בי×Ē ×”×ž×“×¨×Š
  • פר׊×Ē ×Š×‘×•×ĸ ו×Ē× "ך
  • חומש במדבר
  • חק×Ē
קטגוריה משני×Ē
undefined
11 דק' קריאה
לח×Ĩ להקדש×Ē ×Š×™×ĸור זה

לימוד השי×ĸור מוקדש ל×ĸילוי נ׊מ×Ē

ר' אברהם בן דוד

מי י×Ēן טהור מטמא
במדרש לפרשה, מובא:
"'זא×Ē ×—×§×Ē'. זה ׊אמר הכ×Ēוב: 'מי י×Ēן טהור מטמא, לא אחד?' כגון אברהם מ×Ēרח, חזקיה מאחז, יאשיהו מאמון, מרדכי מ׊מ×ĸי, ישראל מ×ĸובדי כוכבים, ה×ĸולם הבא מ×ĸולם הזה. מי ×ĸשה כן, מי ×Ļיוה כן, מי גזר כן, לא יחידו של ×ĸולם? ×Ēמן ×Ēנינן בהר×Ē ×›×’×¨×™×Ą באדם טמא, פרחה בכולו טהור. מי ×ĸשה כן, מי ×Ļיוה כן, מי גזר כן, לא יחידו של ×ĸולם? ×Ēמן ×Ēנינן האשה ׊מ×Ē ×•×œ×“×” במ×ĸיה, והושיטה החיה א×Ē ×™×“×” ונג×ĸה בו. החיה טמאה טומא×Ē ×Š×‘×ĸה, והאשה טהורה ×ĸד שי×Ļא הולד. המ×Ē ×‘×‘×™×Ē, הבי×Ē ×˜×”×•×¨ י×Ļא מ×Ēוכו, הרי הוא טמא. מי ×ĸשה כן, מי ×Ļיוה כן, מי גזר כן, לא יחידו של ×ĸולם? ×Ēמן ×Ēנינן: ה×ĸוסקין בפרה מ×Ēחילה ו×ĸד ×Ą×•×Ŗ מטמאין בגדים, היא גופה מטהר×Ē ×‘×’×“×™× אמר הקדוש ברוך הוא: חוקה חקק×Ēי, גזירה גזר×Ēי, אי א×Ēה רשאי ל×ĸבור ×ĸל גזיר×Ēי" 1 .

המדרש מ×Ļיג בפנינו מ×Ļב שלכאורה, סו×Ēר א×Ē ×”×”×’×™×•×Ÿ. השכל הישר מחייב שמטהור יי×Ļא טהור, ומטמא - טמא. אך חכמינו מ×ĸירים, של×ĸי×Ēים, יו×Ļא טהור מטמא. השכל הישר יחייב שאדם שפרחה הבהר×Ē ×‘×›×•×œ×•, יהיה יו×Ēר טמא ממי שלא פרחה בכולו הבהר×Ē. את ×ĸל פי כן, קוב×ĸ×Ē ×”×Ēורה שמי שפרחה הבהר×Ē ×‘×›×•×œ×• טהור, ומי שאין בו אלא בהר×Ē ×›×’×¨×™×Ą, טמא.

ההסבר ה×ĸמוק לכל ה×Ēופ×ĸו×Ē ×”×Ēמוהו×Ē ×”××œ×• × ×ĸו×Ĩ בהכרה שה×ĸולם כולו אחד הוא. כיון שהכל נוב×ĸ מן המקור האלוקי, מחויבים אנו להגי×ĸ למסקנה שגם הר×ĸ שייך למגמה האלוקי×Ē, וגם בו ישנה איזו נקוד×Ē ××•×¨ שבזכו×Ēה הוא קיים. י×Ēירה מכך, במ×Ļבים מיוחדים, יכולה או×Ēה נקוד×Ē ××•×¨ שבר×ĸ להביא לכך שהר×ĸ יו×Ļיא מ×Ēוכו טוב, וטהור יי×Ļא מטמא. לכן, לא ייפלא ׊"כולו הפך לבן טהור הוא" 2 , ושבן דוד בא דווקא בדור שכולו חייב 3 . וכן מו×Ļאים אנו בפרש×Ēנו שדווקא הנחש, שבו מכה הקדוש ברוך הוא א×Ē ×™×Š×¨××œ, הוא זה שבסופו של דבר גם מרפא, נחש ממי×Ē ×•× ×—×Š מחיה.
אמנם, יש להיזהר מטשטוש המדרגו×Ē. ברור שיש קודש ויש חול, יש טהור ויש טמא, וחייבים אנו להבדיל בין הטמא לטהור ובין הקודש לחול. אך יחד ×ĸם זא×Ē, חובה ×ĸלינו להכיר בכך שכל אלו הן מדרגו×Ē ×‘×Ēוך ×ĸולם אחד, מאוחד, השייך כולו למגמה האלוקי×Ē.

