ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

ב"ה יש לנו מדינה, מה הלאה? ;">

בית מדרש חגים וזמנים יום העצמאות עניינו של יום Bookmark and Share This Shiur in English
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

אייר תשס"ז

ב"ה יש לנו מדינה, מה הלאה?


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
יהודה בן הדסה הינדה מלכה

ליל יום העצמאות. בית הכנסת גדוש מתפללים לבושים בגדי חג. אני מתרכז בתפילת ההודיה - "יהי רצון... שכשם שזכינו לאתחלתא דגאולה, כן נזכה לשמוע קול שופרו של משיח צדקנו...". בליבי אני מהרהר: "ברוך ה' זכינו למדינה, אבל זו רק ההתחלה, כיצד ממשיכים הלאה אל הגאולה השלמה"?

הרב אורי כהן -מודה לשעבר, וחותר לשלב הבא
מצליל השאלה ניכר זלזול מסוים בערכה של המדינה, מצד אחד, ומאידך - הרגשה כאילו הקמת המדינה נחשבת כבר ל"בית השלישי", סוף הגאולה, וממילא עולה השאלה - אם כך נראית הגאולה, בשביל מה סבלנו את הגלות הארוכה? שני צדדים לשאלה, ולפיכך גם שני צדדים לתשובה, ונענה על ראשון ראשון:

א. אין לזלזל במדינה, כי למדינה יש ערך עצמי כבר במצבה הנוכחי. אצל אומות העולם, העם הוא אוסף יחידים למען עניינים משותפים, שהיחיד מתקשה להשיגם לבדו, והמדינה היא רק כלי למימוש צרכים שונים. אולם עם ישראל שונה בתכלית, באשר הוא "נשמה אחת בגופים מחולקים" (כוזרי), לפיכך, יסודו בציבוריותו המתפרטת ליחידים, ורק כשהוא 'ציבור' - הוא במתכונתו הבסיסית, המקורית. ממילא, המדינה שלנו, שהיא הביטוי להיותנו 'ציבור', אינה "כלי" כלל וכלל, מדינת ישראל היא "יסוד כסא ה' בעולם" (אורות ישראל ו'). המדינה היא קידוש ה' שכמותו לא היה מיום שגלינו מארצנו (יחזקאל ל"ו כ"ב). וכבר פסק הרמב"ם בהלכות חנוכה, שאחד הטעמים לקביעת ימי החנוכה, הוא מפני חזרת השלטון לידנו למשך מאתים שנה.

אמנם, כיוון שאנו בעלי בחירה, הרי כמו שהאדם יכול לקיים את המצוות הפרטיות או חלילה לבטלן, כך במצוות הציבוריות (כגון: כבוש והתנחלות, בנין המקדש ועוד) בכוחה של המדינה לקיימן או חלילה לבטלן, אולם אין הדבר משנה כלל לגבי ערך עצם המדינה או המצוות.

ב. אל לנו להקשות - וכי למען מדינה כזו סבלנו בכל הגלות הארוכה, שהרי עלינו לדעת שהגאולה באה בשלבים. גם כשיצאנו ממצרים, יצאנו מעבדות לחירותנו השלימה, בכמה שלבים: הראשונה - הפסקת השעבוד, השנייה - היציאה ממצרים ועוד. לשלמות גאולתנו - מלכות בית דוד ובנין בית המקדש - הגענו רק לאחר כארבע מאות שנה! גם בתפילת העמידה, שנתקנה על פי סדר ומהלך הגאולה (מגילה י"ז), אנו מבקשים את חירותנו, ואחר כך את קבוץ הגלויות וכו', ורק בסוף התהליך מתגלה השכינה החוזרת לציון וחוזרת העבודה למקומה. (דברים יסודיים אלה, קבלנו מרבותינו הגדולים - מרן הרב זצ"ל ובנו הרב צבי יהודה זצ"ל, וראוי להגות בספריהם בכל עת שעולה שאלה כזו על הפרק).

מעתה אין מקום לשאלה כלל וכלל - עניינה הנפלא של המדינה, שזכינו בחסדי ה' לראות בתקומתה, חייב להפעים אותנו מחדש בכל עת, ויחד עם זאת עלינו להמשיך ולצפות בלבנו ובמעשינו להמשכה ושכלולה עד להשלמתה. ידועים דברי הגר"א, שיש "אחישנה" גם כשהתחילה גאולת "בעיתה". אם לא זכינו עד עתה, בעוונותינו, ל'אחישנה' - בידינו הדבר לעשות יותר ויותר בכל ענייני המצוות - ולהחיש את שלבי הגאולה העתידיים, עד להשלמתם המלאה, בבניין בית מקדשינו במהרה בימינו.

הרב דניאל שילה - להבין מה אנו מחפשים כאן

בראשונה יש להבין את מעלתה של המדינה, ולאור זאת נוכל לענות על השאלה - מה הלאה. המדינה היא הכלי היעיל ביותר למצוות ישוב ארץ ישראל, השקולה כנגד כל המצוות שבתורה (תוספתא ע"ז ד' ג'), שהרי קודם הקמת המדינה לא ניתן היה להעלות עולים לארץ אלא במשׂורה, ולא ניתן היה ליישבה כי אם בקושי רב.

