בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • עניני ספירת העומר
קטגוריה משנית
  • הלכה מחשבה ומוסר
  • שיעורים נוספים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

יהודה בן הדסה הינדה מלכה

undefined
3 דק' קריאה
"וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה" (ויקרא כג, טו)


שאלה
בפרשת אמור מובאים הציוויים הקשורים לימי העומר (מטז' בניסן עד ו' בסיון). בגמרא מובא (יבמות סב:) כי עשרים וארבעה אלף תלמידים היו לרבי עקיבא וכולם מתו בימי ספירת העומר מפני שלא נהגו כבוד זה בזה.
א. מדוע מתו תלמידי רבי עקיבא דווקא בימים אלו ולא בזמן אחר?
ב. האם יש קשר בין מצוות התורה בימי העומר למיתתם בזמן זה?


שלוש מצוות
בפרשתנו מובאות שלוש מצוות הקשורות לימי העומר: א. מצוות קצירת העומר. ב. מצוות הבאת שתי הלחם. ג. מצוות ספירת העומר.

קצירת העומר
המצווה הראשונה היא מצוות קצירת העומר. בתורה נאמר:
"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וּקְצַרְתֶּם אֶת קְצִירָהּ וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן" (ויקרא כג, י).


את העומר היו קוצרים בטז' בניסן (ממחרת הפסח) ומניפים אותו בבית המקדש. וכל עוד לא הניפו עומר זה, היה אסור לאכול לחם או תבואה כל שהיא מהתבואה החדשה.

הבאת שתי הלחם
המצווה השנייה היא הבאת שתי לחמים (העשויים מחיטה) בחג השבועות לבית המקדש והנפתם שם. "וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיְהֹוָה מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה שְׁתַּיִם" (שם, יז) וכתב ספר החינוך בביאור מצווה זו: "מצות קרבן מנחה חדשה מן החטים ביום עצרת (שבועות), להקריב ביום חג השבועות לחם חמץ מן חטה חדשה, וזה נקרא בכתוב מנחה חדשה, והם שתי ככרות, כמו שכתוב, "ממושבותיכם תביאו לחם תנופה שתים שני עשרונים" (ספר החינוך, מצווה שז).

ספירת העומר
המצווה השלישית היא לספור את הימים בין שתי המצוות אלו (דהיינו בין מצוות קצירת העומר הנעשית בטז' בניסן, למצוות הבאת שתי הלחם בשבועות). כפי שמובא בתורה:
"וּסְפַרְתֶּם לָכֶם (מצוות ספירת העומר)...מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה (מצוות קצירת העומר). שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת...וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיהֹוָה. מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאוּ לֶחֶם תְּנוּפָה שְׁתַּיִם (מצוות הבאת שתי הלחם)" (שם, טו - יז).


ימי ספירת העומר לשיטת הזוהר
הזוהר הקדוש (ח"ג צז.) מבאר כי כאשר יצאו בני ישראל ממצרים הם היו משוקעים בטומאה גדולה, ובימי ספירת העומר הם העלו את עצמם בכל יום בדרגה אחת עד שהם הגיעו לקדושה גדולה, שבזכותה היו ראויים לקבל את התורה בחג השבועות. וכן כתב הציץ אליעזר בשם האריז"ל :
"מצינו שהיה עם ישראל בצאתם ממצרים, משוקעים במ"ט שערי טומאה והקב"ה הגביהם למעלה למעלה עד לשרש הקדושה שגם הטמא הוא טהור. והביאם אליו עד מ"ט שערי קדושה" (צי"א ח"יז, סי"עה).

דרך ארץ קדמה לתורה
נשאלת השאלה כיצד יכלו בני ישראל להעלות את עצמם ממצב של טומאה למצב של קדושה, הרי עדיין לא ניתנה תורה, והם עדיין לא צוו על קיום תרי"ג המצוות, דרך מה העלו בני ישראל את עצמם במדרגות הקדושה?

חייבים אנו לומר, כי בזמן זה תיקנו ישראל את מידותיהם, דהיינו את הדרך - ארץ שלהם, כך שלמתן תורה הגיעו בני ישראל מתוקנים במידות.

הדבר מבואר ברש"י (על שמות יט, ב) ששואל על הפסוק "וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר" (שם), מדוע נאמר "ויחן" בלשון יחיד ולא בלשון רבים "ויחנו"? ומיישב בשם המכילתא כי הפסוק בא ללמדנו, שכולם היו כאיש אחד בלב אחד - הם היו מאוחדים. אחדות משיגים על ידי עבודת המידות. ולכן משמע כי בני ישראל עבדו על המידות שלהם בזמן זה.

ממאכל שעורים למאכל חיטים
השפת אמת (על שבועות שנת תרל"ז) שואל מדוע במצווה הראשונה שביארנו, קצירת העומר והנפתו בבית המקדש, היו קוצרים שעורים , ובמצווה השלישית שהיא הבאת שתי הלחם, הביאו מלחם חיטים? והוא מבאר שדבר זה בא לרמוז על התהליך הרוחני שעברו בני ישראל. שעורים הם מאכל בהמה וחיטים הם מאכל אדם. מיציאת מצרים עד מתן תורה התעלו בני ישראל ממדרגת בהמה למדרגת אדם. ולכן במצוות קצירת העומר (שהייתה בט"ז בניסן, יום אחרי יציאת מצרים) קוצרים שעורים שכן אז הם היו במדרגת בהמיות, ואחרי חמישים יום של עבודה על מידותיהם הם הגיעו למדרגת אדם והקריבו חיטים שהם מאכל אדם.

זמן לעבוד על המידות
נמצינו למדים כי עיקר מטרת ימי ספירת העומר אז והיום היא לעבוד על המידות. שכן כמו שאז תיקנו אבותינו את מידותיהם, כך אנו בכל שנה ושנה צריכים לעסוק בימים אלו בעלייה ממדרגת הבהמיות למדרגת אדם, וזה על ידי תיקון המידות. ולכן נהגו כל ישראל ללמוד פרקי אבות בזמן זה על מנת להתרכז בעבודת תיקון המידות הנ"ל.

תלמידי רבי עקיבא
על פי הקדמות אלו מובן מדוע מתו תלמידי רבי עקיבא דווקא בזמן זה. מכיוון שימים אלו עיקר עניינם הוא תיקון המידות, ולפי חז"ל הם מתו על שלא נהגו כבוד זה בזה, שזהו פגם במידות. לכן דווקא בימים אלה שעניינם תיקון המידות, פגעה בהם מידת הדין על שלא נהגו כבוד זה בזה.

לסיכום
בימי ספירת העומר התעלו בני ישראל ממדרגת בהמה למדרגת אדם על ידי שעבדו על מידותיהם, והגיעו למצב שחנו סביב הר סיני כאיש אחד בלב אחד. ההתעלות במדרגתם רמוזה בקורבנות השונים שצוותה התורה להקריב. קורבן שעורים שהם מאכל בהמה בטז' בניסן וקורבן חיטים בשבועות שהם מאכל אדם. נראה שבגלל שימים אלו הם ימים שעניינם הוא תיקון המידות, לכן נענשו תלמידי רבי עקיבא שפגמו במידותיהם ולא נהגו כבוד זה בזה דווקא בימים אלו.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il