אמרו×Ē ×˜×”×•×¨×•×Ē
בהמשך המדרש, ×ĸוסקים חז"ל ב×Ļורך לטהר ולקדש א×Ē ×”×“×™×‘×•×¨:
"'זא×Ē ×—×§×Ē ×”×Ēורה'. אמרו×Ē ×”' אמרו×Ē ×˜×”×•×¨×•×Ē. אמר ר' יהוש×ĸ בן לוי מ×Ļינו ׊×ĸיקם הקדוש ברוך הוא שנים וג' ×Ēיבו×Ē ×‘×Ēורהשלא להו×Ļאי דבר טומאה מפיו. 'מן הבהמה הטהורה, ומן הבהמה א׊ר לא טהורה היא'. אמר ר' יודן את כשבא ליפ×Ēח בסימני בהמה טמאה, לא פ×Ēח אלא בסימני בהמה טהורה. 'א×Ē ×”×’×ž×œ כי לא מפריס' אין כ×Ēיב כאן, אלא 'כי מ×ĸלה גרה הוא'. א×Ē ×”××¨× ×‘×Ē ×›×™ לא מפרס×Ē ×¤×¨×Ą×” אין כ×Ēיב כאן, אלא כי מ×ĸלה גרה היא'. 'וא×Ē ×”×—×–×™×¨ כי לא מ×ĸלה גרה הוא' אין כ×Ēיב כאן, אלא 'כי מפריס פרסה הוא'. ר' יהוש×ĸ דסכני בשם ר' לוי אמר: ×Ēינוקו×Ē ×Š×”×™×• בימי דוד, ×ĸד שלא ט×ĸמו ט×ĸם חטא היו יוד×ĸים לדרוש א×Ē ×”×Ēורה מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור, והיה דוד מ×Ēפלל ×ĸליהם ואומר: 'א×Ē ×”' ×Ē׊מרם', נטר אוריי×Ēהון בלבהון, '×Ē× ×Ļרם מן הדור זו ל×ĸולם', ואחר כל השבח הזה היו יו×Ļאין למלחמה ונופלין, ×ĸל ידי שהיה בהן דילטורין (מספרי לשון הר×ĸ)...אבל דורו של אחאב, כולו ×ĸובדי ×ĸבוד×Ē ×›×•×›×™× היו, ו×ĸל ידי שלא היו בהם דילטורין, יו×Ļאין למלחמה ונו×Ļחין. הוא ׊אמר ×ĸובדיה לאליהו 'הלא הוגד לאדוני א×Ē ××Š×¨ ×ĸשי×Ēי בהרוג איזבל א×Ē × ×‘×™××™ ה', ואחביאם ואכלכלם...וכל ×ĸמא יד×ĸי, ולא מפרסמי למלכא [=וכל ה×ĸם יד×ĸו, ולא פרסמו למלך]" 4 .

כי×Ļד יי×Ēכן להבין א×Ē ×”×ĸובדה שדורו של דוד, ׊×Ēינוקו×Ē ×Š×‘×• היו גדולים ב×Ēורה, בקיאים בהלכו×Ē ×§×Š×•×Ē, ובכל זא×Ē × ×¤×œ×• במלחמה, ול×ĸומ×Ēם, דורו של אחאב, שהיה כולו דור של ×ĸובדי ×ĸבודה זרה, זכה, וני×Ļח במלחמה? ידו×ĸ, ׊×ĸבודה זרה היא משלוש×Ē ×”×ĸברו×Ē ×”×—×ž×•×¨×•×Ē ×‘×™×•×Ēר, אמנם, חז"ל לימדו שהמספר לשון הר×ĸ הרי הוא כ×ĸובד ×ĸבודה זרה 5 , אך ברור שהוא רק כ×ĸובד ×ĸבודה זרה, ב"×›×Ŗ" הדמיון, אך ודאי אינו ×ĸובד ×ĸבודה זרה ממ׊! ובכל זא×Ē, רואים אנו שחטא לשון הר×ĸ הביא להכר×ĸה במלחמה.

