ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

שבעת ימי הבריאה והמועדים ;">

בית מדרש פרשת השבוע חומש ויקרא אמור Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

ניסן תשס"ז

שבעת ימי הבריאה והמועדים


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
יהודה בן הדסה הינדה מלכה

שיעור זה מהווה חוליה בסדרת שיעורים, שבה הולכת ונחשפת הקבלה מעניינת בין כל אחד משבעת ימי הבריאה לבין מקרא הקודש המתאים לו לפי סדרם של שבעת מקראי הקודש. הקבלה זו עולה בבירור ממערכת מסועפת ומפורטת המכילה עשרות רבות של הקבלות בפשוטו של מקרא, הן בלשונות בהן משתמשת התורה והן בתכנים המיוחדים לכל יום ולכל מקרא קודש.
להקדמה לסדרת השיעורים לחץ כאן


א. מקרא קודש
בקידוש של הימים הטובים אנו קוראים בחגיגיות את פסוק הפתיחה של פרשת המועדות שבספר ויקרא: "אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם" 1 . מועדי ה' הינם ימים הקרויים 'קודש', כלומר הם ימים הנבדלים משאר ימות השנה, וכפי שנתפרש בספרי "במה אתה מקדשו? במאכל ומשתה ובכסות נקיה ובתפילה". בגמרא ובדברי הרמב"ם נתפרש הביטוי 'מקרא קודש' לעניין איסור עשיית מלאכה 2 .

נשים לב לכך שהתורה אינה אומרת 'אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם קודש', אלא תחילה היא קובעת את מהות הימים הללו כ'מקראי קודש', ורק בשלב הבא נאמר "אשר תקראו אותם במועדם". משמעות הדבר היא שקדושת מקראי הקודש אינה מתחילה במעשים שלנו, אלא זוהי מציאות קיימת, אותה מגלים המעשים שאנו עושים.
בספרים רבים נכתב על משמעות המועדים כקידוש מימד הזמן של הבריאה, והדבר מבטא את עמידתם של ישראל מעל המסגרות המצומצמות של העולם. בדברינו הבאים ברצוננו להתבונן במשמעות עמוקה נוספת למועדי ישראל, ותחילה נשאל - כמה ימים במעגל השנה נקראים בתורה "מִקְרָא קֹדֶשׁ"?

כל אחד מוזמן לבדוק את התשובה לשאלה זו בעצמו, ולגלות שמספרם של מקראי הקודש בתורה הוא שבעה, והם הימים הראשון והשביעי של חג המצות, שבועות, ראש השנה, יום הכיפורים, היום הראשון של סוכות ושמיני עצרת 3 . נמצא שמספרם של ימי מקראי הקודש זהה למספרם של ימי הבריאה והשבוע, ופשוט שלא מקרה הוא, שהרי עניין זה נוגע ליסודו ולרומו של עולם. בחוברת זו ננסה לגלות את הזיקה הפנימית, שקיימת בין שבעת ימי הבריאה לבין שבעת ימי מקראי הקודש.

ב. פרשת המועדות שבפרשת אמור

לפני שנבחן את הדברים באופן יסודי, נתייחס לפרשת מקראי הקודש שבפרשת אמור (ויקרא פרק כג), שמהווה חיזוק משמעותי לעצם קיומה של ההשוואה בין שבעת ימי הבריאה לבין שבעת מקראי הקודש.
באופן כללי, הפרשה מחולקת לשני חלקים:

א. מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי:
שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִיא לַה' בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם:
ב. אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם:
בפסוקים הבאים מפרטת התורה את שבעת מקראי הקודש, ושמו של האחרון הוא 'עצרת'.


הדמיון בפתיחת שני החלקים בולט לעין, ולפי הצעתנו שני חלקי הפרשה מקבילים גם בהמשכם ובסיומם. בהמשכם - שהרי בחלק הראשון עוסקת התורה בשבעת ימי השבוע, ובחלק השני בשבעת ימי מקראי הקודש; ובסיומם - שהרי היום האחרון מבין שבעת ימות השבוע קרוי 'שבת', והיום האחרון מבין שבעת מקראי הקודש קרוי 'עצרת', והדמיון הענייני בין שביתה לעצירה ברור. מעתה ניתן לומר שכשם שהיום השביעי בשבוע מקביל למקרא הקודש השביעי, כך גם כל יום מימי השבוע הוא כנגד מקרא הקודש המתאים לפי הסדר. מעתה גם מובן מה עניין ימות השבוע לפרשת מקראי הקודש.

