אין צו אלא לשון זירוז | הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל | בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
צו

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

יהודה בן בנימין זאב

3 דק' קריאה

צו - לשון זירוז
פרשת השבוע פותחת בפסוקים "וידבר ה' אל משה לאמור. צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העולה" וכו' (ויקרא ו, א - ב). אומר רש"י: "אין צו אלא לשון זירוז מיד ולדורות. אמר רבי שמעון, ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס".

ויש לשאול, לכאורה איזה חסרון כיס יש לאהרן הכהן, וכי הוא מוציא הוצאות מכיסו? הרי הוא אינו מקריב משלו? אלא חשש אהרון לחסרון כיס של אחרים. כלומר, כשאדם אחר מפסיד (בהבאת קרבן עולה, שהרי אין לו בה חלק), זה נחשב לאהרון כאילו הוא הפסיד והחיסרון אצלו, לכן אמרה התורה "צו" - שיעשה בזריזות ובשמחה (ועיין לאור החיים הקדוש).

ואש המזבח תוקד בו
כתוב (שם בפסוק ב') "היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר ואש המזבח תוקד בו". וכתוב (שם פסוק ה') "והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה". ועוד כתוב (שם פסוק ו') "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה". אומר רש"י: "ריבה כאן יקידות הרבה, על מוקדה, ואש המזבח תוקד בו, והאש על המזבח תוקד בו, אש תמיד תוקד על המזבח, כולן נדרשו במסכת יומא (דף מה.) שנחלקו רבותינו במנין המערכות שהיו שם".

הפשט הוא, שהאש צריכה להיות דלוקה תמיד. ויש אומרים, מכאן רמז לאדם שיעשה את המצוות באש, בחום ובהתלהבות. ואני רגיל תמיד לומר, כשאדם נכנס לסוכה בליל חג הסוכות יש לו שמחה גדולה, אבל ביום הושענא רבה כבר אינו מרגיש שמחה מיוחדת. וכאן באה התורה ואומרת לאדם, גם במצוות שאתה רגיל לעשותם, תמיד תקפיד שהאש לא תכבה - ותעשה את המצוה באותה ההתלהבות ובאותו החשק כאילו זו הפעם הראשונה.

ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים
כתוב "ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה אל מקום טהור" (ויקרא ו, ד). "אין זו חובה אלא דרך ארץ שלא ילכלכך בהוצאת הדשן בגדים שהוא משמש בהם תמיד. בגדים שבשל בהן קדרה לרבו אל ימזוג בהן כוס לרבו" (רש"י).

ידוע שאת שפך הדשן היו מוציאים מחוץ לירושלים, ועשו פעם חשבון שזה היה מגיע עד בתי הונגרין. פעם שאלו את הרה"ג ר' עמרם בלוי זצ"ל - מראשי 'נטורי קרתא', מדוע אתה כל כך רועש וצועק ועושה הפגנות? והוא ענה: אנחנו גרים במקום של הוצאת הדשן - ולכן העבודה שלנו היא לעשות את כל העבודה הזו.

וביער עליה הכהן עצים
כתוב (ויקרא ו, ה - ו) "וביער עליה הכהן עצים בבקר בבקר וערך עליה העלה והקטיר עליה חלבי השלמים. אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה".
הכהן היה יושב ומכניס כל פעם עץ למערכה. ומדוע לא יעשה קופסת עצים למעלה וכל פעם יפול עץ אחד? אלא בעבודה זו של הכהן יש חשיבות, שהיא מכניסה בלבם של ישראל את "ואש המזבח תוקד בו" - את החשק והרצון לעשות את רצון הבורא יתברך שמו ויתעלה.

קרא פרשת חטאת - כאילו הקריב חטאת
ואומרת הגמרא במסכת מנחות (דף ק"י ע"א): "אמר רבי יצחק מאי דכתיב זאת תורת החטאת וזאת תורת האשם, כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת, וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם".

בברית בין הביתרים אומר אברהם אבינו לקב"ה: "במה אדע כי אירשנה" (בראשית טו, ח). באיזה זכות יתקיימו בה (בארץ ישראל). אמר לו הקב"ה: בזכות הקורבנות.

ואומרת הגמרא במסכת תענית (דף כ"ז ע"ב): "א"ל (הקב"ה) קחה לי עגלה משולשת ועז משולשת וגו' אמר לפניו: רבש"ע, תינח בזמן שבית המקדש קיים, בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהם? אמר לו כבר תקנתי להם סדר קרבנות בזמן שקוראין בהן לפני מעלה אני עליהם כאילו הקריבום לפני ואני מוחל להם על כל עונותיהם".

ועל כן, אם חס וחלילה לא יבנה בית המקדש לפני פסח, אנחנו קוראים סדר קרבן פסח מדין "ונשלמה פרים שפתינו". אבל אנחנו מאמינים בני מאמינים שפתאום יבוא כדברי הנביא ישעיה.

צו