ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

היום הראשון וא' של פסח ;">

בית מדרש חגים וזמנים פסח Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

ניסן תשס"ז

היום הראשון וא' של פסח


נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
יהודה בן בנימין זאב

שיעור זה מהווה חוליה בסדרת שיעורים, שבה הולכת ונחשפת הקבלה מעניינת בין כל אחד משבעת ימי הבריאה לבין מקרא הקודש המתאים לו לפי סדרם של שבעת מקראי הקודש. הקבלה זו עולה בבירור ממערכת מסועפת ומפורטת המכילה עשרות רבות של הקבלות בפשוטו של מקרא, הן בלשונות בהן משתמשת התורה והן בתכנים המיוחדים לכל יום ולכל מקרא קודש.
להקדמה לסדרת השיעורים לחץ כאן

בסדרת הפרקים הבאה נתבונן בשימת לב בכל עניין המוזכר בפרשת הבריאה, יום אחר יום, נחפש היכן עניין זה מופיע בהמשך התורה, וננסה לבאר משמעות כל השוואה עד כמה שידינו מגעת. בסוף כל יום נסכם בקצרה את ההקבלות המרכזיות בינו לבין המועד המקביל. לאחר שנעסוק בכל יום בפני עצמו, נתבונן באופן כללי על עיקרי ההשוואות, ונעמוד על משמעותה הכוללת של מערכת ההשוואות.

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר: וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ: וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד:


בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ בֵּין הָעַרְבָּיִם פֶּסַח לַה': וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה חַג הַמַּצּוֹת לַה' שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תּאכֵלוּ: בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבדָה לֹא תַעֲשׂוּ: וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה' שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קדֶשׁ כָּל מְלֶאכֶת עֲבדָה לֹא תַעֲשׂוּ:


1. ההבדלה האלוקית
ביום הראשון נברא האור, והקב"ה הבדיל בינו לבין החושך. יש לתת את הדעת לכך שההבדלה בין האור והחושך מופיעה גם במעשה היום הרביעי, כחלק מתפקידם של המאורות; אנו נעסוק תחילה בפעולת ההבדלה האלוקית, הייחודית ליום הראשון, ואחר כך בהבדלה בין אור לחושך, המשותפת לשני הימים.

מלבד ההבדלה שהבדיל ה' בין האור לחושך, שכאמור היא ההבדלה היחידה בבריאה אותה הבדיל ה' עצמו 1 , מתוארות בהמשך התורה עוד שלש הבדלות שהבדיל ה':

1 ) בין ישראל לעמים: "וָאמַר לָכֶם אַתֶּם תִּירְשׁוּ אֶת אַדְמָתָם וַאֲנִי אֶתְּנֶנָּה לָכֶם לָרֶשֶׁת אתָהּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים " 2 .

2 ) בין שבט לוי לשאר השבטים: "הַמְעַט מִכֶּם כִּי הִבְדִּיל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶתְכֶם מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב אֶתְכֶם אֵלָיו לַעֲבד אֶת עֲבדַת מִשְׁכַּן ה' וְלַעֲמד לִפְנֵי הָעֵדָה לְשָׁרְתָם" 3 וכן: " בָּעֵת הַהִיא הִבְדִּיל ה' אֶת שֵׁבֶט הַלֵּוִי לָשֵׂאת אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה' לַעֲמד לִפְנֵי ה' לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה" 4 .

3 ) בין האדם המורד בה' לכלל ישראל: " וְהִבְדִּילוֹ ה' לְרָעָה מִכּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל כְּכל אָלוֹת הַבְּרִית הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה" 5 .

מתברר מכאן שכל ההבדלות האלוקיות עוסקות בבחירת עם ישראל - בהבדלתו מהעמים בכלל, בהבדלה פנימית בתוכו בין שבט לוי לבין שאר השבטים, ובהבדלת האדם המורד בה' מכלל ישראל, הדומה להבדלה בין ישראל לעמים.

והנה, בחירת עם ישראל והבדלתם ממצרים היא עניינו של היום הראשון של חג המצות, כדברי הפסוק "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת כִּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצֵאתִי אֶת צִבְאוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" 6 . זהו גם עניינו של קרבן הפסח הנאכל בליל חג המצות, ואף השם 'פסח' מבטא את ההבדלה בין ישראל לעמים:
"וְהָיָה כִּי יאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבדָה הַזּאת לָכֶם, וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה' אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל..." 7 .