ניתן להוסיף ולומר שההשוואה בין ימי הבריאה לבין המועדים מפורשת בפסוקים, שהרי לאחר הפתיחה הראשונה "אלה הם מועדי" מובאים רק ימות השבוע, ומכאן שימות השבוע הם הם המועדים! 4

השוואה מעניינת נוספת בין שתי הפרשיות היא על דרך הרמז: בפרשת הבריאה מופיע שם אלוקים 35 פעמים, וכמספר הזה בדיוק מופיע שם ה' בפרשת המועדות (לא כולל את שם ה' שבפסוק המתאר את הביצוע שבסוף הפרשה "וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל"). יחד מופיעים שני השמות 70 פעמים - 10*7, וזוהי מכפלת מספר הימים במספר המאמרות שבהם נברא העולם.

ג. אופן ההשוואה
עד כאן הצענו רעיון כללי. כדי ליצוק בו תוכן ולגלות כיצד ניתן למצוא קשר פנימי בין מקראי הקודש לימות השבוע, נקדים כי שבעת ימי השבוע הם כנגד שבעת ימי בריאת העולם, כמפורש בכתוב:
שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ, וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹהֶיךָ... כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי... 5

מעתה, נתבונן בתיאור כל יום ויום בבריאת העולם, ונשווה אותו בצורה יסודית למועד המתאים לו, כפי שהוא מתואר בפרשת אמור וכן בשאר המקומות בתורה (ראה בנספח 2 לפרק זה). ותחילה נפרט מעט על 'צורת העבודה' שבה נבקש לילך.

ההקבלה בין ימות השבוע למועדים היא על פי סדר המועדים שבפרשת המועדים, מניסן ועד תשרי (זהו הסדר גם בפרשה הנוספת שבה מובאים כל מועדי השנה, בפרשת קרבנות הציבור שבפרשת פנחס). ננסה לגלות את ההקבלה בראש ובראשונה ברמת הפשט, ולכן היא תתבסס על בדיקה שיטתית ופרטנית ככל האפשר של פרטי הבריאה, פסוק אחרי פסוק ועניין אחר עניין, וחיפוש היכן מופיעים הפרטים הללו בהמשך התורה, וכל זאת תוך היצמדות מירבית ללשון הכתובים ולתוכנם הפשטי. כפי שנראה, בדיקה זו מגלה כי עשרות מילים, ביטויים ועניינים, אשר מופיעים במעשה בראשית, מופיעים בתורה רק בעוד מקומות בודדים (ולעתים במקום אחד בלבד), ששייכים כמעט תמיד למועד המקביל לכל יום ויום. כמו כן, לנושאים אשר מופיעים בשני ימים אנו צפויים למצוא הקבלה בשני המועדים המתאימים 6 .

רעיון ההקבלה בין ימות השבוע למועדים עלה גם בדבריהם של כמה מגדולי ישראל, אשר התאימו באופנים שונים בין המועדים לימים. אולם, התאמות אלו אינן בנויות על שיטה עקבית, אלא על דרך הדרש והרעיון. ולפירוט הדברים ראה בנספח 3 לפרק זה.

בפרק "טעמו וראו כי טוב ה' " נתבונן גם בהופעת הטוב האלוקי בהמשך התורה, לאחר הופעתו בפרשת הבריאה בביטוי החוזר על עצמו "וירא אלהים כי טוב", ונראה שבליבה של פרשת הבריאה טמון גם החוט המשולש שלעולם לא ינתק - עם ישראל החי בארץ ישראל לאור תורת ישראל, וזהו מקור כל שפע הטוב שבעולם.

ד. מדוע יש חשיבות להשוואה בין ימי הבריאה למקראי הקודש?
להשוואה בין ימי הבריאה למקראי הקודש יש חשיבות מכמה סיבות.

ראשית, ההשוואה בין ימי הבריאה למקראי הקודש מובילה אותנו להרבה רעיונות ביחס למועדים הכתובים בדברי חז"ל. עצם גילוי הרמז בתורה שבכתב לתכנים האמורים בתורה שבעל פה הריהו בעל ערך גדול מצד עצמו, כפי שנלמד מדברי אור החיים בפירושו לתורה, וממקורות נוספים 7 , וזאת משום שגילוי כזה מראה את החיבור של התורה שבכתב עם התורה שבעל פה. עיקרון זה נכון גם ביחס לפרק שבהמשך החוברת "טעמו וראו כי טוב ה' ".
יתר על כן: ההשוואה בין ימי הבריאה למקראי הקודש אינה רק גילוי רמזים בתורה לתכנים ידועים, אלא יש בה גילוי מערכת שלמה החבויה בתורה, ומערכת זו מגלה תוכן חדש הן בענינם של ימי הבריאה וערכם של ימי החול (כך למשל למדנו מהשוואה זו שבעומקו של החול טמון הקודש 8 ), והן בהבנת מהות המועדים בכלל, ומהות כל מועד ומועד בפרט. דרך מערכת ההשוואות ניתן להגיע לרעיונות רבים המלמדים על משמעותם הפנימית של המועדים ופרטיהם, ולעתים מדובר ברעיונות שכתובים בפירוש רק בספרי פנימיות התורה: כך למשל נתבאר לאור ההשוואה בין יום הכיפורים ליום חמישי מה יהיה עניינו של יום הכיפורים לאחר שיבטל החטא מהעולם, וכבר לא יהיה צורך בכפרה.