יש להבין שהמידו×Ē ×”×™×Š×¨×•×Ē ×Š×œ האדם הן שרשי המ×Ļוו×Ē, הן ה×ĸומדו×Ē ×‘×‘×Ą×™×Ą קיום המ×Ļוו×Ē, וקודמו×Ē ×œ×”×Ÿ. לא קיימ×Ē ×ž×Ļוו×Ē ×ĸשה המחייב×Ē ××“× להיו×Ē ×ĸניו, לא קיים ב×Ēורה איסור לא ×Ē×ĸשה, המחייב אדם שלא לכ×ĸוס, ואין ב×Ēורה איסור לה×Ēגאו×Ē. מידו×Ē ××œ×”, הן הבסיס לקיום המ×Ļוו×Ē.
מובא בספרים, שמי שכו×ĸץ ×Ļריך ל×Ēקן מידה זו באמ×Ļ×ĸו×Ē ×ž××” וחמישים ×Ē×ĸניו×Ē 6 . נראה שכאשר מידו×Ēיו של אדם מקולקלו×Ē, ה×ĸונש הבא ×ĸליו אינו בא מחמ×Ē ×ž×ĸשה ×ĸברה מסוים כשל×ĸ×Ļמו. ה×ĸונש הבא ×ĸל מי שמקולקל במידו×Ē ×”×•× ×ĸונש ×ĸל המ×Ļיאו×Ē ×”×§×™×™×ž×Ē ×‘××“×, ×ĸל ×Ēכונ×Ē × ×¤×Š×• ה×Ēמידי×Ē, ׊מ×Ļאה לה ביטוי בהזדמנו×Ē ×–×•.

כאשר אדם מספר לשון הר×ĸ ×ĸל חברו, הרי הוא מנ×Ē×§ ומפריד בין בני אדם, ובכך גורם לכך ׊×Ēח×Ē ×Š×™×”×™×• הבריו×Ē ×ž××•×—×“×™× ביניהם, אחדו×Ē ×Š×Ē×ĸיד ×ĸל האחדו×Ē ×”×›×œ×œ×™×Ē ×Š×‘×ĸולם ו×Ē×ĸיד ×ĸל האמונה באחדו×Ē ×”' ב×ĸולם, הרי הוא מפריד בין הבריו×Ē ×•×”×•×¨×Ą א×Ē ×”××—×“×•×Ē ×Š×‘×ĸולם. מ×ĸשיו של אדם זה מ×ĸידים ×ĸל כך שאין הוא רו×Ļה בקיומו וה×Ēפ×Ēחו×Ēו של זול×Ēו, וממילא באה ה×Ēו×Ļאה ההכרחי×Ē ×Š×œ "יו×Ļאין למלחמה ונופלין".

ל×ĸומ×Ē ×–××Ē, דורו של אחאב הגם שהיו ×ĸובדי ×ĸבודה זרה, נראה שחטאם נב×ĸ מן ה×Ļורך ל×Ēלו×Ē ××Ē ×ĸבוד×Ē ×”' בדבר מוחשי הנ×Ēפץ בחושי האדם, אך יחד ×ĸם זא×Ē, הם היו גם ×ĸובדי ה', ולא ה×Ē× ×Ēקו לגמרי מן האמונה בה'. ×ĸל כך י×ĸידו מ×ĸשיהם, שכיבדו א×Ē ×× ×Š×™ ה×Ēורה, ונמנ×ĸו מלהסגיר א×Ē × ×‘×™××™ ה' לידיו של אחאב. נמ×Ļא, שגם אם היה קלקול בדורו של אחאב, לא היה זה קלקול מוחלט, ולכן, "היו יו×Ļאים למלחמה ונו×Ļחים".

פרה אדומה
חז"ל מלמדים שבמ×Ļוו×Ē ×¤×¨×” אדומה יש ×Ēיקון לחטא ה×ĸגל:
"משל לבן שפחה ×Š×˜×™× ×Ŗ פלטין של מלך. אמרו, ×Ēבוא אימו ו×Ēקנח ה×Ļואה. כך, ×Ēבוא פרה ו×Ēכפר ×ĸל ה×ĸגל" 7 .

א×Ē ×”×¨×ĸיון ה×ĸמוק שבדברי חז"ל, ני×Ēן להסביר בדרכים אחדו×Ē:
ר' יהודה הלוי 8 , באר שחטא ה×ĸגל לא היה חטא של ×ĸבודה זרה ממ׊, אלא חטא הקשור להבנה לא נכונה של הדרך הראויה ל×ĸבוד א×Ē ×”'. ישראל לא ×ĸבדו א×Ē ×”' כפי ההדרכה האלוקי×Ē, אלא ברג×ĸ שמשה רבנו לא היה ×ĸמם,
"הרגישו אחדים מהם ×Ļורך לבקש להם × ×ĸבד אליו יוכלו לפנו×Ē ×›×›×œ האומו×Ē, אך גם הם לא כיחשו באלהו×Ēו של מו×Ļיאם מאר×Ĩ מ×Ļרים. הם ביקשו רק שיהיה א×Ēם × ×ĸבד מוחש... ו×ĸם כל זה, בא ה×ĸונש ×ĸל האנשים א׊ר ×ĸבדו א×Ē ×”×ĸגל" 9 .
לפיכך, ×Ēיקונו של חטא זה, חטא ששורשו בניסיון ל×ĸבוד א×Ē ×”' לפי הגיון אנושי ולא לפי הדרכה אלוקי×Ē, בקיום מ×Ļווה שאין לה כל ×Ēפיסה והבנה בהגיון אנושי - "ויקחו אליך פרה אדומה ×Ēמימה" 10 , חוקה היא! "גזירה היא מלפני ואין לך רשו×Ē ×œ×”×¨×”×¨ אחריה" 11 . ו×ĸליה אמר שלמה המלך: "אמר×Ēי אחכמה, והיא רחוקה ממני" 12 .