נציין כי מפורש בתורה, שחג המצות הינו חג הנלווה אל קרבן הפסח, ולמשל בפסוק "לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תּאכַל עָלָיו מַצּוֹת..." 8 , וכן בכל הפרשה שם 9 . ראוי לציין שהתורה קיצרה כאן בעניינם של הפסח וחג המצות, כי עניינים אלו כבר נידונו בהרחבה גדולה בספר שמות.
אם כן, עצם פעולת ההבדלה האלוקית היא המכנה המשותף הראשון בין היום הראשון בבריאה, שבו הבדיל ה' בין אור לחושך, לבין היום הראשון של חג המצות, שבו הבדיל ה' בין ישראל לעמים.
משמעות העובדה שה' עצמו הבדיל בין עם ישראל לעמים היא, שהבחירה בעם ישראל אינה נובעת ממעשי מהנבראים אלא מהקב"ה עצמו, ועם ישראל קשור אל הקב"ה קשר בל ינתק, כפי שהאריך המהר"ל לברר בספרו 'נצח ישראל'. ונעתיק כמה משפטים מדבריו 10 :
וזה מבואר ממה שאמרו במדרש כי השם יתברך מעיד על ישראל שהם אחד. ופירוש זה, כי מאחר כי ישראל הם מן אמתת עצמו יתברך, והוא יתברך אחד, וכך אשר מושפע מאתו יתברך הוא אחד... ודבר זה מורה על הקשור והחבור שאין לו פירוד כלל, כי אם לא היה האומה הזאת נקראת "בני בכורי" על שם שהוא אחד, והיו לו שני בנים, לא היה לאחד מן השנים החבור גמור. שהרי יש לו חבור אל השני, ואותו חבור שיש לו אל השני אין לו לזה, ואם כן אין זה חבור גמור. אבל כיון שהם נקראים "בני בכורי", והבכור הוא אחד, מורה שיש כאן חבור גמור, לפי שהם מושפעים מאמתת עצמו. ולחבור הזה אי אפשר שיהיה לו פירוד כלל, וכי יש שנוי לאמתת עצמו. והכל נרמז בשם הנכבד הזה שנקראו "בנים". והדברים האלו גדולים מאוד מאוד.


מכאן נעבור לעסוק בתוכנה של ההבדלה ביום הראשון, בין האור לחושך.

2. האור, החושך ומכת חושך
מלבד היום הראשון לבריאה, מוזכרים האור והחושך בעוד שני מקומות בתורה:
א. בסוף תיאור בריאת המאורות שביום הרביעי: "וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וּלְהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב".
ב. במכת חושך: "וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַשָּׁמָיִם וַיְהִי חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁלֹשֶׁת יָמִים: לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְלֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלֹשֶׁת יָמִים וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם" 11 .

האור והחושך מהווים אפוא עניין משותף ליום הראשון והיום הרביעי, ועניין זה מוזכר גם במכת חושך. ואכן, קשר לשוני ותוכני הדוק מקשר בין מכת חושך לבין הימים הראשון והרביעי. נפתח בקשר הלשוני, שהוא קשר משולש:

א. יְהִי אוֹר : מכת חושך היא המקום היחיד הנוסף בתורה שבו מוזכר 'אור' 12 . ובדומה לתיאור היום הראשון, גם בפסוק זה נסמך לאור שם הפועל 'להיות' - ' הָיָה אוֹר'.
ב.
הַחֹשֶׁךְ : העובדה שצריך להבדיל בין האור לחושך מצביעה על כך שהחושך המתואר בבריאה הוא חושך ממשי. ואף כאן, מכת חושך היא המקום היחיד הנוסף שבו מתואר החושך הממשי, כמפורש בתורה "וְיָמֵשׁ חֹשֶׁךְ" 13 .
ג. וַיַּבְדֵּל... בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ : במכת חושך מתוארים לא רק האור והחושך, אלא גם ההנגדה ביניהם, בדומה למתואר בימים הראשון והרביעי.

