^ 1 בפשטות, בפסוק "וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ" מתייחסת ההבדלה לרקיע, כמפורש בפסוק הקודם "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם". וכן ניתן ללמוד מכך שלא נאמר "ויבדל אלהים בין המים..." בעוד שביחס להבדלה בין אור לחושך כן נאמר 'ויבדל אלהים': "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ". ולא ידעתי מדוע פירש ר' יהודה קיל ב'דעת מקרא' שאלוקים הוא המבדיל בין מים למים. ולפי פירושו לא רק העצים לא עשו כציווי ה' (כדברי חז"ל שהעצים הצטוו שיהיה טעם העץ כטעם הפרי, והם הוציאו עץ עושה פרי), אלא גם הרקיע לא עשה כציווי ה', שהרי הרקיע נצטווה להבדיל בין מים למים, ובסופו של דבר לא הרקיע הבדיל אלא ה'.
^ 2 ויקרא כ, כד. וכן שם בפסוק כ"ו.
^ 3 במדבר טז, ט.
^ 4 דברים י, ח.
^ 5 דברים כט, כ.
^ 6 שמות יב, טז.
^ 7 שמות יב, כו-כז.
^ 8 דברים טז, ג.
^ 9 ונראה, כי זו אחת הסיבות לכך שקרבן הפסח הוזכר בפרשת אמור העוסקת במקראי הקודש, למרות שחג הפסח עצמו אינו מקרא קודש. וכן נראה שזו הסיבה לכך שחג המצות קרוי בלשון חז"ל ובלשוננו 'חג הפסח'.
^ 10 תחילת פרק יא. המהר"ל מאריך לברר ענין זה במקומות רבים בספר, ובפרט בפרקים י-יג.
^ 11 שמות י, כב- כג.
^ 12 כשם עצם. במקום נוסף מופיעה המילה 'אור' כפועל: 'הבוקר אור והאנשים שולחו" (בראשית מד, ג).
^ 13 שמות י, כא. וראה במדרש תנחומא, בא סימן ב: "כך הרשעים מה כתיב בהם והיה במחשך מעשיהם וגו', ולפיכך הקב"ה מורידן לשאול שהיא חשיכה, ומכסה עליהם את התהום שהוא חושך, שנאמר וחושך על פני תהום, הוי אותו החושך שהוא בא על המצרים, מתוך גיהנם בא. וכמה היה אותו החושך, רבותינו אמרו כדינר עבה גורדיצן שנאמר וימש חושך". ובמדרש רבה "מהו חשך אפילה אמר רבי אבדימי דמן חפה אותו חשך כפול ומכופל היה רבותינו אמרו שבעה ימים של חשך היו כיצד שלושה ימים הראשונים מי שהיה יושב וביקש לעמוד עומד והעומד בקש לישב יושב ועל אלו הימים נאמר ויהי חשך אפלה בכל ארץ מצרים שלשת ימים לא ראו איש את אחיו שלושת ימים אחרים מי שהיה יושב לא היה יכול לעמוד והעומד אינו יכול לישב ומי שהיה רובץ אינו יכול לזקוף עליהן נאמר ולא קמו איש מתחתיו שלשת ימים". ממדרשים אלו ונוספים הוכיח ר"מ אלשיך בספר 'תורת משה' שהחושך בבריאה אינו העדר האור אלא יש בו ממש, וכן היא דעת הגר"א, וכ"כ הנצי"ב ב'העמק דבר' על הפסוק, והוכיח כן מדברי הגמרא בפסחים ב ע"ב "קריה רחמנא לחשוכא ופקדיה אליליא'. אולם לדעת הרס"ג (אמונות ודעות א, ג) והרמב"ם (מורה נבוכים ג, י ועוד), החושך אינו אלא העדר האור. שניהם התייחסו בדבריהם לפסוק בישעיה מ"ה "יוצר אור ובורא חושך", שממנו עולה בפשטות שהחושך הוא בריאה בפני עצמה, ופירשוהו כל אחד בדרכו. ועיין עוד בספר "רש"י פירושי התורה" בהוצאת מוסד הרב קוק, עמוד ג' בהערה ד"ה 'אף בזה'.
^ 14 ילקוט שמעוני חוקת, תשס"ד. וראה גם בשמות רבה טו, ד: "אמר ר' יהודה מהו מדלג על ההרים, אמר הקב"ה אם אני מסתכל במעשיהם של ישראל אינן נגאלים לעולם אלא למי אני מסתכל לאבותיהם הקדושים..."וכן במדרש זוטא לשיר השירים פרשה א' ד"ה 'שחורה אני'.
^ 15 מסכת אבות פרק ג, משנה יד.
^ 16 ישעיהו ב, ב-ג.
^ 17 אורות הקודש חלק ב, עמוד שיב; שמונה קבצים, קובץ א, אות רנט.
^ 18 פשוט שאין כוונת הרב שלעתיד לבוא לא יהיה הבדל בין ישראל לעמים, אלא שלעתיד לבוא ההבדל לא יצור ניגוד ביניהם, כך שרק ישראל יכולים לזכות לקרבת ה', אלא גם העמים יוכלו להתעלות ולהתמלא באור ה'. וראה בדברי הרב בשמנה קבצים א, סעיף תתח: "ראויה היא האנושיות שתתאחד כולה למשפחה אחת... ושוב לא ימצא כל צורך בהתפלגות הממשית, והיו כל העמים הכלליים חטיבה אחת, ועל גביהם בתור אוצר קדוש, ממלכת כהנים וגוי קדוש, סגולה מכל העמים, כאשר דבר ד' ".
^ 19 ומעניין שבהמשך התורה, אנו פוגשים חיבור ואחדות בין ערב לבוקר רק ביחס לשלש מצוות, שקשורות כולן למקדש: קרבן התמיד, מנחת כהן וקטורת הסמים, שמוקרבים מחציתם בבוקר ומחציתם בערב (שמות כט, לט; ויקרא ו, יג; שמות ל, ז-ח). לאור זאת נראה לומר שבית המקדש מבטא את שייכות הבריאה כולה לקב"ה, ומבחינה זו כל הבריאה אחת היא. כשמתגלה האחדות - מתגלה גם הקדושה.
ועוד ניתן לומר: בשבת לא כתוב ו'יהי ערב ויהי בוקר יום השבת', אך במקום זאת כתוב 'ויקדש אותו', שכן השבת מאחדת לא רק יום אחד אלא את הבריאה כולה: "כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות". כאשר הבריאה כולה מאוחדת, מתגלה בה הקדושה.