ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- ספריה
- חגים מבראשית
- הוספות
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
יהודה בן הדסה הינדה מלכה
האם חול המועד הוא בכלל מקראי הקודש? מן הפסוקים נראה שחול המועד אינו בכלל מקרא קודש: לגבי חג הפסח נאמר "בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קדֶשׁ... וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה' שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קדֶשׁ", ולגבי חג הסוכות נאמר "בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קדֶשׁ".
אולם ממקורות אחרים נראה שחול המועד כן קרוי מקרא קודש. במכילתא 1 נאמר: "ביום הראשון מקרא קודש וביום השביעי מקרא קודש אָרְעֵם במאכל ובמשתה ובכסות נקיה. אין לי אלא יום טוב הראשון והאחרון שהם קרויין מקרא קודש, חולו של מועד מנין? תלמוד לומר אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש". במסכת חגיגה 2 אף נלמד מכך איסור מלאכה בחול המועד: "מה לראש חדש שאין קרוי מקרא קדש, תאמר בחולו של מועד שקרוי מקרא קדש? הואיל וקרוי מקרא קדש דין הוא שאסור בעשיית מלאכה".
יש לשים לב שהפסוק המובא ללימודה של המכילתא, שחול המועד קרוי מקרא קודש, הוא "אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש" - פסוק זה אינו פסוק הכותרת לפרשה, אלא פסוק ל"ז, המסכם את הפרשה לאחר שהובאו בה כל שבעת מקראי הקודש "אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אתָם מִקְרָאֵי קדֶשׁ לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַה' עלָה וּמִנְחָה זֶבַח וּנְסָכִים דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ". נראה כי לימוד המכילתא נובע מכך שהפסוק תולה את השם 'מקרא קודש' בהקרבת "אשה לה', עולה ומנחה זבח ונסכים דבר יום ביומו", וכיון שאף בחול המועד מקריבים קרבנות אלו, נלמד שאף הם בכלל מקראי הקודש.
אלא שעלינו להבין, כיצד יתכן שהמילים "מקראי קודש" כוללות גם את חולו של מועד, הרי כאמור הפסוקים מנגידים בין הימים הראשון והשביעי, שקרויים מקרא קודש, לבין הימים האחרים? אמנם, לדעת חלק מהראשונים הלימוד בגמרא הוא אסמכתא בלבד, אך לדעת רבים מהם הוא לימוד גמור מדאורייתא 3 .
לשאלה זו מצאתי התייחסות בדברי הרב שמחה ליברמן בספרו 'בשבילי המועד', ואביא את דבריו עם מעט תוספת. הנה כשנתבונן נמצא, כי כאשר התורה הדנה בחג עוסקת בכל אחד מִיָּמָיו בפני עצמו, רק הימים הראשון והשביעי קרויים מקרא קודש; ואילו כאשר התורה כוללת את כל מקראי הקודש יחד, חול המועד מצטרף אליהם. משמעות הדבר היא שחול המועד אינו מקרא קודש מצד עצמו, אלא מצד היותו חלק מהמועד כולו. וכך אכן מפורש בספר הזוהר 4 , שאין לחול המועד מעצמו כלום, אלא מאורו של יום טוב:
רב המנונא סבא הכי אמר אלין אינון ימים דאיקרון טובים ואינון תפילין דרישא דקודשא בריך הוא מנח להון ועל דא איקרון טובים בגין דאינון נהרין ברישא דקודשא עילאה ובכל אתר ימים טובים אינון תפילין דרישא דקב"ה מנח להון. חולו של מועד דלא איקרי יום טוב אלין תפילין דדרועא דהא לית לה לסיהרא מגרמא כלום אלא מנהירו דיום טוב , תפילין דדרועא דאיהו תפילין של יד לא נהירו אלא מגו נהירו דתפילין של ראש. תפלה דרישא יום טוב, תפלה דדרועא חולו של מועד.
ועיין עוד בשער הציון סימן תקל אות ד, ובאנציקלופדיה תלמודית ערך חול המועד.
2. הופעתם של מקראי הקודש בתורה
מלבד פרשת אמור, שנושאה הישיר הוא מקראי הקודש, מוזכרים מקראי הקודש בתורה בעוד כמה מקומות והקשרים. נסכם כאן את הופעתם של מקראי הקודש בתורה, לפי סדר הופעתם.
א . פרשת יציאת מצרים : בפרשת בא (שמות כ, א- כח) עוסקת התורה בקרבן הפסח ומתוך כך גם בחג המצות, וזאת בהקשר לתיאור יציאת מצרים.