אולם אמירתנו זו היא רק מקצת מטיבה של המדינה, מפני שבראיה כזו, חשובה ככל שתהיה, אין המדינה אלא כפטיש הבונה את הסוכה וכתנור האופה מצות. אין בהם קדושה כלל, ואין מברכים עליהם, אלא פעם אחת בקנייתם. על כן חשוב שנדע את דברי אחד מגדולי המשיבים באירופה, רבי יהושע מקוטנא (ישועות מלכו יו"ד ס"ו): "עיקר המצווה אינו אלא הירושה והישיבה כאדם העושה בתוך שלו, לכבוש א"י שתהיה תחת ירושתינו". וכן כתב הרב סולובייצ'יק זצ"ל (חמש דרשות עמ' 88) על דברי הרמב"ן בעניין מצוות ישוב ארץ ישראל: "הרמב"ן כבר ניסח את האמת, שריבונות מדינית בארץ ישראל היא מיסודות של ירושה וישיבה - שנצטווינו לרשת את הארץ ... ואל נעזבנה ביד זולתנו מן האומות, או לשממה. אי אפשר לפרש אחרת את דברי הרמב"ן". אין המדינה איפה רק כלי ומכשיר, כי אם דבר מהותי במצוות ישוב ארץ ישראל. זה איננו רק ה"פטיש", כי אם ה"סוכה" עצמה.

מכאן לשאלה - מה הלאה? כיום בעיני רבים, הצידוק לקיום המדינה, הוא אך בהיותה מקלט ומפלט ל"עם שרידי חרב". על פי תפיסה זו, מדינת ישראל אינה אלא מחנה הפליטים המשוכלל ביותר בעולם. וכל עוד זה כל יעודה, גם זה לא יתקיים בידה. קצין בכיר אמר לפני זמן מה, כי ערפאת שחיק טמיא ביקש במתקפותיו הרצחניות, לערער על הנחת היסוד האומרת כי מדינת ישראל באה לשמש "מקלט בטוח" לעם היהודי. "לעולם לא תהיו בטוחים פה ובשום תנאי", הוא בקש לומר. אך יודעים אנו, שהקדוש ברוך הוא אמר בפי נביאו על שיבת ארץ ישראל: "והביאותים אל הר קודשי", לא אל המקלט שבמעבה האדמה. בפרקים האחרונים של הלכות תשובה מלמדנו הרמב"ם, כי לא רק ממעשים רעים וממידות רעות יש לשוב בתשובה, כי אם גם מתפיסות נמוכות אל תפיסות עליונות מהן.

ואולי על כך אמרו חכמים: "הקדוש ברוך הוא מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן, וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב" - לתפיסה הנכונה אודות מקומנו בארץ. אמר יחזקאל הנביא: "כן תהיינה הערים החרבות מלאות צאן אדם וידעו כי אני ה'". קודם "צאן אדם" ורק אחר כך - "וידעו כי אני השם". דברי נביאים הם לא רק בשׂוֹרה, אלא גם תביעה לעשות למימושם. אשרי מי שפועל עם א-ל גם בזאת.



הרב יהודה קרויזר - להציב יעדים ברורים
משחר לידתו של עם ישראל, נוצר הקשר המחייב בין העם, תורתו וארצו. כבר אברהם אבי האומה הצטווה: "לך לך מארצך... אל הארץ אשר אראך", ללמדך שאין עם בלי ארץ. אך גם כל מהותה של הארץ כרוכה בקיום התורה, שהרי דרשו חז"ל - שכל קיום התורה והמצוות הוא רק בארץ ישראל, ועלינו לקיים את התורה בחוץ לארץ רק כדי שלא תישַכח מפינו בזמן שהותנו בגלות (סִפרי, עקב מ"ב).

התנועה הציונית החילונית חיזקה את הקשר בין העם לארצו, אך פגעה בקשר בין העם וארצו לתורתו - בהציבה לה למטרה להקים מדינה ללא זיקה לשמירת התורה והמצוות. במשך שנות קיומה של המדינה, אנו - הציבור הדתי, הצנענו את דרישתנו לחיבור המדינה וההלכה, ו"על כן באה אלינו הצרה הזאת". לכן, הגיע העת לדרוש ולפעול לכינונה של מדינה יהודית תורנית בארץ ישראל, שבבסיסה עומדים העקרונות התורניים הבאים:

גבולות המדינה הם הגבולות, שהובטחו לאברהם בברית בין הבתרים: "מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת", וכפי שכתב הרמב"ן (דברים י"א כ"ד): "שאתם חייבים לכובשו ולאבד משם העמים". על התושבים הלא יהודים שגרים בארץ, יוטל לבחור באחת משתי האפשרויות: א. לעזוב את הארץ, ולשם כך יוקם משרד הגירה שיסייע בידם לבצע זאת. ב. לקבל על עצמם שבע מצוות בני נח בפני בית דין, להפוך לגרי תושב ולהישאר בארץ. מעמד גר תושב יקנה זכויות מגורים ועבודה, אך לא זכויות פוליטיות ושלטוניות.

בראש המדינה יעמוד מלך ובראש המערכת המשפטית - סנהדרין. חוקי המדינה יהיו חוקי התורה, ותפקיד המשטרה יהיה לאוכפם. על המדינה לבנות את בית המקדש, ובכך להחיות מחדש את עבודת ה' המלאה, ולהשיב את ישראל למקומם הראוי להם כאור לגויים, ככתוב: "והלכו עמים רבים ואמרו - לכו ונעלה אל הר ה'... כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים" (ישעיהו ב' ג').

גאולת ישראל לא תרד משמיים, ואין הדבר תלוי אלא בנו. חובתנו להאמין, שבכוחנו להביא את המהפך ולממשו. כמובן, שחשוב לזכור, שיתכן והדרך תהיה ארוכה וקשה, אך לא עלינו המלאכה לגמור ואסור לנו להתבטל רגע מעשייתה. גם בנושאים שאינם ברי ביצוע כרגע, חשוב שהיעדים יהיו ברורים. ויהי רצון שתשרה הברכה במעשי ידינו, ונזכה לראות במהרה בגאולת ישראל השלמה.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il