המהר"ל 13 , מ×ĸמיק יו×Ēר בהבנ×Ē ×ĸנינה של פרה אדומה, ובקשר שבינה לחטא ה×ĸגל. בחטא ה×ĸגל, × ×Ēנו ישראל אמ×Ļ×ĸי, × ×ĸבד, בינם לבין ה', ואליו כיוונו א×Ē ×ĸבוד×Ēם. למ×ĸשה, חטא ×ĸבודה זרה החל בכך שאנשים ראו א×Ē ×”×›×•×›×‘×™× וא×Ē ×›×œ ×Ļבא השמים, ואמרו ל×ĸ×Ļמם: 'הואיל והקדוש ברוך הוא בראם, ונ×Ēן להם כוחו×Ē, מן הס×Ēם חפ×Ĩ הוא שנכבדם' ומ×Ēוך כך, נמשכו בסופו של דבר ל×ĸבוד א×Ē ×”×›×•×›×‘×™× וא×Ē ×Ļבא השמים, ושכחו א×Ē ×”'.
בחטא ה×ĸגל, חטאו ישראל בכך שני×Ēקו א×Ē ×”×§×Š×¨ בינם למקור האלוקי, והחשיבו א×Ē ×”×ĸגל כסיבה וה×Ēחלה אל הכל, ואליו הודו ואמרו "אלה אלהיך ישראל" 14 . לכן, ה×Ēיקון לחטא ה×ĸגל היה בביטול מקור מדומה זה, ×ĸל ידי כך שלוקחים א×Ē ×”×¤×¨×”, אמו של ה×ĸגל, שהיא המקור לקיומו, ואו×Ēה שורפים.

באפר הבא מ׊רפ×Ē ×”×¤×¨×”, בשלמו×Ēו, מ׊×Ēמשים כדי לטהר אנשים מטומא×Ē ×ž×Ē. גם ×ĸניין טומא×Ē ×ž×Ē ×•×”×”×™×˜×”×¨×•×Ē ×ž×ž× ×” קשור ל×ĸניין החזר×Ē ×”×“×‘×¨ למקורו וחיבורו לשורשו. המוו×Ē ×”×•× למ×ĸשה, ני×Ēוק בין האדם, למקור החיים. ההבדל היחיד שבין האדם החי לאדם המ×Ē ×”×•× חסרון הנשמה שבאדם המ×Ē, חסרון הקשר בינו לקדוש ברוך הוא. נמ×Ļא, שההיטהרו×Ē ×ž×˜×•×ž××Ē ×”×ž×Ē ×ĸנינה ל×Ēקן א×Ē ×”× ×™×Ēוק שנו×Ļר בין האדם לבוראו, למקור החיים - הקדוש ברוך הוא.

ה×Ļורך להבדיל בין האמ×Ļ×ĸי ל×Ēכלי×Ē, הוא סוגיה מרכזי×Ē ×‘×ĸבוד×Ē ×”', הדורש×Ē ×Ēשומ×Ē ×œ×‘ מיוחד×Ē. ×Ēמיד ×Ļריך האדם לזכור אלו פ×ĸולו×Ē ×‘×—×™×™×• הן פ×ĸולו×Ē ×Š×”×Ÿ אמ×Ļ×ĸים ל×Ēכלי×Ē, ואלו פ×ĸולו×Ē ×Š×™×™×›×•×Ē ×œ×Ēכלי×Ē ×”×—×™×™×. זא×Ē, בכדי שלא יבוא להשקי×ĸ מאמ×Ĩ רב מדי באמ×Ļ×ĸים, מאמ×Ĩ שיבוא בהכרח ×ĸל חשבון ה×ĸיסוק ב×Ēכלי×Ē. אדם ה×ĸוסק באמ×Ļ×ĸי במקום שי×ĸסוק ב×Ēכלי×Ē ×”×¨×™ הוא משקי×ĸ א×Ē ×—×™×™×• ב×ĸיסוק בדבר זר, שאינו קשור ל×Ēכלי×Ē ×”×—×™×™×, ומבחינה מסוימ×Ē, זהו חטא של ×ĸבודה זרה. אין ץפק בכך ׊×Ļריך האדם לרכוש מק×Ļו×ĸ, בכדי שיוכל לה×Ēפרנץ בכבוד, אך ×Ļריך האדם לזכור שה×ĸיסוק בפרנסה אינו אלא אמ×Ļ×ĸי לקיום החיים, כדי לאפשר א×Ē ×ĸבוד×Ē ×”'.

