- הלכה מחשבה ומוסר
- תשובה
חכמים מדריכים אותנו בשתי הדרכות: "אל תהי צדיק הרבה", "אל תרשע הרבה" 1 . הרב קוק עומד על השאלה, מדוע הלשון בשני המשפטים אינה מקבילה? מדוע אצל הצדיק נאמר "אל תהי צדיק הרבה" ולא "אל תצדק הרבה", בדומה ללשון שנאמרה לגבי הרשע "אל תרשע הרבה"?
מבאר הרב קוק, שביחס לכל דבר חיובי יש ערך בעצם השאיפה אליו, ויש ערך ביציאתו אל הפועל. מבחינת השאיפה, האדם צריך לשאוף להיות צדיק הרבה יותר מערכו ולשאוף לגדולות, כפי שאמרו חכמים "חייב אדם לומר אימתי יגיעו מעשי כמעשה אברהם יצחק ויעקב" 2 . לעצם השאיפה לדברים גדולים, עוד לפני שלב המימוש בפועל, יש ערך גדול מאוד (ראה על כך במקור מספר 1, שיובא לאחר השיעור). אולם, דברים אלו נכונים רק מבחינת השאיפות. בפועל צריך כל אחד להכיר את יכולתו וערכו, ועל כן אמרו חכמים "אל תהי צדיק הרבה". ברמת ה'בפועל' אל לו לאדם להיות צדיק הרבה יותר מערכו. בפועל אדם צריך לעשות את מה שהוא יכול, ולא לשאוף לעשות ברגע זה יותר ממה שהוא יכול. השאיפה הכללית צריכה להיות הרבה יותר גדולה ממה שהאדם יכול עכשיו, אך צריך אדם להבדיל בין עצם השאיפה הכללית לגדולות לבין המימוש שלה בפועל, שצריך להיות לפי היכולת והכוחות.
מדוע הדרכה זו היא כה חשובה? כן משברים גדולים אצל אנשים נובעים מהפער בין הרצון לבין המימוש שלו. המצב שהם רוצים להספיק משהו ולא מספיקים מאכזב אותם מאוד, ולפעמים דבר זה פוגע בהם אף יותר מאשר שאיפות רעות, כי האכזבה גורמת לתסכול שמונע כל עשיה חיובית. האדם צריך לדעת שאמנם עצם השאיפה היא דבר גדול מאוד, טוב מאוד לשאוף לגדולות, ויחד עם זאת בפועל היכולת להתקדם היא צעד אחרי צעד, כל אדם לפי מקומו ושעתו, ומכל צעד שהאדם עושה הוא צריך לשמוח מאוד.
נמצא שבשאיפות טובות - האדם צריך לשאוף לגדולות ולא לפחד, להציב רצון מאוד גבוה, ויחד עם זאת לשים לב שהרצון הזה לא יפגע בהתקדמות אם הוא אינו מתממש בשלמות. הישום של הרצון הוא תהליך ארוך, לאט לאט, עם עליה ממדרגה למדרגה, כל יום ביכולת שלו וכל חודש בקצב שלו, ובספו של דבר מתקרבים למגמה הגדולה.
הסברנו מדוע ביחס לצדיקוּת נאמר "אל תהי צדיק הרבה", ולא "אל תרשע הרבה". מדוע ביחס לרשעה נאמר "אל תרשע הרבה", ולא "אל תהי רשע הרבה"? המשפט 'אל תרשע הרבה' עוסק ברמת השאיפה, וזאת משום שביחס לרשעה - לא רק ברמת המעשה לא טוב לעשות דברים רעים, אלא גם עצם השאיפה אליהם אינה טובה. כאן מתעוררת מיד השאלה, וכי לקצת דברים רעים כן ניתן לשאוף? מסביר הרב שאכן אם מנהיגים את היצר והתאווה במינון הנכון הרי הם חיוביים. הבעיה מתחילה רק כאשר התאווה מתפשטת לכיוונים שליליים, אבל במינון הנכון התאווה היא קיומו של עולם, וכפי שאומרת הגמרא שאנשי כנסת הגדולה רצו לבטל את יצר העריות, ואז הפסיקו התרנגולות להטיל ביצים 3 . לכן אמרו חכמים "אל תרשע הרבה", כל דבר צריך להיות בגבולות שלו.
מה עושים כשאי אפשר לתקן?