והנה, מכת חושך קשורה למועדים המקבילים לימים הראשון והרביעי - היום הראשון של חג המצות וראש השנה:

א. המציאות שבה ישראל נתונים באור ומצרים בחושך, המפורשת בתורה - מבטאת יותר מכל את ההבדלה בין ישראל לעמים, שהיתה ביום הראשון של חג המצות. בנוסף, מכת חושך היתה הכנה ליציאת מצרים כחלק מעשרת המכות.
ב. מכת חושך היתה יום הדין הגדול של עם ישראל, ובמהלכה מתו לדברי חז"ל כארבע חמישיות של העם, אשר היו רשעים, ובכך הם נבדלו מכלל ישראל. בכך היא מקבילה לראש השנה, שהוא יום הדין לכל באי עולם, ובה נבדלים הצדיקים מהרשעים.

כשנעסוק ביום הרביעי נוסיף ונתבונן מה בין היום הראשון ליום הרביעי ביחס לתיאור האור והחושך, והדברים שם משלימים את הדברים כאן. כאן רק נציין שהמכנה המשותף לשני הימים הוא ההבדלה בין הנבראים: ההבדלה האחת היא ההבדלה שנובעת מהבחירה האלוקית, וההבדלה השניה היא ההבדלה שנובעת ממעשיהם של בני האדם.

את שתי ההבדלות, בין האור לחושך ובין עם ישראל לעמים, אנו קושרים גם במצוות ההבדלה במוצאי שבתות וימים טובים: "המבדיל בין קודש לחול ובין אור לחושך ובין ישראל לעמים ובין יום השביעי לששת ימי המעשה".

ועל דרך הרעיון נאמר: ישראל היו שקועים במ"ט שערי טומאה, ואף על פי כן הם נגאלו, וזאת בזכות ההפרדה בין האור הפנימי שבתוכם לבין החושך החיצוני, וכדברי חז"ל:
אין הקב"ה רוצה במי שהוא אומר דילטוריא על כל ישראל, דכתיב אל תראוני שאני שחרחורת. לפי שאומות העולם אומרים וימירו את כבודם וגו', אין ישועתה לו באלהים, וישראל אומרין להן למה אנו דומין לבן מלך שיצא לו למדבר נפחם בשמש נכנס למדינה נהג שמנים ומרחצאות עד שנתלבן כל גופו , אבל אתם עד שאתם במעי אמכם אתם עובדים אלילים..." 14 .


3. ויהי ערב ויהי בוקר - משמעות ההשוואה בין האומות לבין החושך
יש מקום להתבונן, מהי משמעות ההשוואה בין אומות העולם לבין החושך? קשה לומר שאומות העולם הריהם בחינת 'חושך', שהרי "חביב אדם שנברא בצלם", ואף "חיבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם" 15 !
באופן פשטני ניתן לומר, שהיחס בין ישראל לאומות העולם כמוהו כיחס בין אור לחושך. אמנם אומות העולם מהווים גם הם גילוי אלוקי, אבל גילוי זה הוא חושך יחסית לגילוי אותו מגלים עם ישראל.
באופן עמוק יותר נראה, שעניינו של החושך הוא להוות כלי לאור: "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם, וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם" 16 . המצב האידיאלי הוא חיבור האור והחושך, כמו שהיה בבריאת העולם "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד", אלא שכדי להגיע לאותו חיבור חייבת להיות לפני כן הבדלה בין המדרגות. בענין זה נצטט את דברי הרב קוק 17 :
ההבדלים הם בכלל היצירה. ההבדל בין קודש לחול, בין ישראל לעמים, עובדות הן, טשטוש צורתן הוא חורבן. ההתעמקות בהבנה והרגשה בענין הבדל זה הוא מקור לפרי רוח מרובה.