זא×Ē ×•×ĸוד, כל אדם, מ×Ēמודד כל יום מבחינה מסוימ×Ē ×ĸם חטא ×ĸבודה זרה. כל חטא וכל קלקול רוחני גורם לני×Ēוק מן הדבקו×Ē ×‘×”'. הימשכו×Ēו של אדם אחר י×Ļרו הר×ĸ היא זרה לאדם, אינה שייכ×Ē ×œ×ž×”×•×Ēו, בבחינ×Ē "לא יהיה בך אל זר, ולא ×Ē׊×Ēחוה לאל נכר" 15 , וכפי שדרשו חז"ל: "איזהו אל זר שבגופו של אדם? הוי אומר - זה י×Ļר הר×ĸ" 16 .
מרן הרב ז×Ļ"ל לימד ׊×ĸניינם של ישראל אינו רק לטהר א×Ē ×”× ×˜×ž× בטומא×Ē ×ž×Ē, אלא ל×Ēקן א×Ē ×”×Š×•×¨×Š והסיבה לטומא×Ē ×ž×Ē, ל×Ēקן א×Ē ×”×Ą×™×‘×” למ×Ļיאו×Ē ×”×ž×•×•×Ē ×‘×ĸולם, ל×Ēקן א×Ē ×—×˜××• של אדם הראשון.

מורנו ורבנו הרב ×Ļבי יהודה הכהן קוק ז×Ļ"ל נהג לבאר ׊×ĸניינה של פרה אדומה הוא ×Ēיקונו של הפרט, מ×Ēוך קישורו אל הכלל. הזא×Ē ×ž×™ החטא×Ē ×‘××” כדי לטהר א×Ē ×”×™×—×™×“, ואת ×ĸל פי כן, שחיט×Ē ×”×¤×¨×” והזא×Ē ×“×ž×” היו "נוכח פני אהל מו×ĸד", במזרחה של ירושלים. הכהן היה מכוון א×Ē ×”×–××Ē ×”×“× כנגד פ×Ēחו של היכל, מקום הקודש, המקום המרכזי ל×ĸבוד×Ē ×”' של כלל האומה. ×Ēיקונו של היחיד חייב לבוא מ×Ēוך קישורו אל הכלל 17 .
לטומאה יש ×Ēחום ׊×ĸליו היא יכולה להשפי×ĸ ויש ×Ēחום ׊×ĸליו אין בכוחה להשפי×ĸ. במדרגו×Ē ×—×™×™× שבהן לא קיימ×Ē ×§×“×•×Š×”, לא קיימ×Ē ×’× טומאה. לכן, דיני טומאה וטהרה לא קיימים א×Ļל ב×ĸלי חיים או גויים.
מאידך, ישנן מדרגו×Ē ×—×™×™× שבהן לא שייכ×Ē ×˜×•×ž××” משום שהן למ×ĸלה מן ה×Ēחום שאליו שייכים דיני טומאה וטהרה. זו היא מדרג×Ē ×›×œ×œ ישראל, שבה לא שייכ×Ē ×”×˜×•×ž××”. היחיד, סופו למו×Ē, לפיכך, המוו×Ē ×ž×Š×¤×™×ĸ ×ĸליו, וממילא שייכים בו דיני טומאה וטהרה. אולם כלל האומה חי ל×ĸולם, מי×Ēה לא שייכ×Ē ×‘×• 18 . ממילא מי ׊מק׊ר ×ĸ×Ļמו ×ĸם כלל האומה, הרי הוא מ×Ēחבר למדרג×Ē ×”×˜×”×¨×”, וממילא נטהר.

×ĸניין הה×Ēחברו×Ē ×œ×›×œ×œ האומה קשור בהכרח באהב×Ē ×™×Š×¨××œ, ׊×ĸניינה: הקישור האישי לכל יחיד מישראל, מ×Ēוך מגמה כנה להביאו לשלמו×Ēו. כאשר אוהבים א×Ē ×”×–×•×œ×Ē, ורו×Ļים בשלמו×Ēו באמ×Ē, ממילא מ×ĸונינים גם להשלימו מחסרונו×Ēיו, כי א×Ē ××Š×¨ יאהב יוכיח. הוכחה כזו, אינה הוכח×Ē ×”×–×•×œ×Ē ×ĸל מנ×Ē ×œ×§× ×˜×¨×•, אלא ×ĸל מנ×Ē ×œ×ĸזור לבניינו האישי, שהוא חלק חיוני מן הבניין הכללי של האומה. ואם יאמר האומר: 'מה כוחי, כוח מ×ĸטים, נגד רובו המוחלט של ×ĸם ישראל, שאינו חושב כך, ולא זו היא מגמ×Ēו?', × ×ĸנה ׊ט×ĸו×Ē ×”×™× בידו. ×ĸ×Ļם ההכרה בכך ששלמו×Ē ×”××•×ž×” ×Ēלויה בשלמו×Ēו של כל אחד מישראל, היא פו×ĸל×Ē, גם אם לא הכל חושבים כך. ×ĸ×Ļם ההכרה הזו יו×Ļר×Ē ××—×“×•×Ē ×‘××•×ž×”.

