ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- ויקרא
- מדורים
- חמדת ימים
- פרשת שבוע
"אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא וְעָשָׂה אַחַת מִכָּל מִצְוֹת יְקֹוָק אֱלֹהָיו אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה בִּשְׁגָגָה וְאָשֵׁם: אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא בָּהּ וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנוֹ שְׂעִיר עִזִּים זָכָר תָּמִים" (ויקרא ד' כב-כג).
בשבוע שעבר נסינו להבין מדוע יחזקאל מכנה את המלך בלשון זו, בדברינו לשנת תשס"ד בדקנו על כתפי מי מוטלת האחריות, על ה"נשיא" או על הציבור.
המייחד את הנשיא הוא קרבנו. אדם רגיל, שחטא בשוגג, מתכפר בשעירת עזים, כמבואר בהמשך הפרק:
"וְאִם נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה מֵעַם הָאָרֶץ ... וְהֵבִיא קָרְבָּנוֹ שְׂעִירַת עִזִּים תְּמִימָה נְקֵבָה עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא" (שם כז-כח)
במשנה מובא:
"איזהו נשיא? זה מלך, שנאמר: "מכל מצות ה' אלהיו", שאין על גביו אלא ה' אלהיו" (הוריות פ"ג מ"ג).
מבררת שם הגמרא:
"תנו רבנן: נשיא - יכול נשיא שבט כנחשון בן עמינדב? ת"ל: (ויקרא ד) מכל מצות ד' אלהיו, ולהלן הוא אומר: (דברים יז-בפרשת המלך) למען ילמד ליראה את ד' אלהיו, מה להלן שאין על גביו אלא ד' אלהיו, אף נשיא שאין על גביו אלא ד' אלהיו" (הוריות דף י ע"א/יא ע"ב).
על פי דברים אלה רק מי שעומד בראש המערכת השלטונית הוא זה שמתכפר בשעיר ולא בשעירה.
מצאנו בחז"ל שני דיונים מעניינים אודות הלכה זו.
הראשון בתלמוד הירושלמי וז"ל:
"אמר רב חונה כל אותן ששה חדשים שהיה דוד בורח מפני אבשלום ב"שעירה" הוות מתכפר לו כהדיוט" (הוריות פרק ג הלכה ב).
רב חונא בשמו הארץ ישראלי, הוא רב הונא בשמו הבבלי, מלמד אותנו פרק בהלכות שלטון, נשיאות ומלכות. גם מי שנבחר על ידי הקב"ה ונמשח על ידי נביא כדוד המלך עלול לאבד את מעמדו כ"נשיא" -"מלך" מבחינה הלכתית. ברגע שהעם איננו מקבל את מלכותו ואיננו מכיר בשלטונו, הוא מאבד את מעמדו ואם הוא חוטא בשגגה הרי הוא מתכפר ב"שעירת עזים" ולא ב"שעיר עזים".
רב חונא- רב הונא לומד זאת מכך שהכתוב מונה למלכות דוד רק ארבעים שנה למרות שאורכה המדויק של מלכותו היה ארבעים וחצי שנים. שבע וחצי שנים בחברון ועוד שלושים ושלש שנים בירושלים (עיינו שמואל ב ה' ד-ה) . להיכן נעלמה חצי השנה. לדעתו זו התקופה של מרד אבשלום, הזמן בו לא הכיר העם בדוד כמלכו.
חידושו של רב הונא הוא גדול מאוד, כיון שגם העם המליך את דוד בעבר. המסקנה ההלכתית היא, שהקריטריון הקובע הוא תמיכת העם. מי שמאבד אותה איננו "מנהיג" גם אם לא הודח בידי שמים, ואולי זו הדחה גם בידי שמים שהרי "קול המון כקול שדי".
מקור נוסף העוסק בסוגיא זו מצוי בבבלי וז"ל:
"בעא מיניה (שאל) רבי מרבי חייא: כגון אני (הנשיא של יהודי ארץ ישראל) מהו בשעיר (האם יש לי דין מלך, והייתי מתכפר בשעיר לו בית המקדש היה בנוי בימי)? אמר ליה: הרי צרתך בבבל (אתה אינך הסמכות השלטונית הגבוהה ביותר שהרי "ריש גלותא" המנהיג הפוליטי של עם ישראל, הנמצא בבבל, מעמדו חזק משלך). איתיביה: מלכי ישראל ומלכי בית דוד, אלו מביאים לעצמם ואלו מביאים לעצמם! (מדוע אני שונה ממלך יהודה שהיה בזמנו מתכפר ב"שעיר" למרות שהיה לו מקביל בשומרון-מלך ישראל) אמר ליה: התם לא כייפי אהדדי, הכא אנן כייפינן להו לדידהו (שם אכן היה מדובר בשתי מערכות שלטוניות מקבילות ולכן לכל אחד מהמלכים היה דין נשיא , אבל אתה כפוף ל"ריש גלותא"). רב ספרא מתני הכי, בעא מיניה רבי מרבי חייא: כגון אני מהו בשעיר? א"ל: התם (בבבל) שבט (יש ל"לריש גלותא" מעמד של שלטון עם סמכויות אכיפה), הכא (בארץ ישראל) יש לנשיא רק סמכות תורנית= מחוקק", ותניא: (בראשית מט) לא יסור שבט מיהודה - זה ראש גולה שבבבל, שרודה את ישראל במקל; (בראשית מט) ומחוקק מבין רגליו - אלו בני בניו של הלל, שמלמדים תורה לישראל ברבים" (הוריות שם).
על פי חידושו של רבי חייא, לפי הדעה הראשונה, רק מי שנמצא במקום הגבוה ביותר מבחינת מערכת השלטון, גם אם יש מערכת שלטונית מקבילה במקום אחר ועל ציבור אחר נחשב כ"נשיא" לעניין זה.
לפי דעת רב חסדא לחכמי התורה אין דין "נשיא", רק לבעלי מעמד פוליטי שלטוני, עם סמכויות אכיפה, יש דין "נשיא". גם לפי הבבלי למדנו כי לשלטון המקבל סמכותו מן העם, כמו מלכי ישראל שהיו בשומרון, יש לעומד בראשו דין "נשיא", גם אם לא נמשח בידי נביא. ברור גם שלפי זה, איבוד התמיכה הציבורית מבטל את המעמד.
בימים אלה של משבר מנהיגות, כל קשר בין הלכות אלה למציאות של ימינו איננו מקרי בהחלט.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