בספרו "אורות התשובה" מדריך אותנו הרב הדרכה מעשית בעניני תשובה, הנובעת מדברים אלו (ראה על כך במקורות 2-3, שיובאו אחרי השיעור).
לפעמים אדם רוצה לתקן משהו, אך הוא מרגיש שאין לו כח לכך. יש בו דברים מקולקלים שאין הוא יכול לתקן, למשל בדברים שבין אדם לחבירו, או בעניני ממונות, שכעת אין לו יכולת להחזיר את מה שהוא חייב ובלי התיקון בפועל אי אפשר לשוב בתשובה, או שיש לו נטיות שעדיין אין לו כח לתקנם. הוא רוצה להתחזק בעבודת ה', בתפילה ובעשיית טוב, אולם יש תחום מסוים שבו יצרו עדיין מתגבר עליו, הוא מנסה ונכשל, ואינו מצליח לכבוש אותו. מציאות כזו יכולה לגרום לאדם יאוש ומחשבה 'אם איני יכול לתקן הכל, מה שווה מה שאני כן עושה?'
מלמד אותנו הרב שמחשבה זו היא עצת היצר הרע, ואסור לאדם להתייאש מהעובדה שאינו יכול לתקן הכל בבת אחת. כל דבר שמתעורר ברצונו של אדם לתקן ואותו הוא יכול לתקן עכשיו - יתקן, ואם הוא יעשה זאת אז אחר כך יוכל לתקן גם מה שאינו יכול לתקן בשלב זה. טוב מאוד שהאדם רוצה לתקן הכל, וטוב מאוד שבפועל הוא יתקן את מה שהוא יכול, דבר קטן ועוד דבר קטן, ותיקון זה הוא מה שיתן לו בסופו של דבר את הכוחות לתקן גם את מה שעכשיו אין ביכולתו.
כך אדם מתקדם בדרך כלל בדרכי התשובה. לא בבת אחת, על ידי עשיית מהפכה כזו שתביא לכך שמהיום והלאה לא יהיו לו שום כשלונות ונפילות, כי לשם כך צריך סיעתא דשמיא מיוחדת. הדרך הרגילה היא אלא ללכת שלב אחרי שלב, ובדרך זו יוכל האדם להגיע בסופו של דבר אל התיקון השלם, לאט לאט הוא ימצא את הדרך להתגבר גם על דברים שהיום הם מאוד קשים לתיקון.
אנו צריך להאמין באמונת התשובה, להאמין בלב שלם שאדם ששב בתשובה נמחלים לו עוונותיו, ואם הוא שב בתשובה מאהבה גדולה אז הזדונות שהוא עשה נהפכים לזכויות. קשה להאמין לכך, וכי אם אדם מבקש סליחה העבירה שהוא עשה מתוקנת? אבל ריבונו של עולם אומר לנו "קחו עמכם דברים ושובו על ה'" 4 , גם את הדברים הקב"ה מחשיב כנדבה, כאילו אנו עושים פעולה של התנדבות מרצוננו הטוב, והוא חפץ בתשובתנו.
התקופה שאנו נמצאים בה היא תקופה מסובכת מאוד, ויש בה התעוררות כללית של הבנות, שיש הרבה דברים לתקן בהנהגה ובמציאות. בחודש הזה ובתקופה הזו כל אחד שמתקדם ומתקן הריהו מוסיף עוד אור, ומחזק את הבירור והכיוון הנכון. אנו מתפללים לריבונו של עולם שבמהרה נזכה לראות דרך בהירה, ונזכה לראות בבנין בית המקדש במהרה בימינו אמן.
מקורות ללימוד מהספר "אורות התשובה"
1. פרק ט, סעיף א:
התשובה השרויה בלב תמיד, מוודאת לאדם את הערך הגדול של החיים הרוחניים, והיסוד הגדול, שהרצון הטוב הוא הכל, וכל הכשרונות שבעולם אינם אלא מילואיו, נעשה תוכן מוטבע בנפשו על ידי אור התשובה הקבוע בו... והוא בא להכיר את הטוב האמיתי של ההצלחה הגמורה שאינה תלויה כי אם באדם עצמו, ולא בשום תנאי חיצוני, והוא רק הרצון הטוב... והצלחה זו היא האושר הגדול מכל אוצרות וסגולות, ורק היא מאשרת את כל העולם כולו ואת כל המציאות. כי הרצון הטוב, השורה בנשמה תדיר, מהפך הוא את כל החיים והמציאות לטובה, ומתוך העין הטובה שהוא מביט אז על ידה באמיתת המציאות, פועל הוא על המציאות ועל ארחות הסיבוך שבחיים שיצאו מכלל קלקולם, והכל פורח וחי באושר.