מי מריבה
בהמשך הפרשה, פוגשים אנו בפרש×Ē ×ž×™ מריבה. ה×ĸם ×Ļמא למים, והקדוש ברוך הוא מ×Ļווה א×Ē ×ž×Š×” לקח×Ē ××Ē ×”×ž×˜×”, ולהו×Ļיא מים מן הסל×ĸ. משה רבנו פונה אל ה×ĸם - "׊מ×ĸו נא המורים, המן הסל×ĸ הזה נו×Ļיא לכם מים" 19 , מכה בסל×ĸ פ×ĸמיים, ומן הסל×ĸ יו×Ļאים מים. את ×ĸל פי כן, הקדוש ברוך הוא מקפיד ×ĸל משה: "י×ĸן לא האמנ×Ēם בי להקדישני ל×ĸיני בני ישראל" 20 , והקדוש ברוך הוא מ×ĸניש א×Ē ×ž×Š×” בכך שלא יזכה להיכנס לאר×Ĩ ישראל. יש להבין אם כן, מה היה החטא, ומדו×ĸ ×Ēו×Ļאו×Ēיו היו חמורו×Ē ×›×œ כך ×ĸבור משה.
המהר"ל 21 מבאר ׊×ĸיקר החטא של משה קשור לדבריו אל ה×ĸם: "׊מ×ĸו נא המורים...". למילה "המורים" נאמרו כמה פירושים. יש שפירשוה מלשון ממרים, סרבנים 22 . יש שפירשוה מלשון הוראה, מורים למוריהם מה ל×ĸשו×Ē.

משה רבנו כ×ĸץ ×ĸל ה×ĸם, הוא בי×Ļ×ĸ א×Ē ×“×‘×¨ ה' מ×Ēוך כ×ĸץ 23 . מבאר המהר"ל ׊×ĸיקר החטא הוא "י×Ļיאה מן האמונה, כי ×ĸשו מ×ĸשה זה דרך כ×ĸץ, ומי ׊×ĸושה מ×Ļו×Ē ×”' דרך כ×ĸץ, אין זה אמונה, כי האמונה הוא מי שבוטח בו י×Ēברך, אין לו בו רק שמחה ו×ĸם הבטחון השמחה, אבל ×ĸם הכ×ĸץ אין כאן אמונה. ואל ×Ēאמר הרי לא היה כ×ĸץ, רק ×ĸל ישראל, אין זה קשיא, כי ×ĸם האמונה × ×Ēחדש השמחה" 24 . כלומר, לפי המהר"ל, ×ĸיקר חטאו של משה הוא חטא של חוסר אמונה.
במ×Ļרים, × ×Ēבקש משה לבוא אל בני ישראל, כדי לבשרם א×Ē ×‘×Š×•×¨×Ē ×”×’××•×œ×”. משה מהסס, ומטיל ץפק בכוחו, ובכוחם של ישראל להאמין לבשורה זו: "והן לא יאמינו לי ולא ישמ×ĸו לקולי כי יאמרו לא נראה אליך ה'" 25 . לכאורה, כוונ×Ēו של משה היא לשם שמיים, הוא מבקש שהגאולה ×Ēהיה ברורה ומוחלט×Ē, שלא יהיה ני×Ēן ל×ĸר×ĸר ×ĸליה, שלא יהיה את אחד שישאל: "מי א×Ēה בכלל?", "מה פ×Ēאום גאולה ×ĸכשיו?" וכדומה. את ×ĸל פי כן, הקדוש ברוך הוא מ×Ļווה א×Ē ×ž×Š×” לבוא ולדבר אל בני ישראל, ולהביא אליהם א×Ē ×‘×Š×•×¨×Ē ×”×’××•×œ×”, ו×ĸל ×Ļיוויו של הקדוש ברוך הוא לא ×Ļריכו×Ē ×œ×”×™×•×Ē ×Š××œ×•×Ē.