ב . פרשת שלשת הרגלים : בפרשת משפטים (שמות כג, יד-יח) עוסקת התורה בשלשת הרגלים - חג המצות, חג הקציר וחד האסיף. על נושא זה אנו למדים ממשפטי הפתיחה והסיום, המאחדים יחד את כל שלשת הרגלים: הפתיחה היא "שלש רגלים תחג לי בשנה" והסיום "שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך...". פרשה זו חוזרת על עצמה בשינויי סגנון גם בפרשת ויקהל (שמות לד, יח-כה), אך ללא הפתיחה המאחדת 'שלש רגלים תחג לי בשנה'.
ג . פרשת ' מועדי ה' מקראי קודש' : הנושא המרכזי של פרשת המועדים שבפרשת אמור הוא מקראי הקודש, ולכן מוזכרים בה כל שבעת מקראי הקודש, וכן מוזכרת בה השבת, שאף היא קרויה בפסוקים 'מקרא קודש' 5 .
ד . פרשת קרבנות הציבור : נושאה של הפרשה שבתוך פרשת פנחס (במדבר כח, א - ל, א) הוא קרבנות הציבור הקבועים. תחילה היא עוסקת בקרבנות התמיד שבכל יום, בשבת ובראש חודש, ובהמשך בכל קרבנות המועדים.
ה . פרשת ' המקום אשר יבחר ה' ' : בפרשת ראה (דברים טו, יא-יח) עוסקת התורה במועדים בהקשר לנושא המרכזי של הפרשה, שהוא המקום אשר יבחר ה', וכשהיא מגיעה למועדים היא עוסקת בעניינם של קרבן הפסח, בחג המצות המתלווה אליו, בחג השבועות ובחג הסוכות, ולאחר מכן היא מסיימת "שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך... בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות". בשונה מפרשת משפטים שפותחת ב"שלש רגלים תחוג לי בשנה" - כאן התורה לא כוללת את עניינם של הרגלים יחד, ואכן היא עוסקת גם בקרבן הפסח שאינו חלק משלשת הרגלים, ולא עוד אלא שחג המצות מובא בפרשה זו רק כמתלווה אל קרבן הפסח. זאת משום שכאמור, הנושא של פרשה זו הוא יחס המועדים ל"מקום אשר יבחר ה' ", ולא המועדים עצמם.
ועיין עוד בספרי 6 "בשלושה מקומות מזכיר פרשת מועדות: בתורת כהנים מפני סדרן, בחומש הפקודים מפני קרבן, במשנה תורה מפני העיבור".
^ 1 פרשה ט, ד"ה ביום הראשון. וכן הוא בתורת כהנים אמור פרשה י"ב לדעת רבי עקיבא.
^ 2 יח ע"א.
^ 3 וגם אם הוא אסמכתא, ידועים דברי הריטב"א (בחידושיו למסכת ראש השנה טז ע"א) שאף אסמכתא היא מהתורה אלא שנמסרה לחכמים, שלא כדברי הרמב"ם שאסמכתא עניינה אמצעי לזיכרון.
^ 4 מובא בבית יוסף אורח חיים סימן ל"א.
^ 5 בטעם אזכורה של השבת ראה גם רמב"ן במקום, ובספרו של הרב אלחנן סמט 'עיונים לפרשיות השבוע' סדרה שניה, פרשת אמור, שהביא את דברי הרמב"ן וביסס אותם.
^ 6 ראה קכז.
מתוך החוברת "חגים מבראשית". ניתן להזמינה בטלפון 02-9971127 או לשלוח מייל
^ 2 יח ע"א.
^ 3 וגם אם הוא אסמכתא, ידועים דברי הריטב"א (בחידושיו למסכת ראש השנה טז ע"א) שאף אסמכתא היא מהתורה אלא שנמסרה לחכמים, שלא כדברי הרמב"ם שאסמכתא עניינה אמצעי לזיכרון.
^ 4 מובא בבית יוסף אורח חיים סימן ל"א.
^ 5 בטעם אזכורה של השבת ראה גם רמב"ן במקום, ובספרו של הרב אלחנן סמט 'עיונים לפרשיות השבוע' סדרה שניה, פרשת אמור, שהביא את דברי הרמב"ן וביסס אותם.
^ 6 ראה קכז.
מתוך החוברת "חגים מבראשית". ניתן להזמינה בטלפון 02-9971127 או לשלוח מייל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