עיקרה של חוברת זו הוא ביסוס היסודות המגלים את ההשוואה בין ימי הבריאה למועדים. לאחר ביסוסה המפורט של ההשוואה ניתן לראות בה קרקע פוריה, ממנה אפשר להצמיח פירות ופירי פירות הנוגעים למהותם הפנימית של כל מועד והלכותיו 9 , ומסתבר שרק חלק קטן מהפירות הללו כתובים בחוברת זו, שכאמור רובה מוקדש לבניין היסודות. ועל כך ניתן לומר "מה נטיעה פרה ורבה, אף דברי תורה פרין ורבין" 10 .

ברור מאליו שכל הבנה חדשה אשר מתחדשת ביחס למהות המועדים, לאור ההקבלה בינם לימי הבריאה, מוסיפה קומה חדשה גם להתייחסות הנפשית שלנו לכל מועד ולכל יום חול, וממילא גם לעבודת ה' כולה. ביחס לכך נזכיר את דברי ר' צדוקה, שעבודתנו בכל מועד והשפע אותו אנו קולטים במועד זה מאירים את היום המקביל בשבוע, במשך כל השנה.

מתוך החוברת "חגים מבראשית". ניתן להזמינה בטלפון 02-9971127 או לשלוח מייל



^ 1 ויקרא כג, ד.
^ 2 ראש השנה ל"ב ע"א, רמב"ם בספר המצוות מצוה קנט והלאה.
^ 3 גם השבת נקראת בפרשת המועדות 'מקרא קודש', אך היא לא שייכת למעגל השנה אלא למעגל השבוע. ביחס לימי חול המועד, בפשטות מפורש בפסוקים שאינם מקרא קודש: "בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קדֶשׁ... וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה' שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קדֶשׁ". ועיין בנספח 1 לפרק זה.
^ 4 נראה לי ששתי סיבות מקשות להבחין במבנה בולט זה של הפרשה: א. לימות השבוע מוקדש פסוק אחד, ואילו למועדים מוקדשים כ40 פסוקים, מלבד פסוק הפתיחה. ב. התורה לא מנתה את מספרם של מקראי הקודש, ומסתבר כי רובינו כלל לא נתנו את הדעת על כך שמספרם הוא שבעה. אילו היתה התורה מציינת בפירוש שמספרם מקראי הקודש הם ששה ונוסף אליהם היום השביעי שקרוי עצרת, היה הדמיון בין שני החלקים בולט לעין באופן שלא ניתן היה לפספס אותו.
^ 5 שמות כ, ח-י, וכן בפרק ל"א טו-יז.
^ 6 כוונתינו להבדלה בין האור והחושך שמוזכרת בימים הראשון והרביעי, ולעולם הצומח שמוזכר בימים השלישי והשישי.
^ 7 ספר ויקרא, פרק יג, פסוק ל: "והנה האדון ברוך הוא בחכמתו יתברך רשם בתורה שבכתב כל תורה שבעל פה שאמר למשה, אבל לא הודיע למשה כל מה שנתן לו בעל פה היכן רמוז בתורה שבכתב. וזו היא עבודת בני ישראל עמלי תורה שיישבו ההלכות שנאמרו למשה בסיני והסודות והדרשות כולן יתנו להם מקום בתורה שבכתב, ולזה תמצא באו התנאים וחיברו תורת כהנים וספרי וכו', וכל דרישתם בכתובים אינם אלא על פי ההלכות והלבישום בתורת ה' תמימה שבכתב, ואחריהם ועד היום הזה היא עבודת הקודש של בני תורה לדייק המקראות וליישבם על פי המאמרים שהם תורה שבעל פה, וזו היא עבודת התורה הנקראת ארץ החיים... ודברים אלו נכונים הם". ראה גם בדברי הרב קוק ב'אורות התחיה' אות נ, והדברים מובאים גם ב'אורות התורה' פרק א, סעיף ג.
^ 8 ראה על כך בחלק השני של הפרק 'מבט כללי על ההקבלות ומשמעותן'.
^ 9 יש לציין שכמה וכמה רעיונות הכתובים בחוברת נתגלו דרך עריכת ההשוואה בין ימי הבריאה למקראי קודש, עוד לפני שהם נמצאו בדברי חכמים.
^ 10 חגיגה ג ע"א.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il