אמנם, ב×Ēחיל×Ē ×Š×œ×™×—×•×Ēו של משה אל בני ישראל, נראה היה שמשה חושש מבני ישראל, רק בהם אין הוא מאמין, אולם בפרש×Ē ×ž×™ מריבה טו×ĸן המהר"ל, מ×Ēגלה פגם במשה ×ĸ×Ļמו - "לא האמנ×Ēם בי". מ×Ēגלה השורש לחששו×Ē ×Š×”×™×• א×Ļל משה כל הזמן.
משה רבנו, כמנהיג, כמי שאמור לחנך א×Ē ×”×ĸם, ולהדריכו לאמונה בה', נדרש למדרגה גבוהה של אמונה בה', לאמונה שלמה. האדם השלם, הבטוח בדרכו, בטוח בהשקפ×Ēו, הוא משוכנ×ĸ לחלוטין שה×Ļדק ×ĸמו, ומ×Ēוך כך, אין הוא חושש מד×ĸ×Ē ××—×¨×™×, הוא יוד×ĸ שדרכו ×ĸ×Ēידה לנ×Ļח, ולכן אין הוא כו×ĸץ ×ĸל הזול×Ē. שאיפ×Ē ×”××“× ×Ļריכה לה×Ēמקד בשלמו×Ē ×ĸ×Ļמו, ומ×Ēוך שלמו×Ē ×–×•, יהיה בכוחו להשפי×ĸ גם ×ĸל אחרים. אין להאשים אחרים, אלא קודם כל, לבדוק א×Ē ×ĸ×Ļמו, האם הוא ×ĸשה הכל בכדי שזול×Ēו יושפ×ĸ מאישיו×Ēו. כל ×Ēלמיד חכם, יש בו חלק ממשה רבנו 26 , נמ×Ļא, שהדרכה זו מדבר×Ē ××œ כל אחד מא×Ēנו.

יש הסבורים ׊×ĸיקר חטאו של משה קשור להכא×Ē ×”×Ą×œ×ĸ 27 . הקדוש ברוך הוא ×Ļיוה לדבר אל הסל×ĸ, ומשה מכה א×Ē ×”×Ą×œ×ĸ. מה ההבדל בין הכאה לדיבור? מדו×ĸ החלפ×Ē ×”×“×™×‘×•×¨ בהכאה חמורה כל כך? נראה שישנו הבדל בין מ×ĸשה הנ×ĸשה מ×Ēוך לח×Ĩ, לבין מ×ĸשה הבא מ×Ēוך שכנו×ĸ. כאשר × ×ĸשה המ×ĸשה מ×Ēוך לח×Ĩ, המ×ĸשה אמנם × ×ĸשה בסופו של דבר, אך הוא זר ל×ĸושה או×Ēו. כאשר × ×ĸשה המ×ĸשה מ×Ēוך שכנו×ĸ, הוא × ×ĸשה מ×Ēוך ר×Ļונו של ה×ĸושה, אין הוא זר אליו, הוא חלק ממנו. אילו היה משה מדבר אל הסל×ĸ, והסל×ĸ היה נו×Ēן מימיו, היה בכך לימוד גדול לבני ישראל, שני×Ēן ל×ĸשו×Ē ××Ē ×Ļיווי ה' מ×Ēוך שכנו×ĸ ור×Ļון, ולא רק מ×Ēוך כפיה ומאימ×Ē ×”×ĸונש, וכ×Ēו×Ļאה מכך, היו בני ישראל נמשכים ל×ĸבוד א×Ē ×”' ברמה גבוהה יו×Ēר. זא×Ē ×•×ĸוד, בני ישראל היו נושאים קל וחומר ב×ĸ×Ļמם והיו אומרים: "מה סל×ĸ זה שאינו מדבר ואינו שומ×ĸ, ואינו ×Ļריך לפרנסה, מקיים דיבורו של מקום, קל וחומר אנו".
אך משה מכה בסל×ĸ. משה סבור ׊×ĸדיין ×Ļריכה ×ĸבוד×Ē ×”' של בני ישראל להיו×Ē ×ĸם מיד×Ē ×”×“×™×Ÿ, מ×Ēוך ירא×Ē ×”×ĸונש. זו אמנם השקפה המ×Ēאימה למדבר, מ×Ēאימה לגלו×Ē, אך אין היא מ×Ēאימה ל×ĸם בריא ה×ĸומד לפני כיבוש האר×Ĩ. באר×Ĩ ישראל, ראויה ×ĸבוד×Ē ×”' להיו×Ē ×‘×ž×™×“×Ē ×”××”×‘×”, מ×Ēוך שכנו×ĸ פנימי ×ĸמוק, ולא מ×Ēוך ירא×Ē ×”×ĸונש. נמ×Ļא, שה×ĸובדה שמשה רבנו לא נכנס לאר×Ĩ אינה ×ĸונש במובן הרגיל, אלא גילוי שהנהג×Ēו היא הנהגה המ×Ēאימה לגלו×Ē, אך אינה מ×Ēאימה לאר×Ĩ ישראל.