אמנם אחרי כל אלה משיגים בדעה ברורה, שכל אלה הינם דברים עוברים, וההתעלות של הכל לקודש ולאחוה, להשוויה ולעדינות, הוא הרעיון הנצחי, החי תמיד בכל רוח נדיבה, והזהירות של ההבדלות הינם דברים שוטפים ועוברים, נובעים מחיי שעה 18 . הרעיון הכללי של ההשויה, שהוא יסוד טובת הלב ואהבת הבריות הזכה, הולך הוא במערכי הרזים בהעלאת הניצוצות המפוזרות בכל עמקי הקליפות, וברעיון הברזל של התהפכות הכל לקדושה גמורה ומוחלטת, על ידי עבודה הדרגית שאינה פוסקת של חסד, שלום, משפט, אמת ורחמים.
ועוד כתב הרב קוק: הקריאה בשם ד' אחד שואפת לגלות את האחדות, בעולם, באדם, בעמים, ובכל התוכן של ההויה, באין פרץ בין המעשים והדעות, בין השכל לדמיון, וגם הפרצים המורגשים יתאחדו על ידי ההארה העליונה, המכרת את צד אחדותם והתאמתם 19 .

סיכום עיקרי ההקבלות
א.
בשונה מכל ההבדלות האחרות בתורה, אשר מבוצעות על ידי הנבראים, כל ההבדלות שמבדיל ה' בעצמו נזכרו רק ביחס לשני עניינים: ההבדלה בין אור לחושך, שנעשתה ביום הראשון, וההבדלות העוסקות בבחירת עם ישראל (הבדלת ישראל מהעמים, הבדלת שבט לוי משאר השבטים והבדלת המורד בה' מכלל ישראל), וזהו עניין היום הראשון של חג המצות בו הוצאו ישראל ממצרים והופרשו משם.
ב. בעוד מקום אחד בתורה מוזכרים האור, החושך וכן הניגוד ביניהם, והוא במכת חושך, שאז היו מצרים בחושך ולישראל היה אור. המציאות שמצרים נתונים בחושך וישראל באור מבטאת יותר מכל את ההבדלה בין ישראל לעמים, והיא היתה גם הכנה ליציאת מצרים כחלק מעשרת המכות.

