מתי אנו מחויבים להדר בכשרות? | רבנים שונים | בית המדרש

מדורים
בימה תורנית

קטגוריה משנית

משפחה חברה ומדינה
דיני כשרות

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

יהודה בן הדסה הינדה מלכה

5 דק' קריאה

הרב משה כץ - עמותת 'כושרות' - בין החמרה לחובה
הדברים הבאים נכתבו לאור נסיונה הרב של "עמותת כושרות" שהצטברה בשיעורים, קורסים, סדנאות, וימי עיון בנושא הכשרות. במפגשים אלו למדנו שההקפדה על הכשרות חשובה מאד לציבור, אולם חסר לו ידע בנושאים מסוימים בהלכה ובנעשה ב'שטח' בפועל, משום כך התמקדנו ב"עיקר הדין".

מבחינת הצרכן, נושא הכשרות מתחיל בחומרי הגלם שמהם אנו מכינים את מאכלינו, לכן נציין מספר נושאים שעלינו להיזהר בהם כאשר אנו רוכשים מוצרים:

זיופי כשרות - מוצרים טרפים רבים נמכרים בסוּפרים, בחנויות ובשווקים עם הכיתוב "כשר". כיום עם טכנולוגית המחשוב קל מאד לזייף כשרות, צריך רק מחשב, סורק, ומדפסת. אף גוף כשרות אינו חסין מפני התופעה, כולם זויפו! אמנם זוהי עבירה פלילית במדינת ישראל אבל המשטרה אינה פותחת תיקים ואינו מטפלת בעבריינים בטענה של: "חוסר עניין לציבור". לכן הרבנות מפרסמת באינטרנט את הזיופים שהיא מודעת להם (www.religions.gov.il\kashrut\kashrut.htm). ניתן לקבל עדכונים שוטפים גם בדואר אלקטרוני, להרשמה התקשרו לרבנות הראשית: 02-5313131.

תרומות ומעשרות - חובה להפריש תרומות ומעשרות מכל יבולי ארצנו הקדושה, וגם במצב של ספק האם הופרש, חייבים להפריש תרומות ומעשרות, אולם ללא ברכה. למעשה כמעט כל השווקים בארץ אינם מפוקחים בנושא זה. רבים טועים וחושבים, ש"זה תנובה וזה בסדר", אולם זו טעות, כי כיום "תנובה" אינה עוסקת בשיווק פירות וירקות טריים. לכן חובה לקנות פירות וירקות במקום שיש תעודה בתוקף או להפריש בבית.

ערלה - אכילת ערלה אף בזמן הזה הוא איסור תורה, הדומה לאכילת בשר טריפה או חזיר חלילה. ישנם סוגי פירות שאין בהם חשש ערלה, כגון רוב פירות ההדר, שלפי רוב הפוסקים אפשר לרוכשם בלא בירור כשרותי לגבי ערלה. לעומת זאת ישנם השנה זנים של אוכמניות, אפרסק, נקטרינה וענבים, שיותר מעשרה אחוזים שלהם - ערלה, ולפי רובם המוחלט של הפוסקים אסור לאוכלם לפני שמוודאים שאינם פירות ערלה.

חרקים - לאחר הגירוש הנורא מגוש קטיף התרבו מאד מספר החברות המשווקות ירקות עלים ללא חשש חרקים. לאחרונה נערכה בדיקת בירקות אלו, והתברר שכמעט כל החברות המשווקות ירקות עלים נגועים בחרקים. אמנם לרוב אלו חרקים שאפשר לנקותם בקלות, לכן צריך להפריד את העלים, להשרות שלוש דקות במים עם סבון (לא מי מלח או חומץ) ואחר כך לשטוף היטב. אך עדיף לקנות מחברות וותיקות, מנוסות ומוכרות.

בנוסף, ישנם ירקות עלים קפואים (ברוקולי, כרובית, ותירס בקלח) המשווקים ברמת כשרות רגילה. מעיקר הדין חובה לפרק עלה עלה ולבדקם לפני השימוש, אולם הדבר אינו מעשי, לפיכך נתינת כשרות על ירקות אלו מבוססת על קוּלות בהלכה, ששומר נפשו ירחק מהם.

ישנם עוד הרבה סוגי דגנים, קטניות, ירקות ופירות, כגון: קמח, סולת, פירות יבשים, תבלינים ועוד, שעלולים להיות נגועים וחובה לבדקם לפני השימוש. גם בדגים מסוימים ישנם תולעים, ויש לקנות דגים מפוקחים.

נושאים נוספים - ישנם עוד מספר נושאים שחשוב להזכירם ולהתחזק בהם: חובה להטביל כל כלי מתכות וזכוכית, שנוצרו או ניקנו מגוי. מדובר גם בחברות ישראליות שאיננו חושבים שצריך להטביל את כליהם, כגון סכו"ם של מכְסף וחלק מסירי סולתם.

משקאות חריפים רבים נמכרים ללא הכשר כלל - מותר לשתותם רק כשאנו בטוחים שהם כשרים, מפני שהם עלולים להכיל יין נסך, או תמציות וצבעי מאכל אסורים.

כשאוכלים מחוץ לבית צריך משנה זהירות. בכל מקום עם תעודת כשרות רגילה יתכן מאד שהבישולים מתבצעים ע"י גויים, דבר אסור לספרדים, ולאשכנזים מותר רק בתנאי שיהודי הדליק את האש. נוסף על כך, כל החששות שציינו לעיל קיימים גם במסעדות, אולמות ובתי מלון.

עלינו ללמוד את נושא הכשרות ולהקפיד בו, ומתוך כך יוסר טמטום הלב מעמינו הקדוש ונזכה לגאולה שלימה בקרוב.