חז"ל לימדו שאילו היה משה נכנס לאר×Ĩ, לא היה נחרב בי×Ē ×”×ž×§×“×Š, ולא היה ×ĸם ישראל יו×Ļא לגלו×Ē 28 . זא×Ē ×ž×Š×•× שאילו היה זוכה משה להיכנס לאר×Ĩ, היה ×ĸם ישראל זוכה ל×ĸבוד א×Ē ×”' ×ĸבוד×Ē ××”×‘×”, הבאה מ×Ēוך חפ×Ĩ נפשי פנימי, המביא לכך ׊×ĸבוד×Ē ×”' ×Ēהיה "בשני י×Ļריך, בי×Ļר טוב ובי×Ļר ר×ĸ" 29 , וממילא לא היי×Ēה אפשרו×Ē ×œ×—×˜× לה×Ēקיים.
אמנם, הקדוש ברוך הוא ×Ļיוה א×Ē ×ž×Š×” לא רק לדבר אל הסל×ĸ, אלא גם לקח×Ē ××Ē ×”×ž×˜×”. כביכול, יאמר משה: "נדבר אל הסל×ĸ שיו×Ļיא מימיו, ואם לא יו×Ļיא... נוכל להש×Ēמ׊ במטה" 30 . א×Ē ×¨×Ļון ה' הננו מוכרחים לקיים, ונקיים או×Ēו בסופו של דבר, גם אם לא נר×Ļה בכך, אך יש ×œ×Š××•×Ŗ לקיים א×Ē ×¨×Ļון ה' מאהבה, מ×Ēוך הזדהו×Ē ×¤× ×™×ž×™×Ē ×•×Š×™×™×›×•×Ē ×ĸ×Ļמי×Ē ×œ×¨×Ļון ה'. זהו ×ĸנינה המיוחד של אר×Ĩ ישראל; ×ĸבוד×Ē ×”' הבאה מ×Ēוך ק׊ר טב×ĸי ובריא לקדוש ברוך הוא.


^ 1 במדבר רבה, י"ט, א.
^ 2 זבחים, מט ×ĸ"ב.
^ 3 סנהדרין, ×Ļח ×ĸ"א.
^ 4 במדבר רבה, שם.
^ 5 ראה: ×ĸרכין, ט"ו ×ĸ"ב.
^ 6 אולי משום שבגימטריא, כ×ĸץ= 150.
^ 7 ר׊"י לבמדבר י"ט, כ"ב, ×ĸל פי ×Ēנחומא חק×Ē, ח.
^ 8 כוזרי, מאמר ראשון, פיסקה ×Ļ"ז (אבן שמואל)
^ 9 ׊ם, ×ĸמ' ל"ד.
^ 10 במדבר י"ט, ב.
^ 11 רש"י, במדבר י"ט, א.
^ 12 ×ĸ"פ יומא, י"ד ×ĸ"א.
^ 13 גור אריה, חוק×Ē, ×ĸמ' ×§"א.
^ 14 שמו×Ē ×œ"ב, ד.
^ 15 ×Ēהלים פ"א, י.
^ 16 שב×Ē, ×§"ה ×ĸ"ב.
^ 17 ראה גם: אורו×Ē ×”×Ēשובה, ד, ז.
^ 18 ראה: ×Ēמורה, ט"ז ×ĸ"א; שו"×Ē ×ž×Š×¤×˜ כהן, סימן קכ"ד.
^ 19 במדבר כ, י.
^ 20 שם, שם, י"ב.
^ 21 גור אריה, חוק×Ē, ×ĸמ' ×§"ד.
^ 22 כך מ׊מ×ĸ מ×Ēרגום אונקלוס, במדבר כ, י; ×Ēרגום יונ×Ēן ׊ם.
^ 23 ראה רש"י, במדבר ל"א, כ"א.
^ 24 מהר"ל, שם.
^ 25 שמו×Ē ×“, א.
^ 26 ראה: שב×Ē, ×§"א ×ĸ"ב; סוכה, ל"ט ×ĸ"א; בי×Ļה, ל"ח ×ĸ"א.
27 ראה: רש"י, במדבר כ, יא.
^ 28 ראה: במדבר רבה, י"ט, א.
^ 29 ראה: ברכו×Ē, × "ד ×ĸ"א.
^ 30 ראה רמב"ן, במדבר ׊ם, שהקשה ×ĸל פירוש ר׊"י, ׊אם אמנם × ×Ļטווה משה לדבר אל הסל×ĸ, ולא להכו×Ēו, מדו×ĸ נאמר לו לקח×Ē ××Ē ×”×ž×˜×”? לפי המוסבר כאן, מיושב×Ē ×§×•×Š×™×” זו.
סרטונים ×§×Ļרים
שי×ĸורים פופולריים
שי×ĸורים פופולריים
שי×ĸורים חדשים
שי×ĸורים חדשים
א×Ē ×”×ž×™×“×ĸ הדפס×Ēי באמ×Ļ×ĸו×Ē ××Ēר yeshiva.org.il