מתוך החוברת "חגים מבראשית". ניתן להזמינה בטלפון 02-9971127 או לשלוח מייל


^ 1 בפשטות, בפסוק "וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ" מתייחסת ההבדלה לרקיע, כמפורש בפסוק הקודם "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם". וכן ניתן ללמוד מכך שלא נאמר "ויבדל אלהים בין המים..." בעוד שביחס להבדלה בין אור לחושך כן נאמר 'ויבדל אלהים': "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ". ולא ידעתי מדוע פירש ר' יהודה קיל ב'דעת מקרא' שאלוקים הוא המבדיל בין מים למים. ולפי פירושו לא רק העצים לא עשו כציווי ה' (כדברי חז"ל שהעצים הצטוו שיהיה טעם העץ כטעם הפרי, והם הוציאו עץ עושה פרי), אלא גם הרקיע לא עשה כציווי ה', שהרי הרקיע נצטווה להבדיל בין מים למים, ובסופו של דבר לא הרקיע הבדיל אלא ה'.
^ 2 ויקרא כ, כד. וכן שם בפסוק כ"ו.
^ 3 במדבר טז, ט.
^ 4 דברים י, ח.
^ 5 דברים כט, כ.
^ 6 שמות יב, טז.
^ 7 שמות יב, כו-כז.
^ 8 דברים טז, ג.
^ 9 ונראה, כי זו אחת הסיבות לכך שקרבן הפסח הוזכר בפרשת אמור העוסקת במקראי הקודש, למרות שחג הפסח עצמו אינו מקרא קודש. וכן נראה שזו הסיבה לכך שחג המצות קרוי בלשון חז"ל ובלשוננו 'חג הפסח'.
^ 10 תחילת פרק יא. המהר"ל מאריך לברר ענין זה במקומות רבים בספר, ובפרט בפרקים י-יג.
^ 11 שמות י, כב- כג.
^ 12 כשם עצם. במקום נוסף מופיעה המילה 'אור' כפועל: 'הבוקר אור והאנשים שולחו" (בראשית מד, ג).
^ 13 שמות י, כא. וראה במדרש תנחומא, בא סימן ב: "כך הרשעים מה כתיב בהם והיה במחשך מעשיהם וגו', ולפיכך הקב"ה מורידן לשאול שהיא חשיכה, ומכסה עליהם את התהום שהוא חושך, שנאמר וחושך על פני תהום, הוי אותו החושך שהוא בא על המצרים, מתוך גיהנם בא. וכמה היה אותו החושך, רבותינו אמרו כדינר עבה גורדיצן שנאמר וימש חושך". ובמדרש רבה "מהו חשך אפילה אמר רבי אבדימי דמן חפה אותו חשך כפול ומכופל היה רבותינו אמרו שבעה ימים של חשך היו כיצד שלושה ימים הראשונים מי שהיה יושב וביקש לעמוד עומד והעומד בקש לישב יושב ועל אלו הימים נאמר ויהי חשך אפלה בכל ארץ מצרים שלשת ימים לא ראו איש את אחיו שלושת ימים אחרים מי שהיה יושב לא היה יכול לעמוד והעומד אינו יכול לישב ומי שהיה רובץ אינו יכול לזקוף עליהן נאמר ולא קמו איש מתחתיו שלשת ימים". ממדרשים אלו ונוספים הוכיח ר"מ אלשיך בספר 'תורת משה' שהחושך בבריאה אינו העדר האור אלא יש בו ממש, וכן היא דעת הגר"א, וכ"כ הנצי"ב ב'העמק דבר' על הפסוק, והוכיח כן מדברי הגמרא בפסחים ב ע"ב "קריה רחמנא לחשוכא ופקדיה אליליא'. אולם לדעת הרס"ג (אמונות ודעות א, ג) והרמב"ם (מורה נבוכים ג, י ועוד), החושך אינו אלא העדר האור. שניהם התייחסו בדבריהם לפסוק בישעיה מ"ה "יוצר אור ובורא חושך", שממנו עולה בפשטות שהחושך הוא בריאה בפני עצמה, ופירשוהו כל אחד בדרכו. ועיין עוד בספר "רש"י פירושי התורה" בהוצאת מוסד הרב קוק, עמוד ג' בהערה ד"ה 'אף בזה'.
^ 14 ילקוט שמעוני חוקת, תשס"ד. וראה גם בשמות רבה טו, ד: "אמר ר' יהודה מהו מדלג על ההרים, אמר הקב"ה אם אני מסתכל במעשיהם של ישראל אינן נגאלים לעולם אלא למי אני מסתכל לאבותיהם הקדושים..."וכן במדרש זוטא לשיר השירים פרשה א' ד"ה 'שחורה אני'.
^ 15 מסכת אבות פרק ג, משנה יד.
^ 16 ישעיהו ב, ב-ג.
^ 17 אורות הקודש חלק ב, עמוד שיב; שמונה קבצים, קובץ א, אות רנט.
^ 18 פשוט שאין כוונת הרב שלעתיד לבוא לא יהיה הבדל בין ישראל לעמים, אלא שלעתיד לבוא ההבדל לא יצור ניגוד ביניהם, כך שרק ישראל יכולים לזכות לקרבת ה', אלא גם העמים יוכלו להתעלות ולהתמלא באור ה'. וראה בדברי הרב בשמנה קבצים א, סעיף תתח: "ראויה היא האנושיות שתתאחד כולה למשפחה אחת... ושוב לא ימצא כל צורך בהתפלגות הממשית, והיו כל העמים הכלליים חטיבה אחת, ועל גביהם בתור אוצר קדוש, ממלכת כהנים וגוי קדוש, סגולה מכל העמים, כאשר דבר ד' ".
^ 19 ומעניין שבהמשך התורה, אנו פוגשים חיבור ואחדות בין ערב לבוקר רק ביחס לשלש מצוות, שקשורות כולן למקדש: קרבן התמיד, מנחת כהן וקטורת הסמים, שמוקרבים מחציתם בבוקר ומחציתם בערב (שמות כט, לט; ויקרא ו, יג; שמות ל, ז-ח). לאור זאת נראה לומר שבית המקדש מבטא את שייכות הבריאה כולה לקב"ה, ומבחינה זו כל הבריאה אחת היא. כשמתגלה האחדות - מתגלה גם הקדושה.
ועוד ניתן לומר: בשבת לא כתוב ו'יהי ערב ויהי בוקר יום השבת', אך במקום זאת כתוב 'ויקדש אותו', שכן השבת מאחדת לא רק יום אחד אלא את הבריאה כולה: "כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות". כאשר הבריאה כולה מאוחדת, מתגלה בה הקדושה.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il