום לחוש - שיבוא אדם נוסף - לא היו מתירים לתת את האבידה לאדם הראשון שנתן את סימניה. ומכיוון שאין לחשוש שהסכמת בית הדין לפשרה תביא לריבוי מקרים שאנשים יבואו לחלוק שלא כדין, לפיכך החלוקה תהיה כאן בלא צורך בשבועה.

עוד בנושא בבא מציעא

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות. לחץ כאן להעברת שאלתך לרב.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il