הרב שלמה בן אליהו - כשרות המשגיח והתעודה
א. ההקפדה בכשרות חשובה מאד, שהרי המזון הנכנס לתוכנו משפיע על הווייתנו, אישיותנו ונשמתנו. כיום אנו צורכים אוכל מעוּבד ומתועש, ולכן הדרך להקפיד בכשרות עוברת דרך ההקפדה על ההשגחה ותעודת הכשרות. מדוע?

תוקפה של תעודת הכשרות נובע מהכלל ההלכתי - "עד אחד נאמן באיסורים", שהרי הלכות הכשרות הם ענייני אסור והיתר. במטבח הפרטי - עקרת הבית מעידה לבני ביתה על מרכיבי תבשיליה וכשרותם ללא עוררין, ללא תעודה וללא משגיח, כי פשוט היא "עד אחד הנאמן באיסורים". אולם בכשרות הציבורית - איננו סומכים על בעל העסק, מפני ש'אין הנחתום מעיד על עיסתו' ואין נאמנות לעד כשיש לו נגיעה בדבר. לפיכך אנו דורשים השגחה בפועל, ועֵדות ברורה של הרב החתום על התעודה כעד המעיד, שהאוכל המוגש על כל מרכיביו כשר. ממילא ברור, שמשגיח המקבל טובת הנאה או שמשכורתו תלויה במספר הסועדים עדותו פגומה, שהרי גם הוא נוגע בעדות ועדותו פסולה. לכן יש לבדוק תחילה את נאמנותו של העד המעיד ושל התעודה המוצגת אם אין חלילה זיוף או פגם בעדות, מחמת שהמשגיח מקבל את משכורתו מבעל העסק או אינטרס אחר.

ב. ברוך השם ישנה התקדמות חיובית בתודעת הצבור לכשרות, וכיום אפשר לדרוש כשרות בסטנדרטים גבוהים.

במסגרת זו, לדעתי, יש לבדוק אם מתבצע בישול ישראל על פי דעת השולחן הערוך. במילים אחרות, כדי שבני עדות המזרח יוכלו לאכול ולא ייכשלו חלילה בבישולי גויים צריך הטבח היהודי או המשגיח להניח את מוצרי היסוד בסיר הבישול, וגם להדליק את האש. כיום, שכוח העבודה במטבחים ברובו אינו יהודי, זו משימה קשה מאוד ומחובתו של המשגיח או הרב החותם על התעודה ליידע את הצרכנים על כך, שהרי הוא מעיד בפניהם על כשרות האוכל, שבמקרה זה אינו כשר לפי מנהגם. בנוסף, אין למשגיח או לרב החותם על התעודה להעיד על מוצר שהוא כשר, אם יש בין מרכיביו למשל חלב נוכרי או אבקת חלב נוכרי, שלדעת פוסקים רבים היא אסורה.

הרב חגי בר גיורא - חובות והידורים
שאלתם שאלה מורכבת. מחד - הידור כשרות, פירושו, דבר שאיננו מחויבים מעיקר הדין לשמור, וממילא אי אפשר להגדירו כמחייב את כלל ישראל אלא רק כמעלה למדקדקים במצוות. נמצא ש"הידור" ו"חובה" אלו שני מושגים סותרים, ולא ניתַן לחייב להדר בכשרות. אולם, מאידך - ישנם דברים שהם מעיקר הדין, וכולנו מחויבים להקפיד בהם, אלא שאנו מדמים בטעות שהם הידור בלבד, ולמעשה הם חובה גמורה. במקרים אלו אנו מחויבים "להדר" בכשרות, ונפרט:

אסור לאכול תולעים, לפיכך חובה לאכול ירקות ללא תולעים , וגם אם הורגלו שנים רבות לנהוג אחרת, אין זה מתיר את הדבר.

באבקת חלב נכרי , נחלקו הפוסקים - האם הגזירה הייתה רק על חלב או גם על המוצרים שמופקים ממנו, לכן זו מחלוקת בפסיקה ואינו אסור מעיקר הדין. אולם מצד שני יש גדר - "מהיות טוב אל תקרא רע", אם יש אפשרות להקפיד בדבר אין סיבה לא לעשות זאת. לכן בארץ, שמצוי חלב ישראל, אין סיבה לאכול מוצרים המכילים אבקת חלב נכרי וקל וחומר - חלב נכרי. לעומת זאת אם אדם נמצא בחוץ לארץ, במקום שקשה להשיג אבקת חלב ישראל, מקילים בכך יותר מאשר בארץ.

עקרון דומה ישנו לגבי פת נכרי . חז"ל גזרו על כך, אולם במקום שאין אפשרות אחרת התירו. בחוץ לארץ במקומות מסוימים נהגו להתיר, אך בארץ אין סיבה להקל, שהרי פת ישראל מצויה. אדם שתמיד מקפיד על פת וחלב ישראל, ומטייל בחוץ לארץ שבוע-שבועיים (שגם זו שאלה - כיצד התיר לעצמו לטייל בחו"ל...), אין סיבה שיקל לעצמו בשביל תקופה קצרה זו.

לגבי בשר חלק , בלי להיכנס לפרטים ניתן לומר, שלספרדים זוהי חובה מעיקר הדין (שו"ע), אולם לאשכנזים וכן לקהילות ספרדיות מסוימות (כמרוקו וקהילות הקרובות לאשכנז) אפשר להקל. גם לאשכנזים, כיוון שכיום מכניסים לגדר חלק כל בהמה שלא נשאלה עליה שאלה, טוב לאכול 'חלק', ולמרות שבזמן הגמרא רק יחידים נהגו בכך, ואין זו הוראה לכלל ישראל, בכל זאת רצוי להחמיר בכך כדי להיפטר משאלות וספקות.

דיני כשרות

בימה תורנית