2. פרק יג, פסקה ט
אל יבהל אדם מפני המניעות שיש לו על התשובה. ואפילו אם התשובה קשה לו, מפני דברים שבין אדם לחבירו, ואפילו כשהוא יודע בדעתו שאינו יוצא ידי חובתו, ומתוך איזה רפיונות אינו יכול לתקן את הענינים שבינו לבין חבריו, אל יניח בלבבו שום חלישות דעת הגורמת להקטין יקרת ערכה של התשובה. ואין ספק שמתוך ההשלמה בכל מה שאין לו מניעות יזכהו השי"ת לתקן בכי טוב גם את כל הדברים שיש לו עליהן מניעות גדולות שאי אפשר לו לנצחן.
3. פרק יד, פסקה ד:
מה שמוטבעים לפעמים במניעות גדולות, בין בענינים שבין אדם למקום, בין בענינים שבין אדם לחבירו, לא יעכב כלל את התשובה הרוחנית. וכיון שמבקשים לשוב אל ד' שבים, והאדם מתחדש כבריה חדשה. והציצים המעשיים, שצריכים לזירוז גדול לתקנם, יצפה עליהם תמיד לתקנם, ויסגל לעצמו מידת השפלות ביותר כל זמן שלא תקן איזה דבר בפועל, ממה שיש לו לתקן בדרך מעשי, וישתוקק לתקון שלם. וממילא יבוא הדבר לידי כך שיעזרהו השי"ת לתקן הכל בפועל. אבל גם כשלא נזדמן לו עדיין התיקון, בין מצד מניעות חיצוניות או מצד מניעות פנימיות, שעדיין אין רצונו תקיף כל כך, וההסכמה לדרכי התיקונים המעשיים עדיין לא באה לו בהשלמה, מכל מקום יאחז בתשובה הרוחנית בכל עז ואומץ, ויהיה תקיף בדעתו, שסוף כל סוף אחוז הוא בתשובה, שהיא ענין יקר מכל מה שבעולם, וירבה בתורה, במידות טובות, בחכמה ובהנהגה ישרה בכל מה דאפשר לו, וישפך שיחו בתפילה לפני קונו להוציא אל הפועל את חלקי התשובה שעדיין לא יצאו אל הפועל, בעבור עצמו ובעבור כלל ישראל ובעד כל העולם כולו ובעד התיקון הכללי של השכינה, אור ה' בעולם, שיהיה בתכלית השלמות, וישתוקק שכל הנשמות תהיינה מתוקנות ונהנות מזיו השכינה, והכל ישבעו טוב ושפעת חיים.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
ראש מוסדות ישיבת בית אל, לשעבר רב הישוב בית אל, מייסד ערוץ 7. מתלמידיו הקרובים של מרן הרצי"ה זצ"ל לקורות חייו המלאים לחץ כאן.
מהו התוכן האמיתי של העולם?
לנתיבות ישראל - סיום מאמר "והנצח זו ירושלים"
ג' אב תשפ"ג
נתיבות עולם - נתיב העבודה – סיכום פרק יח (6)
שיעור מס' 117
כ"ב תמוז תשפ"ג
נתיבות עולם - נתיב העבודה – סיכום פרק י' - י"א (1)
שיעור מס' 99
כ"ו סיון תשפ"ג
נתיב העבודה - המשך פרק י"ח (11)
שיעור מס' 75
כ' אייר תשפ"ג
ראיית המבט השלם
האם מותר לפנות למקובלים?
לאן המריבות בתוך עם ישראל מובילות אותנו?
הלכות שטיפת כלים בשבת
האם הניסים שקרו במצרים יכולים לקרות גם היום?
לקום מהתחתית של התחתית
איך הפרה אדומה מכפרת על חטא העגל?
איך ללמוד גמרא?
הנס של השמן המיוחד של יעקב אבינו
איך נראית נקמה יהודית?
אם יש הבטחה, למה יעקב ירא?